דיני תענית שבעה עשר בתמוז
זמן חיוב התענית
- בשבעה עשר בתמוז, התחלת חיוב התענית הוא מעלות השחר, ואפשר לאכול ולשתות כל הלילה. ומכל מקום אם ישן בלילה וקם משנתו קודם עמוד השחר, אסור לו לאכול ולשתות, שהרי הפסיק והסיח דעתו מן האכילה והשתיה. ואם התנה קודם שהלך לישון שכוונתו לקום לאכול או לשתות קודם עלות השחר, רשאי לאכול או לשתות עד עלות השחר. ואחינו האשכנזים נוהגים להקל בעניין שתיית מים, שאף אם ישן שינת קבע ולא עשה תנאי קודם שהלך לישון, רשאי לשתות קודם שעלה עמוד השחר. וסיום הצום הוא בצאת הכוכבים.
לטעום ביום הצום
- השרוי בתענית יכול לטעום התבשיל (לדעת אם צריך מלח או תבלין), עד כדי שיעור רביעית הלוג, ובלבד שיפלוט, שטעימה כזאת אינה בכלל אכילה ושתיה.
לרחוץ פיו ביום הצום
- הנוהג לרחוץ פיו בשחרית, בתענית אין ראוי לעשות כן כשיש במים יותר מרביעית, ויש להקל בפחות מרביעית למי שמרגיש צורך בדבר. ובתענית יחיד מותר אפילו ביותר מרביעית, כיון שפולט.
ללעוס מסטיק ביום הצום
- מותר ללעוס מסטיק שאין בו שום טעם של מתיקות בתענית ציבור, חוץ מתשעה באב. אבל מסטיק שיש בו ציפוי של מתיקות אסור ללעוס אותו בתעניות ציבור.
לעשן סיגריה ביום צום
- עישון סיגריות למי שרגיל בו, מעיקר הדין מותר בכל תעניות ציבור.
מי שיש לו מיחוש
- מי שסובל בתענית ציבור ממיחושי ראש, מותר לו לבלוע גלולה בלא מים, כל שאין בה טעם טוב שהחייך נהנה ממנה. ואם אי אפשר לו לבלוע הגלולה בלי מים, מותר לו לבולעה עם מעט מים.
נשים המעוברות או המניקות
- מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות, ואינן רשאיות להחמיר על עצמן להתענות.
זקן תשוש כוח
- הוא הדין זקן תשוש כוח שהתענית צער גדול בשבילו, פטור מלהתענות.
דין היולדת
- היולדת בתוך שלשים יום ללידתה אינה מתענה. ואם חל יום הברית בשבעה עשר בתמוז מברכים ברכת בורא פרי הגפן, וברכת אשר קידש ידיד על הכוס, ונותנים ליולדת לטעום מן היין ותקשיב לברכה ותכוין לצאת ידי חובה, ולא תפסיק בין הברכה לטעימה.
כשיש ברית מילה ביום הצום
- אם בתענית שבעה עשר בתמוז יש ברית מילה בבית הכנסת, בתפילת שחרית אומרים וידוי, אבל אין נופלים על פניהם, ואין אומרים והוא רחום. והוא הדין אם נמצא שם הסנדק, או המוהל, או אבי הבן ביום המילה. וכן הוא הדין כשיש שם חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו.
מינקת שהפסיקה להניק
- אשה שהיתה מניקה והפסיקה להניק אחרי כמה חדשים, והיא עדיין בתוך כ”ד חודש ללידתה, נחלקו האחרונים אם היא צריכה להתענות. לפיכך יש להורות שאם האשה בריאה ומרגישה שיכולה להתענות ולהשלים, תתענה, ואם מרגישה חולשה ויש לה צער להמשיך בתעניתה, די לה בתענית שעות כפי יכולתה.
קטן שנעשה בר מצוה ביום הצום
- קטן שהגדיל ונעשה בר מצוה ביום התענית, אם הוא חלש רשאי שלא להתענות אלא תענית שעות כאשר יוכל. וקטן שהוא בגיל פחות מבר מצוה אינו מתענה אפילו תענית שעות.
דין החתן ובעלי הברית
- כשחל צום שבעה עשר בתמוז בזמנו, גם בעלי הברית – אבי הבן, המוהל והסנדק, והחתן בתוך ימי חופתו, חייבים להתענות ולהשלים כמו כל הצבור, ואסור להם לפרוש מן הצבור.
מי ששכח ואכל ביום הצום
- מי ששכח ואכל ככותבת – כארבעים גרם (וי”א שיעור כזית עשרים ושבע גרם) ביום צום, הגם שהוא חייב להשלים התענית, אף על פי כן אינו יכול לומר “עננו” בתפילת המנחה, שכל יחיד שאינו מתענה בתענית צבור, אינו רשאי לומר “עננו” בתפלתו. והוא הדין לחולה שהוצרך לאכול ביום תענית צבור, לא יאמר “עננו” בתפלתו.
סיום הצום בצאת הכוכבים 20:11
