חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

כמה מתפללים צריך שיתחילו יחד את תפילת העמידה?

הרב דוד בר אושר

ארץ השואל: ארצות הברית

שאלה:

האם לתפלה בצבור צריך שיתחילו עשרה אנשים יחד את תפילת העמידה, או שמספיק שיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה ובעוד כמה רגעים מצטרפים השאר.

תשובה:

כשיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה יחד, ורק לאחר כמה רגעים מצטרפים שאר המתפללים, נחשב תפילה בציבור לכתחילה.
 
מקורות:

הרמב”ם (פרק ח’ מהלכות תפלה הלכה ד’) כתב כיצד היא תפלת הצבור, שיהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים. ואין עושים כן בפחות מעשרה אנשים, ואפילו אם מקצתם התפללו כבר ויצאו ידי חובתם, יכולים להשלים לעשרה, והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו. ע”כ. ומוכח מלשונו, שגם באופן שרק רוב המנין לא התפללו, והמיעוט התפלל כבר, נחשבת תפלה בצבור. שהרי התחיל “כיצד היא תפלה בצבור” ועל זה סיים ואפילו אם מקצתם וכו’. ומשמע שלא רק לענין שיכולים להשלים למנין כתב כן, אלא גם לענין תפלה בצבור. דאי נימא דלא קאי הרמב”ם אלא לענין שליח צבור שיכול לומר חזרה וכו’, אמאי סתם הרמב”ם וכתב יכולים להשלים לעשרה וכו’, והא מפסיד תפלה בצבור על כל פנים, ועל כרחך שכוונת הרמב”ם הן לענין השליח צבור שיכול לומר חזרה, והן לענין חשיבות תפלה בצבור. ודו”ק. וע”ש בכסף משנה שם שהביא בשם מסכת סופרים (פרק י’) שיש בזה שיטות, דרבותינו שבמערב אמרו בשבעה כמנין התיבות בפסוק בפרוע פרעות בישראל. וסיים הכסף משנה דרבינו סובר כמאן דאמר ששה, דבכל דוכתי רובו ככולו. ע”ש. ומוכח נמי שיכולים לעשות חזרה בכהאי גוונא. וראה בדרכי משה להרמ”א (סי’ סט) שאף על פי שמדברי מהר”י מינץ (סי’ טו) משמע שאינם יכולים לומר חזרה אלא אם כן היו שם עשרה שלא התפללו, העיקר כדברי הבית יוסף, שאף בששה שלא התפללו (בצירוף הארבעה שהתפללו כבר), יכולים לומר החזרה. וכן הסכים המגן אברהם. וכן כתב בשלחן ערוך הגר”ז (סי’ סט סק”ה). וכן כתבו בשאר אחרונים. וכן פסק בשו”ת חלקת יעקב חלק ב’ (סי’ קלח), ועוד אחרונים.

ואמנם מהחיי אדם (כלל יט) משמע דלא חשיב בכהאי גוונא תפלה בצבור, שכתב, תפלת שמונה עשרה, עשרה אנשים ביחד זוהי תפלה בצבור. והובא במשנה ברורה (סי’ צ’ ס”ק כח). וכן כתב הגאון רבי אליהו רגולר בשו”ת יד אליהו (סי’ ז) דפשיטא ליה שאין תפלתם נחשבת כתפלת צבור. דבעינן דוקא שיתפללו כל העשרה ממש ביחד, ואז נחשבת כתפלה בצבור, אבל אם רק רוב המנין לא התפללו אין הצירוף מועיל אלא לומר קדיש וקדושה. ע”ש. וכן כתב בשו”ת אגרות משה (אורח חיים חלק א’ סי’ נא). והסביר דברי המגן אברהם בדרך אחרת, דהיינו כשיש ששה יש חובת צבור בצירוף עד עשרה לחזרת השליח צבור מתקנה הקבועה לצבור בשביל אין בקיאין, ולכן חייבוהו לסדר גם כן. אבל בדליכא ששה אין דין חזרת הש”צ, רק שבשביל קדושה של יחידים רשאי להתפלל בקול רם, ולא מסתבר שיחייבוהו לסדר עוד מתחלה, כיון דאין זה לחובת רבים אלא בשביל יחידים. ע”ש.

