Question:
What makes a promise to g-d binding? It the promise i made out of fear or guilt does it count? If one has ocd which leads them to make these promises, do those count? Is making a promise to keep a commandment valid? For example, if you say”I promise to try to be more tzniout if this happens”. Is that a real promise? Would you have to get that annulled? Sorry for all the questions, I’m just really confused.
Answer:
Every promise to the Creator is binding!
For example, if you promised to become modestly stronger, that there are several stairs in it how much to be modest, and it is obligatory. And even if you didn’t say in the language “I promise”. And you said so: ” if G-d does this to me I will do so and so”. after all, it is a commitment as a vow. And this is very obligatory! And if you don’t do it, god forbid, things that aren’t good can happen.
And even if the words were said out of fear or out of trouble, the words are very binding! Therefore, it is good to try to say “without a vow.”
And even breaking vows is not useful to know a lot of adjudicators about commitments and receipts that you have said in times of trouble.
However, if you have made a vow to fulfill a mitzvah to which you are obligated in any case, there is no validity to your statement, for even if the words were not said, you were obligated to do so.
However, I advise you, to take on very small things that you know you are able to withstand. And with a prayer from the depths of the soul to G-d that will help you, I have no doubt that you will see siyatah Deshmiya in all your actions and desires.
Sources:
אמירה לדבר מצווה:
תלמוד בבלי מסכת נדרים (דף ח’ עמוד א’). אמר רב גידל אמר רב: האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו – נדר גדול נדר לאלהי ישראל. וכן פסק השו”ע. וזה לשון הבן איש חי (פרשת ראה או’ ד’): האומר אשנה הלכה זו או אעשה דבר זה והוא דבר מצוה, ה”ז נדר וחייב לקיימו, ועכ”ז ירגיל לומר על כל דבר מצוה בלי נדר, ואפילו מי שהיה זולל וסובא וכיוצא בזה, או שדרכו להשתכר ביינו עד שיבא בשכרותו לדבר נבלות ושאר כיעור, דמצד הדין מצוה לעשות נדרים לאסור היין והשכר עליו, דעל זה ארז”ל נדרים סייג לפרישות, עכ”ז טוב שיתגבר על יצרו לפרוש מיין ושכר בלי נדר. עכ”ל.
התחייבויות בעת צרה:
וזה לשון הבן איש חי (שנה שניה פרשת ראה סעיף ג’): כשהאדם בצרה מותר לידור לכתחילה, כדכתיב וידר יעקב נדר לאמר הורה לנו שידרו בעת צרה, ויש אומרים שאין לנדר זה התרה כלל אלא צריך לקיימו, ולענין הלכה יש להתיר לצורך מצוה או בשביל צורך גדול מאד, או היכא דידעינן בבירור שאינו יכול לקיים נדרו, עכ”ל. וע”ע למרן זצוק”ל בספרו הליכות עולם (ש”ש פרשת ראה) מה שכתב בזה.
