הלכות ראש השנה לפי הרב עובדיה יוסף – מאת הגר”ד בר אושר

 דיני ראש השנה

• נוהגים לעשות התרת נדרים ביום ערב ראש השנה, שהוא יום כ”ט אלול. ודורשי רשומות רמזו על זה, “לא יחל דברו ככל” סופי תיבות אלול. והוא רמז על דרשת חז”ל לא יחל דברו, הוא אינו מיחל, אבל אחרים מיחלין לו. וטוב לעשות ההתרה לכתחילה על ידי עשרה ששונים הלכות.
• מנהג ישראל להסתפר בערב ראש השנה לכבוד החג. ולובשים בגדים מכובסים ומגוהצים לכבוד יום טוב, להראות שאנו בטוחים בחסדי השי”ת שיוציא לאור משפטינו לחיים טובים ולשלום.
• יש נוהגים לטבול בערב ראש השנה במקוה טהרה. ואסור לברך על טבילה זו, והמברך עוון ברכה לבטלה בידו.
• מנהג ישראל לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בהם רמז לסימן טוב לכל ימות השנה, משום דסימנא מילתא היא.
• נכון לנהוג לברך על פירות אלה לאחר נטילת ידים וברכת המוציא, ואכילת כזית פת, או לאחר ברכת המזון, כדי שלא יכנס בספק על ברכה אחרונה שלהם. וכשאוכלים בתוך הסעודה אין לברך האדמה על שום תבשיל של לוביא או קרא ושאר מיני ירקות מבושלים, אפילו אוכלם בלי פת. שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות. לכן יש לברך על אבטיח או בננה או מלון בורא פרי האדמה ובברכה זו לפטור כל ברכות האדמה שלפניו.
• מנהגינו לברך תחילה ברכת הנהנין ורק לאחר הטעימה אומרים את ה”יהי רצון”. והשומע מחברו שאומר יהי רצון נכון שיענה אחריו אמן.
• רשאי כל אחד ואחד מבני הבית לברך בעצמו ברכת פרי העץ וברכת שהחיינו, ואינו חייב לצאת ידי חובה דוקא בברכתו של בעל הבית, ואפילו לאחר ששמע הברכה מבעל הבית, וענה אחריו אמן, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה. לפני אכילת התמרים אומר: יהי רצון מלפניך ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
• באכילת הסילקא (תרד) אומר: יהי רצון מלפניך …, שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
• באכילת הכרתי אומר: יהי רצון מלפניך …, שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
• באכילת הקרא (דלעת) אומר: יהי רצון מלפניך …, שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותנו.
• באכילת הרוביא (מין שעועית) אומר: יהי רצון מלפניך …, שירבו זכיותנו ותלבבנו.
• באכילת הרימון אומר: יהי רצון מלפניך …, שנהיה מלאים מצוות כרימון.
• נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש או מרוקח בסוכר, ולפני שיאכל יאמר זה: יהי רצון מלפניך …, שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
• נוהגין לאכול ראש איל או כבש, זכר לאילו של יצחק, ויאמר: יהי רצון מלפניך …, שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו עליו השלום בן אברהם אבינו עליו השלום. [ויזהר וידקדק היטב בכשרות ראש הכבש, ולא יאכל עד שיהיה ברור לו שהבשר ‘חלק’ בכשרות מהודרת. ואם אינו מוצא בשר ‘חלק’ בכשרות מהודרת, יביא ראש של עוף או של דג, ולא יכנס בחשש אכילת איסור חס ושלום].