אולם כבר כתבנו שמדברי הרמב”ם מוכח ההיפך. וכן מבואר בשו”ע הגר”ז הנ”ל, וכן העלה בשו”ת חלקת יעקב הנ”ל. וכן כתב בשו”ת מחזה אברהם (סי’ ט’), והוכיח כן מהמגן אברהם (סי’ סט סק”ד), דאם אין ששה מתפללים לא יתפלל השליח צבור בלחש, אלא יתחיל מיד בקול רם כדי לומר קדושה. ומוכח דאם יש ששה מתפללים חשיב תפלה בצבור.

ועיין בשו”ת מעט מים (סי’ כא) שכתב בתחלה לדקדק מדברי הרמב”ם הנ”ל, דכדי שתיחשב תפלה בצבור צריך שיהיה שליח צבור. שהרי כתב וכיצד היא תפלה בצבור, יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים. ע”כ. ומשמע דדוקא בכהאי גוונא הויא תפלה בצבור אולם ע”ש בכסף משנה ובלחם משנה שהביאו מקור לדברי הרמב”ם מהמשנה (מגילה כג ב) אין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה, ומשמע דכל ההקפדה היא על העובר לפני התיבה. אלא דבא הרמב”ם ללמדנו כיצד הצבור מתפללין עם השליח צבור. אבל אין הכי נמי דגם עשרה בלבד שמתפללים בלי שליח צבור נחשבת תפלתם תפלה בצבור. ולא נתכוין הרמב”ם לשלול תפלת הצבור בלחש שלא תיחשב כתפלה בצבור, אלא הדבר ברור שכל שמתפללים בצוותא ובכנופיא נחשבת תפלתם תפלה בצבור שמתקבלת ברצון לפני השי”ת. והובאו דבריו בשו”ת יחוה דעת הנ”ל, ושם דחה דברי החולקים.

ויש לעיין בדברי המשנה ברורה, שבסי’ צ’ (ס”ק כח) כתב, ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת שמונה עשרה שיתפללו עשרה אנשים גדולים ביחד, ולא כמו שחושבים ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו, ולכן אינם מקפידים רק שיהיו עשרה בבית הכנסת, וזהו טעות, ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבית הכנסת כדי שיגיע להתפלל שמונה עשרה בצבור. ע”כ. ומבואר, דצריך שיהיו עשרה מתפללים יחד, ולא סגי ברוב מנין. ואילו בסימן סט (סק”ח) כתב, דאם אין שם ששה שלא התפללו, לא יתפלל השליח צבור בלחש, רק יתחיל מיד בקול רם, דהא עיקר הכוונה בהחזרה בזה הוא רק משום קדושה, ויאמר הג’ ראשונות בקול רם, והשאר בלחש, אבל כשיש רוב מנין הם כמו צבור גמור. ע”כ. ולכאורה משמע דכשיש רוב מנין חשיב כצבור גמור. אך י”ל דבסי’ סט כוונתו דחשיב כצבור גמור לענין אמירת חזרה וקדיש תתקבל. והראוני בספר אמרי אופיר (עמ’ 24) שהביא מה שכתבנו בזה בשארית יוסף, וכתב, דקושיא מעיקרא ליתא, דמה שכתב המשנה ברורה בסימן צ’ שיתפללו עשרה ביחד, אין כוונתו שרק אם עשרה מתפללים ביחד חשיב כתפלה בצבור, אלא כוונתו לאפוקי מאותם החושבים שעיקר תפלה בצבור היא קדיש וקדושה וכו’. ע”ש. אולם פשט דברי המשנה ברורה דצריך שיהיו בתפלת י”ח עשרה ביחד. וכך תפסו לדינא [דבעינן עשרה מתפללים ביחד] בשו”ת אגרות משה או”ח (סי’ כח), ובספר אשי ישראל (פי”ב הערה סו), ובספר הליכות שלמה (הל’ תפלה עמוד סג). ודוחק לומר דלאו דוקא כתב עשרה ביחד. ובודאי שעל דוחק כזה אי אפשר לכתוב: קושיא מעיקרא ליתא. ודו”ק.

