איזה פרקי תהילים מומלצים יותר לעילוי נשמת הנפטר?

הרחבה בשילוב המקורות:

[מתוך ספרי הקטן שושני ציו”ן כתב יד]: על פי המקובלים, העדיפות היא ללמוד את כל ספר התהילים בקבר המנוח[1], ואם אין פנאי לכך[2], אזי יש לקרוא לכל הפחות פרק קי”ט (כולו לפי הסדר, דזה עדיף מקריאת הפסוקים לפי שם הנפטר[3], ולא דמי לחולה שאז יש ענין לעורר כח האותיות של שמו של החולה). ויש שהוסיפו דראוי להמשיך מפרק קי”ט עד פרק קל”ו (ועד בכלל)[4], ואח”כ לומר את המזמור האחרון והראשון שבתהילים[5]. ויש מגדולי המקובלים שהמליצו בעיקר על אמירת מזמור צ”א (“יושב בסתר”), ויתחיל מהפסוק “ויהי נועם וגו'”[6]. ולמנהג יוצאי אשכנז, אומרים על הקבר מזמורי תהילים אלו: ל”ג, ט”ז, י”ז, ע”ב, צ”א, ק”ד, וק”ל, ואח”כ פסוקי פרק קי”ט לפי שם הנפטר ולפי אותיות נשמ”ה[7]. ומנהג הרבה מהחוגים החסידיים, לקרוא בקברות הצדיקים את הספר הרביעי שבתהילים[8] (ויש שנתנו טעם, מפני שיש מעלה בקריאת ספר שלם, והספר הרביעי הוא קצר[9]), ויש מוסיפים גם את המזמור הראשון שבספר חמישי (והיינו פרקים צ’ עד ק”ז ועד בכלל)[10]. ועוד ישנם מנהגים שונים בזה [11].

^[1] שיח יצחק אלפייה ח”א דף קי”א ע”ב, ודף קט”ו ע”ב, ודף קי”ח ע”ב, ובכמה דוכתי (לפני כל סדר תפילות על קבר צדיק) עיי”ש. וכ”כ בספר עוד יוסף חי לוי פרק ה’, שכן היה נוהג תמיד הגה”צ רבי יוסף שלמה דיין זצוק”ל בכל קבר שהיה משתטח.

[וראה להגאון מהר”מ חאגיז זלה”ה בספרו משנת חכמים במעלה החמישית אות קע”ה, שכתב דלעילוי נשמת טוב שאחרי סיום חמשת הספרים של התהילים, יקרא שוב מהספר הרביעי עד סוף התהילים, דעי”ז משלים פסוקים כמנין השם הקדוש רי”ו, עיי”ש. וכ”כ החבי”ף זלה”ה בהקדמה לספרו הכתוב לחיים ד”ה ומה טוב].

[2] וראוי להזכיר בזה מה שכתב מוהר”ח פלאג’י זלה”ה בהקדמה לספרו הכתוב לחיים, וז”ל: “לפי שיעור הכוונה ואמירה נעימה של התהלים, כאותו שיעור יעשה לו סגולה, דגם ה’ יענהו, דלרב תרבה ולמעט תמעט. וטוב מעט בכונה – ספר אחד, מהרבות שלא בכונה – כל החמשה ספרים.” עכ”ל.

^[3] שיח יצחק אלפייה ח”א שם (ונקט שם בפשיטות דיש לקרוא את כל הפרק לפי הסדר, ושם בדף מ”ג ע”ב יהיב טעמא לאמירת פרק זה על קברות הצדיקים, מפני שמזמור זה הינו מסוגל לקיבול תפילות כמובאר בזוהר הקדוש פרשת שמות דף קע”ח ע”ב, עיי”ש, וע”ע למהר”י אלפייה בספרו קו’ היחיאלי חלק “בית השם” דף ס”ה ע”א, דנכון לכל אדם לקרוא בכל יום פרק קי”ט שבתהילים מפני שיש בו קע”ו פסוקים המבטלין את קליפת צפ”ו שהיא בגי’ קע”ו, ומזמור זה יש בו כ”ב אותיות כדי לתקן את כל כ”ב אותיות התורה שפגמנו בהם, עיי”ש. ומכל הני טעמי עולה דאין לקרוא מזמור זה בדילוגים לפי אותיות שם המנוח אלא בשלמותו).

וכן הביא בשפתי צדיקים (למוהר”ר סלמן מוצפי זלה”ה) בעמודי ההקדמה עמ’ מ”ט, דבקברות הצדיקים יש לקורא מזמור קי”ט (ושם לא חילק את המזמור לאותיות ולא כתב כל הוראה לאמרו לפי אותיות שם הנפטר, כי כוונתו רצויה כנ”ל דיש לומר הכל לפי הסדר. ובספר אביע תפילות עמ’ שנ”ב, כאשר העתיק את סדר הלימוד של ספר שפתי צדיקים, הוסיף מדיליה שהלימוד בקי”ט הוא לפי אותיות שם הנפטר, ובמחי”כ הא ליתא וכאמור).

