הכנות לחג השבועות ושבת
ערב החג
- לחתוך מפות שולחן לשני ימים בערך 6 סעודות.
- לחתוך נייר כסף לחימום על הפלאטה, או כדי לעטוף מאכלים לשים במקרר.
- לפתוח חבילות נייר טישו, או לחתוך מספיק נייר טואלט.
- להכין עוד זוג פתיל צף לכבוד נרות שבת.
- להכין עירוב תבשלין, תבשיל ולחם כשיעור כביצה.
- מי שהכין כל צורכי החג בכל זאת ישים עירובי תבשלין ללא ברכה.
- לכוון שעון שבת, במידת הצורך ניתן לשנות ביו”ט לשעות אחרות, דהיינו כשהאור דלוק אפשר להאריך את ההדלקה, וכשהאור מכובה אפשר לקצר את זמן ההדלקה.
- לכוון את שעון שבת של המקרר ל72 שעות.
- להדליק נר נשמה של 48 שעות, לצורך העברה מאש לאש.
- להסתפר לפני החצות. ואם לא הספיק רשאי גם לאחר מכן.
ליל יום טוב
- מותר להתפלל תפילת ערבית מפלג המנחה.
- לכוון בברכת אהבת עולם של תפילת ערבית, שיהיה כלי קיבול לקבלת התורה.
- אין לקדש לפני צאת הכוכבים.
- מותר לאכול סעודה חלבית בליל יום טוב, מי שעונג הוא לו.
- מי שלא אמר יעלה ויבוא בברכת המזון אינו חוזר.
- מותר לבשל לצורך שבת גם בליל יו”ט.
- יש ללמוד את התיקון ליל שבועות ולא לפרוש מהציבור, ויש לסיים את 24 ספרים לפני החצות.
- מי חשקה ליבו ללמוד ש”ס ופוסקים, ילמד רק לאחר אמירת 24 ספרים.
- בשעת לימוד הלילה אם לא עקר מקומו, על מה שבירך בתחילה אינו מברך שוב.
- להקפיד לברך ברכה אחרונה בתום 72 דקות, אלא אם כן אוכל או שותה גם בסוף כשיעור ברכה אחרונה.
- יש להקדים לקרא קריאת שמע חצי שעה לפני החצות הלילה.
- לטבול כחצי שעה לפני עמוד השחר – 3:40, ולא להניח את המגבת ליבוש על המעקה משום מראית העין.
- לברך ברכות התורה וברכות השחר בעלות השחר – 4:05 והלאה.
- זמן עטיפת טלית 4:14 והלאה.
יום טוב
- לעשות קידוש אחר התפילה לפני אכילה.
- יש נוהגים לאכול מאכלי חלבי. ויש מחמירים להמתין כשעה ולאחר מכן לאכול בשרי. ואם אכל בשרי יש להמתין 6 שעות לאכילת מאכלי חלבי.
- חייב לכבוד יו”ט לאכול סעודת בשרית, עדיף לפני החצות, ואם לא הספיק רשאי עד שעה 3 אחרי הצהרים, ובדיעבד לאחר מכן יאכל אבל עד כביצה פת.
- על פי הקבלה אין לקרא שנים מקרא ואחד תרגום ביום טוב, לכן לקרא בשבת לפני סעודת שחרית, או יש מתפללים ערבית של שבת בפלג המנחה ולאחר מכן אומרים שנים מקרא ואחד תרגום לפני השקיעה.
- הגבאי רשאי להכין את ספר תורה לקראית פרשת נשא בשבת.
- מותר להתרחץ כל גופו ביום טוב במים חמים שהוחמו ע”י דוד שמש, לחפוף בעדינות וליזהר מלסחוט ונשירת שערות.
- הדלקת נרות שבת אפשר מפלג המנחה בתנאי שמקבל על עצמו קדושת השבת.
- מותר לעשות סעודת ליל שבת אחר תפילת ערבית שהתפלל בפלג המנחה.
