מקורות ונימוקים:
סגולות לחינוך ילדים
חלק מהדברים דלהלן כבר פרסמנו בעניינו בעילום שם (ולעיתים תחת שם בדוי) במקומות שונים, ובהזדמנות זו שבאה שאלה על כך, ראינו לנכון לפרסם את הדברים בשלמותם במרוכז, ואולם בהשמטת חלק “הקמיעות” שאינם מתאימות לכלל הציבור.
יש לציין שבחלק מהסגולות דלהלן, מוזכר במקורות שזוכים ל”בנים תלמידי חכמים”, ובחלקם מוזכר “שניצלים מצער גידול בנים”, ובחלקם מוזכר ש”אין בניו יוצאים לתרבות רעה”, או אף “להחזיר בתשובה בנים שהמירו דתם”, ועוד לשונות ואופנים שונים, וכאן הבאנו הכל בחדא מחתא, כיון שכל הדרכים פונים לענין אחד, שיהיו דורות ישרים מבורכים. וכמו כן חשוב להדגיש שכאן יפורטו רק את הסגולות המיוחדות לענין לזכות שיהיו הבנים עובדי ה’, אך ישנם סגולות ותפילות שמועילות מאוד לכל ישועה (כגון לנדב אמירת “נשמת כל חי” בפני עשרה, סעודת הושע בן בארי, וסגולות רבות כאלו), וממילא מועילות גם לענין זה. וכמו כן נפרט לקמן רק דברים שהם בגדר “סגולה” או בדומה לזה, כלומר פעולות שעל ידם זוכים לעזרה ממרום שלא עפ”י דרכי הטבע, אך כמובן קיימות פעולות ועצות אחרות שהם בגדרי ההגיון (אף שהשפעתם היא ממקור רוחני) – ועצות כאלו לא נמנו במסגרת זו.
ואולם תחילה וראש יש להדגיש את שני הנקודה העיקרית (מצד ההורים) שיש בה כדי להשפיע על מצב הרוחניות של הצאצאים:
- א. הדבר הראשון והשורשי ביותר, היא שמירת (ותיקון) מידת היסוד של ההורים בכל דבר וענין (כמבואר בתיקוני הזוהר תיקון נ”ג דף פ”ז ע”ב, ומתברר גם מתוך דברי הגמ’ בנדרים דף כ’ ע”א בענין שמירת העיניים, ועיין שבועות דף י”ח ע”ב בענין “כל הפורש”, וכן מצינו כיו”ב בגמ’ ביומא לגבי הצניעות של קמחית, ויש בכל זה אריכות גדולה בספרי דבי רב) וכל שכן בכל הנוגע לעת היצירה ולכוונות הרצויות בזה (זוה”ק פרשת ויקרא דף נ”ו ע”א, ועיין עירובין דף ק’ ע”ב). וראוי היה להרחיב ולפרט בכל זה, אבל אין אפשרות לעשות כן לכלל הציבור.
- ב. וכמו כן ראוי לשים לב ל“סגולה” העיקרית לזכות לבנים לימודי ה’, והוא להרבות בתפילה ובדמעות על בניו ובנותיו (כמבואר בתנא דבי אליהו רבה פרשה ח”י, “מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר וכו'”, וגם בזה יש אריכות גדולה בספרים, ואכמ”ל), ודמעות של אמא פועלות הרבה בזה (הגרמ”מ שך זצ”ל). “אין מושג של הצלחה בחינוך, איש אינו יכול לטעון כי כוחותיו עשו את החיל הזה, ובזכות פעולותיו ומעשיו הוא זכה לראות נחת מילדיו. לבנים כשרים, צדיקים ויראי שמים, זוכים רק על ידי תהלים ודמעות.” (הגרי”ז מבריסק זצ”ל, מובא בספר כזה ראה וחנך). ועיין בדברי רבינו משה אלשיך בפירושו לשמואל א’ פרק ב’ פסוקים י”א וי”ב, שמבאר שעלי הכהן הגדול גידל וחינך את בניו יחד עם הנער שמואל, וכאשר גדלו הנערים, בניו לא היו שלמים בצדקתם ונאמר עליהם בפסוק שהם “בליעל” ח”ו, ואילו שמואל גדל להיות צדיק ונביא הגדול בדורו, ונתקשה האלשיך כיצד יתכן שמאותו “מחנך” יצאו תוצאות שונות כל כך, ועל זה מבאר האלשיך שהדבר לא תלוי כל כך ב”חינוך”, אלא העיקר היא התפילה, וחנה התפללה הרבה על שמואל וכאן טמון ההבדל, עיי”ש (ובכן רבינו משה אלשיך הכיר מקרוב מציאות זו, כי בנו יצא לתרבות רעה והמיר את דתו ר”ל, והאריז”ל הכין עבור האלשיך תפילה מיוחדת להתפלל על בנו, ולאחר שהתפלל במשך תקופה, בנו חזר בתשובה וחזר לדת ישראל). ואכמ”ל.