ובשו”ת בית אבי חלק ג’ (סי’ כד) כתב, דאם יש ששה שלא התפללו ומצרפים עמהם ארבעה שהתפללו, מקיים בזה מצות קידוש השם באמירת הקדושה, ויש סברא לומר דגם תפלה בצבור מקיים בזה, וכנראה מדברי הרמב”ם. וכתב עוד, ואל תתמה דהרי בכל שיעורי תורה אין אומרים רובו ככולו, כגון כזית מצה או שיעור כוס וכדומה, לא אמרינן בזה דרובו ככולו, דאם כן בטלו כל השיעורין שהן הלכה למשה מסיני, ובש”ס נזיר (לח א) מבואר דהוה סגי בגילוח רוב הראש של הנזיר, לולי שגילתה התורה דבעינן כולו. והטעם בזה, דמה ששייך לאכילת אדם, כגון כזית מצה, בזה ליכא למימר רובו ככולו, דכיון ששיערו בהלכה כזית, לא שייך רוב, כיון דלא מיקרי אכילה בפחות מכזית. אבל בשיעור כוס ששיערו ברביעית, אם כן הכוס מכיל רביעית, ומעט פחות מרביעית אין זה כוס, אבל בשתיית הכוס די ברוב רביעית כיון דהשיעור הוא בכוס, ולא בשתיה. וכן בארבע כוסות. ועיין בשו”ת חתם סופר (חלק אורח חיים סי’ מ’) שנשא ונתן בזה עם מהר”ש קלוגר, ומסקנתו, דתמיד בעינן רוב מתוך כל, כמו בסנהדרין דרק אם נתוועדו כולם אז אזלינן בתר רוב. ולפי זה אם יש עשרה אנשים במקום אחד, אף על פי שרק הרוב מתפללים והמיעוט כבר התפללו, הוי שפיר רובו ככולו, דהוי רוב מתוך כל. והגר”ח מבריסק כתב, דהכלל של רובו ככולו נאמר רק בענינים התלויים במעשה, דכיון שעשה רוב המעשה הרי שם מעשה נקרא על פעולתו, ואמרינן דיצא בזה ידי חובת התורה שחייבה לעשות מעשה הנ”ל, אבל לא אמרינן דבמציאות הוי כאילו נעשה המעשה כולו, ולכן הכלל הזה דרובו ככולו שייך דוקא דומיא דשחיטה דעצם מעשה השחיטה הוא המצוה, מה שאין כן במצוות או עבירות דאכילה, דלא המעשה הוא המצוה או העבירה, למשל אכילת חלב או בעילת ערוה דשם הוא העבירה ולא המעשה גופא, לכן במקום שהתורה חייבה את האדם לאכול כזית, אף על גב דאכל רוב כזית והוי כאילו אכל כולו, כלומר שעשה מעשה האכילה, מכל מקום מציאות של כזית עדיין ליכא בגופו, וחסר לו המציאות שתלויה בו המצוה, לכן לפי דבריו הרי בנידון דידן שפיר הוי רובו ככולו כשיש רוב מתפללים, והוי רוב מתוך כל, ובמציאות יש כאן עשרה. וראה עוד במה שכתב בבית אבי חלק ד’ (סי’ ב’) שדייק מהרמב”ם הנ”ל דכשיש ששה שלא התפללו נחשב כתפלה בצבור. וכתב, דבתפלה בצבור יש ב’ ענינים, עצם התפלה שגורם להשראת השכינה, כדאיתא בריש ברכות (ו א) מנין לעשרה שמתפללים ששכינה שרויה עמהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ופירש רש”י, עדה קרויה בעשרה, וגם על ידי אמירת קדושה וברכו דהיא מצות קדושת השם כדאיתא בברכות (מז ב) דרבי אליעזר שיחרר את עבדו להשלימו לעשרה בבית הכנסת, מחמת מצוה דרבים, וכתב שם הרא”ש, דעשה דרבים לקדש שם שמים ברבים, כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. ולפי זה בודאי מצות קידוש ה’ מקיים כשאומר קדיש וקדושה וברכו, ויש סברא לומר שגם מצות תפלה בצבור מקיים, שיש שם ששה שלא התפללו עדיין, וארבעה שכבר התפללו ומתפללים כל התפלה עם חזרת הש”צ, הוי שפיר תפלה בצבור. וע”ש מ”ש עוד בזה.

שו”ת מנחת יצחק חלק ט דן בנדון ששה מתפללים בצירוף ד’ שכבר התפללו אם נחשב תפלה בצבור. – מה שרצו ללמוד מדברי החיי”א שהובא במ”ב דתפלה בצבור הוא דוקא בעשרה מתפללים, אין כוונתם כן. – גם מדברי הרמב”ם מבואר דסגי ברוב שלא התפללו. – בדברי החת”ס דלא שייך רובו ככולו אלא ברובא מתוך כולו. – כשמתפלל בעת חזרת הש”צ אי הוי תפילה בצבור. – מביא עוד ראיה מתשו’ הרדב”ז דדעת הרמב”ם דהוי תפלה בצבור ברובו ככולו. – מסיק בששה מתפללים בצירוף ד’ שכבר התפללו נחשב לתפלה בצבור.

