Question:
I understand that according to Halacha, a ‘saris’ is forbidden to marry a woman, the question is, if he is already married, is he required to divorce his wife.
I read that in the Holocaust, Nazi doctors sometimes castrated Jewish prisoners in a concentration camp, are jewish victims of forced Nazi castration not allowed to marry or be required to divorce their wives if they were already married?
Answer:
A ‘patzuah daka’ and a ‘krut shifcha’ is forbidden to come in the nation of The Jews, meaning that he is not allowed to marry a kosher Israeli woman who is not a ‘giort’. Even if he had already married a woman, and was subsequently severed, he should divorce his wife.
However, all that is stated in this prohibition is only an efficiction or a repressive wound, meaning that he has suffered a physical injury to the birth organs. But a person who becomes a ‘saris’ without physical injury to the birth organs is not at all prohibition.
For this reason, the Jews who became ‘sarisim’ in the death camps by the Nazis (god shall wipe their names and memory), are not in this prohibition. Because the castration was through various medicines and chemical, and not through physical damage to the organs of the birth.
Sources and reasoning:
מיהו פצוע דכא וכרות שפכה
דברים פרק ג’ פסוק כ”ב “לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'”. ביאר רש”י, פצוע דכא היינו שנפצעו הביצים שלו או נדכאו, וכרות שפכה היינו שנכרת הגיד באופן ששוב אינו יורה הזרע כחץ אלא שותת ואינו מוליד.
ביתר ביאור הוא בגמרא ביבמות דף ע”ה: אמר רבא פצוע בכולן, דך בכולן, כרות בכולן. פצוע בכולן בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו ביצים, בין שנפצעו חוטי ביצים. דך בכולן בין שנידך הגיד, בין שנידכו ביצים, בין שנידכו חוטי ביצים. כרות בכולן בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו ביצים, בין שנכרתו חוטי ביצים.
כלומר אדם שנפצעו או נידוכו או נכרתו, אחד משלשה איברי ההולדה שהם הביצים, חוטי הביצים, או הגיד, אסור לבוא בקהל ה’. כך גם פסק השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן ו’.
עוד איתא בגמרא שם אמר רב יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר, אמר רבא היינו דקרינן פצוע ולא קרינן הפצוע, במתניתא תנא נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר, מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם, ע”כ. וכן פסק השולחן ערוך להלכה שם אבן העזר סימן ה’ סעיף י’, בזה”ל, כל פיסול שאמרו בענין זה, כשלא היה בידי שמים, כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו. אבל אם נולד כרות שפכה או פצוע דכא, או שנולד בלא ביצים, וגו’, הרי זה כשר לבוא בקהל.
לאור האמור מתבקש כי סריס שנעשה כך בידי אדם אסור לבוא בקהל ואסור לישא אשה מקהל ה’, למעט גיורת או משוחררת שאינה נקראת קהל ה’.
האם אדם שנעשה פצוע דכא לאחר נישואיו חייב לגרש את אשתו
בנוגע לשאלה האם אדם שנעשה סריס לאחר נישואיו צריך לגרש את אשתו, מצאנו לדברי השפתי חכמים, שכתב לדייק ברש”י על הפסוק שנאמר מיד לאחר לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה, לא יבוא ממזר בקהל ה’, ופרש”י שם לא ישא ישראלית. כתב השפתי חכמים שם אות מ’, שרש”י פירש כן רק לגבי ממזר ולא לגבי פצוע דכא שנכתב לפניו באותה לשון: והיינו משום ש”ממזר שנוצר בעבירה לא יישא ישראלית כלומר אפילו אם נשאה כופין אותו להוציא, אך פצוע דכה אם נשאה לא יוציא”.
כן כתב באגרת ביקורת להגריעב”ץ ד”ט ע”ב. וראה בשו”ת בשמים ראש סי’ שמ וסי’ קמב, ובכסא דהרסנא שם.
אולם רוב ככל הפוסקים כתבו לדחות את דבריו מכל וכל, והעלו שגם פצוע דכא שנעשה כן לאחר נישואין עליו לגרש את אשתו. כפי שכתב הרב פני משה [אבן העזר סימן ה מראה הפנים ס”ק ג] על דברי השפתי חכמים: “ישתקע הדבר ולא יאמר.”
