¿Cómo se debe dividir el porcentaje de utilidades por diversas causas?

La respuesta a esta importante pregunta incluye varios detalles, con la ayuda de Hashem intentaremos abordar los puntos principales de las preguntas y luego resumiremos:

La cantidad total que se donará a la caridad.

En términos generales, el porcentaje que debe ser donado a la caridad (y dentro de eso se divide para todas las causas), es por lo menos el diez por ciento (10%) de los ingresos. Esto se llama “Kessafim maaser” [1]. Y es una mitzvá importante contribuir con el veinte por ciento (20 %) de los ingresos [2], lo que se denomina “jomesh”.

[Se observa que Maran Rabbi Ovadia Yosef Z.T.L. escribe, que lo que se afirma en el Talmud [3] que quien da “maser” de fruta es una segulah de riqueza, y que incluso está permitido “probar” al Creador en esto, todo esto también es cierto de “maaser kesafim” e incluso en nuestros días [4]].

No se debe donar más del veinte por ciento de los ingresos [5]. Con la excepción de un hombre rico, a quien se le permite contribuir incluso más que su “jomesh” tanto como pueda. Sin embargo, por la causa de “Hachzakat Torá” (es decir, para apoyar a aquellos que estudian Torá todo el día y, en consecuencia, no pueden ganarse la vida por sí mismos), incluso un donante que no es rico siempre puede contribuir incluso con más del veinte por ciento de sus ingresos[7]. La razón es porque se les garantiza a aquellos que apoyan a las personas que estudian Torá, que tendrán una bendición en sus asuntos [8] y ver comentarios [9] .

Orden de prioridad de las donaciones

Dado que los donantes obviamente no tienen suficiente dinero para cubrir todas las buenas causas que existen, en la ley judía hay reglas de prioridad para la caridad, es decir, a quién es mejor donar, quién tiene la segunda y la tercera prioridad, y así sucesivamente. El siguiente es el orden de prioridad según Halakha:

Causa número 1 (prioridad máxima):

En la parte superior de la escala de prioridades está el apoyo a Talmid Chachamim (apoyo a los eruditos de la Torá), una causa que precede a todas las demás causas, ya que son el tipo más importante de pobres y no tienen mayor caridad que esta [11] . Principalmente, en cuanto a ignorar la cantidad de “maaser”, la tarea principal es apoyar a los eruditos de la Torá [12].

Y dentro de esta definición: Para los sefardíes, apoyar a los eruditos de la Torá en la Tierra de Israel es una prioridad para apoyar a los eruditos de la Torá en la ciudad de residencia del donante [13], pero por supuesto es correcto luchar por ambas causas. Y sostener a los eruditos de la Torá en el lugar de residencia del donante precede a sostener a los eruditos de la Torá en cualquier otro lugar.[14]

Cuanto más sabio y erudito es el erudito de la Torá, más prioridad tiene para ser sostenido, teniendo así prioridad sobre otros eruditos que son menos sabios.[15] (Y por esta razón, en general, el apoyo a los avrejim de Colel Bircat Avraham es una de las causas más preferibles [16]).

Sostener a “Avrechim” (eruditos de la Torá que ya están casados) es una mitzvá mayor que sostener a “Bachuerê Yeshivot” (jóvenes eruditos de la Torá, que todavía están solteros), y sostener a “Bachuerê Yeshivot” es una mitzvá más grande que sostener el estudio de la Torá de los niños. [17]. Pero obviamente, los tres pasos son indispensables.

Nota halájica: Está permitido hacer un trato de “Isacar y Zevulun” con dinero maaser [18].

Causa número 2 (prioridad media):

La segunda causa en la escala de prioridades es dar caridad a los pobres, incluso si no son estudiosos de la Torá. Y dentro de esta definición: un pobre que necesita comida precede al pobre que necesita ropa [19]. Una mujer pobre tiene prioridad sobre un hombre pobre [20]. Un pobre Cohen precede a un pobre Levi; un Leví precede a un Israel pobre [21]. Los pobres de la familia del donante en cuestión tienen preferencia sobre los demás pobres; y los pobres de su ciudad de residencia preceden a los demás pobres [22].

