דיני הגעלת כלים
כלים שמשתמשים בהם במשך כל ימות השנה בחמץ, אסור להשתמש בהם בפסח מבלי שיכשירם כדת, ומשעת איסור אכילת חמץ בערב פסח אסור להשתמש בכלי החמץ מבלי הכשר כדת, וכפי תשמישו של הכלי כך הכשרו, כי כבולעו כך פולטו, וכמו שיתבאר להלן בסמוך. ואין מברכים על מעשה ההגעלה. (חז”פ קכ’ד)
- שפודים העשויים מברזל שצולים בהם בשר על גבי האש, ופעמים שמערבים בהם פתיתי חמץ, הואיל ודרך תשמישם בלי אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש עד שיהיו ניצוצות אש ניתזים מהם, כדי להכשירם לפסח, שעל ידי הליבון נשרף כל החמץ הבלוע בהם, אבל הגעלה על ידי מים רותחים אינה מועילה להם. ורק בדיעבד אם הכשירם על ידי הגעלה ובישל או צלה בהם אפילו בתוך מעת לעת, יש להתיר המאכל, ומכל שכן אם היה לאחר מעת לעת, שאפילו להמחמירים בנותן טעם לפגם בפסח בזה יש להקל. (חז”פ קכ’ו, קכ’ח)
- תבניות שאופים בתוכם חלות צריכים ליבון באש עד שיהיו ניצוצות אש ניתזים מהן. ולכן התבניות של תנורי אפיה חשמליים, יש ללבנם באש כאמור או להחליפם בתבניות חדשות, ואת התנור עצמו יש לנקותו היטב מבפנים בכל דפנות התנור, ולהסיקו היטב שעה או יותר, וימנע מלהשתמש בהם חמץ קודם ההסקה כ”ד שעות. (חז”פ קל’ב)
- סיר גריל שאופים בו עוגות חמץ בכל ימות השנה, יש אומרים שאין לו תקנה בהגעלה, אף על פי מורחים בו שמן לבל תשרף העוגה. ומכיון שאי אפשר ללבנו שמא יפקע בחום האש, יש לקנות סיר גריל חדש לפסח. ויש חולקים ומתירים אותו בהגעלה, והמיקל יש לו על מה שיסמוך. (חז”פ קל’ב)
- סירים שמבשלים בהם צריכים הגעלה בכלי ראשון שעל האש, שהמים שבתוכו רותחים. וקודם ההגעלה צריך לרחצם ולשפשפם היטב לנקותם מכל לכלוך וחלודה. (חז”פ קל’ד)
- סיר לחץ אפשר להכשירו על ידי הגעלה. וכן הגומי שבכיסוי יש להגעילו, לאחר שינקהו היטב. וידיות הכלים יש להסיר מהם כל לכלוך ולשפשפם במי אמה כדי לנקותם, ורק לאחר מכן יגעילם עם הכלים. (חז”פ קל’ד)
- מכסאות הסירים צריכים הגעלה. (חז”פ קל’ו)
- כלי אלומיניום שמצוי להיות בתחתיתם כעין גומות שחורות צריך לנקותם היטב עד כמה שאפשר לפני שיגעילם. (חז”פ קל’ו)
- מדוכה – מכתשת בין של אבן בין של מתכת מותרת בהגעלה, לאחר שינקה אותה היטב בפרט מבפנים, ויש אומרים שאין להכשירה על ידי ליבון, פן יחוס עליה שמא תפקע ולא ילבנה כראוי. וכל זה כשהשתמשו בה בדבר חריף, אבל אם השתמשו בה בצונן בלבד אין צריך להגעילה, ודי לה בשפשוף ונקיון היטב. (חז”פ קל’ו)
- סכיני מטבח יש להגעילם בכלי ראשון, אפילו העבירוהו מעל האש, ובלבד שיהיו המים חמים שהיד סולדת בהם. ואת הידית של הסכין יש לנקותו היטב על ידי שפשוף במי אמה ואח”כ יגעיל הסכין עם הידית. ומי שאפשר לו יקנה סכין מיוחדת לפסח. (חז”פ קל’ז)
- החצובה דהיינו הברזל שאצל האש שמניחים עליה את הסיר או המחבת, יש לנקותה היטב ולהגעילה ברותחים. ואף אם עירה עליה רותחים מכלי ראשון הוכשרה בכך. (חז”פ קל’ז)
