כתבו המקובלים ז”ל כדי להנצל האדם ממקרים רעים, ובפרט מחולי המגפה, יועיל מאד אמירת סדר מ”ב מסעות, והיא סגולה נפלאה. יכוין בכל תיבה את האות משם מ”ב הכתובה על ידה. (לאחר הטקסט של סגולת מ”ב מסעות, יובא גם ביאור הסגולה, מומלץ לקורא לפני קריאת הסגולה).
א רַעְמְסֵס. ב סֻכּוֹת. ג אֵתָם. י פִּי הַחִירֹת. ת מָרָה. ץ אֵילִמָה: ק יַם סוּף. ר מִדְבַּר סִין. ע דָּפְקָה. ש אָלוּשׁ. ט רְפִידִים. ן מִדְבַּר סִינַי: נ קִבְרֹת הַתַּאֲוָה. ג חֲצֵרֹת. ד רִתְמָה. י רִמֹּן פָּרֶץ. כ לִבְנָה. ש רִסָּה: ב קְהֵלָתָה. ט הַר שָׁפֶר. ר חֲרָדָה. צ מַקְהֵלֹת. ת תָּחַת. ג תָּרַח: ח מִתְקָה. ק חַשְׁמֹנָה. ב מֹסֵרוֹת. ט בְּנֵי יַעֲקָן. נ חֹר הַגִּדְגָּד. ע יָטְבָתָה: י עַבְרֹנָה. ג עֶצְיֹן גָּבֶר. ל קָדֵשׁ. פ הֹר הָהָר. ז צַלְמֹנָה. ק פוּנֹן: ש אֹבֹת. ק עִיֵּי הָעֲבָרִים. ו דִּיבֹן גָּד. צ עַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. י הָרֵי הָעֲבָרִים. ת עַרְבֹת מוֹאָב:
כַּד נְטָלוּ יִשְֹרָאֵל מֵרַעְמְסֵס (א). לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְסֻכּוֹת אוֹ לִקְהֵלָתָה אוֹ לְמֹסֵרוֹת, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְסֻכּוֹת (ב). מִסֻּכּוֹת לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאֵתָם אוֹ לַחֲצֵרֹת אוֹ לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְאֵתָם (ג). מֵאֵתָם לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְפִי הַחִירֹת אוֹ לְרִמֹּן פָּרֶץ אוֹ לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְפִי הַחִירֹת (י). מִפִּי הַחִירֹת לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְמָרָה אוֹ לְתָחַת אוֹ לְעַרְבֹת מוֹאָב, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְמָרָה (ת). מִמָּרָה לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאֵילִם אוֹ לְמַקְהֵלֹת אוֹ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְאֵילִם (צ).
מֵאֵילִם לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְיַם סוּף אוֹ לְחַשְׁמֹנָה אוֹ לְפוּנֹן אוֹ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְיַם סוּף (ק). מִיַּם סוּף לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִין אוֹ לַחֲרָדָה, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִין (ר). מִמִּדְבַּר סִין לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְדָפְקָה אוֹ לְיָטְבָתָה, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְדָפְקָה (ע). מִדָּפְקָה לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְאָלוּשׁ אוֹ לְרִסָּה אוֹ לְאֹבֹת, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְאָלוּשׁ (ש). מֵאָלוּשׁ לָא יַדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לִרְפִידִם אוֹ לְהַר שָׁפֶר אוֹ לִבְנֵי יַעֲקָן, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לִרְפִידִם (ט). מֵרְפִידִם לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִינַי אוֹ לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה אוֹ לְחֹר הַגִּדְגָּד, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְמִדְבַּר סִינַי (נ).
מִמִּדְבַּר סִינַי לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה אוֹ לְחֹר הַגִּדְגָּד, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה (נ). מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לַחֲצֵרֹת אוֹ לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לַחֲצֵרֹת (ג). מֵחֲצֵרֹת נְטָלוּ לְרִתְמָה (ד). מֵרִתְמָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְרִמֹּן פָּרֶץ אוֹ לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְרִמֹּן פָּרֶץ (י). מֵרִמֹּן פָּרֶץ נְטָלוּ לְלִבְנָה (כ). מִלִּבְנָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְרִסָּה אוֹ לְאֹבֹת, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְרִסָּה (ש).