שו”ת להורות נתן חלק ג סימן ג כתב העולה לדינא, דודאי דתפלה בצבור ממש נקראת כשמתפלל בלחש בשעה שהצבור מתפללים ואח”כ שומע מפי הש”צ, ולדעת החת”ס ואשל אברהם וחזו”א גם כשאומר עם הש”צ מלה במלה, ומ”מ אם הוא מתאחר מחמת כוונתו, תפלתו נשמעת כתפלת צבור כל שהצבור עסוקים עדיין בשירות ותשבחות כגון אשרי ובא לציון עד אחרי עלינו.

שו”ת יחוה דעת חלק ה סימן ז דן אודות מנין שיש בו ששה מתפללים בצירוף עוד ארבעה שכבר התפללו, האם נחשבת תפלתם כתפלה בצבור, או מכיון שאין עשרה מתפללים ביחד, דינם כיחידים, ואין תפלתם נחשבת תפלה בצבור. והעלה להלכה כיון שיש רוב מנין שמתפללים יחד רוב המנין ככולו ותפלתם נחשבת תפלה בצבור.

פסקי תשובות אורח חיים סימן צ כתב שהדברים פשוטים וברורים עפ”י הרמב”ם (פ”ח מהל’ תפלה ה”ד) והמשנ”ב (סי’ ס”ט סק”ח) בשם פוסקים שאין צריך שיהיו דווקא עשרה שמתחילים שמו”ע יחד, אלא כל שיש עשרה אנשים בביהכ”נ, אף על פי שרק ששה מהם מתפללים שמו”ע. ומה שכתב החיי אדם ‘שיתפללו עשרה אנשים יחד’ אין כוונתו אלא לאפוקי ממנהג הטועים שמתפללים כל אחד לעצמו ומתאספים עשרה כדי לשמוע קדיש קדושה וברכו, וכפי שכתב בסיום דבריו. וכמה מזקני הרבנים שבדורנו מעידים בספריהם שכן זכור להם עוד מצעירותם שלעולם לא הקפידו בקהילות ישראל על גדוליהם והת”ח שבהם על עשרה שיתפללו שמו”ע יחד, וכל שהיה ששה שאוחזים עם הש”ץ היו נעמדים לתפלת שמו”ע ללא פקפוק, כיון שיש עשרה בביהכ”נ. יחד הוי ליה תפילה בציבור לכל דבר וענין, ועפ”י הכלל ד’רובו ככולו’, וכן פסקו שו”ת מחזה אברהם ח”ב סי’ ט’ עפ”י החת”ס או”ח סי’ ק”מ, וע”ע שו”ת מנחת אלעזר ח”ב סי’ ע”ז, כה”ח ריש סי’ ס”ט, שו”ת מהר”י שטייף סי’ רע”ט, ס’ עמק ברכה עניני תפלה סי’ ו’, שו”ת בית אבי ח”ג סי’ כ”ד וח”ד סי’ ב’, שו”ת חלקת יעקב ח”ב סי’ קל”ח, שו”ת מנח”י ח”ט סי’ ו’ וז’, שערי הלכה ומנהג חאו”ח סי’ ס”ז, שו”ת בצל החכמה ח”ד סי’ קל”ה, שו”ת אהל יששכר סי’ ז’, שו”ת קנין תורה ח”ד סי’ ה’, שו”ת יחו”ד ח”ה סי’ ז’, שו”ת אז נדברו ח”ב סי’ נ”ז ובספרו בית ברוך על חיי”א כלל י”ט סק”ג, שו”ת תהלות דוד סי’ כ”ו, שו”ת להורות נתן ח”א סי’ כ”ח, שו”ת שפתי עני ח”א סי’ ט”ז, שו”ת חיי הלוי ח”ג סי’ י”ב, שו”ת באר שרים ח”ג סי’ י”ג, שו”ת שאילת שאול סי’ ט”ו, שו”ת ויברך דוד ח”א סי’ כ”ב.

 

מסקנה לדינא כשיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה אף שבעוד רגעים  עוד ארבעה מתחילים נחשב תפילה בציבור לכתחילה.