- כירים חשמלי אם ניתן לפרק את החצובה, צריכה הגעלה לאחר ניקוי ושפשוף היטב. (חז”פ קל’ז)
- פלאטה חשמלית די שיערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, לאחר שינקה אותה היטב מכל חשש חמץ בעין. (חז”פ קל’ח)
- מחבת מועיל לה הגעלה בכלי ראשון ואינה צריכה ליבון. וכן כשרוצה להכשיר מחבת בשרית ולהופכה למחבת חלבית, או להיפך, מכשירה ע”י הגעלה. אולם בשאר איסורין כגון שטגנו בו בשר לא כשר, צריכה המחבת ליבון. (חז”פ קל’ח)
- יש לשטוף כל הכלים בצונן לאחר ההגעלה, מיד כשמוציאים אותם מהמים הרותחים. (חז”פ קמ’ב)
- כלי נחושת שמלבנים בבדיל מהותך להלבינם, ולאחר מכן מגעילים אותו במים רותחים, מועילה הגעלה זו לפסח, ואין ציפוי הבדיל מעכב הכלי מלפלוט הבלוע בו בשעת ההגעלה. (חז”פ קכ’ד)
- צלחות וקערות של מתכת שמערים לתוכם תבשיל מהסיר, די להכשירם על ידי עירוי רותחים מכלי ראשון עליהם, אבל אם עירה עליהם מכלי שני להגעילם, לא הוכשרו בכך לפסח. ואפילו אם עירה מים חמים מ”טרמוס” לא הוכשרו בכך, שדינו ככלי שני. (חז”פ קמ’ב)
- סירים וקדרות שמשתמשים בהם על האש, אין מועיל להם עירוי, אלא צריך להכניסם בכלי ראשון להגעילם, כי כבולעו כך פולטו. (חז”פ קמ’ד)
- צלחות של מתכת וכן כפות שאין דרך להשתמש בהם אלא בכלי שני, דהיינו שרגילים לערות את התבשיל מתוך הסיר או הקדרה לתוך קערה גדולה, ומן הקערה נותנים אל תוך הצלחות, די להכשיר צלחות וכפות אלו בכלי שני, דהיינו שיערו רותחים מכלי ראשון אל תוך קערה גדולה, ויכניסו לתוכה את הצלחות והכפות הללו. ואם עשה להם הגעלה בכלי ראשון או על ידי עירוי מכלי ראשון כל שכן שהוכשרו. (חז”פ קמ’ד, קמ’ה)
- שינים תותבות שאוכלים בהם בכל ימות השנה, יש לנקותם היטב שלא ישאר בהם שום חשש חמץ בעין, וטוב שיערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון, ודיו. (חז”פ קמ’ה)
- כלי כסף, וכן שאר כלים שמשתמשים בהם בצונן, כגון כוסות וצלוחיות, בין שהם של מתכת בין שהם של חרס, בין שהם פלסטיק, הכשרם על ידי שטיפה והדחה בלבד. ואף על פי שלפעמים נותנים בהם לחם חם, כיון שרוב תשמישם אינו אלא בצונן, לא הלכו בכל כלי אלא אחר רוב תשמישו. ואם נשתמש בהם חמץ בחמין בתוך מעת לעת יש להחמיר ולהכשירם בחמין כדרך תשמישם בחמין, ודוקא כשאינם בני יומם יש להתירם בשטיפה והדחה בצונן. (חז”פ קמ’ז)
- מקרר חשמלי ומקרר קרח דים בשטיפה והדחה להכשירם. וכן סיפולוקס דיו בשטיפה בצונן. (חז”פ קמ’ח)
- כלי חרס אין מועיל להם שום הכשר, כל שהשתמשו בהם חמץ בחמין בכל ימות השנה. שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו (לשון “דופי” בליעתו) לעולם, שנאמר: “וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר” (ויקרא ו כא). ולכן יש להצניעם במקום מיוחד עד לאחר הפסח, כדי שלא ישכח וישתמש בהם בימי הפסח, וטוב לסוגרם בארון מיוחד ולהצניע המפתח. אבל אם השתמש בכלי חרס בצונן, כגון כדי חרס שמילאו