חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב יוסף חי סימן טוב משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

חברתי חולת כליה, וברצוני לתרום כליה, אך בעלי מתנגד בכל תוקף, בטענה שהוא דואג לבריאותו ולשלומי, וכן שאוכל להמשיך לטפל בילדים, מצד שני חשקה נפשי לתרום כליה כדי להציל את חברתי, האם משום הצלת נפשות אני רשאית לתרום את הכליה בניגוד לדעת בעלי?

תשובה:

מכיון שאין חיוב הלכתי לתרום כליה (אף שיש בזה מצוה רבה מאוד), יש לשמוע לרצון הבעל.

מקורות:   

הנה ראיתי להגאון המפורסם רבי יצחק זילברשטיין שליט”א בספרו חשוקי חמד יומא (סט. ענין ב’) שכתב, אשה שרוצה לתרום כליה להצלת נפש ובעלה מתנגד, מסתבר שרשאית לומר לו שאינה מתנגדת לגירושין ובידו לגרשה ולישא אשה אחרת, ואינו רשאי לעכב בעדה ולמנוע ממנה לתרום כליה, ובפרט לאחיה. אך אם רוצה לתרום נגד רצון בעלה וגם מסרבת להתגרש, שני הדברים לא יעלו בידה.

ותמיהני שדבריו סתרי אהדדי, שמכיון שאינה רשאית לתרום אלא מכח טענת גירושין, מדוע יכולה לתבוע ממנו גירושין, והרי לא מצינו שהאשה יכולה לעשות כל אשר תחפוץ בטענה שאם לא כן בעלה יגרשנה, כיון שהגירושין תלויין אך ורק ברצון הבעל, ואינו דומה לטענת מאיס עלי, ואם דבר זה נידון כדבר שבעלה אומר לה לעבור על ד”ת, א”כ אף בלא בקשת גירושין תוכל לתרום כלייתה. והנה למרות שבשו”ת חתם סופר (ח”ג אבה”ע א’ סי’ כ’) בעניין אם האשה מותרת לשתות כוס של עקרין בניגוד להסכמת בעלה, דמה שמצינו לדביתהו דרבי חייא ששתתה בלא הסכמת רבי חייא (יבמות סה:), היינו מפני שניאותה לכך שיגרשנה או ישא אחרת עליה אבל עתה שאי אפשר לישא אשה על אשתו אין לאשה רשות לשתות בלא רצון בעלה שחפץ לקיים מצות לערב אל תנח ידך, אלא”כ תתרצה לקבל גט ממנו ואם אינו רוצה לגרשה וגם לא ליתן לה רשות, אינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה שמשועבדת לבעל והיינו צער גדול לפי ראות. ונראה דלק”מ וכמו שכותב החת”ס דהיינו דוקא במקום שיש לאשה צער גדול דגופא וכאמור להדיא בדבריו.

עוד יש להעיר דבספר שיעורי תורה לרופאים (ח”ב עמ’ 38) הביא בעצמו הגר”י זילברשטיין שליט”א בשם חמיו מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שחתן שחסרה לו כליה אחת הרי זה חסרון עצום וחייב להודיע על כך לכלה אף שהוא בריא וחזק, כי אם חלילה ייתקף בדלקת בכליה הנותרת, הרי הוא בסכנה. והנה לפי דבריו שיכולה האשה לתרום בלא הסכמת בעלה, ק”ו שהבעל יכול לתרום ללא הסכמת אשתו, ומה בכך שחסרה לו כליה, הלא אף אם יינשא לה עם שני כליות רשאי אח”כ לתרום כליה. ולפי דבריו ברור שאשה שיש לה רק כליה אחת חייבת להודיע זאת לפני נישואיה, על אחת כמה וכמה שלא תהיה רשאית לתרום כליה לאחר נישואיה ללא הסכמת בעלה, שהרי נישאה לו על דעת שיש לה שני כליות.

ויתירה מזו הלא מכיון שהאשה משועבדת לבעלה לכמה וכמה דברים, כדאיתא בכתובות (נט:) טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה בצמר, וכמו שנפסק בשו”ע (אבה”ע סי’ פ’ סעיף י”ב), ועל ידי תרומת הכליה תתחלש ותחלה לתקופת מה ובזמן זה לא תוכל לקיים חובותיה כלפי בעלה, ואפילו לו יהיה ליום אחד, הרי שאינה רשאית להפקיע מעליה שיעבודיה כלפי בעלה בלא הסכמתו. והנה אף שמלאכות אלו אם היו עשירים אינה מחוייבת לעשות לו, מכל מקום מלבד זה יש דברים שהאשה חייבת לעשות לבעלה ואפילו הכניסה לו מאה שפחות, כמבואר בשו”ע (שם ס”ד) וז”ל, וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת לו את המטה, והרמ”א הוסיף בשם י”א דמחוייבת להציע כל מטות הבית. ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים או כלי או שתיטול מלפניו, וכיוצא בדברים אלו. והוסיף השו”ע (ס”ה) בזה”ל: “מלאכות אלו עושה אותן היא בעצמה, ואפילו היה לה כמה שפחות אין עושין מלאכות אלו לבעל, אלא אשתו”.

