הלכות יום הכיפורים לפי מרן הרב עובדיה יוסף – מאת הרב דוד בר-אושר                                                            

מתוך ספרי ‘חזון עובדיה’ של הרב עובדיה יוסף זצ”ל על יום הכיפורים

לפני כניסת יום הכיפורים

• מותר להטמין תבשיל מערב יום הכיפורים על פלאטה חשמלית, למוצאי יום הכיפורים, כדי שימצא סעודתו מוכנה אחר הצום.

• מצוה להדליק הנרות לכבוד יום הכיפורים, וקודם ההדלקה יש לברך “אקב”ו להדליק נר של יום הכיפורים”. ואין לברך עם ההדלקה ברכת שהחיינו אלא כמה דקות לפני השקיעה תחלוץ מנעליה ותברך ברכת שהחיינו.

• מצוה ללבוש בגדים נאים ונקיים ביום הכיפורים. ופורסים מפה יפה על השולחן כמו בשבת, ונותנים עליה ספרי קודש.

• נוהגים להתעטף בציצית מבעוד יום, כדי להתפלל עמו בכוונה, ולעמוד באימה וביראה. וקודם שיתעטף, יברך אקב”ו להתעטף בציצית. והמאחר יכול לברך עד צאת הכוכבים.

• שליח צבור או הרב שבבית הכנסת מברך בקול רם ברכת “שהחיינו” על עצם קדושת היום, ומוציא את כל הקהל ידי חובתם. ויכול כל יחיד ויחיד מהקהל לברך בעצמו בלחש ברכת שהחיינו. ויש מקומות שמוכרים את המצות של הגבהת ספרי התורה, ומי שזכה וקנה הגבהת ספר תורה של “כל נדרי” הוא המברך ברכת שהחיינו, ובלבד שיהיה בעל תורה וירא שמים.

• פותחים בפיוט “לך אלי תשוקתי”, המיוחס לרבי יהודה הלוי, ואומרים אותו עם הוידוי שבו בהכנעה, ואחריו הפיוט “שמע קולי” המיוחס לרבינו האי גאון. ומוציאים ספרי תורה שבהיכל, ועומדים שני אנשים יראי שמים, אחד מימין השליח צבור, ואחד משמאלו, והשליח צבור אומר בקול רם: “בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירים להתפלל את העבריינים”. ואחר כך אומרים “כל נדרי” ג’ פעמים.

 ליל הכיפורים

• צריך להוסיף מחול על הקודש כמה דקות לפני השקיעה. ומותר לומר כל נדרי בלילה.

• בליל הכיפורים ויומו אומרים “ברוך, שם כבוד מלכותו לעולם ועד” בקול רם. וצריך להפסיק בין תיבת “ברוך” לתיבות שם כבוד מלכותו.

• מנהגינו לומר בסליחות של ליל יום הכיפורים הוידוי הגדול של רבינו נסים. ויתפללו תפילת ערבית והוידוי הגדול בהכנעה ובדמעות שליש, והשי”ת ימחה עונותינו בדמעותינו ויקבל תשובתינו ברצון. ומי שאינו יכול לבכות, יתפלל ויתודה בקול בכי, כמו שנאמר: כי שמע ה’ קול בכיי.

 דיני חולה

• המצטער הרבה בתענית של יום הכיפורים, רשאי ליטול כדור הנקרא קלי-צום, לפני השקיעה כדי שלא ירגיש כל כך בצער הנגרם מן התענית.

• חולה שהוזהר מרופא שלא יצום, פן יכבד חוליו ויבא לידי סכנה, ואפילו הוא רופא עכו”ם, ואפילו אם החולה אומר שאינו צריך לאכול, אין לו להתענות, אלא יאכל וישתה פחות פחות מכשיעור. ובמקום חשש ספק סכנה, אסור לו להחמיר על עצמו ולהתענות.

 דיני מעוברת, מניקה ויולדת

• נשים מעוברות ומניקות חייבות להתענות ביום הכיפורים ומשלימות.

• אשה מניקה שהתינוק שלה חולה, ואם תתענה ביוהכ”פ, יכולה לגרום לו חשש סכנה, לא תתענה, ותשתה פחות פחות מכשיעור.

• המעוברת ברגע שיש לה צירי לידה, צריכה להתחיל לשתות שלא תיכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, ותשתה בלי הגבלה כדי שתספיק לשתות לפני הלידה, ועדיף לשתות משקה מזין את הגוף, כגון חלב או מיץ ענבים. ואם מרגישה שהיא צריכה לאכול תאכל אפילו הרופא אומר שא”צ לאכול. כל שכן היושבת על המשבר עם חבלי לידה, שיכולים לתת לה לאכול ולשתות, כדי שתתחזק ותוכל לסבול חבלי לידה.