• ואם יש לו רק ראש של דג או עוף יאמר: יהי רצון …, שנהיה לראש ולא לזנב. וטוב שיצרף עמו בשר כבש (חלק בהכשר מהודר) כדי שיוכל לסיים וזה זכר לאילו של יצחק אבינו ע”ה.
• יש נוהגים לאכול ריאה בראש השנה, ויאמר יהי רצון …, ראה נא בעניינו, וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאולה שלימה וקרובה למען שמך, והאר עינינו במאור תורתך.
• יש נוהגים להביא בליל ראש השנה אתרוג על השולחן, ולומר לפני אכילתו, יהי רצון שנהיה הדורים במצות. ויש שמביאים אותו כשהוא מרוקח בדבש, והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו.
• מנהג טוב לא לישון ביום ראש השנה, שכן נאמר בשם הירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. והיושב בטל ואינו עוסק בתורה כישן דמי. ומי שאינו מבין בתלמוד, ילמוד בספר תהלים. וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה. ואם ראשו כבד עליו, יישן מעט, אחר חצות היום, לנוח קימעא, כדי שיתחזק לעבודת השי”ת.
• טעה בתפילת ראש השנה וחתם בא”י מקדש ישראל “והזמנים”, במקום “ויום הזכרון”, לא יצא, ואם נזכר בתוך תפילתו, חוזר לומר מלוך על כל העולם כולו וכו’, או לפחות יאמר קדשנו במצותיך וכו’, ויחתום כהוגן ישראל ויום הזכרון. ואם נזכר אחר שסיים תפילתו, חוזר לראש. אבל אם חתם מקדש ישראל ויום הזכרון, ורק שכח לומר בחתימתו “מלך על כל הארץ”, יצא, ואינו חוזר.
• מותר לבקש בתפילות של ראש השנה כל הבקשות הפרטיות והכלליות. לפי שימים אלו הוקבעו לבקשות ותחנונים מלפני ממ”ה הקדוש ברוך הוא היושב בכסא דין, ואין לחשוש משום איסור בקשת רחמים ושאילת צרכיו ביו“ט.
• בתפילת המוסף בחתימת ברכת “זכרונות” החתימה היא, בא”י שומע קול תרועת עמו ישראל היום ברחמים. אבל כשחל ראש השנה בשבת, ידלגו תיבת “היום”, כיון שאין תקיעת שופר בשבת.
• בימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים, תקנו חז”ל בברכת ‘אתה קדוש’ שבעמידה, שלא לחתום בה ‘האל הקדוש’, אלא ‘המלך הקדוש’. לפי שבימים אלו מראה הקב”ה את מלכותו ביושבו על כסא דין לשפוט את העולם, ומראה שמלכותו בכל משלה, ומלך במשפט יעמיד ארץ.
• טעה וחתם ‘האל הקדוש’ ונזכר מיד תוך כדי דיבור, [דהיינו תוך כדי זמן של אמירת שלוש תיבות ‘שלום עליך רבי’], ותיקן מיד ואמר ‘המלך הקדוש’, יצא ידי חובתו. אבל אם נזכר לאחר זמן זה, אפילו שלא התחיל ברכת ‘אתה חונן’, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור לראש התפילה. ואם התחיל ברכת ‘אתה חונן’ אפילו רק מילה אחת [‘אתה’], ואפילו תיקן עצמו תיכף , צריך לחזור לראש התפילה.
• המסופק אם חתם ‘האל הקדוש’ או ‘המלך הקדוש’, צריך לחזור לראש התפילה. ואולם בתפילות של ראש השנה ויום הכיפורים שאנו מוסיפים בברכת אתה קדוש ‘לדור ודור המליכו לאל…’, אם זוכר שהוסיף כן, ואחר כך הסתפק אם חתם ‘המלך הקדוש’, אינו צריך לחזור, שמסתמא חתם ‘המלך הקדוש’.