דיני חג השבועות
דיני עירוב תבשילין
השנה חג השבועות חל להיות ביום שישי וצריך להניח “עירוב תבשילין” כדי לבשל או לאפות לצורך השבת. (חעיו”ט עמ’ עד’ר)
- זמן הנחת העירוב הוא בערב יום טוב דוקא, (כלומר מליל חמישי עד שקיעת החמה של יום חמישי). ומי ששכח ולא הניח עירוב תבשילין ונזכר אחר ששקעה החמה, בתוך זמן בין השמשות, יניח העירוב ויברך עליו “על מצות עירוב”. ואפילו אם ענה ברכו של תפלת ערבית, כל עוד לא התפלל ערבית של יום טוב יוכל להניח העירוב אבל לא יברך עליו. (חעיו”ט עמ’ רפ’ב)
- מי ששכח להניח עירוב תבשילין ונזכר בבואו לבית הכנסת להתפלל מנחה, ואין פנאי ללכת לביתו ולחזור להתפלל מנחה, יש אומרים שיוכל לעשות עירוב בבית הכנסת, שיחשוב על איזה תבשיל שבביתו, ויאמר “שבזה העירוב יהא מותר לו לאפות ולבשל ולהדליק את הנר” וכו’. ויש חולקים שלא מהני, ובשעת הדחק שאין שהות שילך לביתו לעשות העירוב, יסמוך על המתירים, אך לא יברך, (אפילו עדיין לא שקעה החמה), ויאמר שבתבשיל פלוני שיש לי בביתי יהיה מותר לי לבשל ולאפות ולהדליק הנר מיום טוב לשבת. ועל צד היותר טוב יתנה ויאמר: “ואם לא יועיל עירובי על פי הדין, הנני סומך על עירוב גדול העיר”. מכל מקום אם הכין תבשיל ביצה וכיו”ב לצורך העירוב ושכח לברך ולהתנות “בדין עירובא”, יש להקל. שכיון שהיה בדעתו להתנות ולברך עליו, מותר בדיעבד. (חעיו”ט עמ’ רפ’ז)
- נהגו להניח פת ותבשיל, ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת. אבל אם הניח פת בלבד, יש אומרים שאפילו לאפות ביום טוב אינו רשאי. ויש מתירים על כל פנים לאפות, וספק דרבנן לקולא. (חעיו”ט עמ’ עד’ר, רע’ו)
- שיעור התבשיל שמניח לצורך העירוב כזית [עשרים ושבעה גרם, ובדיעבד שהניח שמונה עשר גרם מהני]. ואפילו בני המשפחה מרובים מספיק בכזית תבשיל לצורך העירוב. וטוב להחמיר להניח פת לעירוב תבשילין שיעור כביצה (דהיינו חמישים וארבעה גרם). (חעיו”ט עמ’ רע’ו)
- המתארחים במלון אם בעל המלון מניח עירובי תבשילין, המתארחים אינם צריכים לערב רק בשביל הדלקת נרות מיום טוב לשבת. ומכל מקום אם מניחים עירוב תבשילין בשביל הדלקת הנרות בלבד, לא יברכו, שספק ברכות להקל, אלא רק יאמרו “בדין עירובא יהא שרי לנא לאדלוקי שרגא מיום טוב לשבת. (חעיו”ט עמ’ רע’ז)
- אף על פי שהכין עירוב תבשילין כדת ישתדל לכתחילה להקדים לבשל ביום טוב את צרכי השבת בשעות המוקדמות של היום, כדי שיסיים האפיה והבישול בעוד היום גדול, שאילו יזדמנו לו אורחים ביום טוב יוכל להגיש התבשילים לפניהם לאכילה. ומכל מקום אם נתעכב מחמת איזה אונס רשאי להמשיך לבשל ביום טוב עד סמוך לשקיעת החמה. (חעיו”ט עמ’ רע’ח)
- אסור לבשל או לאפות ביום טוב אלא כל זמן שהעירוב קיים. ואחר שהכין כל צרכי שבת ביום טוב, אם ירצה יוכל לאכל את הפת והתבשיל של העירוב, אפילו ביום טוב עצמו. אולם טוב לאכלו בשבת. (חעיו”ט עמ’ רפ’ב)
- בשעה שמניח העירוב בערב יום טוב מברך: “ברוך אתה ה’, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו על מצות עירוב”. ויסיים ויאמר: “בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת”. (פירוש: בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת). וצריך שיבין מה שאומר, ואם אינו מבין בארמית או בלשון הקודש, יאמר הנוסח הנ”ל בשפה שמבין. (חעיו”ט עמ’ רפ’ב)
- כשמניח העירוב צריך להזכיר המלאכות שרוצה לעשותן ביום טוב לצורך השבת, ואם הניח העירוב ולא הזכיר המלאכות, כגון שאמר: “יהא שרי לנא למעבד כל צרכנא”, יש אומרים דהוי כמי שלא עירב כלל. ויש אומרים בדיעבד אין אמירת המלאכות בפרטות מעכבת, וכן הלכה. ולכן אם בעל הבית אינו יודע הנוסח “בהדין עירובא”, רשאי לברך על העירוב בעצמו, ושלוחו יאמר “בהדין עירובא יהא שרי לבעל הבית” וכו’. ונכון שהאשה תשמע את הברכה, ואת הנוסח של בהדין עירובא וכו’ מפי בעלה, ותענה אמן. כי עיקר העירוב נעשה בשבילה שהיא עוסקת בצרכי הבית באפיה ובישול וכו’. ובדיעבד אין זה מעכב. (חעיו”ט עמ’ רפ’ה)
דיני חג שבועות
- מצוה להדליק נרות בליל חג השבועות לכבוד יו”ט, וצריך לברך לפני ההדלקה: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב”. ונכון שלא יברכו הנשים ברכת “שהחיינו” בעת הדלקת הנרות, אלא יסמכו על ברכת “שהחיינו” שמברכים בעליהן בקידוש שעל הכוס.
