פרשת המן – סגולה לפרנסה

סדר “פרשת המן” שנים מקרא ואחת תרגום (סגולה נפלאה לפרנסה)

כשקוראים את פרשת המן יש להתבונן להשריש את האמונה שכל מזונותיו באים לו בהשגחה (בית יוסף או”ח סי’ א’)

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנְיִךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזוּי בְּהַתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַּנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מַן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:

 

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן-הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם-לֹֽא: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן-הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם-לֹֽא: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָא וְיִפְקוּן עַמָא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ בְּדִיל דַאֲנַסִנוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא:

וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר-יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר-יִלְקְט֖וּ י֥וֹם | יֽוֹם: וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר-יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר-יִלְקְט֖וּ י֥וֹם | יֽוֹם: וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְנוּן יָת דְיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם:

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר משֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת-כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל-יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י (תלונו) תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ: וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת-כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל-יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י (תלונו) תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ: וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ (קֳדָמוֹהִי) יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָא אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא:

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת-תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא-עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל-יְהוָֽה: וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת-תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא-עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל-יְהוָֽה: וַאֲמַר משֶׁה בִּדְיִתֵּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ:

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל-אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל-כָּל-עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם: וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל-אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל-כָּל-עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם: וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן:

וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל-כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל-הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן: וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל-כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל-הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן: וַהֲוָה כַּד מַלִיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵלּ וְאִתְפְּנִיוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְלִי בַּעֲנָנָא:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

שָׁמַ֗עְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: שָׁמַ֗עְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָא תֵּיכְלּוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְׂבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן:

וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת-הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה: וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת-הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה: וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא:

וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל-פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל-הָאָֽרֶץ: וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל-פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל-הָאָֽרֶץ: וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעְדַק מְקַלַף דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא:

וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל-אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה-ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה: וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל-אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה-ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה: וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ גְבַר לַאֲחוּהִי מַנָא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָא הוּא וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִי יְהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל:

זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ: זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ: דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקֵיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵהּ גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵהּ תִּסְבוּן:

וַיַּעֲשׂוּ-כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט: וַיַּעֲשׂוּ-כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט: וַעַבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקָטוּ דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר:

וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי-אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ: וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי-אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ: וּכְלוֹ בְעוּמְרָא וְלָא אוֹתַר דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִיר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ לְקָטוּ:

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל-יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּֽקֶר: וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל-יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּֽקֶר: וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵהּ עַד צַפְרָא:

וְלֹא-שָׁמְע֣וּ אֶל-מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד-בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה: וְלֹא-שָׁמְע֣וּ אֶל-מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד-בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה: וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָא מִנֵה עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה:

וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס: וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס: וּלְקָטוּ יָתֵהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ וּמָא דְמִשְׁתָּאַר מִנֵהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר:

וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל-נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה: וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל-נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחָד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִיאוּ לְמשֶׁה:

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת-קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר-תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר-תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל-הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד-הַבֹּֽקֶר: וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת-קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר-תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר-תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל-הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד-הַבֹּֽקֶר: וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִי מַלִיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֲפוֹ וְיָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָׁלָא בַּשִׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא:

וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא-הָ֥יְתָה בּֽוֹ: וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא-הָ֥יְתָה בּֽוֹ: וְאַצְנָעוּ יָתֵהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דְפַקִיד משֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵהּ:

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי-שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי-שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: וַאֲמַר משֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵהּ בְּחַקְלָא:

שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה-בּֽוֹ: שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה-בּֽוֹ: שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵהּ:

וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן-הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן-הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָא לְמִלְקָטּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ:

וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה עַד-אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי: וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה עַד-אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַר פִּקוּדַי וְאוֹרָיָתַי:

רְא֗וּ כִּֽי-יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל-כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ | אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל-יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי: רְא֗וּ כִּֽי-יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל-כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ | אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל-יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי: חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֲנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֲנַשׁ מֵאַתְרֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי: וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי: וְנָחוּ עַמָא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ: וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ: וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גִדָא חִוָר וְטַעְמֵה כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ:

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן | יִרְא֣וּ אֶת-הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן | יִרְא֣וּ אֶת-הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר משֶׁה דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ מִלֵי עֻמְרָא מִנֵהּ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְיֶחְזוּן יָת לַחְמָא דִי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן-שָׁ֥מָּה מְלֹֽא-הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם: וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן-שָׁ֥מָּה מְלֹֽא-הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם: וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַמָן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן:

כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת: כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת: כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ לְמשֶׁה וְאַצְנְעֵהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְרָא:

וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת-הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד-בֹּאָ֖ם אֶל-אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת-הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד-בֹּאָ֕ם אֶל-קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת-הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד-בֹּאָ֖ם אֶל-אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת-הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד-בֹּאָ֕ם אֶל-קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָא אֲכָלוּ עַד דְאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן:

וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא:

טוב לקרוא פעמיים את הפסוק האחרון, מקרא בלבד בלי תרגום:

וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא: וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא:

אַתָּה יְהֹוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה עָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מָיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם: כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ כָּל צָרְכֵּינוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְּרֻבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:  יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחְסוֹרֵינוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵּינוּ לְכָל יוֹם וָיוֹם מִחְיָתֵנוּ דֵּי מַחְסוֹרֵינוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵּי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵּי מִחְיָתֵנוּ בְּיָדְךָ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעָר גְּמוּלָתֵנוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדֶךָ וְלֹא בִידֵי בָשָׂר וָדָם:

קריאת פרשת המן

להצלחת תורמי המוסדות ברכת אברהם:

למאמר נוסף בענין סגולות לפרנסה, לחץ כאן.

ראינו לנכון לצרף לכאן דברים שכתב ראש המוסדות הגאון רבי אליהו בחבוט, במענה לשאלה מה המקור לקריאת פרשת המן ביום שלישי פרשת בשלח:

פרשת המן כסגולה לפרנסה – כל יום

הנה עצם המעלה בקריאת פרשת המן, כבר הוזכרה בטור או”ח סי’ א’ והובאה בשו”ע שם סע’ ד’ שכתבו: “וטוב לומר פרשת העקידה ופרשת המן”, ופירש שם מרן הב”י טעם הדבר, שהוא כדי לחזק ולהשריש בנו את האמונה שכל מזונותינו ופרנסתנו מגיעה מהקב”ה, בהשגחתו עלינו, עיי”ש.

ולענין שתחשב קריאה זו כ”סגולה לפרנסה”, עיקר הסגולה היא קריאתו בכל יום ויום במשך כל השנה (ולא רק ביום שלישי פרשת בשלח), וכבר מוזכרת סגולה זו בספר תשב”ץ קטן (תלמיד מהר”מ מרוטנבורג)[1] בשם התלמוד הירושלמי (ולפנינו לא נמצא ירושלמי כזה, כיון שביד הראשונים היו הרבה חלקים של התלמוד הירושלמי שכבר נאבדו ואינם מצויים בידינו בעוה”ר[2]), וז”ל: “ירושלמי – כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח הוא שלא יתמעטו מזונותיו, ואני ערב. עכ”ל (ומה שסיים “ואני ערב” ג”כ הוא בירושלמי כמבואר בסידור מהרש”ל[3]). וכן רבינו בחיי[4] כתב וז”ל: “וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות.” עכ”ל.

מה המקור לקרוא ביום שלישי פרשת בשלח דווקא

ועכ”פ למי שקשה לו לקרוא כל יום פרשת המן, מצינו בספר בספר ילקוט מנחם[5] שכתב וז”ל: “הרה”ק רבי שלום מסטראפקוב זצ”ל היה רגיל לומר בשם רבינו הגדול מוה”ר מנחם מנדל מרימנוב זצ”ל, סגולה לפרנסה לקרות פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום ביום ג’ פרשת בשלח.” עכ”ל. וזהו המקור לסגולה שהתפרסמה בשנים האחרונות.

והג”ר מרדכי גנוט שליט”א בספרו לוח דבר בעתו[6] כתב לתת טעם לשבח מה הענין המיוחד ביום שלישי בשבוע דוקא, והוא כמו שמצינו לענין מעמדות שביום שלישי ישנם תוספות של בקשות לפרנסה, מפני שביום שלישי לבריאה נבראו בצמחים והפירות. (ומה שקוראים בפרשת בשלח הוא פשוט, מפני שזו הפרשה שבה מופיע פרשת המן). עיי”ש.

אלא שכאמור, העדיפות היא לקרוא פרשת המן בכל יום במשך כל השנה, שאז יש לסגולה זו מימד של “מובטח לו” ולא רק “סגולה”.

