(המקורות להלכות אלו נלקחו בעיקר מהספר חזון עובדיה – אבלות ג”ח, וראה באריכות את המקורות לכל הנ”ל בספר “תורת החיים” של הרב המשיב הרב מאיר פנחסי שליט”א, הנמצא זמין להורדה באתר זה).
שעת יציאת נשמה
- מצוה לעמוד ליד האדם בשעת יציאת נשמתו כדי שלא תצא נפשו והוא יחידי.
- נכון שהבנים יעמדו ליד אביהם או אמם בשעת יציאת נשמה.
- יש להקפיד שלא תכנס אישה שלא טבלה לנידותה לחדר בשעת הפטירה.
הוידוי
- יאמר החולה וידוי בפיו, וזה סדרו: “אנא ה’ אלקינו ואלקי אבותינו תבוא לפניך תפילתנו וכו’, אשמנו, בגדנו” וכו’, ואם ירצה הרשות בידו לומר וידוי הארוך של יום הכיפורים. ואם אינו יודע סדר הוידוי, או שקשה לו להתוודות עיקר הוידוי שיאמר: “מודה אני לפניך ה’ אלקי ואלקי אבותי שרפואתי ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועוונות ופשעים שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים”.
- אם אין החולה יכול להתוודות בפיו, יתוודה בליבו ויהרהר בליבו זה הנוסח, ואם אינו בהכרה, יעמוד לפניו בנו, או הרב, ויאמרו לפניו בקול רם “מודים אנחנו” וכו’.
- אם יש עשרה בחדר, יאמרו “אל מלך יושב על כסא רחמים” וכו’, ושלש עשרה מדות.
- וסמוך ליציאת הנפש יאמרו כל הנמצאים שם, “שמע ישראל”, “ברוך שם וכו'”, וכל ג’ פרשיות, “ה’ הוא האלוקים” (שבע פעמים), “ה’ מלך ה’ מלך ה’ ימלוך לעולם ועד” (פעם אחת), ואם יש עוד זמן, נכון שיאמרו י”ג עיקרי אמונה, ואח”כ יאמרו “אנא בכח” וכו’, “עלינו לשבח”, “על כן נקווה לך”, “שיר למעלות אשא עיני”, “יושב בסתר עליון”, וכשרואים נשימותיו האחרונות אומרים: “והיה ה’ למלך על כל הארץ” וכו’, “ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל” וכו’. ואם החל שוב לנשום, יחזרו לומר זה הסדר, ובנשימותיו האחרונות יאמרו, “והיה ה’ למלך” וכו’.
נגיעה בגוסס
- אסור לגעת כלל בגוסס בשעת יציאת הנשמה.
- צריך להקפיד שלא יצא אחד מאבריו חוץ למיטה, ואם יצא ממנו אבר חוץ למיטה, אסור להחזירו כשהוא גוסס, ונכון להעמיד כסאות מסביב מיטתו כדי שלא יצאו ידיו או רגליו מחוץ למיטה.
- יש למנוע צעקה ובכי ליד הגוסס, ולפיכך יש להוציא מן החדר את קרוביו שאינם יכולים להתאפק מלצעוק, וכן נשים הבוכות וצועקות, והקטנים.
פתיחת חלון
- נוהגים לפתוח חלון בחדר בעת יציאת הנשמה.
הנחתו ע”ג קרקע
- המנהג המקובל בירושלים שאין מורידים את הנפטר ממיטתו על גבי קרקע, עד לאחר חצי שעה מעת יציאת הנשמה, ואין נוגעים בו, רק מכסים אותו בסדין מראשו ועד רגליו.
נרות
- מצווה להדליק נרות סמוך לראשו של הנפטר.
נישוק
- אין לנשק את המת כלל, ואפילו הוא בנו או בתו שמתו, והמנשקים בניהם ובנותיהם אחר מיתתם, מסכנים בזה בניהם ובנותיהם הנשארים. אולם יש מתירים לילדים לנשק הוריהם אחרי מותם ויש אוסרים.
סגירת עיניו
- מנהג ישראל שמאמצים (סוגרים) את עיני הנפטר, ובנו הבכור קודם לשאר הבנים, ואם אין שם בנים, מצווה על העומדים שם לסתום עיניו ואין מעצימים עיניו של מת בשבת וכן אין להזיזו, אבל מותר ליטול הכרים והכסתות כדי שלא יסריח.
שמירה
- אין להשאיר את הנפטר לבדו עד זמן הלוויה, אפילו הוא נמצא בחדר סגור (קירור), וצריך לשומרו אפילו ביום ואפילו בשבת, ונהגו שהשומר קורא פרקי תהילים לכבודו של הנפטר.
שפיכת המים
- אם נפטר כשהוא בבית, יש לשפוך את כל המים המגולים שהיו בשעת הפטירה ויש סכנה לשתותם וכן יעשו כל הדיירים המתגוררים באותה קומה ששוכן בה הנפטר, אבל הקומות העליונות והתחתונות אינם צריכים להיזהר בזה, והוא הדין בבית החולים.
- מים שהיו בתוך בקבוקים סגורים, אין צריך לשופכן.
- שאר משקאות כגון משקאות קלים שהיו בתוך בקבוקים אפילו פתוחים, אין צריך לשופכן.
הדינים וההלכות הנהוגות מרגע שלאחר הפטירה
- מנהגי אנינות ואבלות נוהגים באחד משבעת הקרובי המשפחה: אבא, אמא, אח, אחות, בן, בת אשתו – בעלה. על שאר קרובי המשפחה כגון דודים, סבים וכד’ אין נוהגים דיני אבלות.