ולאחר ביאור שני הנקודות העיקריות הנ”ל, עתה נוכל להציג בקצרה את שאר ה”סגולות” שנאמרו לענין זה:
סדר הבוקר:
- א. כשהאב טובל במקוה, יוסיף טבילה אחת על כל ילד וילד (אדמור”י בעלזא).
- ב. מצות תפילין כראוי (מוהר”א חמווי בספר ימלט נפשו).
בסדר התפילה כל יום:
- א. בברכת התורה, לכוין ב”והערב נא וכו'” (של”ה). ובעת אמירת המילה “צאצאינו” יכוין שמות כל בניו עם שם האמא (הגר”ש קובלסקי זצ”ל). ויברך כל הברכה בשמחה על הזכות לעסוק בתורה, שעי”ז תתקבל התפילה שיהיו גם צאצאיו לומדי תורה לשמה (באר יעקב בשם מהרי”א).
- ב. בפרשת העקידה, לכוין במילים “וילכו שניהם יחדיו” (מישרים מגיד).
- ג. בפרשת הים, לכוין במילים “תביאמו ותטעמו בהר נחלתיך” (ספר הזכירה).
- ד. בברכות ק”ש, לכוין במילים “אבינו אב הרחמן וכו’ ותן בלבנו וכו'” (של”ה). ובפרט במילים “ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד” (שלמי ציבור). וכן בכל מקום שמוזכר בתפילה בקשה על יראת שמים, יכוין שיהיה גם על זרעו (שבט מוסר).
- ה. בקריאת שמע באמירת “ה’ אלקינו ה’ אחד” לקבל אלקותו יתברך על עצמו ועל כל זרעו אחריו (טהרת הקודש). וי”א שהוא בתיבת “אלקינו” (עמק יהושע אחרון).
- ו. בפסוק “ושננתם לבניך וגו'”, לכוין שסופי התיבות של הפסוק (של כל הפסוק כולו) הם בגי’ כת”ר, ויכיון שעל ידי שמלמדים את הבנים ואת התלמידים זוכים למעלת כת”ר. (מישרים מגיד).
- ז. בברכת “אתה חונן לאדם דעת” יכוין גם על בניו (יערות דבש).
- ח. באמירת “השיבנו”, להוסיף את התפילה שהכין האריז”ל עבור מהר”מ אלשיך לאחר שבנו השתמד (הנוסח כאן).
- ט. במודים, לכוין באמירת “לדור ודור נודה לך” (מוהרי”ד מבעלזא)
- י. להקפיד להתפלל במקום שיש שם ברכת כהנים (עפ”י מדרש תנחומא: “יאר ה’ פניו – יעמיד ממך בנים בני תורה”).
- יא. יקפיד להתפלל על בניו בעת פתיחת ההיכל, ובפרט באלול ובימים הנוראים (מועד לכל חי).
- יב. כשפותחים את ספר התורה להראותו לציבור, יסתכל האב בשמות הוי”ה ויכוין במחשבתו לשלב את שם השם עם שם בנו, ויכוין שאור קדושתו יתברך תאיר על נשמת בנו. (שימוש שיר השירים).
- יג. ב”ובא לציון”, לכוין ב”ולא נגע לריק ולא נלד לבהלה” (של”ה). והאדמו”ר מבויאן שליט”א מורה לכוין גם במה שלפני כן “הוא יפתח לבנו בתורתו וכו'” (ועיין לעיל בשם שבט מוסר).
- יד. בברכת המפיל, במילים “ותהא מיטתי שלמה לפניך”, יכוין על זרעו שיהיו יראי ה’ ועוסקי תורה לשמה (אלף המגן על המטה אפרים).
