שאלה: שדכנית הציעה שידוך והעבירה את כל הפרטים למשפחת החתן, אלא שהבחור דחה את ההצעה. לאחר חודש ימים פגש הבחור את חברו וסיפר לו בדרך אגב על ההצעה שהוצעה לו על ידי השדכנית, חברו שהכיר את הצד של הבחורה התפעל מאוד מההצעה והלהיב אותו על ההצעה. הבחור נאות להתקדם, והחבר הציע את ההצעה בעצמו והמשיך את כל השידוך עד שהגיע לידי גמר. השאלה היא כמה מגיע לשדכנית, ואם בכלל?
אשמח לקבל נימוקים, תודה.
תשובה: לשדכנית מגיע שליש מדמי השדכנות, מאחר ובלעדי השדכנית השידוך לא היה מתחיל, שהרי החבר לא העלה את ההצעה מדעתו, לכן מגיע לשדכנית תשלום על הצעתה.
אולם מאחר והשדכנית לא ביצעה את כל הליך השידוך אלא רק הציעה את הרעיון, מגיע לה רק חלק ‘המתחיל’, המנהג לתת למתחיל שליש מדמי השדכנות.
מקורות וציונים:
כתב הרא”ש בתשובה כלל ק”ה סימן א’, בנידון מתווך שמצא קונה לדירה, והמוכר סירב למכור לקונה זה את הדירה, ולבסוף אדם אחר הביאו את הצדדים לידי גמר העסקה, שעל המוכר לשלם את שכר התיווך למתווך הראשון. כן הביא הרמ”א להלכה בהגהתו לשו”ע סימן קפ”ה בזה”ל, ראובן היה לו בית למכור, ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי, ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו, ואחר כן מכרו ללוי ע”י אחר, חייב ליתן לשמעון סרסרותו.
מדברי הרמ”א ניתן ללמוד לכאו’ כי גם בנידון השאלה שלפנינו בה השדכנית הציעה הצעת שידוך שירדה מן הפרק וחזרה ע”י אדם אחר, על הצדדים לשלם את דמי השדכנות לשדכנית שהציעה ראשונה את השידוך.
אולם בפתחי תשובה חו”מ סימן קפ”ה ס”ק ב’, הביא לדברי הנודע ביהודה תניינא חו”מ סימן ל”ו, שם כתב לחלק בין תיווך מכירת דירה לבין הצעת שידוך, שדווקא בתיווך דירה ניתן לומר כי על הצדדים לשלם למתווך הראשון את שכר טרחתו, מאחר ועבודת המתווך מסתכמת בקישור הצדדים זה לזה לאחר שהביא לידיעתם את נתוני המקח ומחירו. אולם עבודת השדכן לא מסתיימת עד להבאת הצדדים לידי גמר, שהרי בשידוכים יש הרבה פרטים להעביר בין הצדדים וגם את המסרים לאחר כל פגישה ופגישה ולפעמים בשביל פרט קטן מתבטל השידוך, לכן כל זמן שלא השווה אותם השדכן הראשון בכל הפרטים, עד שלא נשאר שום דבר גדול או קטן שצריך לדבר בזה, עדיין לא נגמר השידוך על ידי השדכן, ולפיכך אם השדכן הראשון רק הציע ואדם אחר גמר את ההצעה, מגיע למציע רק שכר חלקי כ’מתחיל’.
בנוגע לגובה שכרו של המתחיל שהציע את רעיון השידוך בין הצדדים, הביא הפתחי תשובה שם לדברי ספר עטרת צבי ס”ק י”ז שכתב כי המנהג הוא לשלם שליש משכר השדכנות, למתחיל שהציע את רעיון השידוך. כך גם נוהגים להורות בבתי הדין.
השאלה העומדת לפנינו היא, האם גם במקרה שהצעת השדכנית נדחתה על הסף, והוחזרה רק על ידי חבר אחר שהכיר את הצד השני, האם גם במקרה כזה ניתן להגדיר את מציע הרעיון כ’מתחיל’, שהרי בלעדי החבר ההצעה לא הייתה מתקדמת משום אופן.
תשובה על שאלה זו נמצא בדברי שו”ת שב יעקב סימן י”ג, הביאו הפתחי תשובה הנז’, שכתב כי בכל מקום בו אילולי המציע לא היו מגיעים להצעה זו, מוגדר מציע הרעיון כמתחיל ומגיע לו שליש משכר השדכנות.[1]
לפיכך גם בנידון השאלה שלפנינו בו הצעת השדכנית נדחתה על הסף, מגיע לה שכר העומד על שליש משכר השדכנות, שהרי אילולי הצעתה לא היו מגיעים להצעה זו.
[1] עיין שם עוד בדבריו שכתב לבאר בדרך זו, אימתי אומרים אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה, ומתי לא אומרים לכלל זה אלא אדרבה המלאכה נקראת על שם הראשון, כפי שמצאנו אצל דוד המלך שנקרא שהוא בנה את בית המקדש. ז”ל הפתחי תשובה, ראיה לחילוק זה מגמרא סוף פרק קמא דסוטה י”ג: דאיתא התם, כתיב [שמות י”ג י”ט] ויקח משה את עצמות יוסף עמו, וכתיב [יהושע כ”ד ל”ב] ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, אמר ר’ חמא ברבי חנינא, כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו. וקשה על זה ממדרש ילקוט תהלים [רמז תשי”ג] מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וחשבת לבנותו כו’, ועל פי חילוק הנ”ל אתי שפיר. דלגבי עצמות יוסף, בלא התחלה דמשה היה גם כן נתקיים בוודאי אותו מצוה על ידי אחרים משום השבועה, רק דאמרו הניחו לו כבודו בגדולים כדאיתא התם, לכן נקרא על שם הגומר, כיון דאי לאו שקדם המתחיל, היה הגומר נמי מתחיל. מה שאין כן בבניין בהמ”ק דלא נקבע זמן קבוע לבנין, ואי לאו דהתעורר דוד אפשר לא היה מתעורר מלך אחר, כמו שלא התעורר שאול, לכך נקרא על שמו כו’]. ומזה ראיה לנידון דידן בדין המתחיל בשדכנות, דאם המתחיל היה הממציא לדבר, ואי לאו המצאתו אפשר דלא היו הגומרים מסקי אדעתייהו, ודאי ראוי לו שכר המתחיל על כל פנים, עד כאן דבריו, ע”ש.