בו בירה ונשתהו שם כ”ד שעות, שנכבש החמץ בתוכם, אפשר להכשירם על ידי עירוי ג’ ימים במים צוננים, שימלאם מים צוננים למשך כ”ד שעות, ואח”כ ישפכם, ויחזור וימלאם מים לכ”ד שעות, ואח”כ ישפכם, ושוב יעשה כן פעם שלישית, ואז הוכשרו להשתמש בהם בפסח. ואם נשארו המים בתוכם כמה ימים ולא שפכם, לא עלו לו אלא ליום אחד בלבד, וכן אם שפך המים קודם שעמדו בכלי כ”ד שעות לא עלו לו אותם המים לכלום. ואם הגעילם הוכשרו בכך. (חז”פ קמ’ט)
- כלי פורצלן דינם ככלי חרס, ואם נשתמשו בהם בחמין, אין הגעלה מועילה להם כלל.. וכל שכן שיש להחמיר בכלי החרסינה המצופים כעין פורצלן שהם אסורים ככלי חרס ממש. (חז”פ קמ’ט, קנ’א)
- “הכיור” שרוחצים בו הסירים והצלחות, אפילו הוא מחרסינה, יערה עליו רותחין, ונכון לערות ג’ פעמים, ואז מותר להשתמש בו בפסח. (חז”פ קנ’א)
- כלי עץ וכלי אבן וכלי עצם דינם ככלי מתכות להכשירם בהגעלה, או בעירוי מכלי ראשון, או בכלי שני, כפי שהשתמשו בהם בשאר ימות השנה. (חז”פ קנ’א)
- כלי פלסטיק כפי תשמישן הכשרן. (חז”פ קנ’א)
- כלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ולכן אינם צריכים שום הכשר לפסח, ואפילו הכניסו בהם משקה של חמץ לקיום לזמן ממושך, כגון בקבוקי בירה, יש להתירם על ידי שטיפה והדחה. וכלי זכוכית הנקראים פיירקס שמבשלים בהם על האש, וכן דורלקס, מותרים בשטיפה והדחה בלבד. ואחינו האשכנזים נוהגים להחמיר בכלי זכוכית כדין כלי חרס, ובכל זאת יכולים להשתמש בפסח בכלי פיירקס על ידי הגעלה ג’ פעמים. ויש מעדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ להחמיר בכלי זכוכית, ואם ירצו לנהוג בארץ כדעת מרן השולחן ערוך שקבלנו הוראותיו, להשתמש בכלי זכוכית ישנים בלי שום הכשר, יוכלו לנהוג להקל כמנהג ארץ ישראל, אפילו בלא התרה. אבל בכלי פיירקס יוכלו להקל להשתמש בו בפסח, על ידי הגעלה ג’ פעמים, בלי שום התרה. וכשמגעילים כלי פיירקס אין צריך לשטפו אח”כ בצונן, כי יש לחוש שעל ידי כך עלול להתפוצץ לרסיסים, והתורה חסה על ממונם של ישראל. (חז”פ קנ’ב, קנ’ה, קנ’ז)
- יא. כלי שהוא פח מצופה בחומר לבן או צבעוני, אפשר להכשירו בהגעלה, וטוב להחמיר ולהגעילו ג’ פעמים, דהיינו שיכניסנו לרותחים ויוציאנו, ויחזור פעם שנית להכניסו ולהוציאו, ויחזור פעם שלישית להכניסו ולהוציאו, ודיו. ומכל מקום אין צריך להחליף את המים בכל פעם. (חז”פ קנ’ז)
- מותר להשתמש בכלים חדשים מצופים צבעוניים, ואין שום מנהג להחמיר בזה. (חז”פ קנ’ט)
- השולחנות שאוכלים עליהם כל ימות השנה, אם הם מכוסים תמיד במפה או שעוונית או זכוכית, אין צורך להכשירם כלל, ודי להם ניגוב יפה יפה, ויכסם במפה נקיה, ודיו. ואם אוכלים עליהם ממש בלי שום הפסק של מפה וכיו”ב, נוהגים לערות עליהם רותחים. ואם חושש עליהם שיתקלקלו, יוכל להשתמש בהם בפסח על ידי מפה או שעוונית חדשה ונקיה. (חז”פ קנ’ט)