- בליל חג השבועות יש להחמיר לקדש על הכוס רק לאחר צאת הכוכבים, שאם יקדש מבעוד יום הרי הוא כמחסר קצת מיום מ”ט לספירה, כי בעינן שבע שבתות “תמימות”. ובקידוש אומר: בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים ושהחיינו.
- חייב אדם לאכול פת בסעודת יום טוב בלילה וביום, ואפשר לאכול הפת עם שאר דברים. מכל מקום מי ששכח לומר “יעלה ויבוא” בברכת המזון ביום טוב, אינו חוזר. (רשאי לעשות סעודת הלילה – סעודה חלבית כשעונג הוא לו).
- פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות נעורים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה – ללמוד עם הצבור “התיקון” שנדפס בספר “קריאי מועד”- תיקון ליל שבועות, שנתקן ונסדר על פי הזוהר והמקובלים, עד עלות השחר. כתוב בזוהר הקדוש: “כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקב”ה מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון”. ומנהג זה אינו אלא לאנשים ולא לנשים.
- מי שחשקה נפשו לעסוק בש”ס ובפוסקים אין למחות בידו כי יש לו על מה לסמוך. והעיקר להימנע משיחת חולין ודברים בטלים, ולא יאבד זמן יקר זה בשיחה בטלה. ויושב בטל כישן דמי. ועל פי הקבלה אין לקרות משנה בלילה זו.
- לפני נקודת חצות הלילה יש לקרוא קריאת שמע, בפרט לאלה שהתפללו ערבית מבעוד יום. ואם יש תלמיד חכם בין החבורה מה טוב ומה נעים שיבאר לקהל דברי הגמרא והמדרש ותרי”ג מצות, וישלב בדברי אגדה המושכים את הלב, כדי שלא יבואו להתנמנם, וזכות הרבים תלוי בו.
- אותם המדליקים נרות נשמה בבית הכנסת בעת הלימוד, צריכים לדעת שאסור לחמם באש נר שעוה להדביקו בפמוט, אלא יתנו את הנרות בפמוט או בשפופרת חלולה. ושפופרת או פמוט שנסתמו בשעוה ונקפאת שם, מותר לנקותה בסכין וכדומה ואין בזה משום תיקון כלי ביום טוב.