- לאחר הפטירה יש לקרוב משפחה של הנפטר דין “אונן” קודם שקברוהו.
חיובו של האונן במצוות:
- אונן טרם נקבר פטור מכל המצוות, ועל כן אינו מניח תפילין, ולא מתעטף בציצית, ולא קורא קריאת שמע, ולא מתפלל כל ג’ התפילות, ולא מצטרף למנין, כמו כן אינו מברך קודם אכילה ואחריה, ולא מברך ברכת “אשר יצר” אחר שעשה צרכיו, ובכל אלו אף אם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי.
- הגם שפטור מכל המצוות, חייב להיזהר מלעבור על איסורי תורה ודרבנן.
- אונן רשאי לאכול ולשתות קודם הקבורה אף משלו, ומכל מקום נהגו שלא לאכול סעודת קבע קודם הקבורה, וכן אסור באכילת בשר ושתיית יין.
- מיד לאחר הקבורה פוסקים דיני האנינות וחלים דיני האבלות.
דברים שאסור בהם
- אונן אסור בדברים שהאבל אסור בהם, היינו רחיצת כל גופו בין בחמין ובין בצונן, סיכה, תשמיש המיטה, שמחה, שאילת שלום ומלאכה, ואסור בתספורת הראש ובגילוח הזקן, וכן אין לו להחליף את בגדיו לבגדים מכובסים.
- אונן מותר לו להישאר עם מנעליו גם אם הם של עור, ואינו חולץ אלא לאחר הקבורה בעת שיגיע לביתו.
- אין דיני אנינות בשבת ויום טוב, ועל כן אם נפטר בשבת, או קודם השבת ולא הספיקו לקברו, מותר לאכול בשר ולשתות יין, וחייב בכל המצוות, ומקדש כרגיל, ומתפלל בבית הכנסת, ואסור בלימוד תורה ובתשמיש המיטה.
דיני קריעה
- נהגו לקרוע כיום לכל אחד משבעת הקרובים בשעת הלוויה.
- קודם שיקרע יברך בשם ומלכות “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם דיין האמת”.
- חובה לקרוע בגדו שיעור טפח [עשרה ס”מ], ועל אביו ואמו קורע לאורך הבגד בצידי בית החזה בצד שמאל כנגד הלב, ועל שאר קרובים קורע בצד ימין, ואם שינה, יצא ידי חובה.
- גם הנשים חייבות לקרוע בגדיהן בברכה כדין האיש, וקורעות שיעור טפח [עשרה ס”מ] כאנשים, והקריעה תתבצע על ידי אשה שלא בפני אנשים. ואם לבושה כמה חולצות, על שאר קרובים די שתקרע החולצה העליונה, ועל אביה ואמה, קורעת כולן, ומשום צניעות תסגור הקרע ב”סיכת ביטחון”.
- יש לעשות קריעה גם לילדים קטנים (בין ילד ובין ילדה) שנפטר אחד מקרוביהם, ואפילו הפחותים מבני שש.
- אם לבוש האבל בגדים נאים ויקרים, ורוצה להחליפם קודם הקריעה לבגדים פשוטים יותר, רשאי לעשות כן אף בפטירת אביו ואמו.
- קורע את חולצתו העליונה בלבד.
- אין צריך לקרוע את המעיל והחליפה אפילו על אביו ואמו, וכן נהגו שלא לקרוע הגופייה והטלית קטן, ולא כתונת לילה (פיג’מה).
- סוודר ואפודה לא נהגו לקרוע.
- המחליף חולצתו בימי אבלותו, אם הוא אבל על שאר קרובים, אינו חוזר וקורע, ועל אביו ואמו חייב לחזור ולקרוע כל בגד שמחליף בתוך השבעה כבפעם הראשונה, ואינו מברך.
- אין להמשיך וללבוש את הבגדים שקרע לאחר ימי השבעה, אבל שאר הבגדים שלבשם במשך ימי השבעה, רשאי להמשיך ללבשם אף אחר השבעה.
דינים הנוהגים מיד אחר הקבורה
- מיד לאחר הקבורה חוזר האבל ומתחייב בכל המצוות וחלים עליו דיני אבלות.
- אם לא התפלל קודם הקבורה אחת מג’ התפילות ועדיין לא עבר זמן תפלה, חייב האבל להתפלל.
- אם עד שסיימו לקוברו עברו ד’ שעות מהיום, ועדיין לא התפלל האבל תפילת שחרית, עבר זמנו ואינו רשאי להתפלל עוד תפילת שמונה עשרה, וכן לא יקרא קריאת שמע בברכותיה. (היינו ברכת “יוצר”, “ואמת ויציב”), אבל קורא ק”ש ללא ברכותיה. (“שמע”, “והיה”, “ויאמר”).
- “ברכות השחר”, ברכת “אלהי נשמה” “וברכות התורה”, זמנם עד שקיעת החמה, ועל כן אם קברו הנפטר קודם שקיעת החמה והאבלים עדיין לא התפללו, יברכו ברכות אלו.
- מי שמת לו מת קודם שהגיע זמן חיוב תפלה ועבר זמן תפלה כשהיה באנינותו, כגון שנפטר בלילה ועד שקברו את הנפטר עבר זמן חצות היום, אינו משלים תפלה זו לאחר שנקבר המת.
- אם נעשה אונן אחר שהגיע זמן תפלה, ועד שגמרו לקבור הנפטר כבר עבר זמן תפלה, יתפלל בתפלה הסמוכה ב’ פעמים שמונה עשרה, והשנייה לתשלומין.