Hay autoridades importantes que escriben que donar para la construcción de la sinagoga es preferible a apoyar a los pobres que no son estudiosos de la Torá y no están enfermos [23].

Grupo de causas número 3 (prioridad más baja):

El tercer tipo de causas en la escala de prioridad es contribuir a propósitos de “mitzvot” [24], que incluyen por ejemplo: mantenimiento de sinagogas; Kiruv (acercar a otros judíos a la religión); edición de libros de judaísmo; donar libros de judaísmo a los lugares donde estudiarán; etcétera. Evidentemente todas estas causas mencionadas son muy importantes, pero aun así tienen menos prioridad que las anteriores, y más aún en relación a la donación del dinero de “Maasser”.

Y dar a una novia pobre, aunque es una “necesidad mitzvá”, sin embargo se considera una caridad muy grande[25], especialmente si la novia es huérfana[26].

Distribución de fondos para diversos fines.

Si bien, como se mencionó, existe un orden de prioridad sobre las causas benéficas, de modo que, en teoría, mientras la primera prioridad todavía necesita fondos, no sería posible donar a la segunda causa de la escala, y lo mismo en relación con el tercero… las autoridades halájicas escriben que esta escala es obligatoria solo en relación con la mayoría (o al menos la mitad) de los fondos maaser, pero está permitido donar una minoría de los ingresos sin tener en cuenta el orden de prioridades. Es decir, se puede optar por distribuir una pequeña parte del maasser a causas menos prioritarias, e incluso en ello hay cierta ventaja, ya que el donante tiene varios tipos de méritos [27]. Sin embargo, la mayor parte de la suma (o al menos la mitad) debe ser donada para apoyar a los estudiantes de Torá [28], que como se mencionó es la máxima prioridad.

Y para la obligación moral de “gratitud” es correcto que al menos una pequeña parte de los fondos caritativos que la persona dona, se destinen a la sinagoga donde la persona ora[29], por ejemplo para mantenimiento, electricidad, agua y etc.

También es muy correcto dirigir algunas de sus contribuciones a las causas del kiruv, ya que según nuestra sagrada Torá, cada judío tiene la responsabilidad personal de cuidar y luchar por la difícil situación espiritual de todo el pueblo judío en el mundo[30], y por lo tanto, quien no tiene la posibilidad de hacer kiruv con su propio cuerpo, que al menos sea miembro de esta actividad a través de su dinero [31] (aunque no existe una “obligación” halájica de donar dinero a esta causa [32]).

[Cabe señalar lo que dicen nuestros sabios, que quienquiera que apoye a los eruditos de la Torá también está haciendo “kiruv”, porque las actividades de las organizaciones de kiruv son solo la forma material de unir a los judíos lejanos, pero detrás de esto En el plano espiritual, está el estudio de la Torá de los eruditos que trae al mundo la fuerza espiritual de la pureza que entra (inconscientemente) en los corazones de los judíos distantes, y es esta fuerza espiritual la que hace que los judíos distantes, después de haber sido expuestos al material de las organizaciones kiruv, despierten hasta cambiar el camino de tu vida [33]. Pero como citato, también es correcto ser socio en la parte “física” de la actividad de kiruv].

Otro punto a tener en cuenta en la distribución de fondos de caridad es que es justo que cada persona, al menos una vez en la vida, done una cantidad considerable a una “mitzvá que perdure por generaciones”[34], ya sea la construcción de sinagogas y salas de estudio de la Torá [35], y/o la publicación de libros de judaísmo [36].

En breve:

Al menos el diez por ciento de los ingresos debe ir a causas benéficas (y se recomienda encarecidamente que done el veinte por ciento, lo que trae muchas bendiciones para el donante). Y de esa cantidad, al menos el cincuenta y uno por ciento (de ese diez/veinte por ciento) se debe dar para apoyar a los eruditos de la Torá (y especialmente a los eruditos en la Tierra de Israel), y la cantidad restante se puede distribuir al resto. causas (como las mencionadas anteriormente). Aún dentro de esta cantidad restante, se recomienda donar un pequeño porcentaje para los gastos de la sinagoga a la que asiste el donante (pero no es necesario que sea una gran cantidad), y un cierto porcentaje para donar a “kiruv” (ya en este caso es apropiado que sea significativo). Y al menos una vez en la vida hay que donar una suma considerable para construir una sinagoga o un Bet Hamidrash, o para editar libros sobre judaísmo.