מֵרִסָּה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לִקְהֵלָתָה אוֹ לְמֹסֵרוֹת, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לִקְהֵלָתָה (ב). מִקְּהֵלָתָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְהַר שָׁפֶר אוֹ לִבְנֵי יַעֲקָן, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְהַר שָׁפֶר (ט). מֵהַר שָׁפֶר נְטָלוּ לַחֲרָדָה (ר). וּמֵחֲרָדָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְמַקְהֵלֹת אוֹ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְמַקְהֵלֹת (צ). מִמַּקְהֵלֹת לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְתָחַת אוֹ לְעַרְבֹת מוֹאָב, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְתָחַת (ת). מִתָּחַת לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְתָרַח אוֹ לְעֶצְיֹן גָּבֶר, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְתָרַח (ג).
מִתָּרַח נְטָלוּ לְמִתְקָה (ח). מִמִּתְקָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְחַשְׁמֹנָה אוֹ לְפוּנֹן אוֹ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְחַשְׁמֹנָה (ק). מֵחַשְׁמֹנָה נְטָלוּ לְמֹסֵרוֹת (ב). מִמֹּסֵרוֹת נְטָלוּ לִבְנֵי יַעֲקָן (ט). מִבְּנֵי יַעֲקָן נְטָלוּ לְחֹר הַגִּדְגָּד (נ). מֵחֹר הַגִּדְגָּד נְטָלוּ לְיָטְבָתָה (ע).
מִיָּטְבָתָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְעַבְרֹנָה אוֹ לְהָרֵי הָעֲבָרִים, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְעַבְרֹנָה (י). מֵעַבְרֹנָה נְטָלוּ לְעֶצְיֹן גָּבֶר (ג). מֵעֶצְיֹן גָּבֶר נְטָלוּ לְקָדֵשׁ (ל). מִקָּדֵשׁ נְטָלוּ לְהֹר הָהָר (פ). מֵהֹר הָהָר נְטָלוּ לְצַלְמֹנָה (ז). מִצַּלְמֹנָה לָא יָדְעוּ אִי יִנְטְלוּן לְפוּנֹן אוֹ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים, וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּיהּ דְּיִנְטְלוּן לְפוּנֹן (ק).
מִפּוּנֹן נְטָלוּ לְאֹבֹת (ש). מֵאֹבֹת נְטָלוּ לְעִיֵּי הָעֲבָרִים (ק). מֵעִיֵּי הָעֲבָרִים נְטָלוּ לְדִיבֹן גָּד (ו). מִדִּיבֹן גָּד נְטָלוּ לְעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה (צ). מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה נְטָלוּ לְהָרֵי הָעֲבָרִים (י). וּמֵהָרֵי הָעֲבָרִים נְטָלוּ לְעַרְבֹת מוֹאָב (ת). בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:
מקור וביאור הסגולה של סדר מ”ב מסעות
נכתב ע”י ראש המוסדות הרה”ג ר’ אליהו בחבוט שליט”א, בהגדה שלו “אוצרות ההגדה – חזון ושושן” (עודנה בכת”י)
מקור הסגולה הוא מספר מפעלות אלקים כ”ץ סי’ חצ”ר בשם ספר זבח פסח בשם בשם “מאמר הפליאה” שנתגלה ע”י הרה”ק מוהר”ר שמשון מאסטרופולי זצ”ל הי”ד, שכך ציווה לומר בעתות מגיפה ל”ע, ומבוא באריכות ע”י המקובל מוהר”ר יעקב שאלתיאל ניניו זלה”ה בספר אמת ליעקב בסוף הספר (בחלק שפת אמת) דף קכ”ג ע”א, ושכן נמצא בכתבי היד של חסיד שבכהונה מוהר”ר אליהו הכהן מאזמיר זלה”ה בעל שבט מוסר. וכתב על סגולה זו הרב אמת ליעקב וז”ל: “וכתבו המקובלים ז”ל, שכל כך הוא מסוגל קריאת המסעות האלו, שאם קורא אותם האדם אות באות, יום ביומו בהתמדה, מובטח הוא שיהא נשמר וניצול מדבר וממגפה, ולא ישלוט בו שום פגע רע. עכ”ל. וכן מביא ג”כ החבי”ף זלה”ה בעתרת החיים סי’ כ”ט (וע”ע בספרו גנזי חיים מע’ א’ אות כ”א), ומוהר”ר אברהם חמוי זלה”ה בספרו האח נפשנו, והמוהר”ר יהודה פתייה זלה”ה בספרו שמירה לחיים, ועוד. וקריאת הסדר הזה מסוגלת לעורר בירור ניצוצות הקדושה (הרב אמת ליעקב הנ”ל), ולפיכך נראה, דמי שנמצא במקום שאין מצוי שיהודים יהיו שם, מצוה רבה לקרוא הסדר הזה באותו מקום, כדי להעלות את ניצוצות הקדושה באותו מקום, ועי”ז לקרב את הגאולה בעהי”ת (ע”ע בספרי הקטן יפרח כשושנה בס”ד).