הנחת תפילין ביום הקבורה
- האבל פטור מהנחת תפילין בין של רש”י ובין של רבנו תם ביום הקבורה. ועל כן אפילו לא הניח תפילין בבוקר כיון שהיה אונן, ואחר הקבורה עדיין לא שקעה החמה, אין לו להניח תפילין לאחר הקבורה, ואף אם ירצה להחמיר על עצמו אינו רשאי, אבל בשאר ימי השבעה חייב להניח תפילין בברכה.
- כשהמיתה והקבורה לא היו באותו היום, יניח תפילין ללא ברכה.
- אם נפטר ביום וקברוהו בלילה, למחרת אסור בהנחת תפילין.
- בשאר ימי השבעה, יש לאבלים להניח תפילין כדרכם, והנוהגים להניח בכל יום תפילין דרבנו תם, ימשיכו במנהגם גם בימי השבעה.
סעודת הבראה
- “סעודת הבראה” היא הסעודה הראשונה שאוכל האבל אחר הקבורה, ואסור לאבל לאכול סעודה זו משלו, ומצווה על קרוביו ושכניו שיכינו לו המאכלים משלהם.
- מותר לקרובי האבל לבשל עבורו בתוך ביתו, ובתנאי שלא יקחו מהמאכלים של האבל.
- אסור לאבל לאכול דבר משלו קודם סעודת ההבראה כולל עוגות ופירות, ואם צמא, רשאי לשתות משלו.
- אחר שכבר אכל האבל סעודת הבראה, רשאי לאכול ולשתות משל עצמו, וכן רשאי לסעוד סעודה שנייה משל עצמו אפילו ביום קבורה.
- יש להכין לאבלים בסעודה זו לחם, וכן ביצים קלופות או תבשיל של עדשים, ולאחר מכן רשאים להגיש גם שאר מאכלים כולל מאכלים בשריים ואת פרוסת הלחם יתנו ביד האבלים.
- אבל שאין לו תאבון, רשאי לאכול בסעודה זו ביצים, עוגות, ושאר מיני תבשילין, ואינו חייב ליטול ידיים ולאכול לחם.
- הנקבר בערב שבת או בערב יום טוב מט’ שעות ומעלה, אין נוהגים להכין לו סעודת הבראה מפני כבוד השבת, ומותר לו לאכול משלו, אבל קודם זמן זה, מכינים לו קרוביו משלהם סעודת הבראה.
דיני ומנהגי האבלות בשבעת הימים
- בכל ימי השבעה האבל אסור בעשיית מלאכה, בכיבוס בגדיו, בתספורת הראש והזקן, ברחיצה וסיכת גופו, בתשמיש המיטה, בלבישת נעלי עור, בישיבה על כסא, בלימוד תורה, וכן בשאילת שלום ובשמחה.
- בכל אלו הדינים אין חילוק בין איש לאשה
- איסורים אלו נוהגים בין ביום ובין בלילה.
- על האבל לישב על גבי קרקע במשך היום, היינו בין שיש אצלו מנחמים ובין שנמצא לבדו, וכן בשעת אכילתו.
- מותר לישב על גבי מזרון נמוך או כר, וכן מותר לישב על כסא וספסל, שגובהו פחות מטפח (10 ס”מ), וזקן או חולה וכן מעוברת, רשאים להקל ולישב על גבי כסאות שגובהם פחות מג’ טפחים (30 ס”מ).
- רשאי האבל לעמוד או לילך כשאין מנחמים אצלו, ואין חיוב לישב אלא בשעת ניחום.
- המנהג שהאבלים ישנים בין ביום ובין בלילה במיטתם כרגיל, אף שגבוהה כמה טפחים מהקרקע
- איסור ישיבה על גבי כסא נוהג גם בערב שבת אחר חצות היום, ואין להקל אלא סמוך לשבת.
- בשבת יושבים כרגיל על גבי כסאות, ספות, וכל דבר אחר, ואסור ליישב על הארץ
- מותר לישון כל ימי השבעה במיטתו של הנפטר.
איסור מלאכה
- האבל אסור במלאכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה ואפילו מצבו דחוק. וכן אסור לישא וליתן בסחורה אף על ידי טלפון, פקס וכדומה, ועל כן אין לאבל לילך למקום עבודתו כל השבעה אפילו הוא מושכר לאחרים ואפילו יפחיתו לו ממשכורתו החודשית.
- אסור לאבל לכבס ולגהץ, לסרוג ולתפור, כל שבעת ימי האבלות
- כל הקשור לעבודות הבית מותר לאבל לעשותם כל שבעה, כגון שטיפת הבית, שטיפת כלים, סידור המיטות וכיוצא בזה.
- כמו כן מותר לאשה אבלה לאפות ולבשל עבור בני ביתה.
- יש להימנע מלומר לאבל “בוקר טוב”, “ערב טוב”. אבל לשון ברכה על גופו כגון “חיים ארוכים”, “תהיה בריא”, וכן ברכת “מזל טוב”, או “רפואה שלמה”, מותר.
- מותר להושיט יד לאבל ואף לחבקו ולנשקו כיון שעושה כן לצורך עידוד ונחמה ומראה בזה השתתפות בצערו, ולא הוי כשאילת שלום.
- מותר לאבל להחוות קידה בראשו, לשם שלום, וכן לאותת בידו לסימן שלום.
- מותר בשבת לברך את האבלים בברכת “שבת שלום” וכן רשאים האבלים להשיב.
דיני רחיצה וסיכה
- אסור לאבל לרחוץ כל גופו כל שבעת ימי האבלות במקלחת או באמבטיה, ואיסור זה נוהג בין במים חמים ובין במים צוננים.