ערב שבת:
- א. להקפיד מאוד לגזור ציפורניים בכל ערב שבת (הגה”ק ה”אהבת ישראל” מוויז’ניץ זצ”ל)
- ב. בעת הפרשת החלה, תתפלל שיהיו בניה ת”ח (הגהות מיימוניות סוף זרעים)
- ג. “אמר רב הונא הרגיל בנר (נרות שבת ונרות חנוכה – רש”י, וכן נמי נרות ביהכנ”ס וביהמ”ד – ראבי”ה), הויין ליה בנים תלמידי חכמים” (שבת דף כ”ג ע”ב). והיינו שתהיה הנר יפה (טור), ולהדר במצות הדלקת הנרות בדקדוקיה והידוריה (רבינו יצחק סגי נהור בן הראב”ד, לגבי נרות חנוכה מיהא), ושתהיה ההדלקה בזמנה (רבינו יונה), וידליק בשמן זית דוקא לסגולה זו (החיד”א), ויהיה הכלי נאה ונקי (פלא יועץ), וירבה בכמות הנרות (כמפורש בהמשך הגמ’ שם), ויקפיד שהנרות יהיו בדרום (עוד יוסף חי דרושים). ותתן צדקה לפני הדלקת הנרות (ספר רפאל המלאך). וצריך שהאשה תכוין בעת ההדלקה כי ב’ פעמים נ”ר הוא בגי’ שם שד”י, כלומר שע”י ההדלקה תשרה אור השכינה בבית לומר “די” לסטרא אחרא השרויה בבית (סדורו של שבת). ויש להתפלל על הבנים אחר ההדלקה (רבינו יונה ורבינו בחיי). ובעת התפילה, תעצום עיניה ותפרוס ידיה אל מול פני הנרות (חזון עובדיה). וראוי שתהיה התפילה עם דמעות (מוהרי”ד מבעלזא). ויש להרבות מאוד בבכי ובתחנונים בעת זו, כי היא סגולה בדוקה (חזון איש). וי”א שצריכים שהבעל והבנים ילמדו תורה ליד הנרות (מעבר יבק עפ”י הזוה”ק). וכל שכן אם תמיד מזכה את הרבים להיזהר בנרות שבת, שיזכה ל”בנים גדולי ישראל” (משנה ברורה).
- ד. וכדי שגם הבעל יהיה לו חלק במצות נרות השבת, יכין את הפתיליות, ובעת ההכנה יתפלל “בכח סגולת מצות הדלקת נרות שבת קודש תזכנו לנו ולזרענו לנר מצוה ותורה אור, ויאירו וישלמו רמ”ח אברי נפש רוח ונשמה, ותזכנו שנהיה אנחנו ובנינו וחתנינו ונכדינו וכל יוצאי חלצינו מאירים בתורה ובמצות” (חסד לאלפים למוהר”א פאפו).
- ה. אחרי הדלקת הנרות, האשה תקרא את ההפטרה של יום הראשון של ראש השנה, דהיינו שמואל א’ מתחילת הספר עד “וירם קרן משיחו” (אע”פ שמפורסם שסגולה זו היא לחשוכי בנים, קבלה היא בידי חכמי ירושלים בשם האריז”ל שמועילה גם שהבנים יהיו יראי חטא, כמובא בספר זר זהב). וטוב שתבין ותכוין במה שקוראת (קיצור שו”ע).
- ו. להקפיד על תוספת שבת, דהיינו לקבל את השבת לפני הזמן. ובמשך הזמן של התוספת, לקרוא תהילים על הילדים, כי מועיל מאוד באותו זמן (אמרי אמת מגור).
- ז. בעת קריאת שיר השירים, כשאומר הפסוק “אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו’ ורעי את גדיותיך וגו'” יתפלל במחשבה שיגדל את בניו לתורה לחופה ולמעשים טובים (ספר ברכת ישועה על שיר השירים). וכמו כן, כשאומר “הדודאים נתנו ריח”, יתפלל במחשבה על בניו שיהיו ת”ח (סידור ישועות ישראל).
שבת:
- א. בליל שבת יברך את בניו שיהיו יראי חטא ות”ח (מנהג קדמונים הביאו רבי בצלאל מפרידבורג אחי המהר”ל). והיינו מיד כשחוזר מבית הכנסת (בן איש חי). וי”א אחרי הקידוש (פלא יועץ). ומלבד שיברך שיהיו כאפרים וכמנשה ושאר הבקשות, יקרא גם את הפסוק “ונחה עליו רוח ה’, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'” (מעבר יבק). ואם יכול אז לברך ע”י עשרה מברכים שיניחו ידיהם ביחד, יראו פלאות (שיבת ציון מוצפי).
- ב. יסתכל על נרות השבת (וכן נרות חנוכה) ויאמר כתוכן תפילה זו: יהי רצון שימשך מאור הנרות אור גדול על פלוני בן פלוני, להאיר את נשמתו להתחזק בתורה ויראת שמים (שימוש שיר השירים). ועצה טובה קמ”ל לומר תפילה זו בעת שמברך את הילד.