- מפת שולחן יש להכשירה בכיבוס יפה במים חמים שהיד סולדת בהם. וכן שעוונית שלימה שאין בה סדקים, אפשר להכשירה על ידי עירוי מים רותחים עליה. (חז”פ ק’ס)
- השיש שבמטבח, יערה עליו רותחים. (חז”פ ק’ס)
- מכונת בשר צריכה הגעלה, לאחר שיפרק אותה וינקה אותה היטב, בחורים ובסדקים, לבל ישאר שם פירור חמץ. ונכון שאת החלק המנוקב בנקבים דקים, ינקוהו היטב, ויתנוהו על האש, שבמידה שנשאר שם פירור כל שהוא, הרי נשרף לגמרי. (חז”פ ק’ס)
- מטחנת קפה אינם צריכה הגעלה, רק ינקה אותה היטב. (חז”פ ק’ס)
- כלי ששורים בו את הבשר קודם המליחה, אין צריך שום הכשר, כיון שהוא מיוחד לשריית הבשר, והכלי המנוקב שמולחים בו הבשר, אין צריך הכשר מן הדין, ומכל מקום טוב להגעילו. (חז”פ ק’ס)
- כלי מתכת שיש בו טלאי המודבק על ידי הלחמה כשר בהגעלה. אבל טלאי המחובר בכלי על ידי מסמרים הדוקים אם קדם הטלאי לבליעת החמץ אין צריך להסירו, שכבולעו כך פולטו, ואם קדמה בליעת החמץ לטלאי צריך להסיר הטלאי קודם ההגעלה. (חז”פ ק’ס)
- מאפיה שאופה בכל ימות השנה עוגות חמץ, ואפייה נעשית על ידי רשת ברזל שעליה נותנים את הבצק, ורשת זו נכנסת באופן אוטומטי אל תוך התנור הלוהט, ויוצא הבצק כשהוא אפוי מצד השני של התנור, ואי אפשר לפרק את הרשת כדי ללבנה כדת, ורוצים להכשיר תנור זה לאפות בו מצה עשירה. יש להתחיל באפיית המצה עשירה לאחר השבת, כדי שיהיו התנור ורשת הברזל נותנים טעם לפגם, כיון ששהו מעת לעת מבלי אפיית חמץ. וקודם לכן ינקו אותם היטב שלא ישאר שום חשש חמץ בעין, בחומרי ניקוי הפוגמים בודאי, כדי לוודא שאפילו אם נשאר כל שהוא מהחמץ בין הסדקים, כבר נפגם על ידי כך. והואיל וכל מעשה האפייה נעשה קודם הפסח, בשעה שהחמץ מותר באכילה, יש להקל בזה. (שו”ת יביע אומר חלק ט סימן מה)
- כלי חמץ שלא הוכשר, ולא השתמשו בו יותר משנים עשר חודש, לכתחילה אין לבשל בו בפסח בלי הכשר כראוי, ואם טעו ובישלו בו תבשיל לפסח, אפילו למנהג בני אשכנז שאוסרים אפילו נותן טעם לפגם בפסח, בזה יש להקל, שכיון שהתיישן הכלי י”ב חודש, מבלי שישתמשו בו כלל, אמרינן שכלתה לחלוחית ממנו, והטעם שבו הוי כעפר בעלמא, ומותר. (חז”פ קס’א)
- ראוי להזהר להקדים ההגעלה לפני זמן איסור חמץ, ואז רשאי להשהות הכלי בתוך מי ההגעלה, ואין לחוש שמא יחזור ויבלע ממה שפלט, שהרי זה נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. אבל אחר זמן איסור החמץ, יזהר שלא להשהות ביותר את הכלי בתוך מי ההגעלה. ואם רוצה להגעיל כלי שהוא בן יומו, דהיינו שהשתמשו בו בחמץ בתוך עשרים וארבע שעות, לדעת מרן השולחן ערוך יש להקל, אם מגעילו קודם זמן איסורו. אלא שיש נוהגים להחמיר בזה. (חז”פ קס’ב)
- לא יגעילו כלי בשר וכלי חלב בבת אחת, אלא כשאחד מהם אינו בן יומו, ואם שניהם בני יומם יגעילם זה אחר זה. (חז”פ קס’ב)
- בהיות שדיני הגעלה מרובים מאד, ורבו סעיפיהם ופארותיהם, בכמה חילוקים ופרטי דינים, לכן ראוי למנות תלמיד חכם בקי בהלכה להשגיח על הגעלת הכלים. (חז”פ קס’ב)