- פניו, ידיו, או רגליו, מותר לרחצם במים צוננים, אבל במים חמים או פושרים, אסור.
- בבוקר כשניעור משנתו יטול ידיו ג’ פעמים לסירוגין כל היד וכדרכו בכל יום, (ואינו כט’ באב ויוהכ”פ), ומותר גם ברחיצת פניו.
- וכן אבל היוצא מבית הכסא כשיוצא מותר לו לרחוץ ידיו כהרגלו תמיד, וגם בסבון מותר.
- מותר לצחצח שיניו אף במשחה כל שבעה.
- אם התלכלכו ידיו או כל מקום אחר בגופו, רשאי לרחוץ אותו המקום, ואם צריך להוריד הזוהמה על ידי מים חמים, מותר.
- מותר לאבל להשתמש בתכשירים המיועדים למנוע זיעה יתירה אם צריך הוא לכך, אבל אסור להתיז בושם לתענוג על גופו ובגדיו.
- מותר לנגב ולהעביר את הזיעה שבגופו על ידי מטלית לחה או מגבונים.
- איסור רחיצה נוהג גם בערב שבת, ואין להקל בזה, אבל רחיצת פניו או ידיו ורגליו, מותרים במים צוננים
- מותר לשטוף את הרצפה בבית האבל עם חומרי ניקוי כל שבעה, וגם האבלים עצמם מותרים לעשות כן.
קישוט ואיפור
- אשה נשואה אבלה, אסור לה להתאפר (אודם, “פודרה”, וכדו’) ולהתבשם, כל שבעת ימי האבלות. אולם בחורה בתקופת שידוכיה או שקרובה לזה, וכן כלה תוך שלושים יום לחופתה, מותרות להתאפר גם תוך שבעה
- וכן לא תענוד האשה על גופה תכשיטים (צמידים, עגילים טבעות, ושרשראות וכד’) בתוך ימי השבעה, אבל מותרת אחר שבעה תוך שלושים
- אשה שבעלה אבל, מותר לה להתאפר ולענוד תכשיטים כרגיל
- בין האיש ובין האשה מותרים להסתרק אפילו בתוך שבעה
תספורת, גילוח, נטילת צפורניים
- האבל אסור בתספורת הראש ובגילוח הזקן.
- איסור גילוח שערותיו חל על כל השערות שבגופו, ואין חילוק בזה בין איש לאשה
- אסור לאבל לגזוז ציפורני ידיו או רגליו במספרים או בגוזז ציפורנים, אבל מותר לנטלם בידיו או בשיניו.
נעילת הסנדל
- בין איש ובין אשה אסורים בנעילת נעלי עור, ובנעלי בית העשויים מעור, ואפילו עיקרם מעץ או מגומי ומחופים מלמעלה בעור, אסור לנועלם.
- ומותרים לנעול נעלים, העשויות מגומי או בד, אפילו סגורים היטב מכל צד, וכן נהגו.
- קטן שמתו לו אביו או אמו או אחד מקרוביו, מותר לנעול נעלי עור כרגיל דאינו חייב באבלות
- בערב שבת יחליף נעלי הבד או הגומי, וינעל נעלי שבת, אולם אין להתיר לנועלם אלא כחצי שעה סמוך לשבת, או על כל פנים מזמן פלג המנחה (שעה ורבע קודם הלילה).
תשמיש המיטה
- אבל אסור בתשמיש המיטה אפילו היא אינה אבלה. ויש לכל אחד לישון במיטה נפרדת, וכן יימנע מחיבוק ונישוק.
- מותר לאבל להעביר חפץ מידו ליד אשתו, וכן לאכול עימה על שולחן אחד ללא הפסק, וכן להציע המיטות
- איסור זה של תשמיש המיטה נוהג אף בשבת שבתוך השבעה.
- אישה נדה היושבת שבעה על אחד מקרוביה, והגיע זמן טבילתה בתוך שבעה, אין לה לטבול לטהרתה אף אם לא תקרב לבעלה, ומכל מקום מותר לה בתוך השבעה לפסוק בטהרה ולהתחיל למנות שבעה נקיים
- אישה שבעלה אבל על אחד מקרוביו והיא איננה אבלה, מותר לה לטבול לטהרתה, אבל אסורים בתשמיש ובחיבוק ונישוק, וכן בשינה במיטה אחת.
לימוד תורה
- אבל תוך שבעה אסור בלימוד תורה, ואפילו לקרוא משניות לעילוי נשמת הנפטר אסור
- המנהג שהמנחמים לומדים משניות וכד’ בבית הנפטר לעילוי נשמתו, וכן דורשים בדברי תורה, והאבל יושב ושותק.
- אין לאבל לקרוא במשך ימי שבעת ימי אבלו סדר “חק לישראל” הגם שרגיל בו בכל יום.
- מותר לאבל ללמוד “הלכות אבלות”, וכן מותר ללמוד ספרי מוסר, והלכות תשובה המעוררים את האדם לאבינו שבשמים.
- יש להתיר לאבל לקרוא תהילים דרך תפלה ובקשה, ובפרט באופן שאם יימנע יבוא לידי שחוק ודברים בטלים.
- אסור לאבל להתעסק בקריאת עיתונים, שמיעת רדיו, קריאת ספרי מדע או מתח, וכן בספרי מעשיות והיסטוריה, כדי שלא יסיח דעתו מן האבלות, ואין הבדל בזה בין איש לאשה.
- מותר בקריאת ספרי השואה ושאר צרות שנעשו לעם ישראל.
- אין האבל עולה לספר תורה תוך שבעת ימי האבלות אפילו בשבת, וכן לא יעלה לקרוא ההפטרה.
