קרא ק”ש ללא דקדוק, האם יצא ידי חובה?

ביאורים ומקורות מקורות סיפור זה במאתיים שנה האחרונות הנה סיפור זה הפך לאגדה יהודית פופולארית בשנים האחרונות, ומסופר בכל מיני

מקורות ונימוקים: בראשית פרק לט, כ-כג: (כ) וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם

מקורות ונימוקים: כתיבת האזכרות שבסת”ם לשם קדושת השם בגמרא בגיטין נ”ד: איתא, ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ספר

מקורות וביאורים: ראה דינים אלו של אשה שפסק ווסתה, בשולחן ערוך (יו”ד סי’ קפט כח – לא). והנה לגבי שאר

  מקורות ונימוקים: א). כתב השו”ע (סי’ תמב סעי’ ד’) דחמץ שנתעפש קודם זמן איסורו, מותר לקיימו בפסח, וה”ה דמותר

  מקורות והרחבת העניין: מקור הדין ויסודות האיסור בגמרא סנהדרין (נט.) אמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר

מקורות ונימוקים: [1] כמבואר בשו”ע (סי’ שלח סעיף ב’). דיש מתירים אפילו לכתחילה לומר לאינו יהודי לנגן בכלי שיר בחופות.

מקורות אכן מחזה מצוי הוא במקומנו שבעת שאנשים עושים תענית דיבור אינם משיבים שלום לשואליהם, ואין צריך לומר שאינם דורשים

מקורות ונימוקים: האיסור לכוהנים להיטמא למתים ויקרא פרק כא פסוק א’: וַיֹּ֤אמֶר ה’ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם

חזקים ברוכים על ההערה. ובכן במקום אחר הארכנו בס”ד אודות דברי מרן רבינו מוהר”ר עובדיה יוסף זצוק”ל שכתב בשו”ת יחוה