ועוד דמכיון שאין חיוב לתרום כליה, אף שיש בזה מצוה רבה, מכל מקום אם תורמת כלייתה בניגוד להסכמת בעלה הרי זה היפך דברי רבינו הרמב”ם (פט”ו מהל’ אישות ה”כ) שכתב, “וכן צוו על האשה שתהא מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעלה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות ליבו ומרחקת כל מה שישנא”, וראה עוד בשו”ת חת”ס (ח”ב סימן קס”ב) שהשיב שאף למצוה רבה אין האשה רשאית לעשות בניגוד להסכמת בעלה, דאשה רשות בעליה עליה, ואמרו חז”ל (תנד”א פ”י) אשה כשרה בנשים העושה רצון בעלה, וכל שכן היכא דהוי רק סניף לעושי מצוה, ע”ש. והנני להביא בזה דבר נורא שכתב בסוף ספר איש ואשה שזכו (חלק ב’) בשם משיבת נפש (בראשית ג’ ט”ז) שהטעם שיצא עשיו מרבקה לפי שלא היתה נכנעת בשלימות תחת יצחק בעלה, כמו שבאה לדחות אותו לבטל רצונו בעל כורחו ליתן הברכות לעשיו, ואע”פ שכיוונה לשם שמים, מכל מקום היה לה לבקשו תחילה על בנה ולהודיעו מעלות יעקב על עשיו.

ומצאתי תנא דמסייע לי שאין האשה רשאית לתרום כליה ללא הסכמת בעלה, דהנה הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ה סי’ שפ”ח) נשאל אודות אדם נשוי שרוצה לתרום כליה לאחיו ואשתו מתנגדת, והשיב שמכיון שאין עליו חיוב מעיקר הדין אלא רק רוצה להתחסד לקיים מצוה זו ודבר זה מפריע לאשה שמתיראת שיחלה על ידי כך או שיזדקק לכך בעתיד, רשאית להתנגד לבעלה לתרום כלייתו מכיון שנישאה לו בתור אדם שלם עם שני כליות, ולכן אינו רשאי לתרום ללא הסכמת אשתו, ואולם יכול להשפיע עליה בדברי נועם שאין בזה חשש סכנה ומצוה רבה היא ובהסכמתה תהיה שותפה במצוה. הרי לך שפסק שאף האיש אינו יכול לתרום כלייתו ללא הסכמת אשתו, על אחת כמה וכמה שאין האשה רשאית לתרום כלייתה ללא הסכמת בעלה.

 

שאלה:

חברתי חולת כליה, וברצוני לתרום כליה, אך בעלי מתנגד בכל תוקף, בטענה שהוא דואג לבריאותו ולשלומי, וכן שאוכל להמשיך לטפל בילדים, מצד שני חשקה נפשי לתרום כליה כדי להציל את חברתי, האם משום הצלת נפשות אני רשאית לתרום את הכליה בניגוד לדעת בעלי?

תשובה:

מכיון שאין חיוב הלכתי לתרום כליה (אף שיש בזה מצוה רבה מאוד), יש לשמוע לרצון הבעל.

מקורות:   

הנה ראיתי להגאון המפורסם רבי יצחק זילברשטיין שליט”א בספרו חשוקי חמד יומא (סט. ענין ב’) שכתב, אשה שרוצה לתרום כליה להצלת נפש ובעלה מתנגד, מסתבר שרשאית לומר לו שאינה מתנגדת לגירושין ובידו לגרשה ולישא אשה אחרת, ואינו רשאי לעכב בעדה ולמנוע ממנה לתרום כליה, ובפרט לאחיה. אך אם רוצה לתרום נגד רצון בעלה וגם מסרבת להתגרש, שני הדברים לא יעלו בידה.

ותמיהני שדבריו סתרי אהדדי, שמכיון שאינה רשאית לתרום אלא מכח טענת גירושין, מדוע יכולה לתבוע ממנו גירושין, והרי לא מצינו שהאשה יכולה לעשות כל אשר תחפוץ בטענה שאם לא כן בעלה יגרשנה, כיון שהגירושין תלויין אך ורק ברצון הבעל, ואינו דומה לטענת מאיס עלי, ואם דבר זה נידון כדבר שבעלה אומר לה לעבור על ד”ת, א”כ אף בלא בקשת גירושין תוכל לתרום כלייתה. והנה למרות שבשו”ת חתם סופר (ח”ג אבה”ע א’ סי’ כ’) בעניין אם האשה מותרת לשתות כוס של עקרין בניגוד להסכמת בעלה, דמה שמצינו לדביתהו דרבי חייא ששתתה בלא הסכמת רבי חייא (יבמות סה:), היינו מפני שניאותה לכך שיגרשנה או ישא אחרת עליה אבל עתה שאי אפשר לישא אשה על אשתו אין לאשה רשות לשתות בלא רצון בעלה שחפץ לקיים מצות לערב אל תנח ידך, אלא”כ תתרצה לקבל גט ממנו ואם אינו רוצה לגרשה וגם לא ליתן לה רשות, אינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה שמשועבדת לבעל והיינו צער גדול לפי ראות. ונראה דלק”מ וכמו שכותב החת”ס דהיינו דוקא במקום שיש לאשה צער גדול דגופא וכאמור להדיא בדבריו.