Fuentes:

1. דומיא דמעשר הפירות, דכן הוא גם לענין כספים, כנפסק בשו”ע יו”ד סי’ רמ”ט סע’ א’. ומקור לדין מעשר כספים, נביא להלן בשם הספרי והמדרשים. וראה אריכות בזה בדברי בזה מרן הגרע”י זצוק”ל בשו”ת יחוה דעת ח”ג ריש סי’ ע”ו.
2. שו”ע שם.
3. תענית דף ח’ סוע”ב וט’ ע”א: “ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב עשר תעשר? עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך. אמר ליה עשר תעשר. אמר ליה ומאי עשר תעשר? אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה: מנא לך? אמר ליה זיל נסי. אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב לא תנסו את ה’ (דברים ו’). אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר (מלאכי ג’ י’) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה’ צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די. מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
4. מאור ישראל תענית דף ט’ ע”א. וכתב כן גם בתשובה כת”י שהשיב בסוף ימיו, ונביא בזה צילום התשובה:
5. כתובות דף נ’ ע”א ודף ס”ז ע”ב. רמ”א ביו”ד סי’ רמ”ט סע’ א’.
6. עפ”י הרמב”ם פ”ז מהל’ מתנות עניים הל’ ה’, ומרן שו”ע יו”ד סי’ רמ”ט סע’ א’, וכפי שדייק בחכמת אדם כלל קמ”ד סע’ י’, וכ”כ בשו”ת שאילת יעב”ץ ח”א סוף סי’ ג’, וכ”כ בשו”ת תשובה מאהבה ח”ב או”ח סי’ תרנ”ו, וכן דעת השבילי דוד ביו”ד סי’ רמ”ט, וכ”כ בספר כבוד חכמים על הירושלמי ריש פאה סי”א. וכן הכריע בעל המשנ”ב בספרו תורת חסד פרק כ’ והביא ראיה מדברי התוס’ ב”ק דף ט’ ע”ב ד”ה אילימא וכן מסיק בשו”ת שבט הלוי ח”ב סי’ קכ”א (ושם רצה ללמוד כן גם מדברי רבינו בעל האור החיים הק’ זלה”ה בספרו ראשון לציון הל’ צדקה סי’ רמ”ז סע’ ב’, אלא דשם נראה גדר אחר לכאו’), וכ”כ בשו”ת מנחת יצחק ח”ה סי’ ל”ד אות ב’, וכ”כ בשו”ת ושב ורפא ח”א יו”ד סי’ נ”א, ועוד שלמים וכן רבים. וכעי”ז בשו”ת חוות יאיר סי’ קפ”ו עיי”ש. ואף דאיכא דפליג, כבר עמא דבר כסברת המתירים, ובפרט דכאמור כן משמעות מרן השו”ע, ואנן אתכא דמרן סמכינן. [ואם כי חלק מהפוסקים הנ”ל הזכירו בזה לשון “עשיר מופלג” – בימינו כל אדם שמוגדר כ”עשיר” הוא בכלל “עשיר מופלג” שעליו נתכוונו, ואכמ”ל]. ויש לצרף את דעת הפסוקים דאין “איסור” לבזבז יותר מחומש אלא רק שאין חיוב (ובפרט אם העניים לפנינו וכ”ש אם מבקשים), וכפי העולה לכאו’ מדברי הרמב”ם בפירוש המשניות ריש פאה וז”ל: “ולא יתחייב יותר מחמישית ממונו, לבד אם עשוה כן ממידת חסידות” עכ”ל [והאריך לדון בזה מרן החיד”א על ברכי”ו יו”ד סי’ רמ”ט סק”א, ושם בשיורי ברכה מספרו פתח עיניים, וע”ע מש”כ בזה