סיפור אישי על מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל

אפתח פי בכמה מילי דהספידא, הנוגעים לנו האברכים השקועים בעמלה של התורה. בסיפור קטן שיש בו הכל אשר שמעתי מגיסי הגאון רבי אהרון טראב שליט”א מחבר ספר וישא אהרון ועוד, שהיה לו קירבה משפחתית למרן שסבתו לבית פטאל הייתה אחות של הרבנית מרגלית ז”ל אשתו של מרן, ולכן זכה להיות מבאי ביתו של מרן זצוק”ל. וכך לפני כחמש עשרה שנים בדברי עם גיסי על שיטות הלימוד השונות, אמר לי גיסי שיש החושבים שמרן גאון גדול והוא פשוט קורא את כל הראשונים והאחרונים כמו קריאת תהילים, ואינו מעיין בדבריהם ומפלפל בהם, אך הוא סיפר שהוא לומד בקירבת מקום למעונו של מרן, ובין סדרי הכולל הוא היה הולך הרבה פעמים אל מעונו של מרן כדי לזכות לעוד קירבת אלוקים להתדבק בת”ח, לראות מהי עמלה של תורה. וסיפר דבר מדהים שמיד אחרי גמר התפילה מרן היה נכנס לחדרו וכבר הוא רכון ושקוע כל כולו בתוך לימודו בשקיעות עצומה, ושהרבה פעמים הוא היה רואה את מרן שקוע בספר באיזה קטע קטן, וזה היה מעורר את סקרנותו מדוע מרן לא לומד מהר והופך דפים, מה כל כך קשה לו להבין, הרי ידועה גאונותו ותפיסתו של מרן, והתבונן וראה שמרן לומד בדברי הראשונים בעמל רב ועומד ומעיין בקטע קטן של ריטב”א או רשב”א במשך חצי שעה ויותר. הנה פרוסה לפנינו שיטתו של מרן זצוק”ל שהכל מתחיל בעיון רב בסוגיות ועמל בהבנת דברי הראשונים ורק לאחר מכן היה מעיין בדברי הפוסקים והאחרונים. וכמה שהדברים האלו מחייבים את כל אחד ואחד מאיתנו שכאשר אדם לומד סוגיא או איזה נושא הלכתי, שלא ילקט ליקוט בעלמא את דברי האחרונים והפוסקים, אלא יתיגע ויעמול על דברי תורה בלימוד הסוגיות בגמרות ובראשונים בעיון רב להגיע להבנה אמיתית בדבריהם, ואחר העיון והבנת שורשי הסוגיא, אז יסע לדרכו ויברר את דברי הפוסקים והאחרונים, ויזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולומר דברי אמת, ויתקיים בו הפסוק אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה’ ודעת אלוקים תמצא (משלי פרק ב’ פסוקים ד’ וה’).