ולהלן ביאור הבנת המאמר של סדר מ”ב מסעות (ההבנה היא חשובה כדי לכוין כראוי וממילא שגם הסגולה תפעל כראוי), מבוסס עפ”י ספר מפעלות אלקים הנ”ל בשם מוה”ר יואל מזאמשט זצ”ל וספר אמת ליעקב ניניו הנ”ל:
כאשר עם ישראל יצאו ממצרים, עברו דרך ארבעים ושתים (מ”ב) מקומות (“מסעות”), כדי להעלות את ניצוצות הקדושה הנמצאים באותם המקומות. ועפ”י הסוד (כפי שכבר מובא במג”א סי’ תכ”ח סק”ח בשם הרב צרור המור) אותם מ”ב מקומות הם כנגד מ”ב אותיות של השם הקדוש היוצא מראשי תיבות המילים “אָנָּא בְּכֹחַ וכו'” (הנקרא שם מ”ב, והיינו: אב”ג ית”ץ, קר”ע שט”ן, נג”ד יכ”ש, שק”ו צי”ת, יג”ל פז”ק, חק”ב טנ”ע, בט”ר צת”ג), שהרי כתב רבינו האריז”ל (בפרי עץ חיים שער השבת פרק ח’ ובכמה דוכתי) שבירורי ניצוצות הקדושה היא ע”י כח שם מ”ב, והיינו שבכל מקום שבני ישראל חנו שם, העלו ניצוצות הקדושה ע”י האות משם מ”ב שמאירה באותו מקום שחנו שם. והנה עם ישראל ידעו שעליהם לעבור את המשא לפי אותיות שם מ”ב, וגם ידעו כל מקום לאיזה אות הוא שייך (לדוגמא ידעו שהמקומות השייכים לאות ב’ הם: סוכות, קהלתה, מוסרות), ולכן לאחר שיצאו מרעמסס (שהוא מקום השייך לאות א’ שהיא האות הראשונה של השם אב”ג ית”ץ), ידעו שאמורים לנסוע למקום השייך לאות ב’ (שהיא האות השניה של השם אב”ג ית”ץ), אלא שכיון שכאמור יש כמה מקומות השייך לאות ב’, לא ידעו לאיזה מהם לנוסע. וזה מה שכתוב כאן להלן: כַּד נְטָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס (כאשר יצאו ישראל מרעמסס, השייך לאות א’), לָא יָדְעוּן אִי יִנְטְלוּן לְסֻכּוֹת אוֹ לִקְהֵלָתָה אוֹ לְמֹסֵרוֹת (לא ידעו אם עליהם לנוסע למקום הנקרא סוכות או לקהלתה או למוסרות, כיון ששלושת המקומות האלו שייכים לאות ב’), וּפָקִיד מַדְבְּרָנָא דְּעַמֵּהּ דְּיִנְטְלוּן לְסֻכֹּת (ואז ציווה עליהם ה”מנהיג של עמו” כלומר הקב”ה, שייצאו לכיוון המקום הנקרא סוכות), וכן על זה הדרך בכל הענין כולו. ועל ידי שאנחנו קוראים את סדר המסעות, בשילוב הסוד של שם מ”ב, אנחנו מעוררים מחדש את בירור ניצוצות הקדושה, ועי”ז מתקנים את החיסרון אשר בעבורו מגיעה לעולם המגיפה וצרות שונות, וממילא קריאה זו מועילה להגן על האדם ממגיפה ומצרות רבות ורעות.
