חודש שבו נפטר מורנו ורבנו (ר”ת מרחשון), שנת “חלף שנה בלי אור חמה” (תשע”ה) לפ”ק
רבי רבי מרי מרי אשפכה עליו נפשי בקול נהי ומבכי נהרות רבו הנוטפין ועיני נגרה, בזכרי על משכבי אשר תלד לך צר”ה למועד הזה בשנה החולפת יום שנפלה העטרה, יום בכיה לדורות יבכון עמיה לילה ויום שלש משמרות כי בילע ה’ ולא חמל הרס בעברה, עושה חס”ר לאלפים דברי תורה דמעו”ת קוננו”ת כמעיין המתגבר כנחל גפרית בוערה, לא ישקוט האיש כי אם כילה בדמעות עיניו ונחל”ו לעולם להאי שופרא דבלי בעפרא, היא בעינים פלגי מים קא מפלג”י נחלים הולכים אל הים באוניו”ת תאניה ואני”ה סוערה, וכל העם כמתאונני”ם הכל מעלין את המדומ”ע יונק עם איש שיבה תור נערה ונערה, ואנח”ה למדינות עשה בבכי תמרורים גחלי רתמים ויחנו ברתמ”ה ויסעו ממתק”ה ויחנו במר”ה, ושכינה צועקת קלני מראשי נפלה עטרת ראשי אב”ל אבלי”ם דומה כמי ששרף כל התורה, כי אבדה כלי חמדתה טרוף טורף יוס”ף נעד”ר בקודש נשתברו הלוחות נגנזה המנורה, מאנה הנחם נפשי צר לי על שברי איה ציץ נזרי עין במר בוכה על חסרו”ן עובדיה
רבי בקשוהו עליונים בההוא יומא וקול חרדה מן שמיא נפל נצחו אראלים ביד חזקה ובמורא, ואל המצוקים ואל מנחתם לא שעה אל תרבו תדברו צלותא יתירתא כי כבר נגזרה גזירה, נשבה ארונו של יוס”ף ועילוה למערתא זאת המנוחה וזאת המרגעה אינו צריך אלא לעפרה, ההוא יומא עייל רבי לבי גננא עילאה נשא אל אל רוחו ושם עבים רכובו ברוחו שמים שפרה, דרך גבולו יעלה אורח חיים למעלה באין פגע רע כי בשכבך תשמור עליך וענתה השירה, רנו שמים בבא אליו נפש נקי ובין כל רקיע ורקיע צדיקים יצאו לקראתו כי אמרו פניו אכפרה, פנו דרך ה’ ישרו ליעול מר באתר דמרי ביתא עין לא ראתה כל הנאה שלו לאגלויי מתן שכרה, וישב המלך על מושבו זריז ונשכר מזיו השכינה להתענג באורייתא דיליה לעובדה ולשומרה, על שהמית עצמו עליה מיתה משונ”ה קו”ל השונה בכל יום ולא פסיק מפומיה משנ”ה יתירה,מתוקת שנ”ת עובד אשר למדה את בני ישראל מדן ועד באר שבע להחזיר ליושנה עטרה, זכות הרבים תלוי בו מצדיקי הרבים ככובים ואת עלית על כולנה יפה כלבנה כחמה ברה, יזהיר כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר דזיו ליה כבר בתיה והד”ר ביה הו”ד יוסף
רב חס”ר ואמת נעדרת והיה כל הנותר עלי אדמות כעיוור הממשש באפילה כחשיכה כאורה, אימה חשכה גדולה נפלה על פני כל הארץ אבדה חכמת חכמיו סלק”א דעת”א וסתר”י תורה, וכל העם מקצה אשר המה חיים עדנה נעשו כצאן אשר אין להם רועה כי פסיק עמודא דנורא, מי יורה דעה ומי יבין שמועה ללמד דעת את העם בציר להו שיעור”א חמוץ בגדים מבצר”א, יתומים היינו ואין אב כל ישראל יוצאין בפצ”ע אחד עם תועה לב”ד הם מי יתן לנו תמורה, תחת יביע אומר אין אומר ואין דברים ואורייתא קדישתא אזלא ודלדלה חסורי מחסרא, תחת יחוה דעת לא דעת ולא תבונה והר סיני יש”ן כל”ו ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא, ואם למשפט מי יודיעני מי הגיד מראש ונדעה היכי דמי הלכה פסוקה הא ממונא והא איסורא, כל חמיר”א דאיכא ייראו מגשת אליו ומשום עיגונא כיל”ו בה רבנן וכל ספק ממזר לחומרא, ועל דא קא בכינא ואסלדה בחיל”ה אי גנוחי גנח הא עבדיה אי ילולי יליל הא עבדי”ה
רבי זקף עשר אצבעותיו לאחוז בקן קולמוסא והניח ברכה כתיבה נעימה ואורייתיה כשרה, ותהי זאת נחמתנו נחמה פורתא לשליש ולרביע כי ספריו נצבים היום ומהם תצא תורה, תורה דיליה רחבה מיני ים הפוך בה והפוך בה דכולא בה כל מקום שנאמר ענייה ואמירה, צדיקים במיתתן נקראים חיים ותלמידי חכמים אין להם מנוחה לא תחד אתם בקבורה, ויאמר ישרא”ל רב העוד יוס”ף בינ”י חי אלכה ואראנו הלא בספרותיו שם משנתו סדורה, ועי”ז יהיו שפתותיו דובבות כגב”ר אשר יעור משנתו אדברינה”ו בהדיה עורי עורי דבור”א, ויאמר יוס”ף עיניכם הרואות כי פי המדבר אליכם תורה נותנת חיים לעושיה על כן קר”א, ומרחשן שפוותיה מלין לצד עילאה דינא זוטא ודינא רבה השתא אמרוה משמיה דגברא, שתו בשמים פיהם לשון מדברת תורה כלשון בני אדם אשר נשמה באפו נשמה יתירה, כי על כן בצאת השנה באספ”ך מאז נאסף הצדיק איכא לאסוקי בשמעתתיה כי טוב סחרה, לשמוע כלמודים במלאכת מלב”ן נפלאות מתורתו ולרדת העינ”ה כי מפנינים היא יקרה, ובמלאכת כותב פלפלת כל שהוא להראות העמים והשרים את יופיה לאדפוס”י הדר”ה, או אז כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא תורת חיים למוצאיהם זו תורה וזו שכרה, יצאו עליו עוררי”ן לישני עפר אשר המה מליני”ם ה”ן זכרון לראשונים שארית יוסף
רב טובך אשר צפנת על כן אליך ה’ אקרא, אנא אבי יתומים שמע נא קול הצאן הזה ללא רועה ותן לנו תמורה, משי”ח לפי תומו יעלה ויבוא ומלוך עלינו מהרה, ולמה תאמר בית יעקב דרכי ה’ נסתרה, קול מבשר מבשר ואומר הקיצו ורננו שכני עפר דמעיילי עפרא, כי יפול צדיק וקם ועלה מן הארץ עד שיהא ניכר ראש ושדרה, ומתוכם כעין החשמל מרן זלה”ה דאהדרא לפתחא לבי קברא, ותחזינה עינינו וישמח לבנו אז ישיר ישראל את השירה, כי ישראל אהב את יוסף
ויקוים בנו וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט,
הכו”ח לכבודה של תורה הצעיר אליהו בחבוט,
סין טין וקטין