- העוסקים בתורה בליל החג, ומגישים להם מדי פעם בפעם במשך הלילה תה או קפה, אפילו שהו בינתיים יותר משעה ומחצה, שיש בזה יותר מכדי שיעור עיכול המזון, אינם צריכים לחזור ולברך על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת, והיא פוטרת את הכל. וטוב שיכווין לפטור בברכתו הראשונה כל מה שיביאו לפניו לאחר מכן. ולגבי ברכה אחרונה – בכל פעם כששותה רביעית [81 גרם], או שאוכל פרי או עוגה בשיעור כזית [27 גרם], אם חושש שאולי עד שישתה או יאכל שוב, יעבור זמן הברכה האחרונה, יברך מיד לאחר שאכל או שתה. וכשיאכל וישתה שוב, לא יברך ברכה ראשונה, כיון שבברכתו שברך בתחילה, פטר את כל מה שיאכל וישתה במשך הלילה, כל עוד שלא יצא לחוץ. נמצא שאע”פ שברך ברכה אחרונה, אין זה נחשב להפסק והיסח הדעת מהברכה הראשונה, ורשאי לאכול ולשתות על סמך ברכה זו. משום כשבירך את הברכה האחרונה, הוא רק מחשש שיעבור זמן הברכה ויפסידה, ולא מפאת שאינו רוצה להמשיך לאכול ולשתות עוד, לכך אין זה נחשב כסילוק מהברכה, ורשאי להמשיך לאכול ולשתות על סמך מה שבירך. ואם יצא לחוץ מפתח בית הכנסת או בית המדרש, אפילו הניח מקצת חברים, ואחר כך חזר, צריך לחזור ולברך, ששינוי מקום נחשב להיסח הדעת.
- כיון שבליל השבועות עסוקים בלימוד וניעורים כל הלילה, אין לברך ברכות התורה אלא עד אחרי עלות השחר- בשעה 4:12 לפנות הבוקר, שהוא שבעים ושתים דקות לפני הנץ החמה, ושיעור זה משערים בשעות זמניות, (ומה שנכתב בלוחות מסוימים שיעור אחר על זמני עמוד השחר, אינו מכוון לדעת מרן והפוסקים שאנו הולכים בעקבותיהם). ויש מתחסדים לשמוע ברכות התורה ממי שישן בלילה שינת קבע, אבל המנהג הפשוט שאף הניעורים כל הלילה מברכים ברכות התורה אחר עלות השחר, ובמקום מנהג אין לומר “ספק ברכות להקל”.
- מנהגינו לברך כל ברכות השחר חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר, אלא אם כן הוצרך לנקביו שאז מברך אשר יצר, אבל לא ברכת על נטילת ידים.
- יתגבר כארי בתפילת שחרית לבל יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, שלא יצא שכרו בהפסדו אם יישן בשעת קריאת שמע ותפילה. ואסור ללכת לישון תוך חצי שעה לפני עמוד השחר והלאה. וכן יזהר בשעת קריאת התורה, שהיא פרשת עשרת הדברות, לבל תחטפנו שינה, כי נאמר: אני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה. שבאותו יום זמן מתן תורה מתעוררת אותה הארה קדושה של המעמד הנשגב והנורא של אבותינו במעמד הר סיני.
- מנהגינו לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה בשעות הבוקר, (יש נוהגים לאכול דבש וחלב, לרמוז על מתן תורתנו שנמשלה לדבש וחלב, כמו שנאמר “דבש וחלב תחת לשונך”), ואפשר לאחר קינוח והדחה לאכול מאכלי בשר (יש מחמירים להמתין כשעה על פי הזוהר). מכל מקום צריכים להזהר שלא לאכול מאכלי חלב אחר בשר כי אם כעבור שש שעות. ואם לאחר תפילת שחרית הולכים לישון, לכתחילה צריכים לקיים סעודה בשרית לפני חצות היום – 12:35, בפרט השנה שחל יו”ט ביום שישי יש להקדים כמה שיותר סעודת יו”ט.
- ישתדל לעסוק בתורה ביום החג, וכמו שאמרו חז”ל: “חציו לה’ וחציו לכם”. ומנהג ישראל לקרוא אזהרות שיסד מהר”ש בן גבירול וכיוצא בזה. ויותר נכון ללמוד בספר המצות של הרמב”ם, מצות עשה ומצות לא תעשה. ונכון גם כן לקרוא בספר תהלים, כי פטירת דוד המלך היתה ביום חג השבועות.
מנהג נכון לקרוא מגילת רות בחג השבועות בלא ברכה. ושליח צבור ספרדי העובר לפני התיבה במנין של אשכנזים, אינו רשאי לברך “על מקרא מגילה” כמנהגם.
