QUESTION :
Puis-je fumer ma cigarette électronique pendant Pessah ?
REPONSE :
D’après la stricte loi, la cigarette electronique est autorisée à Pessah, même sans tampon de Cacheroute.
Il est toutefois conseillé de préferer, pour la période de Pessah du moins, les produits certifiés par une autorisation rabbinique. De nos jours, de tels produits sont largement disponibles dans les commerces.
Hag Sameah.
מקורות:
כתב המג”א (סימן תסז ס”ק י’), דיש לסגור את הטאב”ק בחדר סגור או לעשות מחיצה בפניו כיון שהדרך לשרותו בשכר ונמצא נהנה מהחמץ. והובא במ”ב (שם ס”ק לג). והנה הטבק הנשרה, בפשטות כבר נפגם מאכילת כלב, וא”כ למה נאסר, ומאי שנא מחרכו קודם זמנו, דמותר בהנאה. ובאמת שרבים תמהו על המג”א מכח זה, וכמ”ש במור וקציעה (סי’ תמב), דהמחמיר בזה אינו אלא מן המתמהין ושכן דעת אביו הגדול החכם צבי. וכ”כ בשו”ת חסד לאברהם (סי’ לז). וכ”כ מהר”ש קלוגר בשו”ת האלף לך שלמה (סימן רד, רה), דהיתר גמור הוא. הרי דהגם שמכניסו לתוך פיו ונהנה ממנו לית דחש ליה, כיון דפגום הוא, ולפי דבריהם יש ללמוד היתר גם בנידון שלפנינו.
ה). אלא שבאמת נראה דגם לפי דברי המג”א יש להתיר בנידון דידן, דיש לומר ע”פ מה שנסתפק המג”א (סימן רי ס”ק ט’) גבי עישון הטאב”ק אם צריך לברך עליו דדמי לריח שצריך לברך וגם בזה הגוף נהנה והרבה שבעים ממנו, ול”ד לחוזר ופולט שא”צ לברך, ע”כ. וא”כ אף שהאחרונים פשטו דאין לברך עליו וכמ”ש המ”ב (שם ס”ק יז), מ”מ המג”א לשיטתו חש ליה גבי איסור חמץ החמור, דשמא דינו כאכילה כיון דחשיב כמתכוון לבולעו, ושבע ממנו הוי כאכילה כיון דאחשביה, וחמץ הגם שנפגם מאכילת כלב נאסר באכילה, וכמ”ש השו”ע (סימן תמב סעיף ד’). ולפי זה, י”ל דכ”ז היינו דווקא היכא שמכניסו תוך גופו וחוזר ופולטו דהוי כאכילה ושתייה וכמ”ש המג”א דרבים שבעים ממנו, משא”כ בהנך. ושו”ר שכ”כ מהר”ש קולגר בשו”ת האלף לך שלמה (סימן רד, רה) בביאור דברי המג”א, ושם יצא לשחוק ביד האוסרים הרחת טבא”ק, ונימק, הואיל וקיי”ל דחרכו קודם זמנו ונפגם מאכילה מותר בהנאה, וכתב דל”ד למ”ש המג”א דצריך לסגור הטאב”ק בחדר, דהוא איירי בטאב”ק הנקרא טוטי”ן ששותין אותו בעשן דזה נקרא שתייה, לכך אוסרו דחושש לדעת הרא”ש שהביא בסי’ תמב, דחרכו קודם זמנו מותר הנאה ואסור באכילה, והעיד שכן מנהג עירם שכולם מריחים הטבק, בלי שום חשש כלל. עכ”ד. וכ”כ הבית מאיר (סי’ תסז סעיף ח’), דטבק המיועד להרחה אין בו בית מיחוש והרי הוא כעפרא דארעא, והמג”א איירי בטבק המיועד לעישון, אף שגם הוא אינו ראוי לאכילה, מ”מ משום חומרא דחמץ יש להחשיבו כאכילה. גם המהר”י אסאד בשו”ת יהודה יעלה (או”ח סימן קנ) יצא להתיר הדבר היכא שנפגם קודם הפסח, ודימהו לדיו המבושל בשכר של שעורים. וע”ע בפת”ש (יו”ד סי’ קח סק”ג) בשם שער המלך (פי”א מהל’ מאכלות אסורות) שהתיר לעשן טבק שמזלפים בו סתם יינם. וע”ע בשו”ת מנחת יצחק ח”ה (סימן טז), שנטה קו להקל בסיגריות המופקים משומן טריפה. גם מרן הגרע”י זצוק”ל בשו”ת יחוו”ד ח”ב (סימן סא) יצא להתיר את דבר עישון הסיגריות בפסח גם אם עליהם חותם כשרות ויש חשש שהם מופקים מעמילן חיטה. ואע”ג שבשו”ת מהר”ם שיק (או”ח סי’ רמב) יישב דברי המג”א, דבטבק מעיקרא היה מיוצר כדי לפוגמו לאכילה, וכך היא הנאתו ותשמישו גם לבסוף, מ”מ סוף דבר העלה להקל אלא שכתב שהמחמיר תע”ב. גם הרב שדי חמד (מע’ חמץ ומצה סימן א’ או’ ג’) כתב שכבר עמא דבר להקל בדבר, ושהנזהר ומחמיר אינו מן המתמיהים, ואין מזניחים אותו. ובשו”ת תורת מאיר ח”א (סי’ פד) הארכתי בזה.