וכן עינינו הרואות בחו”ל מנהג עדת יוצאי ארם צובא הי”ו, לקרוא לעילוי נשמת הנפטרים פרק קי”ט לפי הסדר, ולא לפי אותיות שם הנפטר. ודלא כמנהג בני אשכנז (שנזכיר להלן בפנים) שהתפשט לאחרונה לכל העדות, שקוראים פסוקי פרק קי”ט לפי אותיות שם הנפטר, דכאמור עפ”י הסוד יש עדיפות לקריאת פרק קי”ט לפי הסדר (וכל זה לגבי נפטר, משא”כ לגבי “חולה” אה”נ י”ל דיש עדיפות באמירת פסוקים לפי אותיות השם, ולאו דוקא פסוקי פרק קי”ט אלא בכל פסוקי ספר התהילים, כמו שהעלה מרן החיד”א, ואכמ”ל).

ושוב שמעתי מהרב צבי חקק נר”ו משמשו הנודע של מרן מאור ישראל הג”ר עובדיה יוסף זצוק”ל, שמרן זצ”ל היה מורה שהקוראים תהילים לעילוי נשמת הנפטר (ואף הקוראים לרפואת החולים) יקראו פרק קי”ט לפי הסדר, ולא לפי אותיות שם המנוח. עכ”ד. ותעלוזנה כיליותי לשמוע דעת קדושים בענין זה.

ומ”מ לא יבצר תועלת גם במנהג קריאת פסוקי פרק קי”ט לפי אותיות שם הנפטר, כדמצינו בבן איש חי ש”ר פרשת ויחי אות י”ב (בשם ספר כתר מלכות, שחיבר בעצמו אך מסתיר זאת כדרכו), אלא דכתב שם הגרי”ח להסתפק באמירת פסוק אחד על כל אות של השם (ולא כל הפסוקים שמתחילים בכל אות של השם), וכתב דיש לאמרם דוקא בחלש, עיי”ש. ועכ”פ לא רחוקה היא הסברא לומר דהגאון הרי”ח הטוב זלה”ה לא פליג על הנ”ל דאם יש פנאי אזי עדיף פרק קי”ט כולו לפי הסדר מאשר לפי אותיות שם הנפטר, דהרי אחד הרואה עיניו יחזו בבן איש חי שם דמיירי ביתום שנמצא בבית הכנסת בתפילת שחרית, שעל זה כתב דדבר נאה ומתקבל הוא להוסיף פסוקים אלו בין סדר “פיטום הקטורת” (שבסוף תפילת שחרית) לבין הקדיש על ישראל (שלפני “עלינו לשבח”), עיי”ש, וכמובן שהזמן להוספות בעת ההיא הוא מצומצם ביותר כי על כן הסתפק הבא”ח באמירת פסוקים הנז’, משא”כ מי שנמצא בבית העלמין ויש לו יותר פנאי, עדיף טפי שיאמר פרק קי”ט בשלמותו משאר לפי אותיות שם הנפטר.

ועוד מצינו ענייני קריאת פסוקים לפי אותיות שם הנפטר, אך לאו דוקא מתוך פרק קי”ט אלא מתוך כל פסוק בתנ”ך יהיה אשר יהיה, והוא מה שמביא מוהר”ח פלאג’י בספר מועד לכל חי פרק כ”ח בשם הרב מעשה הצדקה דף ק”כ ע”ב (ושם מיירי לענין תיקון האדם עצמו בחיי בחיותו, אך החבי”ף שם כתב דהיא הנהגה ראויה גם לעילוי נשמת מנוח בימי השבעה או ביארצייט עיי”ש), וז”ל: “וילמוד חמישה פסוקים מכל אות ואות משמו על סדד א”ב, וכן פרק אחד מהמשנה על סדד א”ב, ומאמר אחד מהגמרא ומזוהד הקדוש על סדד הנזכר, כגון אם שמו אברהם יקרא חמישה פסוקים מתנ”ך מאל”ף, וכן הבי”ת, ויוצא בהן, וכו’.” עכ”ל.

ומה שנקט בנתיבי עם או”ח סי’ רכ”ד דעל הקבר נוהגים לקרוא פרק קי”ט לפי אותיות שם הנפטר, לפי כל האמור אין זו העדיפות העיקרית, ויתכן דהרב נתיבי עם כתב כן עפ”י המנהג חדש בארץ הקודש שלמדו מאחינו בני אשכנז. וצ”ע.

[ובשו”ת צפנת פענח סי’ ס”ו כתב אף לגבי חולה, דאין לקרוא פרק קי”ט לפי אותיות השם, משום דכל פרשה דלא פסקי’ משה אנן לא מספקינן, ומשום שאסור לעשות שם שמים כמו סימן ונוטריקון, וכו’, עיי”ש, ועיין תשובות והנהגות ח”ב סוף סי’ ס”ז עיי”ש. ואף דיש להשיב על זה לענין חולה, מ”מ חזי לאיצטרפוי למימר דאיכא מעליותא טפי בקריאת פרק קי”ט מרישא עד גמירא ולא לפי שם הנפטר].