עוד יש להעיר דבספר שיעורי תורה לרופאים (ח”ב עמ’ 38) הביא בעצמו הגר”י זילברשטיין שליט”א בשם חמיו מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שחתן שחסרה לו כליה אחת הרי זה חסרון עצום וחייב להודיע על כך לכלה אף שהוא בריא וחזק, כי אם חלילה ייתקף בדלקת בכליה הנותרת, הרי הוא בסכנה. והנה לפי דבריו שיכולה האשה לתרום בלא הסכמת בעלה, ק”ו שהבעל יכול לתרום ללא הסכמת אשתו, ומה בכך שחסרה לו כליה, הלא אף אם יינשא לה עם שני כליות רשאי אח”כ לתרום כליה. ולפי דבריו ברור שאשה שיש לה רק כליה אחת חייבת להודיע זאת לפני נישואיה, על אחת כמה וכמה שלא תהיה רשאית לתרום כליה לאחר נישואיה ללא הסכמת בעלה, שהרי נישאה לו על דעת שיש לה שני כליות.

ויתירה מזו הלא מכיון שהאשה משועבדת לבעלה לכמה וכמה דברים, כדאיתא בכתובות (נט:) טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה בצמר, וכמו שנפסק בשו”ע (אבה”ע סי’ פ’ סעיף י”ב), ועל ידי תרומת הכליה תתחלש ותחלה לתקופת מה ובזמן זה לא תוכל לקיים חובותיה כלפי בעלה, ואפילו לו יהיה ליום אחד, הרי שאינה רשאית להפקיע מעליה שיעבודיה כלפי בעלה בלא הסכמתו. והנה אף שמלאכות אלו אם היו עשירים אינה מחוייבת לעשות לו, מכל מקום מלבד זה יש דברים שהאשה חייבת לעשות לבעלה ואפילו הכניסה לו מאה שפחות, כמבואר בשו”ע (שם ס”ד) וז”ל, וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת לו את המטה, והרמ”א הוסיף בשם י”א דמחוייבת להציע כל מטות הבית. ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים או כלי או שתיטול מלפניו, וכיוצא בדברים אלו. והוסיף השו”ע (ס”ה) בזה”ל: “מלאכות אלו עושה אותן היא בעצמה, ואפילו היה לה כמה שפחות אין עושין מלאכות אלו לבעל, אלא אשתו”.

ועוד דמכיון שאין חיוב לתרום כליה, אף שיש בזה מצוה רבה, מכל מקום אם תורמת כלייתה בניגוד להסכמת בעלה הרי זה היפך דברי רבינו הרמב”ם (פט”ו מהל’ אישות ה”כ) שכתב, “וכן צוו על האשה שתהא מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעלה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות ליבו ומרחקת כל מה שישנא”, וראה עוד בשו”ת חת”ס (ח”ב סימן קס”ב) שהשיב שאף למצוה רבה אין האשה רשאית לעשות בניגוד להסכמת בעלה, דאשה רשות בעליה עליה, ואמרו חז”ל (תנד”א פ”י) אשה כשרה בנשים העושה רצון בעלה, וכל שכן היכא דהוי רק סניף לעושי מצוה, ע”ש. והנני להביא בזה דבר נורא שכתב בסוף ספר איש ואשה שזכו (חלק ב’) בשם משיבת נפש (בראשית ג’ ט”ז) שהטעם שיצא עשיו מרבקה לפי שלא היתה נכנעת בשלימות תחת יצחק בעלה, כמו שבאה לדחות אותו לבטל רצונו בעל כורחו ליתן הברכות לעשיו, ואע”פ שכיוונה לשם שמים, מכל מקום היה לה לבקשו תחילה על בנה ולהודיעו מעלות יעקב על עשיו.

ומצאתי תנא דמסייע לי שאין האשה רשאית לתרום כליה ללא הסכמת בעלה, דהנה הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ה סי’ שפ”ח) נשאל אודות אדם נשוי שרוצה לתרום כליה לאחיו ואשתו מתנגדת, והשיב שמכיון שאין עליו חיוב מעיקר הדין אלא רק רוצה להתחסד לקיים מצוה זו ודבר זה מפריע לאשה שמתיראת שיחלה על ידי כך או שיזדקק לכך בעתיד, רשאית להתנגד לבעלה לתרום כלייתו מכיון שנישאה לו בתור אדם שלם עם שני כליות, ולכן אינו רשאי לתרום ללא הסכמת אשתו, ואולם יכול להשפיע עליה בדברי נועם שאין בזה חשש סכנה ומצוה רבה היא ובהסכמתה תהיה שותפה במצוה. הרי לך שפסק שאף האיש אינו יכול לתרום כלייתו ללא הסכמת אשתו, על אחת כמה וכמה שאין האשה רשאית לתרום כלייתה ללא הסכמת בעלה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש