Question :
Quelle est la meilleure conduite à avoir lorsque la jeune mariée est devenue Nida avant que le jeune couple n’ait pu avoir une relation conjugale (la bé’ilat Mitsva) ?
Réponse :
La meilleure chose à faire est de mettre dans une pièce fermée le ‘Hatan ou la Kala, en s’assurant qu’aucun des deux n’est la clé de cette pièce. Il suffit de mettre l’un des deux dans la pièce. Il n’est pas nécessaire que les deux soient chacun dans une pièce fermée.
Kol Touv
Références :
א). בגמרא כתובות (ד’:) איתא, דאם פרסה נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. ונחלקו הראשונים בביאור סוגיא זו, דהראב”ד (בבע”נ שער הפרישה פ”א) כתב, דמלשון זה משמע דלא סגי ליה בחדא מינייהו, אלא שצריך להיות בבית אנשים ונשים והוא ישן בין האנשים בצד אחד, והיא ישנה בין הנשים בצד שני, נמצא הייחוד הזה חמור יותר מייחוד עם אשת איש שהיא מתייחדת עם שני אנשים כשרים וזו אינה מתייחדת עם בעלה עד שיהיו שם אנשים ונשים, והטעם שהיא אשתו והיצר מקטרג עליו. עכ”ל. ונראה מדבריו דבעינן ב’ אנשים עמו וב’ נשים עמה, וכ”כ להדיא ההגהות מיימוניות (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה א’) בשם הראב”ד, מיעוט אנשים שנים ומיעוט נשים שתים, לפיכך צריך שיהא עמהם בבית ב’ נשים וב’ אנשים והוא ישן לצד אחד בין האנשים והיא ישנה לצד אחד בין הנשים. מיסוד רבינו אב”ד עכ”ל. וכ”כ להדיא מרן הב”י (יו”ד סימן שמב) בשם הראב”ן, דמיעוט אנשים שנים מיעוט נשים שתים. וממה שהביאו בשתיקה, נראה דהכי ס”ל למרן. וכן נראה מדבריו מסתימות דבריו בשו”ע (יו”ד סי’ קצב ס”ד), ומהשו”ע (יו”ד סי’ שמב ס”א). וכ”כ הכנה”ג (יו”ד סי’ קצב ס”ד) בשם הראב”ן דבעינן ארבעה שומרים מלבד החתן והכלה. וכ”כ השבט יהודה – עייאש (יו”ד סי’ שמב) דבעינן ב’ שומרים גדולים לכל אחד מהם. וכ”כ הבאר שבע (באר מים חיים סי’ טו) בדעת מרן.
אמנם הרמ”א (שם) הביא דעת הטור והרא”ש (פ”ק דכתובות סי’ ה’) דס”ל דסגי בשמירה אחת, או הוא בין האנשים או היא בין הנשים, וסיים, שהמנהג לקחת קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה, וביום סגי בקטן או בקטנה. אמנם כל זה לא מהני לפי”ד מרן, שהרי בב”י בהל’ אבלות הביא דברי הרא”ש, ושהרמב”ן חלק עליו והסכים עם דעת הראב”ד דבעינן ב’ שמירות וכתב הרמב”ן, וכבר הורה זקן, וכתב הב”י, שמכיון שהרמב”ן הודה להראב”ד, הכי נקטינן. וכ”כ הב”י בהלכות נדה (שם) בשם הרשב”א בתורת הבית (הארוך ב”ז שער ב’). ולפי”ז לדעת הספרדים לא מועיל קטן וקטנה בין ביום ובין בלילה.
ב). והנה אכתי צ”ע מנין יצא להראב”ד דבעינן ב’ שומרים לחתן וב’ שומרים לכלה, ואע”ג דיצרו תוקפו וחמירי משאר ייחוד, מ”מ אכתי תיסגי לן בשמירה אחת, וראיתי להראב”ד שם, שכתב, דכשם שבייחוד בעלמא בדרך בעינן לא סגי בב’ אנשים, דלמא אחד יצטרך לנקביו ונמצא זה מתייחד עם הערווה, הכי נמי בלילה חיישינן שמא אדניים חד מנייהו איתער חד ועביד איסורא. וכ”כ הרמ”א (אה”ע סי’ כב ס”ה). וצ”ל דמה שהיקל כאן הרמ”א לפי שעיקר הדין הכא הוא מדרבנן לא גזרינן גזירה לגזרה.