- גם בשבת נוהג איסור לימוד תורה וכן כל הדינים שנתבארו בזה.
- בשבת מותר לקרא שניים מקרא ואחד תרגום ללא פירוש רש”י.
- בנים קטנים פחות מגיל בר מצווה, אין לבטלם מלימודם אפילו הגיעו לחינוך, ועל כן יש לשולחם כרגיל לתלמודי התורה ולבתי הספר.
- קורא קריאת שמע שעל המיטה במלואו, רק לא יאמר הוידוי.
דיני כיבוס והחלפת בגדים
- האבל אסור לכבס כל שבעת ימי אבלו, בין בגדיו ובין בגדי בני ביתו.
- מותר לשאר בני הבית שאינם אבלים לכבס בגדיהם גם אם אחד מהוריהם יושב שבעה, וכן מותר לבעל לכבס בגדיו ובגדי בני ביתו אם אשתו אבלה.ומותרים לכבס גם את בגדי האבל עם בגדיהם במכונת כביסה, ובלבד שלא ילבשם אלא לאחר השבעה.
- כשם שהאבל אסור לכבס, כן אסור בלבישת בגדים מכובסים כל שבעה, ואפילו בגד שכיבסוהו קודם השבעה, ואפילו ייתן לאחר ללבשם קודם לכן זמן מועט, אסור.
- אסור להציע סדינים ומצעים מכובסים על מיטת האבלים כל שבעה, ואם האבל ישן חוץ לביתו, ואינו מסוגל בטבעו לישון על מצעים שאחר ישן עליהם, מותר אף במכובסים.
- אין להשתמש במגבות ידיים המכובסות, אולם אם כבר השתמשו בהם אחרים או בני ביתו, מותר.
- אם נתלכלכו חולצתו או מכנסיו של האבל לכלוך שמתבייש בו, מותר להחליפם אפילו תוך שבעה, ואם אין לו אחרים אלא מכובסים, יתנם לאחר שילבשם תחילה במשך זמן מה, אבל אם כבר לבשם קודם שנכנס לימי האבל, אין אחר צריך ללובשו קודם לכן.
- אם נתלכלכו בגדיו מעט, ומתבייש בפני הבאים לנחמו, ורוצה לנקות הכתם, על ידי מעט מים, או מגבונים, מותר.
- גופיה וגרביים שספגו הרבה זיעה או ריח, וכן מי שסובל מגירויי עור וכדומה, מותר להחליפם אפילו תוך שבעה, והוא הדין בשאר בגדים הצמודים לגופו, ואפילו אם הבגדים שרוצה עתה ללובשם מכובסים הם, ואין צריך ליתן לאחר ללובשם קודם לכן אם הוא איסטניס.
- המחליף חולצתו בימי אבלותו, אם מתאבל על שאר קרובים אינו חוזר וקורע, אבל המתאבל על אביו או אמו חוזר וקורע כבפעם הראשונה ואינו מברך.
- מותר לכבס בגדים של קטנים הנמצאים באבלותם, וכן מותר לקטנים פחותים מגיל י”ג ללבוש בגדים מכובסים כל שבעה.
- האבל חייב להחליף לכבוד שבת את חולצתו הקרועה וכן את מנעליו, וילבש חולצה וחליפה של שבת ואם הבגד של שבת מכובס ולא לבשו קודם לכן פעם אחת, יתן לאחר שילבשו זמן מה, ולאחר מכן מותר בלבישתו.
יציאה מהבית
- אין לאבל לצאת מביתו כל שבעת הימים בין שהולך ברגליו ובין שנוסע במכונית, בין ביום ובין בלילה.
- גם בשבת שתוך השבעה אין לאבל לצאת מביתו לביקור קרוביו, או לטיול.
- אם יש לו צורך ביציאתו, כגון שקשה לו להישאר לישון בבית האבלים מחמת צפיפות ודוחק, או מכיוון שאינו רגיל לתנאי המקום, רשאי לשוב ללון בביתו. וכן אשה היושבת שבעה בבית הנפטר, וילדיה שבביתה צריכים לה, מותרת לחזור לביתה. וטוב שלא תצא יחידי.
- יש לארגן מנין בבית שנפטר בו המת, ולהתפלל שם ג’ תפילות, ובימות החול לא יצאו האבלים לבית הכנסת, ואפילו בימי שני וחמישי נהגו שלא לצאת וכן הוא מנהג ירושלים.
- אבל על אביו ואמו שאין יכול לארגן מנין בביתו, רשאי לילך לבית הכנסת כדי להתפלל בציבור ולומר קדיש וקדושה. והוא הדין כשאין לו מנין בביתו לאמירת סליחות בחודש אלול, רשאי לצאת לבית הכנסת, ויאמרו המתפללים הסליחות כרגיל כולל וידוי.
- מותר לאבל לצאת בשבת מביתו לבית הכנסת, ומכל מקום במקומות רבים נוהגים לארגן מנין בבית האבלים גם בשבת, וכן נכון לעשות.
- רבים נהגו להביא לבית האבל ספר תורה כדי לקרות בו בימי שני וחמישי ושבת, ואין להתיר זאת אלא באופן שישאירוהו שם עד סוף השבעה ולא יחזירוהו מיד בסיום התפלה, וכן עליהם להניחו במקום מכובד ולהיזהר מאד בכבודו ויקפידו לכסותו, ונכון להדר להביאו ולהחזירו כשהוא מלווה בעשרה בני אדם.
שמחה
- האבל אסור בשמחה, לכן אין לאבל שיושב שבעה להחזיק בחיקו תינוק ולהשתעשע עימו, ומיהו להחזיק תינוק בוכה על מנת להרגיעו, מותר.