עיין בשו”ת חתם סופר (אבן העזר חלק א סימן יט) שהעלה שבוודאי אין שום פקפוק וספק בזה דלא קיימא לן כדברי השפתי חכמים, ואפילו נעשה פצוע דכא אחר שנשא בהיתר כופין אותו להוציא ככל חייבי לאווין, והאריך לבאר וליישב שם את דברי רש”י באופן אחר. [וראה עוד בשו”ת חת”ס שם, שהיא מחלוקת הרמב”ם והראב”ד איסורי ביאה ט”ו ב’, אם יש איסור על ביאה ללא נישואין, ודעת רוב הפוסקים כדעת הראב”ד שיוציא]. גם בשו”ת מהרש”ם (חלק ג סימן צה) מבואר בדבריו בפשיטות שאפילו אם היה נשוי ונעשה פצוע דכא צריך להוציא ועוד רבים.
גם בשאילתות (פרשת תצא שאילתא קנב) מפורש להפך משיטת השפתי חכמים, וזו לשונו של רב אחאי גאון שם: “ולא מבעיא פצוע דכא וכרות שפכה דאסיר ליה למינסב בת ישראל, אלא אפילו נסב איתתא ואית ליה בני בכשרותא ולבסוף הוה פצוע דכא או כרות שפכה כממזרא שויה רחמנא [וצריך להוציא]. כן נשנו הדברים גם בדברי בעל הלכות גדולות (הלכות מיאון דף סה).
עיין עוד בזה באוצר הפוסקים (אבן העזר סימן ה אות ב’) ועיין בשו”ת עטרת פז (חלק א כרך ג’ אבן העזר סימן ב’) שהאריך להביא הדוחים לסברת השפתי חכמים.
פצוע דכא אין פירושו סריס, אלא דווקא מי שעבר פגיעה פיזית באברי ההולדה החיצוניים
כפי האמור לעיל, פצוע דכא היינו דווקא מי שעבר פגיעה פיזית באחד משלשת אברי ההולדה שהם הביצים, חוטי הביצים, הגיד. כאשר הפגיעה הפיזית היא באחת משלשת הדרכים, פציעה, מעיכה, או כריתה.
אולם כל פגיעה אחרת באברי ההולדה הפנימיים כגון האשכים שבילי הזרע וכדו’, אין בכך בכדי להגדירו פצוע דכא או כרות שפכה, ומותר לבוא בקהל. כפי שהעלה החזון איש אישות י”ב סוס”ק ז’, כן העלה גם בשו”ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן כח, על פי דברי החזון איש בזה”ל, השגתי ספר חזון איש על אה”ע וכתב ג”כ בסימן י”ב אות ז’ בד”ה והנה כפי, דבמקום שהשבילין בפנים הגוף אינם בכלל פצוע דכא ואינו נפסל אלא אם נפצע ונידך ונכרת בגיד וביצים וחוטין שבהם אבל לא החוטין הפנימים שבתוך הגוף ואף אם מסתרס ע”י כריתת השבילין בתוך הגוף מ”מ אינו נאסר בקהל, וכן כתב אח”כ בפירוש בנידון ניתוח זה בד”ה וע”ד הניתוח בחולי עצירת השתן ע”י סתימת שביל השתן הבא מנפיחת הבשר הידוע, (כוונתו על הפראסטאט), ולוחץ על צנור השתן וסותמו ובשעת ניתוח מוכרחים להפסיק גם שביל הש”ז המובלע בגוף אינו נאסר לבוא בקהל, הרי מפורש שפסק דליכא שום איסור דפ”ד בזה.
לפיכך גם כאשר הסירוס נעשה באמצעים כימים או על ידי תרופות או שיקויים אחרים, ככל שאין פגיעה פיזית באחד מאברי ההולדה החיצוניים שהם הביצים חוטי הביצים או הגיד, אין בכך בכדי להגדיר את האדם כפצוע דכא או כרות שפכה ומותר לבא בקהל ה’.