פרטים שונים בסגולת פרשת המן

ולהשלמת נושא, בפרטי סגולת פרשת המן, ראוי לשים לב כמה נקודות:

• חשוב מאוד להבין את מה שאומרים, כדי שע”י הקריאה נשריש את ההבנה שהקב”ה הוא הזן ומפרנס לכל[7]. ועכ”פ גם מי שלא מבין (וכגון בני חו”ל וכדומה), יש להניח שיש תועלת בקריאה בכל זאת, כיון שבתורה שבכתב יש מצוה לימוד תורה אפי’ כשלא מבינים[8], וא”כ מאור שבתורה ישפיע להשריש את המסרים המוזכרים בפרשה גם אם לא מבינים. ומה גם שישנם סודות רבים רמוזים בפרשת המן כפי שנזכיר להלן.
• יש אומרים שקריאת פרשת המן מועילה כסגולה לפרנסה רק אם קוראים אותה “שנים מקרא ואחת תרגום” (דהיינו לקרוא ב’ פעמים כל פסוק, ופעם אחת תרגום אונקלוס על הפסוק)[9].
• רצוי לקרוא פרשת המן במנחת, ובטעמי המקרא[10].
• רצוי לקרוא פרשת העקידה לפני קריאת פרשת המן, כי אז סגולת פרשת המן תועיל יותר לאחר שהקדים לה מיתון הדינים[11].
• רצוי לפני הקריאה להתפלל להקב”ה שיזכה לפרנסה הוא בכל עם ישראל בנחת ולא בצער כדי שיוכל לעסוק בתורה ללא טרדה, וכמו שהקב”ה זן לאבותינו במדבר ע”י המן[12].
• יש לקורא כל מילה בדקדוק גדול, כי לא רק התוכן הוא העיקר, אלא ראוי לדעת שישנם שמות הקודש רמוזים בפרשת המן, אשר דרכם הקב”ה מוריד שפע של פרנסה לעולם. לדוגמא המילה “מן” עם הכולל בגי’ פא”י ובגי’ סא”ל שהם שמות הקודש הקשורים לפרנסה (והשם “מן” כשלעצמו הוא שם קדוש המסוגל לפרנסה, והוא יחד עם השם “מס”[13], ואכמ”ל) וגם “מן” הוא בגי’ מי”ם שהוא ר”ת מ’לא י’דינו מ’ברכותיך, מ’עושר מ’תנות י’דיך. וכן הפסוק: “לא ידעו מה הוא” הוא ראשי תיבות השם הקדוש הימ”ל – שדרכו הקב”ה משפיע הצלחה. וראה גם ברבינו בחיי הנ”ל שכתב שבפסוק “זה הדבר אשר צוה ה’ לקטו ממנו איש לפי אכלו וכו'” שבפרשת המן, ישנם כל הכ”ב אותיות של האל”ף בי”ת, ומהבאר שם שהשילוב בין כ”ב אותיות יחד עם התוכן שהוא נושא הפרנסה יש בזה מעלה גדולה כדמצינו ג”כ לענין פרק תהילה לדוד (“אשרי”) וכו’, עיי”ש. [ובעניי לפני כמה שנים הדפסתי סדר מיוחד של פרשת המן, עם שמות הקודש השייכים לנושא הפרנסה, הרמוזים בפסוקי פרשת המן, אך אינני מפרסם אותו ברבים מפני שדעתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל[14] היתה (בניגוד למה שמתרחש בשנים האחרונות) שאין לפרסם לרבים סודות הקבלה, ואכמ”ל. ועכ”פ אצלנו כל שנה ביום שלישי פרשת בשלח, כל אברכי הכולל (שהם ת”ח מופלגים אשר להם מותר לגלות סודות אלו) קוראים פרשת המן להצלחת תורמי הכולל, ואח”כ מזכירים כולם ביחד את שמות כל התורמים לפרנסה בשפע בעהי”ת.
• אין לקרוא פרשת המן לפני התפילה אלא אחרי כן[15].

ולסיום חשוב לציין, שמה שכתבו הראשונים בשם חז”ל שמי אומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו לו פרנסתו, היינו “פרנסה” כלומר מה שהאדם צריך כדי לאכול ולשתות ולהתלבש, ולא כפי שהעולם טועים לחשוב שיש בזה סגולה “לעושר”, כך שאין להתאכזב אם לא יראו שינוי ניכר בעסקים על אף קריאת פרשת המן. ובפרט שבפרשת המן הרי נאמר “וימדו בעמר ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר”, ונאמר “איש אל יותר ממנו עד בקר. ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש”, והיינו שהמן מלמד אותנו להסתפק במה שצריכים למחיה ולא לרדוף אחר אגירת כספים ללא תועלת אמיתית. וגדולה מזו כתב מוהר”ר אליהו הכהן מאיזמיר זצוק”ל בספרו שבט מוסר[16], שאף לענין הפרנסה ממש (דהיינו מחייתו של האדם), יתכן שאם יש ביד האדם חטאים, הם יכולים לעכב שההבטחה הנ”ל לא תתקיים. ובספר אור המאיר (להרה”ק רבי זאב וולף הלוי מז’יטומיר זצוק”ל, תלמיד המגיד ממזריטש זיע”א)[17] כתב שאפי’ למחייה ממש קריאת פרשת המן לא תמיד מועילה כיון שהתועלת שלה היא רק למי שמשריש בלבו את הביטחון שהקב”ה שהוא הזן ומפרנס לכל. ואולם שמעתי מידידינו מזכי הרבים הרה”ג ר’ אהרן זכאי שליט”א, שמהניסיון שלו עם הציבור שומעי לקחו, מעולם לא ראה אדם שהתחיל לקרוא פרשת המן כל יום תמיד, שלא ראה ישועה בנושא פרנסתו.

