תפילת השל”ה על הבנים – הנוסח המלא וביאור

נוסח התפילה שפירסם השל”ה הקדוש – לנחת מהבנים

לומר בכל עת ובפרט בערב ראש חודש סיוון

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. “בְּרֵאשִׁית”, בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “פְּרוּ וּרְבוּ”, וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם”, וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי: לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ “לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ”, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, “בְּיִרְאָתֶךָ”. כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית.

וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה [גם] לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹּאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ. יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֶה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל: אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

ביאור תפילת השל”ה

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם – אתה הייתה תמיד האלוקים, גם קודם שיצרת את העולם (עבר). וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם – ואתה הוא האלוקים גם עכשיו לאחר שיצרת את העולם (הווה). וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל – והנך האלוקים הנצחי ללא הפסק, בעולם הזה ובעולם הבא (עתיד).

וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה – והסיבה שבראת את עולמך, הוא בשביל להודיע את מציאות אלהותך לנבראים (כי על ידי שיקבלו אלהותך עליהם, יהיו ראויים לשכר נצחי בעולם הבא, ואתה בטובך חפצת לברוא בני האדם כדי להיטיב עמם ולתת להם שכר נצחי על מעשיהם הטובים), ואיך ידעו מציאות אלהותך? באמצעות תורתך הקדושה שעל ידה האדם מכיר בבוראו ולומד לקיים מצוותיו. 

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. “בְּרֵאשִׁית”, בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל – כמו שדרשו חכמי תקופת התלמוד את הפסוק “בראשית ברא אלוקים”, שהמילה “בראשית” מתחלקת לשניים: ב’ ראשית, כאשר אות ב’ מסמלת את המספר שניים, והיינו, שבריאת העולם (ה”ראשית”) היתה עבור “שתי” דברים: א. בשביל שילמדו תורה ויכירו במציאות אלהותך. ב. בשביל עם ישראל, שיזכו לכל הטוב בעולם הבא. ולמה דווקא עם ישראל? כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת – כי עם ישראל הוא העם שבחרת בהם מכל האומות, והם כביכול הנחלה שלך בעולמך כלומר החלק המחובר אליך בעולם. וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל – ולסיבה הנ”ל נתת לעם ישראל את התורה הקדושה ובזה קרבת אותם לעבודתך להגדיל שמך הגדול בעולם.

וכיון שכאמור בראת את העולם בשביל שני דברים אלו, ישראל והתורה, לכן גם נתת לנו ציווים לקיום המשכיות שני הדברים האלו. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם למטרת קיום ויישוב העולם, שעיקרו הם העם הנבחר ישראל וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה למטרת המשכיות התורה בעולם בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים ציווית אותנו שני ציווים, ואלם הם: כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “פְּרוּ וּרְבוּ” – כתבת באמצעות משה רבינו ע”ה בתורתך שכל אדם מצווה להביא בנים ובנות. 

וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם” – וגם כתבת בתורתך מצווה ללמד ולמסור את התורה גם לבנים שלנו. וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת שני המצוות הנ”ל יש להן מטרה אחת, והיא: כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת (עפ”י ישעיה מ”ה י”ח) העולם נברא עם מטרה להיות מקום להימצאות בני ישראל וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ (עפ”י ישעיה מ”ג ז’) כדי שבני ישראל יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוותיך ולהשריש בלבם המצאות אלהותיך. ובמילים אחרות, מטרת שני המצוות האלו הם 

כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ – על ידי קיום שני המצוות האלו יהיו תמיד במשך כל הדורות אנשים (ישראל) שמכירים במציאות אלהותך ולומדים תורתך. וּבְכֵן, לאחר הקדמה זאת בה הובאו שתי המטרות לשמן נברא העולם, בשביל ישראל ובשביל התורה. ולאחר שהתברר כי לאחר בריאת העולם נצטוונו בשני ציווים אשר הם מהווים את הדרך לקיום המטרה לשמה נברא העולם, וציווים אלו הם: א’ – להביא צאצאים לעולם, ב’ – לגדל את הצאצאים לתורה ולשמירת המצוות. ועל ידי קיום מצוות אלו יובטח המשכיות קיום העולם בצורה שיהיה מקום להימצאות האלקות בעולם.

אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים –  וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, אבוא אליך בתפילה מלך מלכי המלכים, ואפיל תחנוני לפניך למתנת חינם אף אם אין לי זכות לכך. וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי – ועיני אליך אשא, עד אשר תענני ותשמע את תפילתי זאת, כי אין לי מקור ישועה אחר אליו אשא עיני, מלבד לצפות ולקוות לישועתך שתשמע תפילתי זאת.

לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת – לברך אותי בבנים ובבנות, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת – אשר גם הם ילדו ילדים וצאצאים עד סוף כל הדורות, ובכך אקיים את מצוות פרו ורבו שהיא המצווה הראשונה שציווית אותנו בתורתך. לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה – ומטרת הבאת הצאצאים שציווית אותנו היא כפי שהתבאר לעיל בהקדמה לתפילה, למען שאנחנו וצאצאינו נעסוק בתורתך הקדושה שהוא הציווי השני אותנו ציווית “ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם”.

לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה – ללמוד וללמד את תורתך הקדושה, לשמור לעשות ולקיים את כל המצוות שבתורתך. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ – לשם כך אוסיף גם לבקש שתאיר נא את עיננו שנזכה להבין את עמקי סודות תורתך, וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ – ומשוך נא את ליבנו שיהיה דבוק אחר מצוותיך, ותיטע בליבנו את אהבתך ויראתך לעשות רצונך ולא לחטא לפניך.

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים – אבינו הרחמן, תן נא ברחמיך לכולנו כלומר לי לילדי ולצאצאי כולם, חיים רוחניים ארוכים פורים ומבורכים. מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים – מי כמוך אב מרחם, הזוכר אותנו יצוריו לחיים ברחמים גם כאשר על פי מידת הדין, אין לנו הזכויות לכך. לכן אבקשך זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים – אנא זכרנו לחיים רוחניים שהם חיים נצחיים, ואינם רק חיים גשמיים החולפים ועוברים בחלוף החומר.

כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ “לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ” – כמו שביקש אברהם אבינו לפניך על בנו ישמעאל “לו יחיה לפניך” וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, “בְּיִרְאָתֶךָ” – ופירשו חז”ל את תפילת אברהם באומרו ‘יחיה לפניך’ שאין הכוונה לחיים גשמיים, אלא לחיים רוחניים של תורה ויראת שמים וקיום המצוות שהם נקראים ‘חיים לפניך’, לכן גם אני אבקשך שתברך אותנו בחיים רוחניים בתורתך ויראתך שהם חיים נצחיים.

כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ – על כן, לאחר פתיחה זו הכללית, בבקשת חיים רוחניים לילדי וצאצאי, באתי לבקש ולהתחנן לפניך בפרוטרוט על כך. שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר – ראשית אבקש שיהיו ילדי וכל צאצאי עד עולם בעלי ייחוס כשר ובעלי מידות כשרות ומתוקנות, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ – ולא יהיה בי או בילדי וצאצאי שום פסול או שמץ פסול, כלומר שלא יהיה בנו, פסול ייחוס חללות או ממזרות שתוקי אסופי וכדו’ ולא יהיה בנו אפילו חשש פסול כזה, וכן שלא יהיה בנו פסול במידות שאינם טובות או בהנהגות מקולקלות.

אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם – אלא יהיה בי ובזרעי רק שלום ואמת, ונהיה טובים וישרים גם בעיני האלוקים שנהיה כשרים בלא פסול, וגם בעיני בני האדם שיהיו מידותינו והנהגתנו מתוקנים וכשרים.וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה – ויהיו ילדי וצאצאי בעלי תורה כלומר בני תורה היודעים תורה ועוסקים בתורה בכל חלקי התורה באופן כללי, ובאופן פרטני אבקש שיהיו…

מָארֵי מִקְרָא –  בעלי מקרא, כלומר שיהיו יודעים את דברי התורה שבכתב שהיא המקרא, מָארֵי מִשְׁנָה – בעלי משנה כלומר יודעים את הכתוב בששה סדרי משנה מן התורה שבעל פה, מָארֵי תַלְמוּד – בעלי תלמוד כלומר יודעים את המבואר בתלמוד בבלי וירושלמי שהם דברי התנאים והאמוראים בפירוש המשניות, מָארֵי רָזָא – בעלי סודות התורה, כלומר שיהיו זרעי גם יודעי סודות פנימיות התורה, והיא חכמת הקבלה, מָארֵי מִצְוָה – בעלי מצוות כלומר מלבד היותם גדולים בלימוד התורה יהיו גם מקיימי מצוות התורה בגופם, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים – בעלי גמילות חסדים עם זולתם,

מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת – בעלי מידות טובות ותרומיות המיטיבים ותורמים לזולת. וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית – ויעבדו אותך ה’ באהבה וביראה פנימית ואמיתית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית – שלא יעבדו אותך רק מפני שמתביישים מבני האדם.

ומכאן אוסיף לבקש גם על עניינים גשמיים בנוגע לצאצאי וכדלהלן, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד – תן נא לכל אחד ואחד מצאצאי את כל מחסורו בכבוד, כלומר שיהיה לו די פרנסתו למילוי כל צרכיו הגשמיים ויוכל לעבוד את עבודת הקודש בלי טרדות הפרנסה, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ – ותן להם גם בריאות כוח וכבוד, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹופִי וְחֵן וָחֶסֶד – ותן להם גובה נאה, יופי ונשיאת חן וחסד בעיני כל רואיהם, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם – ויהיה בין כל ילדי וצאצאי אהבה ואחווה ושלום.

וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים – וגם אבקש שתמציא לכל זרעי שידוכים וזיווגים הגונים וראויים להם בהגיעם לפרקם, מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים – ויהיו זיווגי צאצאי מזרע תלמידי חכמים וצדיקים שהיא המעלה הגדולה ביותר במציאת זיווג, [כפי שמבואר בגמרא בפסחים מ”ט.], וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם – ובזה אני מצרף לכל תפילתי גם את בני הזוג של צאצאיי שיהיו מבורכים בכל מה שהתפללתי על צאצאיי, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן – כי תפילתי היא על צאצאיי ועל בני זוגם היא באותה מידה, כי הכל הוא עניין אחד שיתקיימו שתי המטרות לשמם נברא העולם לפרות ולרבות ולקיים את המשכיות העולם בתולדות שידעו את אלהותך ויקיימו מצוותיך ותורתך.

כעת התפילה מסתיימת בבקשות המעוררות שהתפילה תתקבל: אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת – אתה ה’ יודע כל הנסתר והנעלם מעיני בני האדם, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי – ולפניך גלויים כל כוונות ליבי הפנימיים שאינם גלויים לעין, ועל כן יודע אתה, כִּי כַווָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה –  כי כוונתי בתפילתי היא, [גם] לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ – גם למען שמך הגדול והקדוש, לשם שמיים, ולא רק לצורך נחת ונגיעות או אינטרסים אישיים.

וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה – וגם למען תורתך הקדושה שיהיו צאצאי עמלים ועוסקים בתורה הקדושה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי – על כן כי כאמור כוונתי בתפילתי היא גם למען שמך, אבקשך שתענני למען שמך, בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב – וגם אפיל תחינתי שתשמע את תפילתי בזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב אשר זכו להודיע את אלהותך בעולם ולהביא תולדות שהמשיכו גם הם בכך, וזכו ולקיים בצורה הטובה ביותר את המצוות עליהם התפללתי בתפילה זו שאזכה גם אני לקיימם,

וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם – ובזכות האבות שהגיעו בעצמם לכל מעלות גדולות אלו עליהם התפללתי, תושיע אותנו הצאצאים שנהיה דומים לאבותינו ויהיו הענפים דומים לשורשים, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה – וגם אבקש שתשמע את תפילתי בזכות עבדך דוד המלך שהוא רגל רביעי למרכבת השכינה,  

הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ – ששורר ברוח קודשך את המזמור הזה העוסק בשבח ירא השם אשר צאצאיו מבורכים במעלות טובות כאמור: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹּאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ. יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֶה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק – אנא ה’, שאתה שומע תפילה, קיים נא בנו את הפסוק האמור בישעיה נ”ט המעיד על הברית שכרת ה’ עם עמו ונחלתו שלא תשכח התורה מפינו ומפי זרענו כדלהלן: “ואֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם”.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי – לסיום אבקש שיקויים בי פסוק זה האמור בתהילים, יהיו נא לרצון תפילה זאת שאמרתי בפי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי – ומה שביקשתי בלב מבלי לומר בפי, לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי – לפניך ה’ שאתה המשענת שלי והמושיע אותי.

תפילת השל”ה בערב ר”ח סיון שחל בשבת:

גם כאשר חל ערב ראש חודש סיון בשבת, מותר לומר תפילת השל”ה, כהוראת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, וכמו שהבהיר גם ראש המוסדות שליט”א בתשובה שכתב בענין זה.

שאלות נפוצות בנושא תפילת השל”ה

• מה זה תפילת השל”ה? תפילת השל”ה היא תפילה שפורסמה בספר שני לוחות הברית (ראשי תיבות של”ה), שהאבות יתפללו על בניהם, שיגלו לתורה ולמצוות. התפילה היא כעין איזכור על ההכרח שהבנים ילמדו תורה לתכלית הבריאה, ומתוך זה בקשה שכך יהיה.
• מי חיבר תפילת השל”ה? אמנם תפילה זו התפרסמה על ידי רבי אברהם הלוי הורוויץ זצ”ל בספרו שני לוחות הברית, מ”מ אינו מחבר התפילה. יש מייחסים התפילה לאדמו”ר רבי שבתי סופר מפרמישלאן זלה”ה, מפני שתפילה זו מופיעה בסידורו.
• מתי אומרים תפילת השל”ה? נכון לאמרה כל השנה, אבל בעל השל”ה הקדוש ז”ל כתב שלבו אומר שהיום המסוגל ביותר לאמרה הוא ערב ראש חודש סיון.

לתפילות נוספות של אבות על בנים, לחץ כאן.

לליקוט סגולות לזכות לבנים צדיקים, לחץ כאן.