דיני יום טוב
- כל מלאכה האסורה בשבת מן התורה אסורה גם ביום טוב מן התורה, וכל שבות מדברי סופרים הנוהג בשבת, נוהג ביום טוב. וכשם שבשבת אמירה לגוי שבות, כך הוא הדין ביום טוב. אבל שבות דשבות במקום מצוה מותר ביום טוב כמו בשבת. (חזעיו”ט עמ’ א’)
- אוכל נפש שאינו מפיג טעם כלל, אילו נעשה מערב יום טוב לצורך יום טוב, אף על פי כן מותר לעשותו ביום טוב. ומכל מקום נכון להחמיר לכתחילה לעשותו מערב יום טוב, ולכן עוגה שאפשר לאפותה מערב יום טוב, וכן בישול פירות יבשים (קונפוט), ועשיית ריבה, נכון להכינם מערב יום טוב, ואם לא הכינם מבעוד יום, אף על פי שמן הדין מותר לעשותם ביום טוב, כאמור, אם אפשר לעשותם ביום טוב על ידי שינוי נכון שישנה בהם. (חזעיו”ט עמ’ ח’, ט’)
- מי שיש לו מיחוש באחד מאיבריו ביום טוב, מותר ליטול גלולה לרפואתו, אפילו ביום טוב ראשון. ומותר לאכל ולשתות ביום טוב לרפואה מאכלים או משקים שאינם מאכל בריאים. אבל אין להתיר לעשות ביום טוב לצורך רפואה, מלאכה דאורייתא שלא הותרה לצורך אוכל נפש. (חזעיו”ט עמ’ כ”ג)
- מוקצה אסור ביום טוב אפילו מה שמותר בשבת, כגון קליפות של פירות שראויים למאכל בהמה ועוף, ועצמות הראויים לכלבים, שמותר לטלטלן בשבת, אף על פי כן אסור לטלטלן ביום טוב. ולא יניחם בצלחת ריקה, שהוא כמבטל כלי מהיכנו, שאסור לטלטל הכלי עם הקליפות שבתוכו במשך כל היום. אלא יניח תחילה איזה פרי או פרוסת פת בתוך הצלחת, ואחר כך יתן לתוכה הקליפות או העצמות. [אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה כגון קליפי אגוזים ושקדים גם בשבת אסורים בטלטול]. ומותר לטלטל אחר כך הכלי שבתוכו הפרי או הפרוסה עם הקליפות והעצמות כדי להשליכן לאשפה, מאחר שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר. (חזעיו”ט עמ’ כ”ו, כ”ז)
- פירות העומדים לסחורה כגון אצל סוחר סיטונאי שדרכו למכור ארגזים שלמים או שקים שלמים המלאים פירות, ואין דרכו ליקח מהם דבר מועט לאכילה, נחשבים למוקצים, ואסור לקחת מהם ביום טוב, אף על פי שמותר לקחת מהם בשבת. (חזעיו”ט עמ’ כ”ז)
- מותר לקחת פירות, ביצים, שמן ויין מבעל המכולת ביום טוב מבלי להזכיר סכום מקח. (חזעיו”ט עמ’ כ”ז)
- מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. ולכן אם הונחו אבנים או ארנק של כסף על פירות מותר לטלטלם ולהוציאם כדי ליקח הפירות מתחתיהם. וכן מותר לגרוף גחלים ואפר מהתנור כדי לאפות בו, ואף על פי שהוא מכבה גם כן הגחלים, שכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כן מותר לכבות לצורך אוכל נפש, והרי זה דומה למניח בשר על גבי גחלים לצלותו ביום טוב שמותר. (חזעיו”ט עמ’ ל’, ל”א)
- יום טוב שחל בשבת, כיון שהוא חמור בעיני כל אדם מפני קדושת השבת המצורפת עמו, אין להחמיר במוקצה יותר משאר שבתות. (חזעיו”ט עמ’ כ”ז)
- אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו מיום טוב למוצאי יום טוב אסור. אבל לבשל בליל יום טוב לצורך יום טוב שחרית בודאי שמותר. (חזעיו”ט עמ’ ל”ז)
- כשיו”ט חל ביום השישי אסור לבשל בלי עירובי תבשילין מיום טוב לשבת. ואפילו דבר שאינו מלאכה רק טרחא בעלמא כגון הדחת קערות וצלחות והבאת יין מיום טוב לשבת אסור, וכל שכן מיום טוב לחול. (חזעיו”ט עמ’ ל”ז)
