C’est une merveilleuse Ségoula pour la Parnassa de lire la “Parachat Haman” – deux fois le verset intégral et une fois la traduction en araméen.
“En lisant la Parachat Haman, nous devons méditer et installer dans notre cœur la croyance que tous nos moyens de subsistance viennent de la Providence divine” (Beit Yossef או”ח סי’ א’)
Courte prière à dire avant la Parachat Haman :
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנְיִךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזוּי בְּהַתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַּנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מַן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן-הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם-לֹֽא: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן-הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ
הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם-לֹֽא: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָא וְיִפְקוּן עַמָא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ בְּדִיל דַאֲנַסִנוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא:
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר-יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר-יִלְקְט֖וּ י֥וֹם | יֽוֹם: וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר-יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר-יִלְקְט֖וּ י֥וֹם | יֽוֹם: וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְנוּן יָת דְיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם:
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר משֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת-כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל-יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י (תלונו) תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ: וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת-כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל-יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י (תלונו) תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ: וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ (קֳדָמוֹהִי) יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָא אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא:
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת-תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא-עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל-יְהוָֽה: וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת-תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא-עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל-יְהוָֽה: וַאֲמַר משֶׁה בִּדְיִתֵּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ:
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל-אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל-כָּל-עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם: וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל-אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל-כָּל-עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם: וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן:
וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל-כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל-הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן: וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל-כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל-הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן: וַהֲוָה כַּד מַלִיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵלּ וְאִתְפְּנִיוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְלִי בַּעֲנָנָא:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
שָׁמַ֗עְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: שָׁמַ֗עְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָא תֵּיכְלּוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְׂבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן:
וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת-הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה: וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת-הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה: וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא:
וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל-פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל-הָאָֽרֶץ: וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל-פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל-הָאָֽרֶץ: וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעְדַק מְקַלַף דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא:
וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל-אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה-ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה: וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל-אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה-ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה: וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ גְבַר לַאֲחוּהִי מַנָא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָא הוּא וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִי יְהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל:
זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ: זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ: דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקֵיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵהּ גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵהּ תִּסְבוּן:
וַיַּעֲשׂוּ-כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט: וַיַּעֲשׂוּ-כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט: וַעַבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקָטוּ דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר:
וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי-אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ: וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי-אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ: וּכְלוֹ בְעוּמְרָא וְלָא אוֹתַר דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִיר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ לְקָטוּ:
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל-יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּֽקֶר: וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל-יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּֽקֶר: וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵהּ עַד צַפְרָא:
וְלֹא-שָׁמְע֣וּ אֶל-מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד-בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה: וְלֹא-שָׁמְע֣וּ אֶל-מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד-בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה: וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָא מִנֵה עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה:
וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס: וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס: וּלְקָטוּ יָתֵהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ וּמָא דְמִשְׁתָּאַר מִנֵהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר:
וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל-נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה: וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל-נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחָד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִיאוּ לְמשֶׁה:
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת-קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר-תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר-תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל-הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד-הַבֹּֽקֶר: וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת-קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר-תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר-תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל-הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד-הַבֹּֽקֶר: וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִי מַלִיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֲפוֹ וְיָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָׁלָא בַּשִׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא:
וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא-הָ֥יְתָה בּֽוֹ: וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא-הָ֥יְתָה בּֽוֹ: וְאַצְנָעוּ יָתֵהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דְפַקִיד משֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵהּ:
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי-שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי-שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: וַאֲמַר משֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵהּ בְּחַקְלָא:
שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה-בּֽוֹ: שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה-בּֽוֹ: שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵהּ:
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן-הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן-הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָא לְמִלְקָטּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ:
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה עַד-אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי: וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה עַד-אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַר פִּקוּדַי וְאוֹרָיָתַי:
רְא֗וּ כִּֽי-יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל-כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ | אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל-יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי: רְא֗וּ כִּֽי-יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל-כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ | אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל-יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי: חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֲנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֲנַשׁ מֵאַתְרֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:
וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי: וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי: וְנָחוּ עַמָא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:
וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ: וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ: וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גִדָא חִוָר וְטַעְמֵה כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ:
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן | יִרְא֣וּ אֶת-הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן | יִרְא֣וּ אֶת-הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר משֶׁה דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ מִלֵי עֻמְרָא מִנֵהּ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְיֶחְזוּן יָת לַחְמָא דִי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן-שָׁ֥מָּה מְלֹֽא-הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם: וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן-שָׁ֥מָּה מְלֹֽא-הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם: וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַמָן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן:
כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת: כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת: כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ לְמשֶׁה וְאַצְנְעֵהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְרָא:
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת-הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד-בֹּאָ֖ם אֶל-אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת-הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד-בֹּאָ֕ם אֶל-קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת-הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד-בֹּאָ֖ם אֶל-אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת-הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד-בֹּאָ֕ם אֶל-קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָא אֲכָלוּ עַד דְאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן:
וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא:
Selon la Kabbale, il est bien de lire deux fois le dernier verset, le verset intégral sans la traduction en araméen :
וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא:
אַתָּה יְהֹוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה עָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מָיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם: כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ כָּל צָרְכֵּינוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְּרֻבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל
גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחְסוֹרֵינוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵּינוּ לְכָל יוֹם וָיוֹם מִחְיָתֵנוּ דֵּי מַחְסוֹרֵינוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵּי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵּי מִחְיָתֵנוּ בְּיָדְךָ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעָר גְּמוּלָתֵנוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדֶךָ וְלֹא בִידֵי בָשָׂר וָדָם:
Reading Parshat Haman
For the success of BIRKAT AVRAHAM institutions donors:
Nous avons jugé opportun de joindre ici les mots écrits par le chef des institutions, le Gaon Rav Eliyahou Ba’hbout Chelita, en réponse à la question de savoir quelle est la source de la lecture de Parachat Haman le mardi de Parachat Bechala’h :
Question : Quelle est la source de la coutume de lire la Parachat Haman le mardi de Parachat Bechala’h, comme Ségoula pour la parnassah ?