דיני שופר

• מצות עשה מן התורה לשמוע קול השופר בראש השנה, שנאמר: ״יום תרועה יהיה לכם״. וקודם שיתקע בשופר מברך בא״י אמ״ה אקב״ו ״לשמוע״ קול שופר. שעיקר המצוה בשמיעה ולא רק בתקיעה. שאם תקע ולא שמע קול שופר לא יצא ידי חובה. ומכל מקום בדיעבד שבירך אקב״ו לתקוע בשופר, או ״על תקיעת שופר״, יצא.
• קודם התקיעות יאמר התוקע לציבור, שהוא מכוון להוציאם ידי חובתם בברכות ובמצות שמיעת השופר, ושגם הם יכוונו לצאת ידי חובה. ויאחוז התוקע את השופר בידו ויברך, ולאחר הברכות יענו ׳אמן׳, ולא יענו ׳ברוך הוא וברוך שמו׳, משום שזה הפסק באמצע הברכה.
• ביום הראשון של ראש השנה לאחר ברכת לשמוע קול שופר יוסיף התוקע ויברך שהחיינו. וגם בבואו אחר כך להוציא אחרים ידי חובתם, יברך להם שתי הברכות לשמוע קול שופר ושהחיינו. והשנה שראש השנה חל בשבת יברך ברכת שהחיינו ביום שני דראש השנה.
• אין הציבור צריכים לעמוד בשעה שמברך התוקע את הברכות על השופר, שכיון שבעיקר המצוה שהם התקיעות הם יושבים, לא תהיה הברכה גדולה מעיקר המצוה. אולם התוקע, כיון שבתקיעות הוא עומד, יעמוד ויברך, וגם מפני כבוד הציבור.
• גם בתקיעות דמיושב הראשונות שצריך התוקע לתקוע מעומד, בדיעבד אם תקע מיושב יצא. ויחיד שהיה אנוס ולא התפלל עם הציבור, ובא התוקע לביתו לתקוע לו ולהוציאו ידי חובתו, צריך לעמוד בשעה ששומע התקיעות.
• כיון שנסתפקו רבותינו לפי אורך השנים ורוב הגלות כיצד סדר התקיעות, לכן מברך ותוקע תקיעה ולאחריה שלשה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, (תשר״ת) וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תקיעה, (תש״ת) וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, (תר״ת) וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. נמצא מנין התקיעות שלושים כדי להסתלק מן הספק. [ורמז לדבר, יום תרועה ״יהיה״ לכם. יהיה בגימטריה שלושים].
• אסור להפסיק בדיבור בין הברכה לתקיעת השופר, ואם סח צריך לחזור ולברך. (ולכתחילה לא ישיח אפילו בעניין השופר והתקיעות). וכן אסור להפסיק בדיבור בין סדר תשר״ת לתש״ת, ובין תש״ת לתר״ת. ואיסור זה הוא בין לתוקע ובין לקהל השומעים. ולכן אין להתוודות וידוי בין סדר לסדר, ודי בהרהורי תשובה. ואפילו בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד אין לדבר אלא בעניין התפילות והתקיעות. ומכל מקום אם נצרך לנקביו מותר לברך ברכת אשר יצר, כשהוא בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד.
• יתפללו הציבור בלחש תפילת המוספין תשע ברכות, מלכויות, זכרונות ושופרות, וגם השליח ציבור יתפלל עמהם בלחש. ומנהגינו לתקוע גם בתפילת הלחש של מוסף, ואשכנזים נוהגים לתקוע תקיעות דמעומד רק בתפילת החזרה של השליח ציבור, ואז צריכים כל הציבור לעמוד על עמדם בעת התקיעות.
• המנהג בארץ ישראל בתקיעות דמעומד, לתקוע תשר״ת תש״ת תר״ת למלכויות, וכן תשר״ת תש״ת תר״ת לזכרונות וכן תשר״ת תש״ת תר״ת לשופרות. ואף שמרן השו״ע (סי׳ תקצב ס״א) כתב שנוהגים לתקוע למלכויות תשר״ת ג׳ פעמים, ולזכרונות תש״ת ג׳ פעמים, ולשופרות תר״ת ג׳ פעמים, כבר נשתנה המנהג למעליותא ואין לשנות.
• כל היום כשר לתקיעת שופר, מהנץ החמה ועד שקיעתה, שנאמר ״יום״ תרועה יהיה לכם. ובדיעבד אם תקע אחר שעלה עמוד השחר יצא. והנוהגים לתקוע שלושים קולות דמיושב ״קודם התפילה״, יש לבטל מנהגם. ואם היה אנוס כל היום, ובא לתקוע בבין השמשות שלנו שהוא אחר שקיעת החמה, עד י״ג דקות וחצי, יכול לתקוע בברכה ולצאת ידי חובה.
• אף על פי שהנשים פטורות ממצות שמיעת קול שופר, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, מכל מקום הנוהגות לבוא לבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר עם ברכותיו, יפה עושות, ויש להן שכר מצוה. ואשה שקיבלה על עצמה מצות שמיעת קול שופר בראש השנה, ובכל שנה היתה באה לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ושנה אחת נאנסה מחמת חולי וכיו״ב, ולא יכלה לבוא לבית הכנסת, אם אפשר טוב שיבוא התוקע לביתה ולהשמיעה קול השופר בלי ברכה, ואם אי אפשר, אינה צריכה התרה על מנהגה. ורק אם רוצה לבטל מנהגה לתמיד, צריכה התרה על שלא אמרה ״בלי נדר״. ואם התכוין בעלה לפוטרה בהתרת נדרים שנוהגים לעשות בערב ראש השנה, אינה צריכה להתרה.
• המתפלל מוסף יחיד, אפילו יש שם מי שיתקע לו, באמצע תפילתו, לא יפסיק, וכל שכן שאינו רשאי לתקוע בעצמו באמצע התפילה. ודי לו ששומע לפני התפילה או לאחריה, שלושים קולות, כי לא תקנו לשמוע תקיעות בתפילת מוסף אלא בציבור.
• מי שיש לו ספק ממש אם התקיעות היו כהלכה, או שקיצר בהם התוקע שלא כדין, חוזר לתקוע שלושים קול, לצאת מן הספק, אבל לא יברך, שספק ברכות להקל.
• יש להזהיר את הגדולים שלא יביאו לבית הכנסת את בניהם הקטנים שמפריעים ומבלבלים את כוונת הציבור בתפילה ובשמיעת התקיעות, ואמנם מצוה להביא את הילדים שהגיעו לחינוך ויושבים יפה ולא מפריעים.