- האבל אסור בשמיעת שירים וניגונים אף מקלטות ודיסקים, ואיסור זה חל אף בערב שבת.
אבלות בערב שבת ושבת
- אף על גב דאין אבלות בשבת, מכל מקום מקצת מדיני אבלות נוהגים גם בשבת, והיינו דברים שבצנעא, ועל כן אסור לאבל לרחוץ גופו, לשמש מיטתו וללמוד תורה.
- בשבת יושבים כרגיל על גבי כסאות וספות וכיוצ”ב, ואסור לישב על הארץ.
- אין השבת מפסיקה אבלות שבעה, ולאחר השבת ממשיכים דיני האבלות כרגיל
החלפת בגדיו בער”ש
- אבל חייב להחליף את בגדיו לכבוד שבת, ויסיר חולצתו הקרועה וילבש חולצה וחליפה של שבת, וכן יחליף מנעליו לנעלי שבת.
- אם חולצתו ומכנסיו מכובסים, יתן לאחר שילבשם במשך שעה או חצי שעה, ואם אין אחר, או שהוא איסטניס, רשאי ללבשם. ואם אינם מכובסים ולבשם האבל קודם לאבלותו אפילו פעם אחת, רשאי להמשיך ללבשם בשבת זו מבלי ליתן לאחר שילבשם.
- האבל רשאי להחליף סמוך לשבת בגדיו הלבנים הצמודים לגוף, וכן הגרביים שעל רגליו, ואפילו הם מכובסים ואין צריך ליתן לאחר שילבשם קודם לכן.
- אין לישב על גבי כסאות בערב שבת אפילו אחר חצות היום, ורשאי להחליף לבגדי שבת רק סמוך לשבת, דהיינו בזמן הדלקת נרות, או על כל פנים מזמן פלג המנחה (שעה ורבע קודם הלילה).
- וכן אשה אבלה נכון שתלבש בגדי שבת רק אחר הדלקת נרות.
צחצוח נעליו
- רשאי לצחצח נעליו לכבוד שבת.
רחיצה
- האבל אסור ברחיצת כל גופו בערב שבת, גם במים קרים ופושרים, ואפילו סמוך לשבת.
- פניו ידיו ורגליו, מותר לרחצם במים צוננים ואסור במים חמים.
- גברים הרגילים לטבול במקווה טהרה מדי יום שישי, אסורים לנהוג כן בימי אבלותם גם במים צוננים.
יציאה מביתו
- גם בשבת שתוך השבעה אין לאבל לצאת מביתו לביקור קרוביו, או לטיול.
לימוד תורה, תהילים, ושמו”ת
- האבל אסור בלימוד תורה בשבת, אבל מותר לו לקרוא תהילים, וכן ללמוד ספרי מוסר, הלכות אבלות והלכות תשובה.
- האבל רשאי לקרוא בשבת שניים מקרא ואחד תרגום, אבל לא ילמד חומש עם פירוש רש”י גם אם רגיל לעשות כן בכל שבוע.
ברכת שבת שלום
- מותר בשבת לברך את האבל בברכת “שבת שלום”, וכן רשאי האבל להשיב ברכת “שבת שלום”.
סעודות שבת
- מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודות שבת כהרגלו ואין לחסר דבר משאר שבתות השנה.
- מותר לאבל לשיר שירי שבת כדרכו בכל שבת, וכן לומר “שלום עליכם” קודם הקידוש, ובפרט אם נמצאים עמו אחרים שאינם אבלים.
- האבל מברך את הבנים כמו בכל שבת.
ברכת המזון
- בשבת נהגו לברך ברכת המזון כרגיל ולא בנוסח האבלים כנהוג בימי החול.
ניחום האבלים
- אף שעדיף לנחם ביום חול ולא בשבת, מכל מקום מי שאין באפשרותו לילך לבית האבל בימות החול, רשאי לילך לנחם בשבת ויו”ט, והמנהג שיושבים מעט ולומדים, או אומרים דבר תורה, ולא מזכירים שום נחמה
מקום התפלה
- מותר לאבל לצאת מביתו בשבת כדי להתפלל בבית הכנסת כל התפילות, ואפילו בשלושת הימים הראשונים לאבלותו ורבים נוהגים גם בשבת לעשות מנין בבית האבלים וכן ראוי לעשות.
- אין לאבל לשנות בשבת את מקום ישיבתו הקבוע בבית הכנסת.
חזן
- לא יעלה האבל חזן באחת מתפילות השבת אפילו הוא אבל על אב ואם.
בכיה בשבת
- מותר לבכות בשבת אם מרגיש שיפוג על ידי זה הצער מלבו, אולם אין לעורר עצמו לבכי.
דינים הנוהגים ביום השביעי
- ביום השביעי אחר תפילת שחרית יושבים האבלים מעט, ומנחמים אותם ונוהגים לומר לאבלים בשעה שמקימים אותם פסוקים אלו: “לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה’ יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך” “כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו”. ומושיטים להם יד ואומרים להם “קומו”, ואחר כך יעשו “השכבה” לנפטר.
- נוהגים ביום השביעי לילך לבית הקברות לפקוד את הקבר, ואומרים מזמורי תהילים ליד הקבר.
הפסקת האבלות
- מיד לאחר שהקימו את האבלים ביום השביעי לאחר התפלה, מפסיקים מנהגי האבלות של שבעת הימים, ומותרים האבלים ברחיצת כל הגוף במים חמים, וכן מחליפים חולצתם הקרועה ורשאים ללבוש בגדים מכובסים, וכן מותרים בישיבה על כסא.
