Question :
Bonjour Rav
Un endeuillé, qui se trouve dans les douze mois après le décès de son père ou sa mère, ou dans les trente jours d’un autre proche, a-t-il le droit d’assister aux secondes Hakafot (Danses à l’issue de Sim’hat Torah)
Merci beaucoup
Réponse :
Un endeuillé ne pourra pas participer aux secondes Hakafot, si celles-ci sont accompagnées de musique. Par contre, l’endeuillé pourra après la Tephila de ‘Arvit, contourner la Bimah où se trouve le Sefer Torah en disant les prières accompagnant les Hakafot (danses).
De bonnes nouvelles
Références :
א). מנהג זה של ההקפות השניות כבר הזכיר הרה”ק רבי חיים ויטאל זצ”ל בשער הכוונות (שער ו’) וזה לשונו: מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להכיל וגם להקיף עמהם בשחר ובמנחה ובערבית במוצאי יום טוב, מנהג אמיתי הוא וראיתי למורי (האריז”ל) נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס”ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכולתו בליל מוצאי אחר תפלת ערבית והיה מקפיד מאד לעשות אז ז’ הקפות שלמות וכו’, גם ראיתיו בליל מוצאי י”ט שהלך לב”ה אחר והקיף ז’ הקפות והלך לדרכו ומצא ביהכ”נ אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם. והחיד”א בספרו לדוד אמת (סו”ס כו) כתב שכך גם נהג מהר”ש שרעבי זלה”ה והיה אומר שיש רזין עילאין בזה, ע”כ. וגם הרב בן איש חי (סוף פרשת וזאת הברכה) הזכיר מדברי רבינו האר”י הנ”ל. וכ”כ בספר מעשה רב (סי’ רכב) על הגר”א, וכ”כ בכה”ח (סי’ תרסט או’ ל’), ובס’ חזו”ע – סוכות (עמ’ תס).
ב). ומ”מ נראה דנהי דשרי לאבל להשתתף בהקפות שבשמחת תורה ואף לרקוד בהם, וכן מותר להשתתף בשמחת בית השואבה וכפי שהעלתי בספרי תורת מאיר ח”א (סי’ ל), מ”מ התם היינו טעמא, לפי שאתי רגל דרבים ודחי אבלות דיחיד, ומכיון שהאבל חייב בשמחת החג מדין ושמחת בחגך, וכמ”ש בשו”ת זקן אהרן – הלוי (סי’ ריג), אין למונעו משמחה זו. אך לענין הקפות שניות, דהוי חול גמור, אין להתיר. ונהי דשרי לאבל להקיף במוצאי שמחת תורה סביב התיבה שבו מונח הס”ת, ללא ריקוד לקיים דברי רבנו האריז”ל, אבל ריקודין בשירים ומחולות אחר שיצא היו”ט, מאן דכר שמיה, דהא אפילו בשמחת בית השואבה בחג עצמו לא הושוו דעת כל הפוסקים להקל בזה, (עי’ חזו”ע אבלות ח”ב עמ’ שסד), ונהי דלהלכה יש לתפוס כדעת המקילין באבל, מ”מ לענין הקפות שניות אחר שיצא היו”ט אין להקל ובפרט כשנערכים בהשתתפות כלי זמר ובשמחה יתרה וכפי שהתפשט עתה הרבה. וכן ראיתי שכתב הגאון רבי שריה דבילצקי זצ”ל בספרו קיצור המועדים (סוכות פרק כד או’ ס), וכן נראה מדברי מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל בספר ציוני הלכה אבלות (עמ’ רכ), וכן העלה הגר”ד טהרני בספרו זכרון יצחק – (פכ”ט סעי’ מ), ובספר נטעי גבריאל (פרק קא סעי’ ג’).
ונהי דלפי מ”ש בשו”ת זרע אמת ח”ב (חיו”ד סי’ קנז) דכל שמחה שאין בה סעודה יש להקל לאבל לאחר ז’ להשתתף בה, דאין שמחה הלא אכילה ושתיה, ואף שנחלקו הראשונים לענין השתתפות האבל בחופה, עי’ שו”ע (יו”ד סי’ רצא) התם משום דהוי מקום סעודה, אבל שלא במקום סעודה לכו”ע יש להתיר, ולפי”ד היה מקום קצת להתיר בנד”ד דאין שם סעודה וחשיב כבמקום מצווה, אלא שבנד”ד ניתן לקיים את ההקפות והעניינים הנשגבים הטמונים בהם, שלא ע”י כלי זמר, וע”כ אין להקל גם בכלי שיר ושמחה יתירה כנהוג, ול”ד למזמוטי חתן וכלה. ומטעם זה נמי לא דמי להשתתפות האבל בהכנסת ס”ת הנערכת עם כלי זמר, ודו”ק.
ג). ונהי דהוי איסור חג וכתב הב”י (סי’ תצד ס”ג) בשם האגור שאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפילו בזמן הזה, וזה אסרו חג, אמרה תורה עשו אסר לחג. ובירושלמי קורא לאיסור חג ‘בנא דמועדא’, פירוש בן המועד ואסור לומר צידוק הדין כי אם ביחיד. וכ”כ הה”ר יעקב בן חביב בספר עין יעקב (פ”ב דחגיגה) אהא דמייתי התם מעשה ומת אלכסנדראי בלוד ובאו כל ישראל לספדו ולא הניחן רבי טרפון מפני שיום טבוח היה. עכ”ל. הרי דיום זה חשיב כיום טוב, אלא שאין הדברים אמורים אלא באיסור חג של שבועות שהוא יום טבוח באופן שחל שבועות בשבת, וכמ”ש המג”א (סי’ תצד סק”ג), אבל באיסור חג של סוכות ופסח, אין איסור להתענות. וכן כתבו הלבוש (סימן תצד ס”ג) והגר”ז (סי’ תצד סעיף יט), דכיון שבעצרת יש תשלומין לקרבנות כל שבעה, נעשה יום זה שהוא מוצאי יו”ט כמו יום טוב להאסר בהספד ותענית, אבל במוצאי יו”ט של סוכות ופסח, שלא היה בהם יום טבוח, אין איסור מצד הדין להספיד ולהתענות בהם אלא מחמת מנהג בעלמא. וכן כתב המ”ב (ס”ק יד) בשם הגר”א.