- ומותר לאשה לבשל קדרה מלאה בשר או דגים ביו”ט, קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, מפני שהתוספת מטעימה יותר את התבשיל. אף על פי שעיקר מחשבתה להותיר לצורך החול. ומכל מקום לכתחילה צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך מוצאי יו”ט על מנת שתאכל כזית אחד מן הקדירה, שאין זו אלא הערמה. (חזעיו”ט עמ’ ל”ח)
- אם עברה ובשלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד או בשוגג בין שעשתה על ידי הערמה לצורך חול בלבד, מותר התבשיל באכילה. (חזעיו”ט עמ’ ל”ח)
- אסור לבשל לצורך נכרי ביום טוב, שנאמר: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה “לכם”, לכם ולא לגוים. וכן אסור לבשל לצורך ישראל שמחלל שבת בפרהסיה. לפיכך אסור להזמינו ביום טוב, גזרה שמא יבשל בשבילו (בקדרה בפני עצמה). (חזעיו”ט עמ’ ל”ח)
- אם בא נכרי או מחלל שבת בפרהסיה לבקרו ביום טוב יש אומרים שמותר לעשות קפה הרבה בבת אחת, באופן שישתה עמו גם בעל הבית, ונכון להחמיר. (חזעיו”ט עמ’ ל”ט)
- אסור לבשל ביום טוב לצורך בהמה חיה ועוף, שנאמר: הוא לבדו יעשה לכם, “לכם” ולא לבהמה וכלבים. ולא התירוה חכמים לצרכי בהמה, אלא טלטול מאכל בהמה שאינו אסור אלא מדברי סופרים, לכן התירו ביו”ט לטרוח לתת לפניה מזונותיה ולא לבשל להן. (חזעיו”ט עמ’ מ’)
- מים שהוחמו מערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת. לכן מים שהוחמו בדוד שמש, מותר להתרחץ בהם כל גופו ביום טוב. ודוקא חוץ למרחץ דהיינו באמבטיא פרטית שנמצאת בדירתו, אבל בבית המרחץ אפילו פניו ידיו ורגליו אסור. (חזעיו”ט עמ’ מ”א)
- מותר לעשן סיגריות ביום טוב, ואפילו יש אותיות מודפסות על נייר הסיגריות אין לחוש בזה לאיסור מחיקה כשמעשן במקום האותיות ונשרפות האותיות על ידי כך. ומכל מקום אדם שאינו רגיל כל כך בעישון ואין לו צער במניעתו, נכון שימנע מלעשן ביום טוב ותבוא עליו ברכת טוב. (חזעיו”ט עמ’ מ”ד)
- עישון נרגילה מותרת ביום טוב, ואף על פי שהטבק נשרה במים ובמגעו הראשון עם הגחלים הוא גורם לכיבויין, אין בכך כלום, וכדין בשר על גבי גחלים, ואין להצריך שירטיבו הטבק מערב יום טוב דוקא. (חזעיו”ט עמ’ מ”ח)
- להדליק גפרור ביום טוב על ידי חיכוך בקופסת הגפרורים, הוי כמוליד אש ביום טוב ואסור, שלא הותר ביום טוב להבעיר אלא מאש מצויה, ולא להמציא אש ביום טוב. ואם עבר והוליד אש ביום טוב מותר ליהנות ממנה. (חזעיו”ט עמ’ נ”א)
- להדלקת סיגריה או כירים של גז, אסור להשתמש במצית הן מטעם מוליד אש ביום טוב, והן מטעם איסור כיבוי. (חזעיו”ט עמ’ נ”א)
- מותר להדליק גפרור משלהבת של נר וכיוצא בזה. ומטעם זה מותר לטלטל קופסת גפרורים ביום טוב, ואין בזה משום מוקצה, כיון שראוי ונוח להשתמש בגפרורים על ידי הדלקה מאש מצויה. מכל מקום יש ליזהר שאחר שכילה להדליק מגפרור בוער (שהודלק בהיתר מאש מצויה) לא ישליכנו בתנופה הגורמת בודאי כיבוי ביום טוב לגפרור, אלא יניחנו בנחת על הרצפה. והוא הדין לסיגריה בוערת שלא ישליכנה בתנופה חזקה הגורמת לכיבויה לאחר שגמר לעשן ממנה. (חזעיו”ט עמ’ נ”א)