- ג. להיזהר מדברים בטלים בשבת (שפע חיים מצאנז).
- ד. לשיר את הפיוט “אודה לא-ל לבב חוקר” (קבלה מפי הגר”ח מוולאז’ין, והיה נוהג לאומרו בליל שבת).
- ה. ב”בריך שמיה”, יכוין באמירת “ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך” (חסד לאלפים).
- ו. יקנה לילדיו הנחת הרימונים על ספר התורה (שיבת ציון בשם אביו רבי סלמאן מוצפי זצ”ל)
מוצאי שבת:
- א. לומר לפני ההבדלה “ה’ צבאות עמנו וגו'” ג’ פעמים, “ה’ צבאות אשרי אדם וגו'” ג”פ, “ה’ הושיע וגו'” ג”פ. (רבי פנחס מקוריץ). ואולם י”א שסגולה זו היא רק למי שבניו מתים ח”ו ולא לצער גידול בנים רוחני.
- ב. לומר את ההבדלה בנעימה ובשיר (ספר שימוש שיר השירים).
- ג. לעשות את ההבדלה עם הדסים (מהרש”א, ומובא בכף החיים). ויש אומרים דלאו דוקא הבדלה, אלא צריכים לעשות מה שמוזכר בזוה”ק, לקחת שני “אגודות” של הדסים להריח בהם בשבת לכבוד השבת (בעל הבן איש חי בספר בן איש חיל).
- ד. “אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות – הויין לו בנים זכרים וכו’ רבי יהושע בן לוי אמר בנים ראוין להוראה, דכתיב להבדיל ולהורות” (שבועות דף ח”י ע”ב). ופירש הגר”ח קנייבסקי דיש להקפיד להבדיל על יין אדום ולא על מיץ ענבים.
- ה . להדליק נרות במוצאי שבת (לכבוד השבת שיצאה), סגולה ל”חתנים” תלמידי חכמים (הגה”ק ר’ מאטיל סלונים זצ”ל).
- ו. בסעודת מלווה מלכה להתפלל על בניו שיהיו צדיקים (בשם רבי בנימין זאב חשין זצוק”ל).
ימים טובים:
- א. לשמוח בשמחת יו”ט (מוהר”א חמווי בספר ימלט נפשו).
- ב. לקבל פני רבו בחגים וראשי חודשים (כף החיים פלאג’י).
במעגל השנה:
- א. לבקש (במחשבה וי”א בדיבור) בעת אמירת “איה מקום כבודו להעריצו” של ר”ה ויהכ”פ, שיהיו בניו צדיקים (אריז”ל). ויבקש (כלומר יכוין) בעת ההיא שה’ ימלא את בקשתו זו בזכות השם הקדוש יֻהָ (ספר שם טוב הקטן).
- ב. יקנה ארבעת המינים מהודרים (אליה רבא בשם מהרי”ל). אבל צריך שיהיה לשם שמים ולא כדי להתפאר (מועד לכל חי).
- ג. בשעה שאוגד את הלולב, יתפלל על זרעו שיהיה זרע כשר, כי ערבה בגי’ זרע (שערי ציון הקדמון).
- ד. לשמוח בשמחת תורה (מועד לכל חי). וכבר ידוע שאביו של מרן הגרע”י זצ”ל היה שמח ומשמח אחרים מאוד ביום שמחת תורה.
- ה. בפסח שני (יום שקבעו חכמי טבריה להיות ההילולא דרבי מאיר בעל הנס) ידליק נר לכבוד התנא ויתפלל על זרעו ויאמר ‘אלהא דמאיר ענני’ ג’ פעמים ויאמר הפסוק “יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם” (זה הפסוק שדרשה ברוריה אשת רבי מאיר שיש להתפלל על הפושעים שיחזרו בתשובה ולא שימותו, כי נאמר יתמו חטאים ולא חוטאים, ומוזכר בגמ’ שרבי מאיר התפלל והם חזרו בתשובה). ויקראו בפרשת בהעלותך את הפסוקים של פסח שני. (כל זה מפי השמועה, ואין המקור ברור).
- ו. ערב ר”ח סיון הוא הזמן הטוב ביותר לבקשה על הילדים, וראוי להתענות ביום זה (חמדת ימים, של”ה).
- ז. להיות נעור בליל שבועות (טור ברקת).
- ח. האשה תכין את הפתיליות של נרות חנוכה, כדי שגם לה תהיה חלק במצוה (מועד לכל חי, ויש חולקים).