במהר”י קורקוס בפ”ז המל’ מתנות עניים הל’ ה’, ובשו”ת בית דינו של שלמה סי’ א’, ולמהר”ש יפה זלה”ה בספר יפה מראה פ”ק דפאה, ובחינא וחסדא על כתובות ח”ג דף נ’ ונ”א, וביפה ללב יו”ד סי’ רמ”ט סק”ז, ובמשרת משה הל’ מתנו”ע פ”ז ה”ה, ובלב מבין נאברו הל’ דעות פ”ה הי”ב, ובשו”ת ישכיל עבדי ח”א יו”ד סי’ י”ג, ושאר האחרונים, ואכמ”ל]. וכן הורה רבה של ירושלים מוהר”ר שמואל סלאנט זצוק”ל כמובא בספר אדרת שמואל סי’ רס”ח, דאין “איסור” לבזבז יותר מחומש לצדקה, ואכמ”ל.
7. שיטה מקובצת לכתובות (כתובות דף נ’ ע”א ד”ה המבזבז), והביאו מרן החיד”א זצ”ל בברכי יוסף יו”ד סי’ מט”ר סקי”ג. וכן פסק הגאון בעל המשנה ברורה זצ”ל באהבת חסד ח”ב פרק כ’ סי’ ד’. וכן דעת לעטרת ראשנו מרן הראש”ל הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל בספרו ענף עץ אבות פרק ב’ עמ’ ק”ט, שפירש בענין “מרבה צדקה מרבה שלום”, שהכוונה היא שמרבה יותר מחומש לעמלי תורה, דמותר אפי’ לכתחילה, עיי”ש. והניף ידו שנית גם בגליונות שנדפסו מסביב לשו”ת יביע אומר הנדפס מחדש. ובשנת תשע”ו החתמנו על פסק דין זה כל גדולי הרבנים ודיינים שליט”א, ובהסכמ”ה עלה להוראה זו גם הכהן הגדול מאחיו חכם שלום כהן שליט”א.
8. הגר”ח פלאג’י זלה”ה בספרו צדקה לחיים אות קכ”ד, דנותן טעם לשבח להוראה זו, דהנה הא דתיקנו באושא דאין לבזבז יותר מחומש, היינו מחשש שמא יצטרך לבריות, משא”כ כשנותן לתלמוד תורה לא שייך כלל להאי חששא, וז”ל: “דלתלמוד תורה יבזבז יותר מחומש, יען זכות התורה משנה מזל לטובה, וברכת ה’ היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה.” עכ”ל.
9. והנה הגאון בעל אילת השחר זצ”ל היה רגיל להבטיח הצלחה מופלגת בעסקים למי שהיה נותן חמישים אחוז מההכנסות להחזקת תורה, והבהיר הטעם, מפני שאז נעשה הקב”ה שותף בעסק, שהרי חצי מההכנסות הם כביכול בשבילו יתברך.
10. משנה סוף הוריות דף י”ג ע”א, רמב”ם פ”ח המל’ מתנות עניים הל’ ח”י, שו”ע יו”ד סי’ רנ”א סע’ ג’.
11. וכדאמרו חז”ל בקהלת רבה פרשה יא אות א’: “א”ר ביבי אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה”. והטעם, כי מצות תלמוד תורה כנגד כולם היא, ודרשינן במועד קטן דף ט’ ע”ב: “וכל חפצים לא ישוו בה – דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה”. וכתב מרן בעל השו”ע זצ”ל בשו”ת אבקת רוכל סי’ ג’ וז”ל: “כמו שבתרומות [מפירות השדה] ומתנות [כהונה] וכו’ ראוי שישתדל לתיתם חציים או רובם לבעלי תורה [וכו’] וכמו שאמר בחולין [דף קל’ ע”ב] למחזיקי בתורת ה’ יש להם מנת, ושאר המחזיקים כו’ [וז”ל הגמ’ שם: “ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה’ (דברי