-
היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרחים, מברך: “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם”. ותיקנו ברכה זו לפי שהוא ענין שבא מזמן לזמן באופן מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריחם הקב”ה. ואינו מברך אלא פעם אחת בשנה ולא יותר. (חע”פ עמ’ י’)
-
הנשים גם יברכו ברכת האילנות בחודש ניסן. (חע”פ עמ’ י’)
-
טוב לברך ברכת האילנות על אילנות הנטועים בגנות ופרדסים שמחוץ לעיר, ומכל מקום אין זה מעכב, ולכן אם קשה לו לצאת אל מחוץ לעיר מסיבת טירדא או חולשה, ומכל שכן מפני חשש ביטול תורה, יוכל לברך ברכת האילנות גם על אילנות שבתוך העיר. (חע”פ עמ’ י’ב)
-
טוב שיצטרפו עשרה ויעשו כולם אגודה אחת בכנסיה לשם שמים לצאת לברך ברכת האילנות, בכוונה הראויה, ואחר כך יאמרו “מזמור בשוב ה’ את שיבת ציון”, ו”מזמור הללויה הללו את ה’ מן השמים” וכו’, ויסיימו באמירת קדיש יהא שלמא. וטוב שאחד יברך הברכה בקול רם והשאר יאמרו אחריו בלחש. (חע”פ עמ’ י’ב)
-
אין לברך ברכת האילנות אלא על אילנות של מאכל, אבל על אילני סרק שאין מוציאים פירות אין לברך. (חע”פ עמ’ י’ג)
-
מצד הדין מברכים על שני אילנות אפילו ממין אחד, והמברך על מיני אילנות הרבה הרי זה משובח. (חע”פ עמ’ י’ד)
-
אילנות המורכבים מין בשאינו מינו יש אומרים שאין לברך ברכת האילנות עליהם, שהואיל וקיומם נגד רצון הבורא, אין לברך ולהודות להשי”ת על כך, ויש חולקים ואומרים שהברכה היא על כללות הבריאה, ולכן יכול לברך על אילנות מורכבים. ואף על פי שהרוצה לסמוך על סברא שניה לברך עליהם אין למחות בידו, מכל מקום הבא להמלך מורים לו שלא יברך, שספק ברכות להקל. (חע”פ עמ’ ט’ו)
-
מותר לברך ברכת האילנות על אילנות שהם בתוך שלש שנים לנטיעתם, אף על פי שהם ערלה ואסורים בהנאה, הואיל ולא נעשו באיסור. (חע”פ עמ’ י’ט)
-
מותר לברך ברכת האילנות בשבת, ואין לחוש ולגזור פן ישכח ויתלוש מפרחי האילנות בשבת. אלא שלכתחילה מהיות טוב יש לברך ברכת האילנות בימות החול, כשאין חשש שיפסיד הברכה. (חע”פ עמ’ כ’)
-
אם לא בירך ברכת האילנות כשראה אותם עם פרחיהם בתחילת חודש ניסן, אף על פי כן בדיעבד יוכל לברך ברכת האילנות אחר כך במשך כל החודש, כשיראה פעם נוספת אילנות עם פרחיהם. והזריזים מקדימים למצות לברך בהקדם כל מה שאפשר. ואין להשהות הברכה כדי לברך בצבור. (חע”פ עמ’ כ’ד)
-
לכתחילה אין לברך בחודש אדר אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו, ויסמוך על דברי הפוסקים שניסן לאו דוקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם. ובמקומות שפריחת האילנות בתשרי או בחשון, רשאים לברך ברכה זו בשעת פריחתם, שלא דיברו חכמים אלא בהוה. והוא הדין שרשאים לברך בחודש אדר כשפריחת האילנות באותו מקום בחודש אדר. (חע”פ עמ’ כ’ה)
-
אם לא בירך עד שגדלו הפירות, שוב אינו מברך. וכל שנפלו הפרחים אפילו לא גדלו הפירות באופן שראויים לאכילה, רק התחיל גידול הפרי אין לברך ברכה זו. ומכל מקום, אילן שהתחילו לגדול בו חלק מפירותיו, אם יש בו עדיין פרחים וניצנים, מברך עליו ברכת האילנות. (חע”פ עמ’ כ’ו, כז)
-
סומא לא יברך ברכת האילנות, שברכה זו תלויה ב”ראיה”, והוא אינו רואה. ונכון שישמע מפי שליח צבור המברך ויצא ידי חובה לכל הדעות. (חע”פ עמ’ כ’ח)
-
המרכיב משקפים לעיניו, הדבר פשוט שרשאי לברך, שראיה דרך זכוכית ראיה גמורה היא, ואפילו אם היו לו משקפים כהות, כגון משקפי שמש, שפיר דמי לברך. (חע”פ עמ’ כ’ט)
מאגר התשובות
מאגר תורני
- מאמרים
- וידאו
- הספדים על מרן זצ"ל
- טפסים הלכתיים
- אינדקס סגולות
- סדר הנחת תפילין
הרשם לקבלת הניוזליטר
הרשם לקבלת תוכן מאגר 'תשובות' מידי שבוע לתיבת המייל שלך