דיני אמירת המלך הקדוש בתפילה בימים הנוראים

• בימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים, תקנו חז”ל בברכת ‘אתה קדוש’ שבעמידה, שלא לחתום בה ‘האל הקדוש’, אלא ‘המלך הקדוש’. לפי שבימים אלו מראה הקב”ה את מלכותו ביושבו על כסא דין לשפוט את העולם, ומראה שמלכותו בכל משלה, ומלך במשפט יעמיד ארץ.
• טעה וחתם ‘האל הקדוש’ ונזכר מיד תוך כדי דיבור, [דהיינו תוך כדי זמן של אמירת שלוש תיבות ‘שלום עליך רבי’], ותיקן מיד ואמר ‘המלך הקדוש’, יצא ידי חובתו. אבל אם נזכר לאחר זמן זה, אפילו שלא התחיל ברכת ‘אתה חונן’, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור לראש התפילה. ואם התחיל ברכת ‘אתה חונן’ אפילו רק מילה אחת [‘אתה’], ואפילו תיקן עצמו תיכף , צריך לחזור לראש התפילה.
• המסופק אם חתם ‘האל הקדוש’ או ‘המלך הקדוש’, צריך לחזור לראש התפילה. ואולם בתפילות של ראש השנה ויום הכיפורים שאנו מוסיפים בברכת אתה קדוש ‘לדור ודור המליכו לאל…’, אם זוכר שהוסיף כן, ואחר כך הסתפק אם חתם ‘המלך הקדוש’, אינו צריך לחזור, שמסתמא חתם ‘המלך הקדוש’.
• שליח ציבור – שטעה בתפילת החזרה של שחרית או מנחה, ואמר ‘האל הקדוש’ במקום ‘המלך הקדוש’. ונזכר לאחר זמן של כדי דיבור, חוזר לתחילת ברכת ‘אתה קדוש’ ואינו חוזר לראש התפילה, משום טורח הציבור, ועוד שקדושה מפסקת.
• שליח ציבור בליל שבת שובה – בברכת ‘מעין שבע’ שאומר השליח ציבור בליל שבת, לא יאמר ‘האל הקדוש שאין כמוהו’, אלא ‘המלך הקדוש שאין כמוהו’. ואם טעה ואמר ‘האל הקדוש’, אם נזכר באמצע הברכה, לפני שחתם ‘ברוך אתה ה’ מקדש השבת’, יחזור ויאמר: ”מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, המלך הקדוש שאין כמוהו”, וימשיך משם והלאה על הסדר. ואם לא נזכר עד אחר שחתם ‘מקדש השבת’, אינו חוזר. 