 

שאלה: האם לתפלה בצבור צריך שיתחילו עשרה אנשים יחד את תפילת העמידה, או שמספיק שיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה ובעוד כמה רגעים מצטרפים השאר.

תשובה: כשיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה יחד, ורק לאחר כמה רגעים מצטרפים שאר המתפללים, נחשב תפילה בציבור לכתחילה.

 

מקורות:

הרמב”ם (פרק ח’ מהלכות תפלה הלכה ד’) כתב כיצד היא תפלת הצבור, שיהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים. ואין עושים כן בפחות מעשרה אנשים, ואפילו אם מקצתם התפללו כבר ויצאו ידי חובתם, יכולים להשלים לעשרה, והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו. ע”כ. ומוכח מלשונו, שגם באופן שרק רוב המנין לא התפללו, והמיעוט התפלל כבר, נחשבת תפלה בצבור. שהרי התחיל “כיצד היא תפלה בצבור” ועל זה סיים ואפילו אם מקצתם וכו’. ומשמע שלא רק לענין שיכולים להשלים למנין כתב כן, אלא גם לענין תפלה בצבור. דאי נימא דלא קאי הרמב”ם אלא לענין שליח צבור שיכול לומר חזרה וכו’, אמאי סתם הרמב”ם וכתב יכולים להשלים לעשרה וכו’, והא מפסיד תפלה בצבור על כל פנים, ועל כרחך שכוונת הרמב”ם הן לענין השליח צבור שיכול לומר חזרה, והן לענין חשיבות תפלה בצבור. ודו”ק. וע”ש בכסף משנה שם שהביא בשם מסכת סופרים (פרק י’) שיש בזה שיטות, דרבותינו שבמערב אמרו בשבעה כמנין התיבות בפסוק בפרוע פרעות בישראל. וסיים הכסף משנה דרבינו סובר כמאן דאמר ששה, דבכל דוכתי רובו ככולו. ע”ש. ומוכח נמי שיכולים לעשות חזרה בכהאי גוונא. וראה בדרכי משה להרמ”א (סי’ סט) שאף על פי שמדברי מהר”י מינץ (סי’ טו) משמע שאינם יכולים לומר חזרה אלא אם כן היו שם עשרה שלא התפללו, העיקר כדברי הבית יוסף, שאף בששה שלא התפללו (בצירוף הארבעה שהתפללו כבר), יכולים לומר החזרה. וכן הסכים המגן אברהם. וכן כתב בשלחן ערוך הגר”ז (סי’ סט סק”ה). וכן כתבו בשאר אחרונים. וכן פסק בשו”ת חלקת יעקב חלק ב’ (סי’ קלח), ועוד אחרונים.

ואמנם מהחיי אדם (כלל יט) משמע דלא חשיב בכהאי גוונא תפלה בצבור, שכתב, תפלת שמונה עשרה, עשרה אנשים ביחד זוהי תפלה בצבור. והובא במשנה ברורה (סי’ צ’ ס”ק כח). וכן כתב הגאון רבי אליהו רגולר בשו”ת יד אליהו (סי’ ז) דפשיטא ליה שאין תפלתם נחשבת כתפלת צבור. דבעינן דוקא שיתפללו כל העשרה ממש ביחד, ואז נחשבת כתפלה בצבור, אבל אם רק רוב המנין לא התפללו אין הצירוף מועיל אלא לומר קדיש וקדושה. ע”ש. וכן כתב בשו”ת אגרות משה (אורח חיים חלק א’ סי’ נא). והסביר דברי המגן אברהם בדרך אחרת, דהיינו כשיש ששה יש חובת צבור בצירוף עד עשרה לחזרת השליח צבור מתקנה הקבועה לצבור בשביל אין בקיאין, ולכן חייבוהו לסדר גם כן. אבל בדליכא ששה אין דין חזרת הש”צ, רק שבשביל קדושה של יחידים רשאי להתפלל בקול רם, ולא מסתבר שיחייבוהו לסדר עוד מתחלה, כיון דאין זה לחובת רבים אלא בשביל יחידים. ע”ש.