- ט. יתפלל על בניו לפני הדלקת נרות חנוכה בזכות המצוה (פלא יועץ ובני יששכר). ויתפלל גם אחרי ההדלקה כמו לגבי נרות שבת (מנהג). ושערי שמים פתוחים לתפילה על הבנים בעת הדלקת נרות חנוכה (המנוח הגר”א שטיין זצ”ל שהודיע כן בחלום למקורבו).
תפילות ואמירת פסוקים ולימודים לכל עת מצוא:
- א. לבקש מתלמידי חכמים להתפלל על הילד (כמו שעשתה אמו של ריב”ל אשר עליה נאמר אשרי יולדתו).
- ב. שהאמא תתפלל על בניה “יהי רצון שיהא כרבי שמעון” (מכות דף י”ז ע”ב וברש”י שם).
- ג. לקרוא כל יום פרשת בראשית עד “אשר ברא אלקים לעשות”. (מוהר”ח פלאג’י בשם ספר המידות).
- ד. לקרוא ז’ פעמים פרק ע”ג שבתהילים בכל יום (רב האי גאון). ויש אומרים דסגי בד’ פעמים (הרב בעל שימוש תהילים שליט”א עפ”י כת”י עתיקים).
- ה. לקרוא כל יום פרק תהילים לפי הגיל של הנער, לדוגמא אם הגיל הוא י”ח, יקרא פרק י”ח (סגולה מקובלת בחוגים החסידיים).
- ו. לקרוא תהילים פרק צ’ עד פרק ק”ב (רבי אשר פריינד זצ”ל).
- ז. מזמורים: ק”י, קי”א, קל”ז, מסוגלים ליראת שמים (בעל שימוש תהילים כהן שליט”א), ואמנם זו סגולה ליראת שמים לעצמו, אפשר לכוין לקרוא לזכות בניו.
- ח. לקרוא פרשת הביכורים (מוהר”א חמווי בספר ימלט נפשו. ומביאים כן גם בשם ספר המידות).
- ט. שהאשה תקרא שמואל א’ פרק א’ כל יום (רבי משה מנדל זצ”ל). ולכאו’ הכוונה היא פרק א’ יחד עם “ותתפלל חנה”.
- י. לספר סיפורי ניסים על הענין הנצרך (אגרא דכלה, צדקת הצדיק, ועוד), דהיינו על בנים שחזרו למוטב. ואפשר לעשות זאת בעת שמתפללים על הבנים, להזכיר “מי ששמע לתפילת רבי משה אלשיך להחזיר את בנו בתשובה, הוא יקבל ברחמים את תפילתי וכו’. וכיו”ב.
- יא. לימוד בספר זרע שמשון למהרש”ח נחמני זצ”ל (עפ”י הבטחת הרב המחבר בהקדמה: “ועיניכם תראינה בנים בני בנים כשתילי זיתים סביב לשלחנכם, חכמים ונבונים” עכ”ל).
- יב. לימוד בספר עת לעשות (עפ”י המבוא).
- יג. לימוד ספר דגל מחנה אפרים (הרה”ק רבי ישראל מרוז’ין זצ”ל)
- יד. להקפיד לקרוא ברכת המזון מתוך הסידור (הרה”ק רבי שלמק’ה מזוועיהל זצ”ל).
- טו. מידי פעם בפעם לשים את היד על המזוזה ולומר: יהי רצון שכל צאצאינו יהיו קדושים וטהורים (הנהגת הג”ר מצליח מאזוז הי”ד).
- טז. לימוד מסילת ישרים פרק כ”ה כל יום (המקובל הג”ר יעקב עדס שליט”א).
פעולות מיוחדות:
- א. וז”ל מוהרח”ו: “אי אית מי שנשתמד, קח מי שתוקים הנשאבים קודם זריחת השמש, והב אותן במנא חדתא, ואמור באוזן שמאלא דיליה בההוא מנא בלחש י”ח פעמים ברכה הנ”ל (פי’ ברכת “השיבנו אבינו לתורתיך וקרבנו מלכנו לעבודתך וכו'” עד הסוף, בלי שם ומלכות כמובן). ולבתר הכי הב ליה למשתי מניה אל ההוא דאשתמד, ובודאי יחזור בתשובה.” עכ”ל. [“מים שתוקים” יש שפירשו שלוקח בשתיקה (ויתכן לפ”ז דצריך שלא ידבר דברים אחרים מאז ששאב את המים ועד שמשקה את הנער – עיין ספר גימטריאות לרבי יהודה החסיד עניינים שונים סימן קע”ג), ויש מפרשים דהיינו מים שאינם זורמים כגון מי באר]. ומשמע שצריכים לומר את האמירה באוזן של המשומד כאשר מחזיק בידו את הכלי (וכן מבואר בקדושת יצחק כדורי ח”ה שיש לומר באוזנו השמאלית “ועל” הכלי של מים), אך בספר שימוש תהילים כהן מביא סגולה זו (בשם “אחד מן הקדושים”) בזה”ל (הסוגריים במקור): “קח מים בשתיקה קודם זריחת השמש, ושים תוך כלי חדש, ואמור באוזן הכלי השמאלית (היינו ידית של הכוס או הכלי) את ברכת הרוצה בתשובה ח”י פעמים, ותן לו לשתות, ויחזור מטעותו.” עכ”ל.