ג). והנה החזו”א (יו”ד סי’ צב סק”ב) כתב דיש לעיין בדין ייחוד עם אשה בעלמא אם מהני ייחוד כשהאיש בחוץ והיא נועלת עצמה בפנים החדר, וצידד להתיר והביא ראיה מעובדא דרב ביבי (קידושין פא.) דאמר שקולו דרגא מתותי ביבי. ואכתי ניחוש דלמא תעלה היא אליו ותעמיד הדרגא ע”י עצמה או ע”י אחרים, ונשאר בצ”ע. אולם זה פשיטא ליה למרן החזו”א שבכלה שפרסה נדה, כהאי גווני אלא מהני, וכ”כ שם (סק”ה), דאם את”ל דבייחוד בעלמא סגי, בכלה לא מהני לפי שבעינן ב’ שמירות, וגם לפי דעת הרא”ש, דסגי בחד שמירה, מ”מ חוששים שתפתח לו. ומיהו אם אמה ישנה עמה והמפתח ביד האם לכו”ע שרי, ולא שייך כאן דין שאמרו דהלילה צריך שלשה, דכשהאם ישנה כותל מפסיק ביניהן, ואין כאן חסרון שתי שמירות, דהכא רמי גודא ביניהן, עכ”ד. וחזינן מדבריו דבכה”ג מהני גם לדעת הראב”ד דס”ל דבעינן ב’ שמירות, והיינו משום דהוי כבניית כותל המפסיק, ואין כאן גדר ופרשת ייחוד כלל, אמנם אם הכלה תנעל ותשמור המפתח, לא מהני.
ד). ואם כנים הדברים, יש לומר כיוצא בזה, שיבוא אדם לביתם בכל ערב (דאז מצוי בעיקר ייחוד), וינעל במפתח את החתן או את הכלה בחדר וישמור המפתח אצלו עד הבוקר, וסגי בהכי לפי שגודא מפסיק בינייהו ואין כאן תורת ייחוד כלל, דהוי כב’ בתים נפרדים שהתיר הרשב”א. וזו עצה טובה וראויה במקום כבוד הבריות, ובלבד שלא יהיו לחתן או לכלה עוד מפתחות של החדר הסגור, וסגי בהכי גם לדעת הראב”ד דחשיב כב’ שמירות, ואין צריך שגם החתן וגם הכלה יהיו סגורים בחדרים נפרדים. וראיתי בספר חוט השני להגרנ”ק זצ”ל (סי’ קצב עמוד רי) שכתב להלכה כן, אולם לא ירדתי לסוף דעתו למה הצריך שאדם זר ינעל גם את החתן וגם את הכלה, הלא בחזו”א מפורש דהיכא דגודא מפסיק בינייהו ואין חשש של פתיחת הדלת, סגי בהכי לכו”ע. (וגם מה שהעיר שם, שהחתן צריך שמירה מדין ייחוד, סגי בהדלקת תאורת חשמל קטנה, ועי’ בספרי תורת הישיבה מהדו”ב פרק כו או’ ו’). ושו”ר שבספר הנפלא שלמי יהונתן (הלכות נדה סי’ קצב ס”ד) נתן כבר עצה זו, וכתב, דלפי דבריו החזו”א סגי בנעילת החתן או הכלה, ונכון הדבר. אולם מה שתמה שם בתוכ”ד על הרב משנה ברורה (או”ח סי’ רלט ס”ק יז), שכתב דנעילת הדלת מהני לענין ייחוד, וכתב שהוא פלא. הנה כוונת המ”ב, דאיירי שיש בחדר פתח נוסף היוצא לחצר, וכן היה מצוי מאוד בבתים שבזמנם. וע”ע בשו”ת שלמת חיים – להגרי”ח זוננפלד (אהע”ז דיני ייחוד) בביאור דברי המ”ב, ובשו”ת מנחת יצחק ( ) . ולפי”ז אדרבה יש ראייה מדברי המ”ב לנד”ד דבאופן שהדלת נעולה חשיב כבית אחר.
והנה תיכף לאחר שבאים לביתם בלילה יכנס החתן לחדר וינעלו אחריו, ויזהרו שלא ישהו רגע אחד בייחוד ללא שמירה, ולענין הייחוד ביום, כבר נחלקו בזה גדולי הראשונים, ולענין מעשה, בטהרת הבית ( ) היקל בזה כדעת הראב”ד שביום א”צ שמירה כלל, אולם מכיון שדעת גדולי הפוסקים להחמיר אף ביום, נכון עכ”פ לנהוג כמ”ש הרמ”א לקחת עמהם קטן או קטנה.