אולם כבר כתבנו שמדברי הרמב”ם מוכח ההיפך. וכן מבואר בשו”ע הגר”ז הנ”ל, וכן העלה בשו”ת חלקת יעקב הנ”ל. וכן כתב בשו”ת מחזה אברהם (סי’ ט’), והוכיח כן מהמגן אברהם (סי’ סט סק”ד), דאם אין ששה מתפללים לא יתפלל השליח צבור בלחש, אלא יתחיל מיד בקול רם כדי לומר קדושה. ומוכח דאם יש ששה מתפללים חשיב תפלה בצבור.

ועיין בשו”ת מעט מים (סי’ כא) שכתב בתחלה לדקדק מדברי הרמב”ם הנ”ל, דכדי שתיחשב תפלה בצבור צריך שיהיה שליח צבור. שהרי כתב וכיצד היא תפלה בצבור, יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים. ע”כ. ומשמע דדוקא בכהאי גוונא הויא תפלה בצבור אולם ע”ש בכסף משנה ובלחם משנה שהביאו מקור לדברי הרמב”ם מהמשנה (מגילה כג ב) אין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה, ומשמע דכל ההקפדה היא על העובר לפני התיבה. אלא דבא הרמב”ם ללמדנו כיצד הצבור מתפללין עם השליח צבור. אבל אין הכי נמי דגם עשרה בלבד שמתפללים בלי שליח צבור נחשבת תפלתם תפלה בצבור. ולא נתכוין הרמב”ם לשלול תפלת הצבור בלחש שלא תיחשב כתפלה בצבור, אלא הדבר ברור שכל שמתפללים בצוותא ובכנופיא נחשבת תפלתם תפלה בצבור שמתקבלת ברצון לפני השי”ת. והובאו דבריו בשו”ת יחוה דעת הנ”ל, ושם דחה דברי החולקים.

ויש לעיין בדברי המשנה ברורה, שבסי’ צ’ (ס”ק כח) כתב, ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת שמונה עשרה שיתפללו עשרה אנשים גדולים ביחד, ולא כמו שחושבים ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו, ולכן אינם מקפידים רק שיהיו עשרה בבית הכנסת, וזהו טעות, ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבית הכנסת כדי שיגיע להתפלל שמונה עשרה בצבור. ע”כ. ומבואר, דצריך שיהיו עשרה מתפללים יחד, ולא סגי ברוב מנין. ואילו בסימן סט (סק”ח) כתב, דאם אין שם ששה שלא התפללו, לא יתפלל השליח צבור בלחש, רק יתחיל מיד בקול רם, דהא עיקר הכוונה בהחזרה בזה הוא רק משום קדושה, ויאמר הג’ ראשונות בקול רם, והשאר בלחש, אבל כשיש רוב מנין הם כמו צבור גמור. ע”כ. ולכאורה משמע דכשיש רוב מנין חשיב כצבור גמור. אך י”ל דבסי’ סט כוונתו דחשיב כצבור גמור לענין אמירת חזרה וקדיש תתקבל. והראוני בספר אמרי אופיר (עמ’ 24) שהביא מה שכתבנו בזה בשארית יוסף, וכתב, דקושיא מעיקרא ליתא, דמה שכתב המשנה ברורה בסימן צ’ שיתפללו עשרה ביחד, אין כוונתו שרק אם עשרה מתפללים ביחד חשיב כתפלה בצבור, אלא כוונתו לאפוקי מאותם החושבים שעיקר תפלה בצבור היא קדיש וקדושה וכו’. ע”ש. אולם פשט דברי המשנה ברורה דצריך שיהיו בתפלת י”ח עשרה ביחד. וכך תפסו לדינא [דבעינן עשרה מתפללים ביחד] בשו”ת אגרות משה או”ח (סי’ כח), ובספר אשי ישראל (פי”ב הערה סו), ובספר הליכות שלמה (הל’ תפלה עמוד סג). ודוחק לומר דלאו דוקא כתב עשרה ביחד. ובודאי שעל דוחק כזה אי אפשר לכתוב: קושיא מעיקרא ליתא. ודו”ק.