Réponse et argumentations :
La lecture de ‘Parachat Haman’, est déjà mentionnée dans le Tour (או”ח סי’ א’) et le Choul’han ‘Arou’h (שם סע’ ד’) qui écrivent ainsi : “Il est bien de dire la ‘Akédat Its’hak et la Parachat Haman”. Maran le Beit Yossef en donne la raison, qui est de renforcer en nous la croyance que tous nos aliments et nos moyens de subsistance viennent du Créateur et sont sous sa providence. La Ségoula principale de la parnassah est de lire chaque jour tout au long de l’année (et pas seulement le mardi de la ‘Parachat Bechala’h’). Cette Ségoula est déjà mentionnée dans le livre Tachbéts Katan (élève du Maharam de Rothenburg) [1] au nom du Talmud de Jérusalem en ces mots : “tout celui qui dit la ‘Parachat Haman’ chaque jour est garanti que ses aliments ne manqueront pas, et je peux être garant de cette affirmation”. (Les mots “je peux être garant de cette affirmation” sont du Talmud de Jérusalem, comme on le voit dans le Siddour du Maharchal [3]). Rabbénou Bé’hayé écrit aussi : “nous avons une tradition qui passe entre les sages de la Torah que chaque personne qui dira la Parachat Haman tous les jours peut être sûr qu’il ne manquera jamais de nourriture”.
Ceux qui ont du mal à lire tous les jours la ‘Parachat Haman’, il est mentionné dans le livre Yalkout Mena’hem [5], que le Rabbi Chalom de Strapkov, avait l’habitude de dire au nom de Rabbi Mena’hem Mendel de Riminov, que c’est une grande Ségoula pour la parnassah de lire la ‘Parachat Haman’ en lisant 2 fois chaque verset, et une fois la traduction de Onklous sur le verset, le mardi de ‘Parachat Bechala’h’. C’est de cette source que s’est développé cette Ségoula qui est devenue célèbre ces dernières années.
Le rav Morde’hai Genoutte Chelita dans son livre “Davar Bé’ito” [6] écrit pour expliquer la raison pourquoi lire la Parachat Haman spécialement le mardi de la semaine, car lorsqu’il y avait les Ma’amadot, ils ajoutaient des demandes pour la Parnassah spécifiquement le mardi. Et la raison de cela est que le mardi Hachem a créé les plantes et les fruits qui sont les sources de la nourriture. (La coutume est de lire la Parachat Haman durant la semaine de Parachat Bechala’h parce que ce passage est écrit dans cette Parachah.)
Cependant, comme mentionné plus haut, il est bien mieux de lire la ‘Parachat Haman’ tous les jours tout au long de l’année et à ce moment-là, cette Ségoula a une dimension de « garantie » et pas seulement de “Ségoula”.
Pour compléter le sujet, par rapport aux détails concernant la Ségoula de la ‘Parachat Haman’, il convient de prêter attention à quelques points :
- Il est très important de comprendre ce que l’on dit, de sorte à ce qu’en lisant on intégrera la conception que le Créateur est le seul qui donne la parnassah à l’être humain [7]. Mais même pour ceux qui ne comprennent pas ce qui est dit dans ce passage, il est tout de même bénéfique de le lire, car dans la Torah il y a le commandement d’étudier la Torah, qui est valable même quand on ne comprend pas [8]. La lumière qui émane de la Torah influencera pour enraciner les messages mentionnés dans la Parachat Haman en la personne même s’il ne comprend pas. Surtout qu’il y a de grands messages cachés dans les mots de la Parachat Haman, comme on le verra par la suite.
- Certains pensent que lire Parachat Haman n’est utile que si on la lit “chnaim mikrah véé’had targoum” (c’est-à-dire qu’on lit 2 fois chaque verset, et une fois la traduction de Onklous sur le verset [9].
- Il est conseillé de lire la ‘Parachat Haman’ lentement, avec les Ta’amim de la lecture à la Torah [10].