מקורות:

[1] סי’ רנ”ו.

[2] והרבה דוגמאות לכך מביא הגאון מהר”ץ חיות מגילה דף י”ב ע”ב, קחנו משם.

[3] שהעתיק מהירושלמי בזה”ל: “אמר רב בון, ואני ערב בדבר”. עכ”ל.

[4] פרשת בשלח ט”ז ט”ז.

[5] במהדורת ירושלים תשנ”א, הוא בהוספות ומילואים עמ’ רצ”א, ובמהדורת תשס”ז הוא בעמ’ רס”ח.

[6] תשע”ד ו’ שבט.

[7] כך עולה מדברי הב”י שהזכרנו לעיל. ובכן במשנ”ב סי’ א’ סקי”ג נקט דמה שכתב המג”א שם סק”ח לענין פרשת העקידה, הוא נכון גם לגבי פרשת המן, והוא ש”אין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר” עכ”ל.

[8] שו”ע הגר”ז הל’ ת”ת סוף פ”ב. ועוד. ואכמ”ל.

[9] דרך ישרה סוף שה”ת משם ש”ך וכדברי המקובלים. וכ”כ מהר”א הכהן זלה”ה בשבט מוסר פרק מ’ בשם במקובלים. וכ”כ ברוח חיים פלאג’י סי’ א’ סקכ”ח ובספרו עתרת החיים סי’ א’. ועיין ספר נוהג כצאן יוסף הגהת כל יום סי’ ל”ד בשם ספר הישר לר”ת ז”ל.

[10] ספר סדר היום (לרבי משה אבן מכיר ז”ל בן דורו של הב”י) בפרק “כוונת וסדר תפלת שחרית”. וכן בפרמ”ג או”ח סי’ א’ א”א סק”ז כתב לקרוא פרשת המן בטעמים עיי”ש.

[11] ספר יש נוחלין הורוויץ בהגהות דף י”א ריש ע”ד (במהדורת אמשטרדם).

[12] ספר סדר היום שם.

[13] מדרש תלפיות.

[14] במכתב כת”י הנדפס בירחון יתד המאיר אב התשע”ה.

[15] כמו שכתב ביפה ללב סי’ א’ סקכ”ד כתב עפ”י המבואר בספר החסידים סי’ תשנ”ב שאין לאדם לבקש צרכיו קודם שיבקש חפצי שמים תחלה, ובאמירת פרשת המן הרי הוא כמבקש צרכיו. וכ”כ בספר מאורי אור חלק בן נון דף קמ”ה משם הזוהר הקדוש פרשת פנחס דף רכ”ו ע”א, שיאמר פרשת המן לאחר התפלה. וכ”כ מרן החיד”א בספר טוב עין סוף סימן י’. וכ”כ בילקוט יוסף הל’ תפילה סי’ א’ בהערות.

[16] פרק מ’.

[17] פרשת בשלח.

עד כאן תשובות של מורינו הגאון רבי אליהו בחבוט שליט”א.

למפתח כל הסגולות לפי סדר הנושאים, ראה כאן.

שאלות נפוצות בענין פרשת המן

• מהי פרשת המן? הם הפוסקים בחומש שמות פרק ט פסוק טז פסוק ד עד פרק טז פסול לו. פסוקים אלו עוסקים בענין “המן” שהיה המאכל שבדרך נס ירד מן השמים במשך תקופת שהיית עם ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים.
• מדוע קריאת פרשת המן נחשבת כסגולה לפרנסה? מרן ה”בית יוסף” מסביר שזו סגולה לפרנסה כיון שהפסוקים האלו מראים לאדם שמקור לפרנסה שלנו היא מהקב”ה, כמו שהיה בולט לכל כאשר המזון ירד מהשמים. ועל ידי שאנחנו משרישים בעצמנו תובנו זו, אנחנו זוכים לפרנסה. אבל יש בזה גם סודות טמונים בפסוקים, שנותנים להם כח סגולי לפרנסה.
• מתי קוראים פרשת המן? ההמלצה היא לקרוא כל יום, כמו שכתבו בשלחן ערוך אורח חיים סימן א’. אבל מי שלא יכול לקרוא כל יום, חידש האדמו”ר רבי מנחם מנדל מרימינוב שיש סגולה לקרוא לפחות פעם בשנה – ביום שלישי של פרשת בשלח.
• לצורך הסגולה, צריכים לקרוא פסוקי פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום? בספר דרך ישרה כתב שעיקר הסגולה היא כאשר קוראים פעמיים מקרא ופעם אחת תרגום אונקלוס, כפי שמבואר בפנים.