- ב. סגולת הלבינה, הארכנו בה במקום אחר (לחץ כאן).
- ג. לעסוק בשחיטה ובדיקה (ספר שבחי הבעל שם טוב. ומיהו בספר אמרי פנחס כתב דאם השוחט אינו צדיק גמור אזי הניצוצות מקטרגים ויש לו צער גידול בנים ח”ו. ולכאו’ אם יעסוק בתורת שחיטה ובדיקה יועיל ללא חשש קיטרוג).
- ד. יכתוב ס”ת (ספר החינוך).
- ה. לבדוק מזוזות לעיתים קרובות (ספר הזכירה).
- ו. לעסוק בשדכנות לשם שמים (החוזה מלובלין).
- ז. “ילחך” את עפר הריצפה מול ארון הקודש בבית הכנסת, תוך כדי שמתפלל על בניו (מוהר”ח פלאג’י).
- ח. יהיה גולה למקום תורה ואז “מובטח לו שבניו תלמידי חכמים” (פלא יועץ ערך גלות).
- ט. להיות סנדק (הגרע”י זצ”ל).
- י. יקח ו’ שקדים, ויכתוב על כל שקד אות אחת משם הקדוש של המחשבה (ט-פ-ט-פ-י-ה), ולפני הכתיבה יאמר כתוכן הזה: הריני כותב שם המחשבה בעבור פלוני בן פלוני בני, כדי שבכח שם המחשבה תשנה את מחשבתו לטובה ולעבודת ה’ ולמצותיו. ע”כ. ויתן לנער לאכול את השקדים. (הרב בעל שימוש תהילים שליט”א בשם ספרים כת”י). ובספר קדושת יצחק כדורי ח”א דף ק”ן מביא סגולה זו, ושם מבואר שאין צורך לאכול שלם, אלא אפי’ לכתחילה יכתשם ויערבם בתוך האוכל או בשתיה, והוסיף עוד, שמלבד כתיבת השם טפטפיה, תכתוב גם על שקדים (אין צורך בשקדים שלמים, אפשר בחתיכות של שקדים) את השמות דלהלן (כל אות על חתיכה אחרת): על צבא תהיה לי לצבא, על מגן תהיה למגן, צוה פחד על לב זר.
- יא. כשקורא שיר השירים בערב שבת, יכוין לפני תחילת הקריאה בשילוב הוי”ה אדנו”ת, ובזה גורם לעורר אהבת הקב”ה על כנסת ישראל, ואז יבקש בזכות זה שהקב”ה יעורר את אהבתו על הנער פלוני. (הרב בעל שימוש תהילים שליט”א).
- יב. יכתוב לנער שם הוי”ה משולש, דהיינו כזה: י יה יהו יהוה, ויראה לנער את הכתב, וככל שיהיה הכתב בקדושה יותר, יועיל יותר (ספר שימוש תהילים).
- יג. יבחר במחשבתו גוי מסוים הידוע לו, ויבקש מהקב”ה שיקח את המידות הרעות וכיו”ב מהנער היהודי פלוני בן פלוני, ויתן אותם על הגוי הפלוני (רבי מנחם מנדל מרמינוב זצ”ל, והוא כעין מש”כ בספר חסידים שאפשר למכור מחלתו לגוי).
- יד. יקרא פסוקים דלהלן (תהילים י”ט פסוקים ח’ ט’ י’ – כל פסוק יש בו פעמיים חמש מילים) וימנה את המילים ביד ימין (או היד החזקה אצלו), באופן שמתחיל את הספירה מהאגודל, כך שבכל ספירה יפול שם הוי”ה באצבע הנקראת אצבע, וכיון שחלו ששה הויו”ת על האצבע, יהיה בה כח רוחני, ואז יצביע על הנער ויכוין לבטל הרע שבו. ואלו הם הפסוקים: תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. עֵדוּת יְהֹוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי יְהֹוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. מִצְוַת יְהֹוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת יְהֹוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מִשְׁפְּטֵי יְהֹוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: (ספר שימוש תהילים כהן).
