לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם אוֹת יוּ”ד אוֹת הֵ”א בּאוֹת וָא”ו אוֹת הֵ”א, בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עִם כָּל־הַמִּצְוֹת הַכְּלוּלוֹת בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ, וְיַעֲלֶה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ בּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוָה זוֹ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה , אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה , אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
(בליל ראשון מברך גם ברכה זו:)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה , אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽינוּ וקִיְּמָנוּ והִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה:
(אחר שידליק נר אחד יאמר:)
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ מַדְלִיקִין – עַל הַנִּסִּים, וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַנִּפְלָאוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ עַל יְדֵי כָּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל־שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד כְּדֵי לְהוֹדוֹת לִשְׁמֶךָ עַל נִסֶּיךָ נִפְלְאוֹתֶיךָ וּתְשׁוּעוֹתֶיךָ:
מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה כִּי דִלִּיתָנִי, וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי: יְהוָה אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי: יְהוָה הֶעֱלִיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי, חִיְּיתַנִי מִיָּרְדִי־בוֹר: זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ: כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה: וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי, בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם: יְהוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל: אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא, וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן: מַה־בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ: שְׁמַע־יְהוָה וְחָנֵּנִי, יְהוָה הֱיֵה־עֹזֵר לִי: הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי, וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה: לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:
פסקי דינים בענייני הדלקת נרות החנוכה
מצוות ההדלקה
- בכל יום משמונת ימי החנוכה, מדליקים את נרות החנוכה, המהדרין מן המהדרין מדליקין בכל יום נרות כמספר ימות החג, לכן ביום הראשון מדליקים נר אחד ושמש, וביום השני שני נרות ושמש, וכן הלאה.
- מתחילים להדליק את הנר החדש של אותו היום, ולאחר מכן ממשיכים ומדליקין את שאר הנרות, ולבסוף מדליקים את השמש.
ברכות ההדלקה
- לפני שמדליקים את נרות החנוכה, מברכים שתי ברכות, להדליק נר חנוכה, ושעשה ניסים, כפי המובא בנוסח שלפניכם. ביום הראשון של חנוכה מוסיפים גם את ברכת שהחיינו.
- אין לדבר בין אמירת הברכות לבין הדלקת נרות החנוכה, על מנת שלא יהיה הפסק.
- מי ששכח לברך לפני ההדלקה, יכול לברך בדיעבד כל זמן שלא סיים להדליק את כל הנרות של אותו היום. אולם אם סיים להדליק את נרות החנוכה של אותו היום, אפילו אם עדיין לא הדליק את נר השמש, לא יברך להדליק נר חנוכה, אלא רק את ברכת שעשה ניסים, וביום הראשון גם את ברכת שהחיינו.
- מי שלא ברך שהחיינו ביום הראשון של חנוכה, יכול לברך שהחיינו בשאר ימי החנוכה, בשעת הדלקת נרות החנוכה.
הדלקת הנרות
- המדליק את הנרות, ישים לב להדליק את רוב הפתילה היוצאת מהנר, עד שתהיה השלהבת עולה מאליה, ולא יסיר את גפרור ההדלקה או נר ההדלקה מהפתילה של נרות החנוכה עד שיבחין שפתילה נדלקה היטב והשלהבת עולה מאליה.
- מי שאינו בביתו בזמן ההדלקה, וחוזר מאוחר בלילה לביתו, טוב יעשה שימנה שליח שידליק עבורו את נרות החנוכה בזמן ההדלקה.
אמירת פסוקים לאחר ההדלקה
- לאחר הדלקת הנר הראשון מנרות החנוכיה, אומרים את נוסח הנרות הללו אנו מדליקים המובא לפניכם, ולאחר מכן אומרים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ונוהגים לשורר ולהודות לה’ על הניסים והנפלאות שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה.
אין להשתמש לאור הנרות
אסור להשתמש או לקרוא לאור נרות החנוכה, אלא לאחר שעבר חצי שעה מהדלקת הנרות. לכן אם רוצה לקרוא לצד נרות החנוכה, יקפיד שאור החשמל יהיה דולק, שלא יקרא לאור נרות חנוכה