- Il est conseillé de lire la ‘Akédat Its’hak avant de lire la Parachat Haman, car alors la Ségoula de la Parachat Haman sera plus bénéfique après qu’elle est été précédée par l’adoucissement de l’attribut de justice [11].
- Il est conseillé avant de lire la Parachat Haman de prier à Hachem pour la parnassah, pour soi-même et pour tout le peuple juif de manière lente et agréable et non avec chagrin afin qu’il puisse ainsi étudier la Torah sans dérangement, de la même manière que Hachem a donné à nos ancêtres la manne dans le désert [12].
- Il faut faire attention à lire chaque mot avec précision, car non seulement le contenu est important, mais il faut savoir qu’il y a des noms sacrés qui sont évoqués de manière allusive dans le passage de la Parachat Haman, à travers lesquels Hachem apporte de grandes richesses et des moyens de subsistance au monde. Par exemple, le mot “manne” avec le complément (kolel) a pour valeur numérique פא”י et סא”ל qui sont des noms sacrés associés à la parnassah (et le nom “manne” est en lui-même un nom sacré capable de faire descendre la parnassah. Ce nom se lie avec le nom “מס”) Et “manne” a aussi comme valeur numérique les lettres de מי”ם qui sont les initiales de ” מ’לא י’דינו מ’ברכותיך ” et ” מ’עושר מ’תנות י’דיך “. Ces versets nous enseignent que toute notre subsistance vient d’Hachem. De même, le verset ” לא ידעו מה הוא” a pour initiale le saint nom “הימ”ל ” à travers lequel Hachem fait descendre dans le monde la réussite. On peut aussi voir dans le Rabbénou Bé’hayé évoqué auparavant qu’il fait remarquer que dans le verset ” זה הדבר אשר צוה ה’ לקטו ממנו איש לפי אכלו וכו’” du passage de la Parachat Haman, il y a les 22 lettres de l’alef beth’. Il explique que le fait que ce passage comporte toutes les lettres de l’alphabet et aussi le contenu qui parle de la Parnassah, cela montre combien la lecture de ce passage est d’un très haut niveau, de la même manière que l’on voit à propos du chapitre de Tehilim ” תהילה לדוד (“אשרי”) וכו’”. [Il y a quelques années, j’ai imprimé le passage de la Parachat Haman, avec les noms saints appartenant reliés au sujet de la parnassah, qui sont évoqués de manière allusive dans les versets de la Parachat Haman, mais je ne le publie plus publiquement car Maran Rav ‘Ovadia Yossef zatsal [14] était d’avis (contrairement à ce qui est d’usage ces dernières années) qu’on ne doit pas enseigner publiquement les enseignements cachés de la Kabbalah. Cependant, chaque année le mardi de Parachat Bechala’h, tous les avre’him de notre Colel (qui sont des talmidé ‘Ha’hamim de grandes renommés à qui il est bien sûr autorisé de révéler les secrets de la Torah) lisent la Parachat Haman pour le succès de tous les donateurs, puis tous ensemble mentionnent les noms de tous les donateurs afin qu’ils reçoivent de grandes bénédictions d’Hachem.
- On ne doit pas lire la ‘Parachat Haman’ avant la prière du matin, mais seulement après [15].
- Et enfin, pour conclure il est important de noter que ce qu’ont écrit les Richonim au nom de ‘Hazal que le fait de lire la Parachat Haman tous les jours est une Ségoula pour la parnassah, c’est-à-dire qu’il ne manquera pas son gagne-pain, il aura ce dont une personne a besoin pour manger, boire et s’habiller, et pas comme le monde pense à tort que c’est une Ségoula pour recevoir la « richesse ». Une personne ne doit donc pas être déçue si elle ne voit pas un changement significatif dans ses affaires malgré la lecture de la Parachat Haman. Dans les versets qui traitent de la manne il est écrit : ” וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר ונאמר עוד איש אל יותיר ממנו עד בוקר וכו ‘. Ceux qui ont pris plus de manne que ce qui leur était destiné, leur manne a pourri. On apprend de la manne justement à se contenter du besoin de subsistance nécessaire sans rechercher à s’enrichir et multiplier l’acquisition de biens. Le Rav Eliyahou HaCohen d’Izmir Zatsal a écrit dans son livre plus encore, que pour que la Ségoula est son effet et apporte la parnassah, même pour gagner simplement le gagne-pain de l’homme, il est possible que si un homme a des péchés, cela peut retarder la promesse et empêcher qu’elle ne s’accomplisse. Et dans le livre d’Or Haméir (du Rav Ze’ev Wolf Halevy de Zitomir Zatsal, disciple du Maguid de Mézritch Zatsal) [17], il est écrit même vis-à-vis des besoins minimaux de l’homme, que la lecture de la Parachat Haman n’est pas toujours utile parce que son effet n’est valable seulement pour ceux qui intègrent profondément dans leur cœur la confiance que le Créateur est celui qui pourvoit les besoins de tous. Cependant J’ai entendu de notre ami le Rav Aahron zakai que d’après son expérience avec le public, il n’a jamais vu un homme qui a commencé à lire la Parachat Haman tous les jours, qui n’a pas vu de grandes délivrances au sujet de sa parnassah.