אמירת המלך המשפט בתפילת ימים נוראים 

• בברכת ‘השיבה שופטינו’ שבעמידה, תקנו רבותינו בעשרת ימי תשובה שלא לחתום ‘מלך אוהב צדקה ומשפט’, אלא ‘המלך המשפט’. אכן אם טעה וחתם ‘מלך אוהב צדקה ומשפט’, אם נזכר בתוך כדי דיבור ותיקן מיד ‘המלך המשפט’, יצא ידי חובתו. אבל אם נזכר לאחר כדי דבור, חוזר לתחילת ברכת ‘השיבה שופטינו’ וחותם ‘המלך המשפט’ וממשיך משם והלאה על הסדר. ואפילו אם נזכר בהמשך התפילה, כגון באמצע ‘אלוקי נצור’, חוזר לתחילת ברכת ‘השיבה’, וממשיך משם והלאה על הסדר. ומכל מקום אם סיים לומר ‘אלוקי נצור’ ובא לפסוע שלוש פסיעות של ‘עושה שלום’, ונזכר שלא חתם כהוגן, חוזר לראש התפילה ומתפלל שוב. והוא הדין כשהוא מסופק אם חתם ‘המלך המשפט’ או לא, שאנו אומרים שמסתמא אמר כהרגל לשונו בכל השנה ולא חתם ‘המלך המשפט’. ואולם טוב שבכל מקרה שהוא חוזר להתפלל, שיעשה תנאי של נדבה קודם שיתחיל להתפלל, ויאמר כך: ”אם אני חייב לחזור ולהתפלל, תהא תפילה זו תפילת חובה. ואם אינני חייב לחזור ולהתפלל, תהא תפילה זו תפילת נדבה”.
• אף על פי שפסק הרמ”א (סימן קיח) אם לא חתם ‘המלך המשפט’ שאינו חוזר, הנכון הוא שבני אשכנז גם יחזרו בתנאי של נדבה, וכן כתב הט”ז שכיון שבמקום ספק אנו פוסקים שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, כל שכן במקרה זה שדעת רוב ככל הפוסקים שצריך לחזור ולהתפלל, שיש לפסוק שיחזור בתנאי של נדבה.
• אם בתפילת מנחה של יום ששי לא חתם ‘המלך המשפט’, ונזכר רק לאחר השקיעה – בליל שבת, אף על פי שאין תפילת נדבה ביום שבת, כיון שלפי השו”ע צריך לחזור מדינא, אם כן צריך להתפלל ערבית של שבת פעמיים, הראשון לשם תפילת ערבית של שבת והשני לשם תשלומין של תפילת מנחה.

ארבע הוספות בתפילת הימים הנוראים

 עוד תקנו חז”ל ארבע הוספות בתפילה, ואלו הן: ”זכרנו לחיים…” – בברכת ‘מגן אברהם’. ”מי כמוך אב הרחמן…” – בברכת ‘מחיה המתים’. ”וכתוב לחיים טובים…” – בברכת ‘מודים’. ”ובספר חיים ברכה ושלום…” – בברכת ‘שים שלום’.

• שכח ולא אמר ‘זכרנו לחיים’, אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה’, חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה’, לא יאמר ‘למדני חוקיך’, אלא יסיים ‘מגן אברהם’. וכשיגיע לברכת ‘שמע קולנו’, יוסיף שם ‘זכרנו לחיים…’, כיון שזו בקשת רחמים. ואם שכח ולא אמר גם שם, יאמרנו בסיום ‘אלוקי נצור’.
• שכח ולא אמר ‘וכתוב לחיים טובים’, אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה’, חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה’, לא יאמר ‘למדני חוקיך’, אלא יסיים ‘הטוב שמך ולך נאה להודות’, ורשאי לאומרו בסיום ‘אלוקי נצור’.
• שכח ולא אמר ‘ובספר חיים’, אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה’, חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה’, לא יאמר ‘למדני חוקיך’, אלא יסיים ‘המברך את עמו ישראל בשלום’, ויאמר ‘ובספר חיים…’ בסיום ‘אלוקי נצור’.
• מכל מקום אם שכח ולא אמר ‘מי כמוך’, אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה’, חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה’, לא יאמר ‘למדני חוקיך’, אלא יסיים ‘מחיה המתים’. ולא יאמרנו ב’שמע קולנו’ או ב’אלוקי נצור’, כיון שאין זו בקשת רחמים אלא שבח לה’ יתברך.

    אמירת עושה ‘השלום’ בקדיש

 בתפילת שמונה עשרה בסיום התפילה, אומרים עושה ‘השלום’ במרומיו. [רמז לשם המלאך ס– פ– ר– י– א– ל שהוא סופר וכותב את בני האדם בספר החיים. ושמו בגימטריה ‘השלום’]. וכן בסיום קדיש ‘תתקבל’ שאחר חזרת השליח ציבור אומרים עושה ‘השלום’ במרומיו, ולא בשאר קדישים.

