Pregunta:
Soy abogado de profesión y trato de parecer respetable. En mi paseo diario por el malecón cercano al barrio, a veces me encuentro con objetos perdidos, como una pelota, un triciclo, etc. No me siento cómodo llevándolos conmigo, ni por la comodidad de caminar ni por mi condición personal. En principio, incluso estaría dispuesto a pagarle al dueño del siniestro el costo de la pérdida, siempre que no tenga que llevárselo. ¿Estoy legalmente obligado a hacer frente a la pérdida?
Respuesta:
Si eres tan respetable que, incluso si este objeto te perteneciera, no te molestarías en recogerlo y llevártelo a casa contigo, no necesitas guardar este mandamiento de devolver los objetos perdidos a otros. Sin embargo, si sabes que si el objeto fuera tuyo, renunciarías a tu respeto y lo levantarías, estás obligado a hacer lo mismo con los objetos encontrados que no son tuyos.
מקורות:
בגמרא בבא מציעא דף ל’. תנו רבנן והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם. הא כיצד, היה כהן והמציאה בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, הרי אתה מתעלם.
כן פסק השולחן ערוך בחושן המשפט סימן רס”ג סעיף א’, מצא שק או קופה, אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו, אינו חייב ליטפל בהם. ואומדים דעתו, אילו היו שלו אם היה מחזירן לעצמו, כך חייב להחזיר של חברו, ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היו שלו, כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר.
לפיכך בנידון השאלה, לא מוטל להשיב אבידה על מי שאיננו לפי כבודו לטרוח בהשבת האבידה, אילו לא היה מרימה וטורח לקחתה אף אם הייתה שלו.