- ומכל מקום אסורים בגילוח הזקן, בתספורת הראש, בקציצת הציפורניים, כל השלושים יום, בין באב ואם ובין בשאר קרובים.
בגדי האבל והנפטר
- מותר ללבוש את הבגדים שלבשו בימי האבל, מלבד הבגד הקרוע שנהגו לזרקו.
- מותר להשתמש בחפצים וכן בבגדים של הנפטר בין בתוך השבעה ובין לאחר שבעה, מלבד נעליו שנהגו רבים לזורקם ולא להשתמש בהם.
ענייני המצבה
- את המצבה שעל גבי הקבר, אין לבנות בתוך ימי השבעה, אולם יש להשתדל לבנותה כבר ביום השביעי מיום הקבורה ולבקש זאת “מהחברה קדישא”, ואם לא הספיקו לעשות כן, נכון למהר לבנותה קודם סיום השלושים.
- כדאי לכתוב על המצבה את שמות הוריו, ואם הם בחיים מוסיפים ליד שמם הי”ו, ואם כבר הלכו לעולמם, כותבים ז”ל.
- צריך להקפיד שהכתב שעל גבי המצבה לא יהיה בולט.
- הכתב שעל המצבה צריך להיות בלשון הקודש ולא טוב לכתוב התאריך הלועזי על המצבה.
- אין להרבות בתארים מופרזים על המצבה, כי זה גורם רעה לנפטר.
- אסור לחקוק את תמונת הנפטר על המצבה, וכן אין לעשות דמויות על המצבה.
יום השביעי שחל בשבת
- כשחל יום השביעי לאבלות בשבת, נוהגים שלפני תפילת שחרית קודם “ברוך שאמר”, או קריאת התורה, שליח ציבור או גבאי בית הכנסת נגשים לאבל, ואומרים לו הפסוקים שאומרים בשעת קימה.
- ולאחר מכן פוסקים כל דיני אבלות שבעה, ואפילו דברים הנוהגים בצנעא, ורשאי לעלות לתורה, וללמוד תורה, ולהחליף בגדיו לבגדים מכובסים, ומותר לרחוץ כל גופו במים קרים בלבד.
- אם חל יום השביעי לאבלות בשבת, כגון שהנפטר נקבר במוצאי שבת או ביום ראשון, עולים לבית הקברות ביום ראשון, ולא יקדימו לעלות ביום שישי.
עלייה לקבר
- אם חל יום השביעי בראש חודש או בחנוכה ופורים, אין האבלים עולים לפקוד את הקבר, ויש להם לעלות לאחר מכן.
- נהגו שלא לעלות לבית הקברות בימי חול המועד.
- מותר לעלות בכל חודש ניסן ותשרי (מלבד בימי חוה”מ) לבית הקברות.
התפלה בבית האבל
- בימות החול לא יצאו האבלים לבית הכנסת, ואפילו בימי שני וחמישי נהגו שלא לצאת וכן הוא מנהג ירושלים.
- ועל כן טוב ונכון לארגן מנין כל השבעה בבית האבלים ולהתפלל שם שחרית מנחה וערבית, ולכתחילה נכון לקיים התפילות בבית הנפטר כי נשמתו באה למקומה כל השבעה וגורמים לו בזה נחת רוח וכן עושים חסד עם האבלים
- אבל על אביו ואמו שאין יכול לארגן מנין בביתו, רשאי לילך לבית הכנסת כדי להתפלל בציבור ולומר קדיש וקדושה. והוא הדין כשאין לו מנין בביתו לאמירת סליחות בחודש אלול, רשאי לצאת לבית הכנסת, ויאמרו המתפללים הסליחות כרגיל כולל וידוי.
- האבלים מצטרפים למניין עשרה.
- מנהג בני ספרד שאבל על אביו ואמו או שאר קרובים, אינו עולה לשמש כשליח ציבור כל השבעה אלא אם כן אין אחר שיעלה, ואם עלה, לא ירד.
הבאת ס”ת לבית
- רבים נהגו להביא לבית האבל ספר תורה כדי לקרות בו בימי שני וחמישי ושבת ואין להתיר זאת אלא באופן שישאירוהו שם עד סוף השבעה ולא יחזירוהו מיד בסיום התפלה, וכן עליהם להניחו במקום מכובד ולהיזהר בכבודו ויקפידו לכסותו, ונכון להדר להביאו ולהחזירו כשהוא מלווה בעשרה בני אדם.
כיסוי המראות והתמונות
- נכון לכסות את כל המראות בבית האבל וכן נהגו, ובחדר שבו מתפללים יש לכסות מצד הדין את המראות והתמונות אם מתפללים כנגדם.
סדר תפילת שחרית
- יש לאבלים להניח תפילין כדרכם במשך ימי השבעה מלבד יום הפטירה והקבורה, והנוהגים להניח בכל יום תפילין דרבנו תם, ימשיכו במנהגם גם בימי השבעה.
- האבל מברך ברכת “שעשה לי כל צרכי”.
- מותר לאבל לקרות כל סדר היום שבתפלה, פרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל, ופסוקי דזמרה ושירת הים.
- המנהג שהכהנים נושאים כפיהם גם בבית האבל, והאבל עצמו אינו עולה לדוכן לישא כפיו גם בשבת שבתוך השבעה, ויצא לחדר אחר קודם שיקראו “כהנים”, ובשבת אם אין שם כהן אחר מלבדו, רשאי לישא כפיים.
- בבית האבל אין אומרים וידוי ונפילת אפיים, ולא “למנצח מזמור לדוד יענך ה'”, ואין מזכירים פסוקי “ובא לציון” “ואני זאת בריתי” אלא מתחילים מן ואתה קדוש, ואין אומרים “תפלה לדוד הטה ה’ אזניך”.