- טו. באמצעות מטלית מעט לחה, לנקות את האבק שבמדפי הספרים בבית הכנסת, ואת האבק שבארון הקודש ומעליו, ולהניח את המטלית מתחת לכרית הנער בעת שינתו, ולהתפלל שזכות זו תעמוד שיתחזק בתורה ויראת שמים וכיו”ב. (אמרי אינשי).
- טז. יעשה עוגה עגולה וילוש אותה ויחקוק על הבצק את השם הקדוש: “שמשיה” (עם ניקוד שוא פתח שוא פתח פתח). ויאמר: “יהודי אני, יהודי אחיה, יהודי אמות. יהודי יהודי יהודי”. ואחר כך יאפה אותה. והאוכלה ודאי לא ימיר דתו ולא יצא לתרבות רעה. (הרב בעל שימוש תהילים כהן בשם החיד”א).
- יז. לקחת בגד של הנער, ולהוציא חוטים ממקום בית השחי, ולשזרם יחד לעשות מהם פתילות לנרות שבת, וכשתדליק את הרות תאמר “כשם שהפתילה בוערת לכבוד שבת כך יתעורר ויבער לבו של בני פלוני לה’ יתברך”. (ספר מזקנים אתבונן בשם בעל ספר יסוד ושורש העבודה).
- יח. עבור נער או נערה שרוצים לצאת לתרבות רעה ח”ו וכיו”ב, ילחש באוזן של אותו אדם את המילים הבאות: צַתְבֵנַס צַתְבונֵס. ואם עושים כן “תיכף ילך מהם היצר הרע”. (ספר קדושת יצחק כדורי ח”א עמ’ תרכ”ב). ואולם זו “קבלה מעשית”, וכבר הזהיר האריז”ל שאין להשתמש בכיו”ב מכמה טעמי. ומיהו אפשר שאם הוא שמד רוחני לגמרי, יש להקל, וצ”ע.
- יט. להלן יחוד שכתב בשער רוח הקודש “להחזיר הרשע בתשובה” (ואם כי נקט שם שהאדם החוטא יכוין זאת כדי שעי”ז יחזור בתשובה, מ”מ יתכן דלאו דוקא החוטא עצמו אלא אפשר שיועיל גם שהאב יכוין שעושה כן עבור בנו שיחזור בתשובה וכיו”ב). וזהו היחוד: כל יום כשלומד תורה, יכוין כדלהלן: ביום ראשון בשבוע, יכוין מַצַפַץַ בניקוד קַח. ביום ב’ בשבוע, יכוין מְצָפְץָ (נ”א מֳצֳפֳץֳ) בניקוד לְךָ. ביום ג’, יכוין מַצִפַץִ בניקוד סַמִּים. ביום ד’ יכוין מָצָפָץָ בניקוד נָטָף. ביום ה’, יכוין מוּצְפֵץֶ בניקוד וּשְׁחֵלֶת. ביום השישי, יכוין מֱצֶפְץָ בניקוד וְחֶלְבְּנָה. בליל שבת קודש, יכוין מַצִפַץִ בניקוד סַמִּים. ביום שבת בבוקר, יכוין מוּצְפֹץָ בניקוד וּלְבֹנָה. במנחה של שבת, יכוין מַצָפַץָ בניקוד זַכָּה.
צדקה וחסד וכיו”ב
- א. “רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה – זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה וכו'”. (בבא בתרא דף ט’ ע”ב). ועוד יותר אם גם מפייס את העני בדברים, מלבד נתינת הצדקה (אלפא ביתא דבן סירא). ואפי’ אם בניו כבר נוהגים שלא כשורה, בזכות הצדקה שנותן האב, יתנו לבם לשוב מדרכם הרעה (צדקה לחיים).
- ב. לרוץ לכבוד העני (מסכת דרך ארץ זוטא).
- ג. הממלאים כסם של תלמידי חכמים, זוכים לבנים נביאים נאמנים (זוהר פרשת מצורע).
- ד. לתת נרות לת”ח ללמוד בהם (דרך ישרה). ועל זה הדרך כבר הזכרנו לעיל דברי הראבי”ה שנתינת נרות לבית הכנסת ובית מדרש הוא בכלל “הרגיל בנר” שזוכה לבנים ת”ח. ובימינו, לשלם חשבון החשמל של בית הכנסת או בית המדרש הוא בכלל סגולה זו (הרה”ג רבי יאשיהו פינטו. תפארת שמשון).