הימים ב’, לא ד’) – כל המחזיק בתורת ה’ יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה’ אין לו מנת.” ע”כ]. הרי לענין המעשר, לבעלי תורה הוא הטוב, ועץ חיים היא למחזיקים בבעלי תורה העניים. וכן בירושלמי ריש פרק בני העיר [מגילה פ”ג סוף הל’ א’] וז”ל ר’ חייא בר אבא אזל לתמן יהבי ליה פריטי למפלג ליתמי ולארמלתא נפק פלגינהו לרבנן [וכו’], ומרדכי [כצ”ל] מייתי לה ריש פסקי דבתרא [ב”ב סי’ תפ”ו]. א”כ אנו רואים אפי’ שהנותן הצדקה נתנה לחלקה ליתומים ולאלמנה, חלקה רבי חייא לחכמים שלא מדעת הנותן, א”כ שכרו גדול.” עכ”ל מרן ז”ל.
12. ובכן, כתבו מרן החיד”א בברכ”י יו”ד סי’ רמט’ סק”ג והגאון משנ”ב בספרו אהבת חסד פרק יט’, דמקור הדין של נתינת “מעשר כספים” נאמר לענין עמלי תורה, כי כנודע, בכל הש”ס ומדרשים (שלפנינו) לא נמצא דין “מעשר כספים” זולתי במדרש תנחומא פרשת ראה אות ח”י, דשם איתא: “עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים [כלומר לסוחרים] להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה”. ע”כ. וכן הוא בילקוט שמעוני פרשת ראה אות תתצג’. (ובתוס’ תענית דף ט’ ע”א מזכיר ספרי עם דרשה אחרת, אך לפנינו ליתא). ולפיכך מה שנהגו לתת כספי המעשרות גם למצוות אחרות כגון לעניים ולחולים וכיוצא, אינו אלא קולא. וראה גם להגאון מוהר”ש לאנייאדו זלה”ה בשו”ת בית דינו של שלמה בקו’ “הלכתה פסיקתא” שבחיו”ד סוף סי’ א’ (סוף עמ’ קיט’ בנדמ”ח) אות א’, ובספר מנהגי מצרים חיו”ד בהל’ צדקה דיני “דברים שמותר וכו’” ד”ה דע (עמ’ רג’ בנדמ”ח). ואין להרחיב את היריעה. ובספר אגרות ומאמרי החפץ חיים ס’ וסא’ נדפס”ו באו לך נאומיו שנאמרו באסיפת הרבנים בוילנא ובגרודנא, ושם נאמר: “לפנים בישראל היתה חובה על כל אחד לתת תרומות ומעשרות לכהנים וללוים וזאת היתה סגולה לעשירות, עשר בשביל שתתעשר. ועכשיו בימינו בני הישיבות הנם במקום הכהנים והלויים, וכל בן ישראל מחויב הוא לתת להם מנת חלקם המגיע להם על פי דין משום שהם הם הנושאים את דגל התורה, ברוך מקים את התורה.” עכ”ל.
13. והדברים הנה נדפס”ו באו לך בקובץ ויזכור יוסף ח”א, קחנו משם.
14. עפ”י הנאמר בספרי פרשת ראה פסקא ס”ג, ובשו”ע יו”ד סי’ רנ”א סע’ ג’, וע”ע להלן.
15. ירושלמי הוריות פ”ג הל’ ה’. רמב”ם פ”ח מהל’ מתנות עניים הל’ ח”י. שו”ע יו”ד סי’ רנ”א סע’ ט’.
16. וכפי שכבר העיד בגודלו מרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א, שאמר שהוא מכיר הרבה כוללים, וכולל ברכת אברהם הוא “הכולל הספרדי הכי טוב” (מצד רמת האברכים), עכ”ל, ודבריו מתועדים בווידיאו.
17. הגרי”י קנייבסקי זצ”ל בעל קהילות יעקב, והובאו דבריו בספר גדול שימושה עמ’ תרנ”א.
18. הארכנו בזה בספרי הדל ללקוט שושנים ח”ו שורש ד’, קחנו משם.
19. עפ”י בבא בתרא דף ט’ ע”א. וכך נפסק בשו”ע יו”ד סי’ רנ”א סע’ ז’.
20. כתובות דף ס”ז ע”א. רמב”ם פ”ח מהל’ מתנות עניים הל’ ט”ו. שו”ע יו”ד סי’ רנ”א סע’ ח’.
21. משנה סוף הוריות דף י”ג ע”א וברמב”ם פ”ח המל’ מתנות עניים הל’ טו”ב ושו”ע יו”ד סי’ רנ”א סע’ ג’.
22. ספרי פרשת ראה פסקא ס”ג. שו”ע יו”ד סי’ רנ”א סע’ ג’.
23. שו”ע יו”ד סי’ רמ”ט סע’ ט”ז, והוא מדברי המהרי”ק במה שדייק מהירושלמי עיי”ש.
24. דאע”ג דכבר פשטה ההוראה להתיר לתת מכספי מעשרות לצורכי מצוה (ולא רק לת”ח ועניים), מ”מ יש בזה עקולי ופשורי טובא (עיין שו”ע יו”ד סי’ רמ”ט סע’ א’ ברמ”א, ושם בט”ז סק”א ובש”ך סק”ג, ושאר אחרונים חביבים, ואכמ”ל), ולכן הוא תחתית סולם העדיפויות. [וכמובן שמצוה גדולה היא לתרום לכל צורכי מצוה, אבל החיסרון הוא בכך שרוצים שיחשב הדבר כמעשר כספים, דלענין זה אינו מילתא דפשיטא כלל וכנ”ל. ועיין להגאון הח”ח בספרו אהבת חסד פי”ח שהכריע דעכ”פ כאשר מתחיל לנהוג לתת מעשרות צריך להתנות שיוכל לתת גם לצרכי מצוה, ועיין דרך אמונה פ”ז מהל’ מתנות עניים סקכ”ז].
25. שו”ע יו”ד סי’ רמ”ט סע’ ט”ו עפ”י כתובות דף ס”ז.
26. דדעת שו”ת מהר”מ אלשקר סי’ ע”ב, דדוקא באופן זה הוא דשייך מצות “צדקה”, והובאו דבריו בש”ך ביו”ד שם סקי”א.
27. מוהר”ר אלעזר פאפו זלה”ה בספר פלא יועץ ערך “בוחר”.
28. כפי שכבר הבאנו לעיל, כל המקור לדין של נתינת “מעשר כספים” נאמר לענין עמלי תורה, כמבואר בספרי ובמדרשים וככל שהזכרנו לעיל. ועפ”ז כתב ה”חפץ חיים” זלה”ה בספרו אהבת חסד פרק יט’, דמי שלא יכול לחלק את כל כספי המעשר לתלמידי חכמים, מ”מ צריך להקפיד לחלק רוב המעשרות לת”ח, או לכל הפחות חצי, עיי”ש.
29. מילתא דפשיטא.
30. שבועות דף ט”ל ע”א.
31. כיו”ב שמענו מהגאון רבי משה צדקה שליט”א. וכ”כ בתורת יהודה ח”ב פרשת כי תבוא עמ’ ש”ל.
32. שו”ע יו”ד סי’ שנ”א סע’ מ”ח בהגהה. ועכ”פ דוקא מסיבה זו, אפשר להחשיב מכספי מעשרות, כאילו היה חיוב בדבר, אין אדם פורע חובו במעשרות.
33. הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק”ל והגראי”ל שטיינמן זצוק”ל.
34. ויקרא רבה פרשת אחרי מות פרשה כ”ב, קהלת רבה פרשה ה’. ומובא במג”א סוף סי’ קנ”ד.
35. רש”י על קהלת ה’ ט’ (שכוונת רש”י בזה לפרש דברי חז”ל הנ”ל דיש לעשות בממונו מצוה קבועה, וכמו שהבהיר החבי”ף זלה”ה בתנופה חיים דף שי”ד ריע”ג ובתוכחת חיים פרשת ויגש ובכמה דוכתי).
36. לב שומע הכהן בהקדמה אות ג’. וראה נא בעניינו אריכות דברים בזה בהקדמה לספרי הקטן שושנת העמקים על חופה וקידושין, עמ’ ל”ז ואילך.