דיני ראש השנה שחל בשבת  

• סגולה חשובה: לקרוא בערב ראש השנה לאחר חצות היום בפרשת כי תבוא – מתחילת הפרשה עד סוף פסוק ט”ו – השקיפה ממעון קודשך.
• יש להדליק מערב ראש השנה נר של 48 שעות כדי להעביר מאש לאש להדלקת נרות יו”ט בליל ב’ דראש השנה, או לצורך בישול ביו”ט. וכן להכין זוג פתילות (כגון פתיל צף) ולתחבם תוך הנקב שיהיו מוכנות להדלקה בליל ב’ דראש השנה. לא לשכוח לחתוך מפות שולחן – חד פעמי לצורך חמש סעודות, נייר כסף ונייר חתוך (טישו) שיספיקו ליומיים.
• מדליקים נרות לכבוד ראש השנה, והשנה שחל בשבת צריך לברך אקב”ו להדליק נר של שבת ויום טוב ואחר כך להדליק, ונשים שנהגו לברך שהחיינו בשעת ההדלקה, נכון הוא שלא יברכו שהחיינו בעת ההדלקה, אלא יכוונו לצאת ידי חובה כששומעות ברכת שהחיינו בשעת הקידוש.
• כיון שהשנה חל ראש השנה בשבת, מקדימים קבלת שבת, ואין אומרים פרק במה מדליקין ביום טוב שחל בשבת, כמנהגינו פה עה”ק ירושלים שלא לאומרו. ואחר תפלת העמידה, אומר השליח צבור ברכה מעין שבע. ובמקום האל הקדוש שאין כמוהו, יאמר המלך הקדוש שאין כמוהו. ואם טעה ואמר האל הקדוש, והזכירוהו באמצע הברכה, חוזר ואומר מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו המלך הקדוש שאין כמוהו. ואם לא נודע לו שטעה עד שסיים כבר מקדש השבת, אינו חוזר, שמחלוקת הפוסקים היא בזה אם צריך לחזור לראש הברכה, וקי”ל ספק ברכות להקל.
• בליל א’ ראש השנה לפני הקידוש יאמר בתחילה ‘שלום עליכם’ ו’אשת חיל’ ולאחר מכן כל הבקשות של ראש השנה. ולאחר הקידוש, יטול ידיו ויבצע על הפת, ויטבל הפרוסה בסוכר ובמלח ג’ פעמים, ויאכל כזית פת עם לפתן, ואחר כך יאכל הפירות והירקות כנהוג.
• בעת הקידוש לאחר שבריך בורא פרי הגפן יוסיף ברכה שניה ויאמר: זכרון תרועה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים… ברוך אתה ה’ מלך על כל הארץ, “מקדש השבת וישראל ויום הזכרון”. ולאחר מכן יברך ברכת שהחיינו.
• בקידוש ליל שני של ראש השנה, טוב להניח לפניו פרי חדש, כדי לברך גם שהחיינו בקידוש. ואם אין מצוי לו פרי חדש, אף על פי כן יברך שהחיינו.
• נכון לנהוג לברך על פירות אלה לאחר נטילת ידים וברכת המוציא, ואכילת כזית פת, או לאחר ברכת המזון, כדי שלא יכנס בספק על ברכה אחרונה שלהם. וכשאוכלים בתוך הסעודה אין לברך האדמה על שום תבשיל של לוביא או קרא ושאר מיני ירקות מבושלים, אפילו אוכלם בלי פת. שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות. לכן יש לברך על אבטיח או בננה או מלון בורא פרי האדמה ובברכה זו לפטור כל ברכות האדמה שלפניו.
• מנהג ישראל לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בהם רמז לסימן טוב לכל ימות השנה, משום דסימנא מילתא היא.
• בשני לילות ראש השנה ילמד משניות מסכת ראש השנה לפני ברכת המזון. והשנה שחל בשבת, יש מתירים לקרות פרקי משניות של מסכת ראש השנה לאור הנר, ולא חיישינן שמא יטה, שאימת הדין של יום ראש השנה עליו. ויש מהראשונים שאינם סוברים כן. ומיהו בזמנינו שיש אור החשמל, אין איסור זה נוהג כלל בכל שבתות השנה, ומותר לקרות לאור הנר.
• יזהר כל אדם שלא יבוא לידי כעס, שמלבד האיסור החמור לכעוס בכל השנה, אין זה סימן טוב לכעוס בראש השנה, שבזה מראה הוא סימן כעס לכל השנה, ולכן יזהר שלא יכעס ולא יקפיד כלל הגם שהכעיסו אותו.
• מנהג טוב שלא לישון ביום ראש השנה, שכן נאמר בשם הירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. והיושב בטל ואינו עוסק בתורה כישן דמי. ומי שאינו מבין בתלמוד, ילמד בספר תהלים. וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה. ואם ראשו כבד עליו, יישן מעט, אחר חצות היום, לנוח קימעא, כדי שיתחזק לעבודת השי”ת.
• אוכלים ושותים ושמחים ביום טוב של ראש השנה, ואין מתענים בראש השנה, ולא בשבת שובה. ומכל מקום לא ירבו באכילה ושתיה יותר מדאי, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה’ על פניהם. יש שנמנעים מלאכל ענבים בראש השנה, וטעמם על פי הסוד. ודוקא ענבים שחורים, אבל ענבים לבנים המנהג לאוכלן בראש השנה.
• השנה שחל ראש השנה בשבת, ביום שני של ראש השנה לאחר ברכת לשמוע קול שופר יוסיף התוקע לברך שהחיינו והשומעים יכוונו לצאת ידי חובה ממנו. וגם בבואו אחר כך להוציא יחידים ידי חובתם, יברך להם שתי הברכות לשמוע קול שופר ושהחיינו. ואין לברך שהחיינו על השופר ביום השני של ראש השנה.
• השנה בראש השנה אומרים צדקתך במנחה. ולפי מנהגינו שאומרים אבינו מלכנו גם בשבת, מקדימים לומר אבינו מלכנו ואחר כך צדקתך. ולאחר תפלת מנחה עושים תשליך אף על פי שחל בשבת, ורק אם אין שם עירוב, לא יוציאו לשם מחזורים, אלא יאמרו הפסוקים בלבד. ואם יש חשש שיבואו לידי חילול שבת על ידי הוצאת המחזורים, יש לדחות סדר התשליך ליו”ט שני של ראש השנה.
• בשבת – יום ראשון דראש השנה, לאחר מנחה ותשליך צריך לעשות סעודה שלישית אפילו אחרי מנחה קטנה, רק שלא יאכל מן הפת אלא עד כביצה, כדי שיהיה תאב לאכול בלילה לכבוד יום טוב.
• כיון שליל שני של ראש השנה חל במוצאי שבת, אומר בתפילה (אחר ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת), “ותודיענו”. ואם שכח לאומרו במקומו ונזכר קודם שחתם בא”י מקדש ישראל ויום הזכרון, אומרו שם ואחר כך חוזר, קדשנו במצותיך וחותם. ואם שכח לגמרי לומר ותודיענו, ונזכר רק לאחר שסיים תפילתו, אין צריך לחזור, כיון שעתיד לומר הבדלה על הכוס. ואם שכח וטעם לפני הקידוש וההבדלה, צריך לחזור ולהתפלל, ובתפלתו יאמר “ותודיענו”.
• כיון שהשנה ליל שני של ראש השנה חל במוצאי שבת, לפני ההדלקה של הנרות האשה תאמר המבדיל בין קודש לקודש. ויש להחמיר להדליק הנרות לכבוד יום טוב בזמן צאת השבת כשיטת ר”ת. וכן התבשילים שהרוב רוטב, צריך לחמם לאחר זמן ר”ת, אבל מאכלים יבשים ויש בהם מעט רוטב כגון אורז חתיכות בשר ועופות מותר לחמם לאחר צאת הכוכבים. ולסדר את השולחן ולהדיח הצלחות והסכום לצורך הסעודה מותר לאחר השקיעה. ומכל מקום מותר להוציא מהמקפיא החלות או התבשילים להניחם על השיש שיפשירו, אף לפני השקיעה. וכמו כן מותר להכניס בקבוקי שתיה למקרר לצורך הסעודה של ליל יו”ט, ואין בזה איסור הכנה.

בברכת תחל שנה וברכותיה ותזכו לשנים רבות טובות ונעימות