ובשו”ת בית אבי חלק ג’ (סי’ כד) כתב, דאם יש ששה שלא התפללו ומצרפים עמהם ארבעה שהתפללו, מקיים בזה מצות קידוש השם באמירת הקדושה, ויש סברא לומר דגם תפלה בצבור מקיים בזה, וכנראה מדברי הרמב”ם. וכתב עוד, ואל תתמה דהרי בכל שיעורי תורה אין אומרים רובו ככולו, כגון כזית מצה או שיעור כוס וכדומה, לא אמרינן בזה דרובו ככולו, דאם כן בטלו כל השיעורין שהן הלכה למשה מסיני, ובש”ס נזיר (לח א) מבואר דהוה סגי בגילוח רוב הראש של הנזיר, לולי שגילתה התורה דבעינן כולו. והטעם בזה, דמה ששייך לאכילת אדם, כגון כזית מצה, בזה ליכא למימר רובו ככולו, דכיון ששיערו בהלכה כזית, לא שייך רוב, כיון דלא מיקרי אכילה בפחות מכזית. אבל בשיעור כוס ששיערו ברביעית, אם כן הכוס מכיל רביעית, ומעט פחות מרביעית אין זה כוס, אבל בשתיית הכוס די ברוב רביעית כיון דהשיעור הוא בכוס, ולא בשתיה. וכן בארבע כוסות. ועיין בשו”ת חתם סופר (חלק אורח חיים סי’ מ’) שנשא ונתן בזה עם מהר”ש קלוגר, ומסקנתו, דתמיד בעינן רוב מתוך כל, כמו בסנהדרין דרק אם נתוועדו כולם אז אזלינן בתר רוב. ולפי זה אם יש עשרה אנשים במקום אחד, אף על פי שרק הרוב מתפללים והמיעוט כבר התפללו, הוי שפיר רובו ככולו, דהוי רוב מתוך כל. והגר”ח מבריסק כתב, דהכלל של רובו ככולו נאמר רק בענינים התלויים במעשה, דכיון שעשה רוב המעשה הרי שם מעשה נקרא על פעולתו, ואמרינן דיצא בזה ידי חובת התורה שחייבה לעשות מעשה הנ”ל, אבל לא אמרינן דבמציאות הוי כאילו נעשה המעשה כולו, ולכן הכלל הזה דרובו ככולו שייך דוקא דומיא דשחיטה דעצם מעשה השחיטה הוא המצוה, מה שאין כן במצוות או עבירות דאכילה, דלא המעשה הוא המצוה או העבירה, למשל אכילת חלב או בעילת ערוה דשם הוא העבירה ולא המעשה גופא, לכן במקום שהתורה חייבה את האדם לאכול כזית, אף על גב דאכל רוב כזית והוי כאילו אכל כולו, כלומר שעשה מעשה האכילה, מכל מקום מציאות של כזית עדיין ליכא בגופו, וחסר לו המציאות שתלויה בו המצוה, לכן לפי דבריו הרי בנידון דידן שפיר הוי רובו ככולו כשיש רוב מתפללים, והוי רוב מתוך כל, ובמציאות יש כאן עשרה. וראה עוד במה שכתב בבית אבי חלק ד’ (סי’ ב’) שדייק מהרמב”ם הנ”ל דכשיש ששה שלא התפללו נחשב כתפלה בצבור. וכתב, דבתפלה בצבור יש ב’ ענינים, עצם התפלה שגורם להשראת השכינה, כדאיתא בריש ברכות (ו א) מנין לעשרה שמתפללים ששכינה שרויה עמהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ופירש רש”י, עדה קרויה בעשרה, וגם על ידי אמירת קדושה וברכו דהיא מצות קדושת השם כדאיתא בברכות (מז ב) דרבי אליעזר שיחרר את עבדו להשלימו לעשרה בבית הכנסת, מחמת מצוה דרבים, וכתב שם הרא”ש, דעשה דרבים לקדש שם שמים ברבים, כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. ולפי זה בודאי מצות קידוש ה’ מקיים כשאומר קדיש וקדושה וברכו, ויש סברא לומר שגם מצות תפלה בצבור מקיים, שיש שם ששה שלא התפללו עדיין, וארבעה שכבר התפללו ומתפללים כל התפלה עם חזרת הש”צ, הוי שפיר תפלה בצבור. וע”ש מ”ש עוד בזה.

שו”ת מנחת יצחק חלק ט דן בנדון ששה מתפללים בצירוף ד’ שכבר התפללו אם נחשב תפלה בצבור. – מה שרצו ללמוד מדברי החיי”א שהובא במ”ב דתפלה בצבור הוא דוקא בעשרה מתפללים, אין כוונתם כן. – גם מדברי הרמב”ם מבואר דסגי ברוב שלא התפללו. – בדברי החת”ס דלא שייך רובו ככולו אלא ברובא מתוך כולו. – כשמתפלל בעת חזרת הש”צ אי הוי תפילה בצבור. – מביא עוד ראיה מתשו’ הרדב”ז דדעת הרמב”ם דהוי תפלה בצבור ברובו ככולו. – מסיק בששה מתפללים בצירוף ד’ שכבר התפללו נחשב לתפלה בצבור.

