Fuentes:
מה שכתבנו לענין מעשר כספים במניות וכו’, הארכנו בזה כאן.
ומה שכתבנו בענין הירושה של האלמנה: הנה מרן השו”ע בחו”מ סי’ ס’ סע’ י”ב פסק כדעת הרא”ש (דלא כהרשב”א) דאם בשטרות רשום הבית על שם האשה א”כ היא נאמנת לטעון שהיא שילמה על הבית והכל שלה עיי”ש, ונהי דהתם משמע דדין זה הוא דוקא מפני שטוענת ששילמה על הכל משא”כ בנידון דנן, מ”מ כבר כתב בשו”ת חקרי לב מהדורא בתרא חחו”מ סי’ ז’ דלפום קושטא אף אם הבעל שילם על הבית מ”מ מפני שרשם את כל שטרות על שמה הרי שנתן לה במתנה, ומודעת זאת דכן נקט בפשיטות בשו”ת חת”ס חו”מ סי’ קמ”ב שבעל שרושם את בית בערכאות על שם אשתו, נחשב שהבית שלה כלומר שנתן לה במתנה, ובשו”ת מהרש”ם ח”ה סי’ ל”ח כתב כן גם לענין רישום בערכאות על שם שניהם, וכ”כ בשו”ת יחוה דעת חזן חאה”ע סי’ ל”ח ועוד רבים, ובפרט האדינא שמחמת דיני הערכאות בני אדם מתייארים לרשום על שם שניהם אי לאו שבאמת מתכוין שיהיה של שניהם וא”כ הוי מתנה גמורה וכמו שכתב בשו”ת עזר משפט סי’ ל”ג, וכן מנהג להורות בבתי דינים כיום כמו שכתבו בפד”ר חכ”א עמק קל”ג. ונהי דיש בכל זה עקולי ופשורי (וע”ע בשו”ת בית יצחק חחו”מ סיק ע”ב ד”ה והנה, ובשו”ת דברי מלכיאל ח”ה סי’ רל”ב, ובשו”ת ברכת שלמה טנא חחו”מ סי’ ט”ז, ושאר אחרונים), מ”מ לענין מעשרות דיש לצרף דברי הפוסקים דאינו אלא מנהג או לכל היותר דרבנן, בוודאי דיש לסמוך על הפוסקים דכל שרשום של שם שניהם הוי כנתן לה מתנה. [וכל זה כתבתי על רגל אחת ואכמ”ל].