• יולדת תוך שבעים ושתים שעות משעת לידתה (ולא משעה שהיתה שותתת דם, או משעה שהיתה יושבת על המשבר), לא תתענה כלל, ואפילו אמרה אני יכולה לצום, ואפילו גם הרופא מאשר זאת, אסור לה להתענות. כגון שאם ילדה בשבעה בתשרי בשעה ארבע אחר הצהרים, שלשת הימים מסתיימים ביום הכיפורים בשעה ארבע אחר הצהרים, ולאחר שעה ארבע ואילך הרי היא ככל יולדת שנמצאת בתוך שלשה ועד שבעה מלידתה שהדין אם אמרה איני צריכה רשאית להתענות, ואם רק אמרה צריכה אני, ואפילו בשותקת מאכילים אותה.

• המפלת אחר ארבעים יום להריונה דינה כיולדת, שבתוך ג’ ימים מעת לעת צריכה לאכול, אפילו אומרת שאינה צריכה לאכול. ומשלשה ועד שבעה אם אמרה צריכה אני, ואפילו בשותקת מאכילים אותה. ואם אמרה איני צריכה רשאית להתענות.

דיני קטן

• קטן פחות מגיל תשע שנים אינו מתענה כלל ביום הכיפורים, ואפילו תענית שעות. ואף אם הוא רוצה להתענות מוחים בידו ומאכילים אותו. קטן בן תשע שנים שלמות מתענה ביום הכיפורים לשעות, שאם היה רגיל לאכול בשעה שמונה בבוקר, מאכילים אותו בשעה תשע או עשר. ולכן על ההורים לשים עיניהם עליו בערב יום הכיפורים שיאכל וישתה כהוגן, ולהרבות לו בשתיה, כדי שלא יצמא ויצטרך לשתות בליל יום הכיפורים. ואם התעורר בלילה ומבקש לשתות, יש להקל להשקותו.

• בזמנינו שאין הקטנים בריאים כל כך, ולא מסוגלים להתענות יום שלם כראוי, נער שהשלים י”ב שנה, ונערה שהשלימה י”א שנה, יתענו עד חצות היום, ולא יותר.

• נער שהגיע לגיל בר מצוה, דהיינו שהשלים שלש עשרה שנה ויום אחד, ונערה בת מצוה שהשלימה שתים עשרה ויום אחד, צריכים להתענות ביום הכיפורים, ורק אם הם חלשים ביותר, יש להתייעץ עם רופא, ויעשה כהוראתו. ואין להחמיר בזה חומרות מיותרות, שכבר נאמר אל תהי צדיק הרבה, ואפילו אם יש ספק ספיקא להחמיר, כל שיש חשש של סכנה כל שהוא, אסור להחמיר.

דיני קידוש למי שמותר לו לאכול

• אף ביום הכיפורים שחל בשבת אין צריך החולה לקדש קודם שיאכל.

• החולה שצריך לאכול פת מפני פקוח נפש, נוטל ידיו כל פרק היד עד הזרוע, ומברך פעם אחת על האכילה הראשונה, ובסוף כל מה שהוצרך לאכול מברך ברכת המזון. ובברכת המזון יאמר יעלה ויבא ביום הכיפורים הזה ביום סליחת העון הזה, ואם שכח ולא אמר יעלה ויבא אינו חוזר.

• החולה או היולדת שמותר להם לאכול ולשתות ביום הכיפורים, אוכלים כשיעור כזית לפי הנפח, [בערך עשרים גרם] לחמניה עם ליפתן (ששוקלים ומכינים אותם מערב יוהכ”פ). והשתיה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. והוא פחות מרביעית, ובאדם בינוני השיעור הוא כארבעים סמ”ק.

• צריך להפסיק בין אכילה לאכילה כתשע דקות, לדוגמה אם מתחיל החולה או היולדת לאכול בבוקר בשעה שמונה, ולקח הפרוסה, ששוקלת עשרים גרם ואכל אותה, יש לו להמתין עד שעה שמונה ועשר דקות, כדי שיתחיל לאכול הפרוסה השניה, ובשעה שמנה ועשרים דקות הפרוסה השלישית, ובכך אין מצטרפות. ואם אמרו הרופאים שצריך החולה לאכול ולשתות כהרגלו, ולא די בפחות פחות מכשיעור, מאכילים ומשקים אותו כל צרכו.

דברים האסורים ביום הכיפורים

• יום הכיפורים לילו כיומו לכל דבר, אסור במלאכה, ובאכילה ושתיה, וכן אסור בסיכה ורחיצה נעילת הסנדל ותשמיש המטה. ועל מלאכה או אכילה ושתיה חייב כרת. אכילה כוללת כל המאכלים הראויים לאכילה, ושתיה כוללת כל המשקים לרבות מים אע”פ שאינם מזינים.

• יתר העינויים, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה, לדעת הרמב”ם וסיעתו אסורים הם מן התורה, אבל רוב הפוסקים ס”ל שאינם אלא מדרבנן. וכן הלכה.

• כל מלאכה שחייבים עליה בשבת, חייבים עליה ביום הכיפורים, וכל שבשבת פטור אבל אסור, גם ביום הכיפורים הדין כן. אלא שההבדל ביניהם שהשבת בסקילה, ויום הכיפורים בכרת. וכל מוקצה שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום הכיפורים. ואפילו מוקצה שהחמירו בו יותר ביום טוב, אינו נוהג ביום הכיפורים, דיום הכיפורים חמיר טובא לאינשי ולא אתו לזלזולי ביה.

דיני רחיצה

 

• אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין בחמין בין בצונן, אפילו מקצת גופו, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. אבל מי שנתלכלך גופו בטיט או בטינוף, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרוחצם. ורק יזהר שלא ירחץ אלא במקום המטונף בלבד. ולכן בבוקר כשקם משנתו נוטל ידיו ג’ פעמים, ויברך על נטילת ידים, אך יזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו.

• הנכנס לבית הכסא לעשיית צרכיו, רוחץ עד סוף קשרי אצבעותיו, שלש פעמים בסירוגין.

• כהנים העולים לדוכן לנשיאות כפים מותר להם לרחוץ ידיהם נטילה גמורה עד פרק הזרוע.

• הכלה אחר נישואיה, כל שלשים יום מיום חופתה, רוחצת פניה, מפני שהיא צריכה להתנאות ולהתחבב על בעלה.

• אסור לשים קרם גוף או קרם ידים, או משחה אפילו במקצת גופו.

דיני נעילת נעליים

• אסור לנעול נעלים או סנדלים של עור, ואפילו סנדל של עץ המחופה עור אסור. אבל נעלים של גומי או של בגד ושאר מינים מותר.

• היולדת כל שלשים יום שאחר הלידה מותרת לנעול נעליים של עור. והוא הדין לחולה אף על פי שאין בו סכנה.

• אם ירדו גשמים, והרחוב עמוס רפש וטיט, ורוצה לצאת לבית הכנסת, מותר לו לנעול נעליו ולצאת בהם, ומיד כשיגיע לבית הכנסת יחלוץ אותם. וכן אם רוצה להכנס לבית הכסא, והרצפה לא נקיה, מותר לנעול נעליו עד שיצא מבית הכסא. נעלי עור אינם מוקצים ביום הכיפורים, ומותר לטלטלם.

• יש לברך ברכת שעשה לי כל צרכי, עם ברכות השחר, ביום הכיפורים.

 דיני עלייה לספר תורה

• חולה שיש בו סכנה, שאכל ביום הכיפורים על פי הוראת הרופאים, פחות פחות מכשיעור כדת, יכול לעלות לספר תורה ביום הכיפורים. ורשאי לעלות לספר תורה אף במנחת יום הכיפורים.

• כהן שזכה בקניית עליית מפטיר של מנחת יום הכיפורים, כי נכספה וגם כלתה נפשו לקרוא בהפטרת יונה, יש לו על מה שיסמוך שיעלה לעליית מפטיר, ובלבד שיאמר השליח צבור, “ואף על פי שהוא כהן” יעמוד למפטיר.

• העולה השלישי במנחה שהוא מפטיר לא יפסיק בקדיש בין קריאת התורה להפטרה, אלא יאמר הקדיש אחר ההפטרה. ואחר שיאמרו מזמור לדוד הבו לה’ בני אלים, בעת החזרת הספר תורה, יחזור השליח צבור לומר קדיש לפני תפילת מנחה.

• אין הכהנים נושאים כפיהם לברך ברכת כהנים במנחה. וכהן שעבר ועלה לדוכן לנשיאות כפים, כיון שעלה לא ירד, ושאר אחיו הכהנים, יצאו מבית הכנסת החוצה, ולא יעלו עמו.

מנחה של יום כיפורים

• מתעטפים בציצית במנחה, ומברכים עליו להתעטף בציצית.

• אין לומר ואני תפילתי במנחת יוהכ”פ אפילו חל בשבת.