- ה. להיות רגיל לתת מתנות לת”ח (מוהר”א חמווי בספר ימלט נפשו).
- ו. מי שדואג לפרסתם של דורשי ה’, אין בניו יוצאים לתרבות רעה (ספר המידות).
- ז. להשאיל ספרים לאחרים (אחרונים עפ”י מדרש במדבר רבה).
- ח. לקבל עניים בספר פנים יפות (ספר חסידים)
- ט. הכנסת אורחים בביתו (כף החיים פלאג’י בשם ספר חרדים. ועיין סנהדרין ק’ ע”ב). והוא שיעשה כן בשמחה ובקורת רוח (מובא בשם הבעל שם טוב).
- י. ישמח חתן וכלה, ויתפלל בזכות זה לזכות בבנים ת”ח (ילקוט יוסף)
עם הנער:
- א. להראות לנער את שם הוי”ה הכתוב בספר תורה (חיד”א בדבש לפי)
- ב. לפני שמשוחחים עם הנער כדי לחזקו בעניני עבודת ה’, יאמר הפסוק “קראתי בכל לב וגו'” (הרה”ג רבי יאשיהו פינטו שליט”א)
עבודת ה’ ומידות טובות וכיו”ב:
- א. שאפי’ קורות הבית לא יראו שערות האשה (יומא דף מ”ז ע”א). וכן שאר ענייני צניעות האשה (ירושלמי מגילה א’ י’, מדרש רבה במדבר ח’ י’). והרבנית מרים קנייבסקי ע”ה (אשת חבר של הסטייפלר) היתה רגילה לומר שכיסוי הזרוע עד פרק כף היד היא סגולה לבנים תלמידי חכמים (ספר עוז והדר לבושה). ובנה הגרח”ק שליט”א כתב באורחות יושר (ערך צניעות), שכלל הוא, כמה שהאמא תהיה צנועה יותר, כך בניה יהיו צדיקים יותר. וכבר הזכרנו לעיל (בתחילת הדברים, בתוכן ה”תשובה”) מה שכתב בשו”ת יביע אומר ח”ה אה”ע סוס”י ה’ בענין פאה נכרית, קחנו משם
- ב. “אמר רבא: דרחים רבנן – הוו ליה בנין רבנן.” (שבת דף כ”ג ע”ב). ובכלל זה כבוד חכמים וכבוד ספרי הקודש (אחרונים).
- ג. זיכוי הרבים (כמובא בילקוט שמועני שמואל א’, לגבי אלקנה, שזכה בשמואל כיון שהיה מזכה את הרבים). ומי שמקרב בניו של הקב”ה, גם הקב”ה דואג לבניו (מפורסם עפ”י החת”ס, אם כי לא מפורש בדבריו).
- ד. “הרוצה שיהיו בניו בעלי חכמה, ימשמש במעשיו” (מסכת כלה).
- ה. כיבוד הורים (מדרש תלפיות).
- ו. לסבול את עמי הארץ ולא לכעוס עליהם (חת”ס עפ”י הגמ’ בנדרים דף פ”א).
- ז. להיות רודף שלום ולהתרחק ממחלוקת ומקינאה. כי יש אנשים שסובלים מצער גידול בנים מפני שהם משורש קורח. (האדמו”ר מפרשיסחא)
- ח. לאהוב את כל אחד מישראל “אהבה עזה” (החיד”א בפתח עינים).
- ט. לקיים “הצנע לכת עם אלקיך” כלומר להסתיר מעשיו הטובים (מגילה דף י”ג ע”ב).
- י. לא להיות מכת שקרנים (קב הישר). ולא לדבר לשון הרע (נפש כל חי פלאג’י).
- יא. להיזהר מלהלבין פני חבירו (מנורת המאור).
- יב. אשה שעושה רצון בעלה (הגרח”ק בספר דרך שיחה עפ”י מעשה דבבא בן בוטא).
- יג. שלום בית בין ההורים (ה”אהבת יעקב” מביאלא).
- יד. שתהא האשה זריזה ולא עצלנית (חת”ס פסחים נ’).
- טו. לבכות על חורבן בית המקדש (חת”ס).
- טז. לבכות על פטירת צדיקים (חת”ס).
כל הנ”ל הם סגולות השייכות גם כלפי ילדים שכבר גדלו, אך ישנם סגולות רבות בעוד מועד (החל מזמן בחירת בת זוגו, ולפני ההריון, ובזמן ההריון, ובהנקה, ובברית המילה, וביום שלפני הבר מצוה, וכו’), ורובם ידועות, אכמ”ל.