- לאחר אמירת שיר של יום קודם “הושיענו” נוהגים לומר “למנצח לבני קורח מזמור” וכו’ [תהילים פרק מט].
- ואחריו יאמרו קדיש “יהא שלמא”, ויסיימו התפלה כרגיל, כולל אמירת פיטום הקטורת.
- אחר “עלינו לשבח” אומרים בקול רם “צידוק הדין”, (ראה בסוף הספר), ואחר כך עושים השכבה, ויושב האבל ומנחמים אותו.
- ובימים שאין אומרים בו הציבור תחנון כראש חודש, חנוכה וכו’, אין אומרים בהם “צידוק הדין”.
“הלל”
- אין לאבלים לומר הלל בראש חודש, וגם המתפללים עימהם בביתם, לא יאמרוהו, ואינם חייבים אחר התפלה להשלימו.20 ובמקום שנהגו הציבור לאומרו בבית האבל, יש להם ע”מ שיסמוכו, ובלבד שיצא האבל מהחדר באותו הזמן.
- בחנוכה גם האבלים יאמרו “הלל” בברכה עם הציבור אפילו בבית האבל.
קריאת ס”ת
- בימי שני וחמישי שיש בהם קריאת התורה, אם יש בבית האבלים ספר תורה קוראים שם כרגיל, ומיהו אין האבלים עולים לברך או לקרוא בספר תורה כלל.
- אין האבל עולה לספר תורה תוך שבעת ימי האבלות, ואפילו אם הוא כהן ואין כהן אחר, אין לו לעלות לס”ת.
התפלות בשבת
- מותר לומר פרק “במה מדליקין” בליל שבת קודם תפילת ערבית אולם ברוב המקומות נהגו לדלג בבית האבל פרק זה.
- אין לאבלים לומר “שיר השירים” בין קבלת שבת לערבית.
- בכל הערים בארץ ישראל וכן בחוץ לארץ, יש להימנע מלומר בליל שבת בבית האבל ברכת “מעין שבע” אחר תפילת שמונה עשרה, ויש שנהגו לאומרה על פי הסוד ומחמת ספק ברכות, נכון יותר להימנע מלאומרה מלבד במקומות שנהגו לאומרה, כגון, בירושלים העתיקה.
ס”ת בשבת
- אין האבל עולה לספר תורה אפילו בשבת של האבלות, ואפילו אם הוא כהן, וכשאין כהן אחר, מותר לו לעלות.
- כמו כן אין לאבל לעלות בשבת לעליית מפטיר ולקריאת ההפטרה.
- אבל שחל יום שביעי לאבלותו בשבת, והקימוהו אחרי תפלת שחרית קודם קריאת התורה, רשאי לעלות לתורה.
תפלת מנחה בשבת
- אומרים בבית האבל פסוק “ואני זאת בריתי” וכו’, במנחה בשבת שלא יהיה כאבלות בפרהסיא, ומיהו האבלים המתפללים בלחש ידלגו פסוקים אלו.
- נהגו שלא לומר “צדקתך” בתפלת מנחה של שבת
תפילת ערבית במוצ”ש
- נכון לומר בבית האבל אחר תפלת העמידה פסוק “ויהי נועם”, וגם האבל רשאי לאומרו עם הציבור.
תיקון חצות
- מותר לאבלים לומר בביתם “תיקון חצות”, ובלבד שיאמרו רק תיקון לאה ולא תיקון רחל
דינים הנוהגים בבית האבל
- מצווה לישב שבעה ולהדליק נר ולהתפלל בבית שהיה גר הנפטר בימי חייו, כי נשמתו באה כל השבעה לביתו ויש בזה נחת רוח לנשמה.
נרות
- נוהגים להדליק נר כל שבעת הימים לעילוי נשמת הנפטר בבית הנפטר, ואם יושבים בבית אחר, ישתדלו שיהיה נר דלוק גם בבית הנפטר. וצריך להיזהר שיהיה הנר דלוק אף בשבת. (וידליקהו מער”ש), ועדיף להדליק בשמן זית או בכל שמן. וטוב שיאמר בפיו קודם ההדלקה “הריני מדליק נר זה לעילוי נשמת אבי פלוני בן פלוני” (או מרת אימי פלונית בת פלונית).
נקיון הבית
- מותר לטאטא ולשטוף רצפות בבית האבל עם חומרי ניקוי, וכן מותר להדיח ולשטוף כלים, ולסדר את הבית כל שבעת ימי האבלות, וכל אלו הדברים, אף האבלים מותרים בעשייתן.
בשמים
- מותר להביא מיני בשמים על מנת שהמנחמים יברכו לעילוי נשמת הנפטר. וכן נהגו להגיש למנחמים מיני מאכל ומשקה, כדי שיברכו לע”נ הנפטר.
כיסוי המראות והתמונות
- נכון לכסות את כל המראות שבבית האבל וכן נהגו, ובחדר שבו מתפללים יש לכסות מצד הדין את המראות והתמונות אם מתפללים לכיוונם.
הוצאת דברים מביתו
- יש שנהגו להיזהר שלא לקחת אפילו בהלוואה או בהשאלה שום חפץ מבית האבלים כל שבעה, ומכל מקום מותר לקחת מאכלים, ובפרט אם לא נפטר בתוך הבית.
תגובה אחת
מפורט באופן ברור וקל להבנה, ומסכם בהרחבה שאלות שעולות לאבל ורוצה לדעת, יישר כוח גדול ותזכו למצוות ולמעשים טובים בשמחות!