שו”ת להורות נתן חלק ג סימן ג כתב העולה לדינא, דודאי דתפלה בצבור ממש נקראת כשמתפלל בלחש בשעה שהצבור מתפללים ואח”כ שומע מפי הש”צ, ולדעת החת”ס ואשל אברהם וחזו”א גם כשאומר עם הש”צ מלה במלה, ומ”מ אם הוא מתאחר מחמת כוונתו, תפלתו נשמעת כתפלת צבור כל שהצבור עסוקים עדיין בשירות ותשבחות כגון אשרי ובא לציון עד אחרי עלינו.

שו”ת יחוה דעת חלק ה סימן ז דן אודות מנין שיש בו ששה מתפללים בצירוף עוד ארבעה שכבר התפללו, האם נחשבת תפלתם כתפלה בצבור, או מכיון שאין עשרה מתפללים ביחד, דינם כיחידים, ואין תפלתם נחשבת תפלה בצבור. והעלה להלכה כיון שיש רוב מנין שמתפללים יחד רוב המנין ככולו ותפלתם נחשבת תפלה בצבור.

פסקי תשובות אורח חיים סימן צ כתב שהדברים פשוטים וברורים עפ”י הרמב”ם (פ”ח מהל’ תפלה ה”ד) והמשנ”ב (סי’ ס”ט סק”ח) בשם פוסקים שאין צריך שיהיו דווקא עשרה שמתחילים שמו”ע יחד, אלא כל שיש עשרה אנשים בביהכ”נ, אף על פי שרק ששה מהם מתפללים שמו”ע. ומה שכתב החיי אדם ‘שיתפללו עשרה אנשים יחד’ אין כוונתו אלא לאפוקי ממנהג הטועים שמתפללים כל אחד לעצמו ומתאספים עשרה כדי לשמוע קדיש קדושה וברכו, וכפי שכתב בסיום דבריו. וכמה מזקני הרבנים שבדורנו מעידים בספריהם שכן זכור להם עוד מצעירותם שלעולם לא הקפידו בקהילות ישראל על גדוליהם והת”ח שבהם על עשרה שיתפללו שמו”ע יחד, וכל שהיה ששה שאוחזים עם הש”ץ היו נעמדים לתפלת שמו”ע ללא פקפוק, כיון שיש עשרה בביהכ”נ. יחד הוי ליה תפילה בציבור לכל דבר וענין, ועפ”י הכלל ד’רובו ככולו’, וכן פסקו שו”ת מחזה אברהם ח”ב סי’ ט’ עפ”י החת”ס או”ח סי’ ק”מ, וע”ע שו”ת מנחת אלעזר ח”ב סי’ ע”ז, כה”ח ריש סי’ ס”ט, שו”ת מהר”י שטייף סי’ רע”ט, ס’ עמק ברכה עניני תפלה סי’ ו’, שו”ת בית אבי ח”ג סי’ כ”ד וח”ד סי’ ב’, שו”ת חלקת יעקב ח”ב סי’ קל”ח, שו”ת מנח”י ח”ט סי’ ו’ וז’, שערי הלכה ומנהג חאו”ח סי’ ס”ז, שו”ת בצל החכמה ח”ד סי’ קל”ה, שו”ת אהל יששכר סי’ ז’, שו”ת קנין תורה ח”ד סי’ ה’, שו”ת יחו”ד ח”ה סי’ ז’, שו”ת אז נדברו ח”ב סי’ נ”ז ובספרו בית ברוך על חיי”א כלל י”ט סק”ג, שו”ת תהלות דוד סי’ כ”ו, שו”ת להורות נתן ח”א סי’ כ”ח, שו”ת שפתי עני ח”א סי’ ט”ז, שו”ת חיי הלוי ח”ג סי’ י”ב, שו”ת באר שרים ח”ג סי’ י”ג, שו”ת שאילת שאול סי’ ט”ו, שו”ת ויברך דוד ח”א סי’ כ”ב.

 

מסקנה לדינא כשיש עשרה שמתוכם רוב מנין מתחילים את תפילת עמידה אף שבעוד רגעים  עוד ארבעה מתחילים נחשב תפילה בציבור לכתחילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש