שאלה:
מחר אזכה להכניס את בני בבריתו של אברהם אבינו, ושמעתי שכיון שזה נקרא יום טוב של אבי הבן אין לומר תיקון חצות. האם נכון הדבר.
תשובה:
יום המילה נקרא יום טוב של בעלי הברית, שהם אבי הבן או הסנדק והמוהל, ולכן בליל המילה לא יאמרו “תיקון רחל”, ויאמרו רק מזמורי “תיקון לאה”. וכן הדין בחתן כל שבעת ימי המשתה. [ובשנת השמיטה בארץ ישראל אומרים תיקון לאה בלבד בכל אופן].
מקורות:
א. רבנו יוסף חיים בבן איש חי (וישלח אות ה) כתב בזה הלשון: וכתוב בכף החיים [לר”ח פאלאג’י סימן ג] אות ל”ה, דאין אומרים תיקון רחל בבית האבל, ולא בבית החתן, ע”ש, ובתשובתי בסה”ק רב פעלים, עשיתי מטעמים לזה על פי הסוד, והעליתי דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תיקון רחל בבית החתן, מיהו בליל המילה, היחיד יאמר בצנעא ובלחש, אבל אבי הבן עצמו לא יאמר, דיום טוב שלו הוא. עכ”ל. והובא בכף החיים למהרי”ח סופר (סימן א אות יא).
ב. והנה מהר”ח פאלאג’י הגם דבכף החיים שלו לא הזכיר ענין ליל המילה, מ”מ לכאורה היה נראה דשוה לחתן, דאין לומר דשאני חתן דשמחתו היא כל שבעת הימים יום ולילה, משא”כ אבי הבן דעיקר שמחתו ביום. זה אינו, שהרי הטעם לשמחה בלילה הזו הוא כהכנה למצות המילה, וכמו שכתב המחזור ויטרי (ח”ב הלכות מילה סימן תקו): מנהג אבותינו תורה היא ויאחז בה צדיק דרכו אור שמיני בעל ברית עושה סעודה ומשתה לכבוד המצוה. עכ”ל. והיינו מצות המילה, שכבר אז מתחילה השמחה. [וכן מבואר בספר זכר דוד (בהשמטות למאמר ג’ פרק לה) שכתב שיש להקדים להסתפר מערב יום השמיני לפי “שקדושת זמן המילה מתנוצצת אור ליום שמיני”, והוכיח זאת מהתלמוד, ושזהו שורש לשמחה שעושים בלילה זה]. ולפי זה שוה דינו לחתן שלא יאמר. אלא שבספרו מועד לכל חי (סימן יא אות כד) פשוט לו שיש לומר אפילו תיקון רחל, וז”ל: בליל שמירה אומרים בסליחות תחנונים דאין מילה בלילה נוהג כצאן יוסף [הלכות ימי הסליחות אות יד]. ובתיקון חצות יאמרו נמי תחנונים, ולפי”ז יאמרו נמי תיקון רחל בליל השמירה [דהיינו ליל המילה], ופשוט. עכ”ל. ומדלא חילק בהדיא בין אבי הבן לאחר, משמע שדינם שוה לומר. אכן אין זה מוסכם.
ג. אחר כך מצאתי לרבנו אליעזר פאפו זיע”א בשו”ת פלא יועץ ח”ב (סימן יט) שכתב כעין הסברא שכתבתי שכיון שההכנה לשמחת המילה היא מהלילה, אין לומר תיקון רחל, ששם נשאל על מה שנוהגים לעשות לימוד בליל הברית כל הלילה, אם יאמרו תיקון רחל ווידוי, וכתב שיש פנים לכאן ולכאן, ומתחילה כתב שיש לצדד דלכאורה יש לדמותו לליל ערב יום הכפורים, דאע”ג שביום אין אומרים תחנונים, מ”מ בלילה אומרים, ושוב כתב דלא דמי, דהתם מה שערב יום הכפורים חשוב יום טוב הוא משום שיש מצוה לאכול בו, דכל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי (ברכות ח:), ואם כן אינו חשוב יום טוב אלא ב”יום” תשיעי שהוא זמן אכילה, אבל הכא אע”ג דזמן המילה אינה אלא ביום, מ”מ לדידן דלא אמרינן תחנונים אלא מפני כבוד הבעלי ברית, א”כ כיון דבלילה מתפללים בבית היולדת תפילת ערבית בנעימות ונגינות ועושין שמחות ומתקנים הבית, ואבי הבן לובש בגדי שבת, אם כן הוי אתחלתא דשמחה, והו”ל כההיא שכתב הרב ברכי יוסף (סימן קלא אות ה), שבמנחה סמוך לנישואין כיון שהחתן בא בבגדי חתן אין אומרים תחנונים, וה”נ דכותה. וגם יש ראיה מליל ערב יום הכפורים לדידן דלא מרבינן בסליחות, אם כן חשבינן ליה יום טוב מהלילה, ועוד דכתב הטור (סימן קלא) בשם רב נטרונאי דנפילת אפים רשות, וכתב הברכי יוסף שם (אות יג) שכאשר יש ספק אין נופלים על פניהם. ועל כן העלה הרב פלא יועץ שלמעשה לא יאמרו וידוי ותיקון רחל. וגם בספרו חסד לאלפים (סימן קלא סעיף טז) כתב: ואין אומרים תיקון רחל, כי יום טוב דידהו הוא. ע”כ.
ובשו”ת רבי עקיבה יוסף [שלזינגר] (או”ח סימן א) כתב שסנדק ואבי הבן לא יאמרו תיקון חצות בליל המילה, כיון דיום טוב שלהם הוא, וכן חתן בכל שבעת ימי המשתה שאינו נופל נפילת אפים הכי נמי בתיקון חצות יאמר רק תיקון לאה. ע”כ.
ד. ומו”ר מרן הגר”ע יוסף זיע”א בספר הליכות עולם ח”א (פרשת וישלח סעיף ד) כתב על דברי הבן איש חי הנ”ל: לכאורה יש להעיר, דמה שהוא יום טוב שלו הוא לפי שמביא את בנו למילה, והוי כמקריב קרבן להקב”ה, וכמ”ש בזוה”ק וכו’. ומטעם זה כתבו כמה אחרונים שאין לבעל ברית לעשות מלאכה באותו יום, שיום טוב שלו הוא, כשם שהמקריב קרבן אסור במלאכה כל היום וכו’. א”כ לפי זה י”ל שכשם שבקרבן פסח לא נאסרו במלאכה אלא בערב פסח אחר חצות, ולא מקודם לכן, מפני שאינו ראוי להקריבו אלא לאחר חצות, כן ג”כ אצל בעל ברית לא הוי יום טוב שלו אלא ביום שנעשה ראוי למילה, אבל בלילה אכתי לא חשיב יום טוב. א”כ גם אבי הבן יתחייב לומר תיקון חצות בלילה. ושו”ר בזכרונות אליהו מני שהביא בשם הגר”ח פאלאג’י במועד לכל חי שכתב, שכיון שאין מילה בלילה צריך לקרוא תיקון חצות, אלא שראיתי אנשי מעשה שלא היו קוראים תיקון חצות, בפרט אם הוא סנדק או בעל ברית. ע”ש. ולענין מעשה שב ואל תעשה עדיף. עכ”ל מו”ר. אלא שמסתימת דבריו משמע קצת שגם תיקון לאה לא יאמר. [ומ”ש בספר חזון עובדיה (תעניות עמוד קכט) שהמוהל ואבי הבן והסנדק אין אומרים “תיקון רחל” שכל היום יו”ט שלהם הוא. ע”ש. אינו ענין לכאן, ששם דיבר על תיקון רחל שאומרים בבין המצרים אחר חצות היום, ונ”ד שאני, ודלא כמי שטעה בזה].
ה. ושוב עיינתי בספר זכרונות אליהו עצמו (מערכת ת אות טז, עמוד מז), וראיתי שמחלק בין תיקון רחל לתיקון לאה, וז”ל: בבית החתן ובבית האבל אין לאמר תיקון רחל אלא תיקון לאה, כף החיים. ולפק”ד נראה שגם בליל משמרת המילה אין לאמר תיקון רחל. וע’ מועד לכל חי שכתב דכיון דאין מילה בלילה צריך ללמוד תיקון חצות, אמנם ראיתי אנשי מעשה שלא היו לומדים ובפרט אם הוא סנדק או בעל הברית. עכ”ל. ומ”מ אם רוצה להמנע גם מאמירת תיקון לאה, יש לו על מה שיסמוך. וראה עוד בזה במה שכתבתי בס”ד בשו”ת ימין משה ח”א (חא”ח סימן א).