• במנחה של יום הכיפורים אומרים אבינו מלכנו לאחר תפילת החזרה.

• מצוה לברך על ריח טוב של מיני בשמים ביום הכיפורים, כדי להשלים מאה ברכות, ויכול לברך עליהם כמה פעמים ביום לאחר שיהיה היסח הדעת. נוהגים לברך על הלימון או פרי הראוי לאכילה אחר שפשוף בקליפתו להוציא ריחו, הנותן ריח טוב בפירות, אף על פי שמרן כתב אין לברך על מי בושם, שיש ספק אם טעונים ברכה, אבל בחזון עובדיה ט”ו בשבט העלה שעל ריח טוב של בושם המיוצר בזמנינו מחומר סינטטי, שאף על פי שאין בעצמותו ריח טוב, מכל מקום יש לברך עליו בורא מיני בשמים.

תפילת הנעילה

• בתפילת נעילה אומרים במקום “כתבנו” בספר חיים, “חתמנו” בספר חיים, ואחר מודים אומרים, “וחתום” לחיים טובים, ובנוסח ובספר חיים צריך לומר נזכר “ונחתם. ואם טעה ואמר כתבנו, אין מחזירים אותו

• מי שנאנס ומרוב חולשה נרדם ולא התפלל “נעילה”, ונתעורר בלילה אחר שעבר זמן תפילת הנעילה, אין לו תשלומין.

• אף על פי שמן הדין מותר לתקוע בבין השמשות, ואפילו אם חל יום הכיפורים בשבת, מכל מקום אין לתקוע אלא אחר צאת הכוכבים, דהיינו עשרים דקות אחר השקיעה.

• אין תפילת הנעילה פוטרת תפילת ערבית. לכן מתפללים תפילת ערבית אחר הנעילה, במתינות ובנחת, ולא במהירות. ולא יעשו תפילתם קבע שתיראה עליהם כמשא, כדי לא לתת פתחון פה לשטן. ומנהגינו לפתוח בשלשת הפסוקים ה’ צבאות עמנו, ה’ צבאות אשרי אדם בוטח בך, ה’ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו, ואחריהם חצי קדיש, והוא רחום, וברכו. וצריך להבדיל בתפילה, לומר אתה חוננתנו בחונן הדעת.

• מי שטעה בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים, ואמר המלך הקדוש או המלך המשפט, יצא ידי חובת תפילה, מכל מקום נכון שיחזור ויתפלל בתנאי של נדבה.

• לדעת רבינו תם וסיעתו, ומרן השולחן ערוך, צאת הכוכבים הוא אחר שיעור שבעים ושתים דקות אחר שקיעת החמה, ולדעתם אסור לאכול ולשתות במוצאי יום הכיפורים, אלא אחר שבעים ושתים דקות אחר השקיעה, וכיון שצריך להוסיף מחול על הקודש גם ביציאתו להוסיף עוד דקה אחת לתוספת יום הכיפורים על שיעור ר”ת. ואין להקל אלא למעוברות ומניקות או חולים אפילו אין בהם סכנה, שיש להם על מה לסמוך, דהיינו על דעת הגאונים, שפשט המנהג בארץ ישראל כדבריהם, שיכולים לאכול אחר עשרים דקות אחר השקיעה, ולאחר הבדלה על הכוס.

הבדלה

• המחמירים בכל מוצאי שבת מלעשות מלאכה עד שיגיע זמן ר”ת, גם במוצאי יום הכיפורים צריכים להמתין מלעשות הבדלה אלא רק לאחר שעה 20:00.

• בהבדלת מוצאי יום הכיפורים על הכוס, אין מברכים “בורא מאורי האש” אלא רק על אוּר ששבת (היינו נר שהיה דולק והולך מערב יום הכיפורים עד מוצאי יום הכיפורים), ולא על אור שהוציאוהו עתה על ידי גפרור וכיוצא בזה.

• בהבדלה על הכוס במוצאי יום הכיפורים אין מברכים על הבשמים. ומכל מקום טוב שאחר הטעימה מהכוס כדת, יביאו לפניו בשמים ויברך עליהם.

• אשה שבעלה מאחר לבוא מבית הכנסת, יכולה להבדיל בעצמה ולטעום מן היין, ולאכול מיד. ואם היא רק צמאה למים, מותר לה לשתות בלי הבדלה.

• נוהגים לברך ברכת הלבנה בליל מוצאי יום הכיפורים, כדי לקדש הלבנה בשמחה.

המנהג פה עה”ק ירושלים שאחר יום הכיפורים עד סוף החודש אין אומרים לא וידוי ולא נפילת אפים, עד יום ב’ חשון.