- אין להדליק חשמל ביום טוב, מפני שהוא כמוליד אש ביום טוב. וכן אסור להשתמש בטלפון. ועל ידי גוי מותר להדליק חשמל ביום טוב לכל הדעות, כגון להפעיל המאוורר על ידי גוי ביום טוב, ואחר כך מותר לישראל להסב את המאוורר ולהטותו לכיוון שירצה. (חזעיו”ט עמ’ נ”ג)
- מכשיר שמיעה שפועלת מערב שבת, יש להקל בשבת. והוא הדין שפועלת מערב יו”ט. (חזעיו”ט עמ’ נ”ד)
- יש להחמיר מלעלות במעלית ביום טוב, כיון שבעת שלוחץ על הכפתור נדלק חשמל על ידי זה. (חזעיו”ט עמ’ נ”ד)
- אין לאפות בתנור חשמלי ביום טוב, אלא אם כן הודלק על ידי שעון אוטומטי שהוכן מערב יום טוב. וכן הדין לענין להפעיל מיקסר ביום טוב. (חזעיו”ט עמ’ נ”ה)
- נר של בטלה, שאינו צריך לו כלל, אסור להדליקו ביום טוב. ולכן אסור להדליק באמצע היום נר שאין בו תועלת כלל, אבל נר של בית הכנסת מותר. וכן מותר להדליק נר נשמה לעילוי נשמת ההורים, ולא חשיב נר של בטלה, ואף על פי שאין משתמשים בו, מכל מקום יש הנאה ממילא בתוספת האורה בבית, ומהיות טוב יותר נכון להדליק נר נשמה בבית הכנסת. והוא הדין למי שישן בבית יחידי בליל יום טוב, ולפני השינה מדליק נר בחדרו, דשפיר דמי. וכן מותר להדליק נרות ביו”ט כשיש ברית מילה בבית, כמו שנוהגים תמיד לכבוד המילה. (חזעיו”ט עמ’ נ”ה)
- אסור לכבות ביום טוב. ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את האש אסור. מכל מקום מותר להנמיך את האש בשעת הבישול בכדי שיתבשל יפה התבשיל שעליו ושלא יקדיח תבשילו. אבל לכבותם לגמרי לאחר שכילה לבשל עליהם אסור. ומכל מקום רשאי לכבותם על ידי גרמא, שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, ויגלשו המים על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסובב את הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זרימת והתפשטות הגז, לאחר שכבה. והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה וכיוצא, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. וכן מותר לכוון שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל. (חזעיו”ט עמ’ נ”ח)
- אסור לסגור הברז הראשי של הגז הדולק כדי שיכבה, שאסור לכבות ביו”ט, ואין זה נקרא גרמא, שהרי ידוע שסגירת הברז משפיעה מיד למעט את השלהבת של הגז. (חזעיו”ט עמ’ נ”ט)
- ובעצם יום החג יש אוסרים להדליק נר נשמה ביום פקודת השנה או בתוך שנת הפטירה, הואיל ואין צורך להנאת אורו. ויש מתירים הואיל ויש בו מצוה על כל פנים. ונכון להדליק את הנר נשמה ביום טוב בתוך בית הכנסת, שלכל הדעות יש מצוה להרבות בנרות בבית הכנסת שנאמר “באורים כבדו ה'”. ומותר להדליק נר ביום טוב כדי שיהיה מוכן להשתמש ממנו ביום טוב לבישול ולעישון סיגריה וכדומה. (חזעיו”ט עמ’ ס”א)
- מותר לקחת קמח מהכלי ביום טוב אף על פי שעושה גומא בלקיחתו, שאין לחוש לעשיית גומא אלא בעפר ולא באוכלים, והוא הדין לצוקר ושאר מיני אוכלים. וכן בטבק הרחה מותר לקחת מהכלי הרבה בבת אחת, ואין לחוש בו משום גומא. (חזעיו”ט עמ’ ס”ז)
