הפסק שלא נפסק…
הנה זה כלו י”ב ירחים מני אז שמרן זצוק”ל עזב אותנו לאנחות, הרגשת החוסר, היתמות, החלל הענק שנפער, מפעמת היטב ברחשי הלב של העם כולו, גזירת ‘משתכח מן הלב’ על רבינו איננה כיון שאיננה על החיים, הרגשת החיות של רבינו מורגשת היטב, אין סדר שלא נפתחים ספריו, אין הוראה שלא מתובלת בפסקיו, אין שיעור ששפתותיו לא דובבות ברחבי העולם היהודי כולו.
***
אספר מעשה שבדידי הווה עובדא, הנה לפני כשבע שנים נתבקשתי להיכנס לרבינו עם יהודי מארה”ב ששאלה דחופה היתה בפיו אודות זוג יהודים ‘קונסרבטיבים’ ר”ל שרוצה הוא לשדכם, והלה ביקש מממני שאציג את השאלה קמי מורנו הגדול, ובמשך זמן ההמתנה חיזרתי בדעתי אחר צדדים שיש בשאלה זו, וניסיתי לחשב בליבי מה יפסוק בזה רבינו, והנה תיכף כששאלתיו והמתנתי למוצא פיו הקדוש, הסתכל עלי במבט אהוב ואמר לי: “למה לא תנסה לדבר על ליבם”, ניסיתי מיד להסביר שאיני מכיר אותם, אולם רבינו היכה על ירכו בגלילי ידיו הטהורות ואמר: “אלו יהודים מסכנים, יהודים טועים תשיב אותם בתשובה”, ניסיתי לחלץ תשובה כל שהיא מרבינו, אבל שוב חזר ואמר: “צריך להראות להם את הדרך שישמרו טהרה, קדושה, זה זיכוי הרבים”. לא העזתי יותר… וכשיצאתי מרבינו הבנתי כיצד נראית מידתו של פוסק אמיתי, שלפעמים איננו פוסק …
***
זכיתי שרבינו יסדר לי את הקידושין בחופתי, והנה תיכף כשהגיע לאולם השמחות נתיישב במקומו, ביקש את הכתובה וקרא לי להתיישב לידו, העזתי באותו מעמד להגיש לרבנו בידיים רוטטות את הקונטרס שהוצאתי לרגל יום שמחת ליבי, (העוסק בדינים ומנהגים לבן ישיבה) הרב בתנועה אופיינית הוריד מעט את משקפיו על אוזניו לקח הקונטרס ושקע בקריאתו במשך עשר דקות! (וב”ה שיש לי כמה מזכרות נצח מזה), עד שבא עוזרו ואמר לו שכולם ממתינים, נעמד רבינו על רגליו ואמר: “טוב, תיקח לי את הקונטרס הזה לבית”, מורי ורבותי, מי שיקרא את הקונטרס הזה ישחק לי, אין בו מאומה, ואיני אומר לכם דבר זה מענווה, קונט’ זה הינו מעט בכמות ועוד יותר מעט באיכות, ואני בעצמי כהיום מתבייש לקרוא בו. ורבינו הגדול שעיניו כיונים על אפיקי הש”ס והפוסקים, לפניו נגלו כל תעלומות, מתעניין בקונט’ של בחור צעיר כבן עשרים. במקום שאתה מוצא את גדולותו שם אתה מוצא ענוותנותו.
***
הנה ספרים רבים נכתבו על הלך חייו ורעיוניו, הליכותיו ומנהגיו, דיו רב עוד ישפך סביב שירטוט דיוקנו של רבינו הגדול, אולם הציור הגדול ביותר בעיני, הפלא העצום, ואולי הנס הנגלה, הוא שמחד גיסא לא קם אדם שהתבטל בביטול זמן עבור הציבור כמו רבינו, הן בבריתות, חופות, כנסים, קבלת קהל, ניהול מערכות, קבלת אישי ציבור, שיעורי תורה בכל הארץ, ומאידך גיסא ייצר עשרות ספרים אדירים שכמותם לא היה, הלא זה לא לנס יחשב?… אתה הראת לדעת שהתקיים בו במלואו מאמר חז”ל (ברכות לב:) מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת. רבינו איננו, אולם פסקיו לא פסקו… ד”ת אלו יהיו לע”נ הטהורה, ויה”ר שיעמוד הרועה הנאמן וימליץ טוב על עמו ישראל כפי שנהג בחיי חיותו.