- אסור לרקד הקמח ביום טוב על ידי נפה ואפילו על ידי שינוי, אבל אם הרקיד הקמח בנפה מערב יום טוב ורוצה לרקדו שנית ביום טוב כדי שתהיה הפת נאה יותר, מותר לרקדו על ידי שינוי, שאין זו הרקדה האסורה ביום טוב, שהלא רואים שאינו בורר הקמח מתוך הסובין אלא הכל יוצא דרך נקבי הנפה. ומכל מקום כדי שלא יבוא להתחלף לו בהרקדת הקמח לכתחילה ביום טוב צריך שינוי. כיצד ישנה, אם היה רגיל לרקד על גבי שולחן יעשה על גבי כסא וכיוצא בזה. ואם לאחר שניפה את הקמח מערב יום טוב נפל בו צרור או קיסם, מותר לרקדו שנית ביום טוב אפילו בלי שינוי. (חזעיו”ט עמ’ ס”ז)
- אסור למדוד הקמח ביום טוב בכלי המיוחד למדידה כדי ללוש, אלא יקח באומד הדעת, או יוסיף על המידה מעט או יפחות מעט. (חזעיו”ט עמ’ ס”ח)
- הלש עיסה ביום טוב יכול להפריש ממנה חלה בברכה כשיש בה שיעור חיוב חלה. דהיינו קילוגרם אחד וחמש מאות וששים גרם (1.560). והלש עיסה עם סוכר לעוגה חייב גם כן להפריש חלה בברכה כשיש בה שיעור חלה. ובתנאי שהוא אופה אותה מעשה אופה, מה שאין כן אם מטגן כל העיסה בדבש שאז פטורה מן החלה. והחלה שמפרישים ביום טוב בזמן הזה אסור לשורפה ביום טוב אלא יניחנה עד מוצאי יום טוב וישרפנה. (חזעיו”ט עמ’ ס”ח)
- עיסה שנילושה בערב יום טוב אין מפרישים עליה חלה ביום טוב, הואיל ואפשר היה ליטול החלה מערב יום טוב, ומשום שנחשב כמתקן. וכן אין מפרישים תרומות ומעשרות ביום טוב משום שנחשב כמתקן. (חזעיו”ט עמ’ ס”ח, ס”ט)
- הלש עיסה ביום טוב אסור לו לחקוק בדפוס בעיסה איזה צורה או אותיות, ואפילו ביד אסור לעשות צורת עוף או אותיות וכדומה. אבל עוגה שנעשתה מערב יום טוב ויש עליה צורות ואותיות, מותר לאכל ממנה ביום טוב, ואין לחוש בזה משום מוחק, שאפילו בשבת יש להתיר וכל שכן ביום טוב. (חזעיו”ט עמ’ ס”ט)
- תנור חשמלי, אע”פ שאין להדליק אותו ביו”ט, משום איסור מוליד אש, מכל מקום מותר להפעילו ביום טוב על ידי שעון שבת שנערך מערב יום טוב לשעה מסוימת, ולאפות או לבשל בו, ובסיום חפצו השעון מכבהו. וכן מיקסר שרוצה להפעילו ביום טוב לרסק גזר או תפוחי אדמה על ידי שעון שבת שמוכן מערב יום טוב, אף על פי שמשמיע קול, יש להתיר. (חזעיו”ט עמ’ ע”ב)
- הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, וכן העברה ברשות הרבים מותרת ביום טוב. שמתוך שהותרה ההוצאה לצורך אוכל נפש הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש, אבל צריך שיהיה קצת צורך בדבר. ומותר לצאת לרשות הרבים עם תרופות הצריכות לו ביום טוב, וכן מותר לצאת עם קופסת סיגריות מלאה בכיסו, אף על פי שאינו צריך לעשן אלא למקצת מהם, ואין לאסור משום ריבוי בשיעורין ביו”ט. (חזעיו”ט עמ’ ע”ו)
- מותר להוציא לבית הכנסת ספרים ומחזורים, ורשאי גם להחזירם לביתו, שהתירו סופם משום תחילתם. ומותר להוציא שעון מרשות לרשות ביום טוב, בין שעון יד בין שעון כיס. ומותר לנשים לצאת ביו”ט בתכשיטים (ללא הגבלה) משום כבוד ושמחת יום טוב. ומותר להוציא מפתח של ארון בגדים, ויש בו גם תכשיטים, כשירא להניחו בבית. (חזעיו”ט עמ’ ע”ט)
- אסור להוציא ביו”ט מפתח של הרכב בכיסו, כשהולך מבעוד יום להתפלל ערבית, כדי שבצאתו מבית הכנסת יוכל לנסוע מיד ברכבו, ולא יצטרך לשוב הביתה ליטול המפתח. ובמקום שיש עירוב, מותר להוציא ביו”ט אפילו שלא לצורך כלל. (חזעיו”ט עמ’ ע”ט)
חג שמח !!!