^[4] שיח יצחק אלפייה ח”א דף מ”ח ואילך (והם הפרקים הנאמרים ב”מעלות”, ועוד שתי פרקים הנקראים “הלל גדול”). וראה שם בדף קי”א ע”ב לפני סדר הלימוד על קבר דוד המלך, וחזר על הדברים לפני כל קבר וקבר המוזכר בסדר, עיי”ש.

^[5] שיח יצחק ח”א דף נ”א ע”ב.

[6] מוהר”ר יהודה פתייה זלה”ה בספרו הנשמות מספרות עמ’ ס”ו (בסדר הלימוד הקצר על קבר, אלא דשם מיירי לאו דוקא לגבי קברות צדיקים, ויתכן היה לחלק).

[7] גשר החיים פרק כ”ט אות ג’ (ופרק ל”ב אות ה’).

[8] כן נהגו חסידי סאטמר, בובוב, ויזניץ, סיגוט, ועוד (וע”ע בהערות הבאות). ועפ”י רוב אומרים גם את ה”יהי רצון” שלפני ואחרי אמירת התהילים כנדפס בספרי התהילים המצויים.

[וגם בחוגים אחרים מצינו כיו”ב, לכו חזו בספר עילוי נשמות למור”ר נתן עמרם ז”ל (ליוורנו תרכ”ט) דף ז”ך ע”א שכתב ללמוד ספר רביעי כולו על קבר ההורים לעילוי נשמתם, והוסיף עוד פרקים עיי”ש. וישנם ממקהות מרוקו שקוראים ספר זה בעת צידוק הדין על הנפטר, כמובא בספר פי חכמים עמ’ קס”ד. וכמו כן אצל בני תימן מובא בספר התהילים של הגר”י צוברי זצ”ל (אוצרות מלכים) עמ’ תמ”ג שנהגו לקרוא ליד הקברים את הספר הרביעי שבתהילים, עיי”ש].

ובשם האדמו”ר האמרי חיים מוויזניץ זצ”ל מובא (בספר מאיר החיים ח”ב עמ’ תי”ז), דלפום קושטא המנהג בוויזניץ היה לקרוא על קברות הצדיקים את כל ספר התהילים על קברות הצדיקים, אלא דמי שקשה לו יקרא את הספר הרביעי שבתהילים, עיי”ש. [ובספר שיחות ומאמרי קודש ח”ב עמ’ קי”ח מובא על האדמו”ר מהרמ”י בנו של האמרי חיים זצ”ל, שקרא את הספר הרביעי בכותל המערבי, ולאחר מכן הלך לקברות הצדיקים בהר הזיתים והמשיך שם את ספר החמישי, ובכל קבר קרא כמה פרקים מספר החמישי והלאה עד סוף התהילים, עיי”ש].

[9] הגה”ק מוהר”י טברסקי (האדמו”ר מטאלנא) זצוק”ל, הובאו דבריו בספר אמרתך חייתני עמ’ שס”ב.

[10] זמירות דברי יואל ל”ג בעומר אות שס”ט הערה ב’. אלה מסעי מסאטמר ב”הליכות מלכי בקודש” אות י”ח (אלא דשם לא כתב להוסיף מזמור ק”ז). קונטרס המנהגים הנדפס בריש תהילים עם פירוש עצי חיים, אות כ’. וכן נהג הרה”ג ר’ משה אריה פריינד זצוק”ל (כשהיה מתפלל בקבר שמעון הצדיק בערב ראש השנה) כמובא בספר עטרת יהושע זמירות ליו”ט עמ’ רס”א הערה קי”ד, ושם מרומז הטעם להוספת פרק ק”ז, דהיינו כדי להשלים מנין ח”י פרקים.

[11] בספר אמת ליעקב קמינצקי על יו”ד סי’ שד”מ בהערה, מובא שמנהגו של הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ”ל היה לקרוא פרק צ’ ופרק ק’ בלבד.

ובקונטרס “מזמורי תהילים לאמרם על קברי הצדיקים” (ירושלים תש”ס) כתבו שנמצא בכתי”ק של האדמו”ר מרדכי שלום יוסף מסאדיגורא זצ”ל שהתקין לומר מזמורים אלו: ד’, י’, י”ג, ט”ו-י”ח, כ’-כ”ג, כ”ה, כ”ז, כ”ח, ל’-ל”ב, ל”ה, מ’, מ”ב, נ”א, ס”ט, ע”א, פ”ה, פ”ו, פ”ט, ק”ב, ק”ה, ק”מ, קמ”ב, קמ”ג, ל”ג.

ובספר אספקלריא המאירה גרליץ ח”ב עמ’ תקנ”ב כתב שנמצא רשום בכתב אשורית על ספר התהילים של הרה”ג ר’ אפרים מרדכי שמרלר זצ”ל שיש לומר מזמורים אלו (ואע”פ שהנידון שם הוא כשמשתטחים על קבר זקנו הרה”ק מוהר”ר מאיר מפרימישלאן זצוק”ל, לכאו’ ה”ה נמי לשאר קברות הצדיקים, אם כי יש משעות קצת בלשון שיש ענין מיוחד בציון הנז’) ואלו הן: ט’, י”ט, כ”ד, כ”ז, כ”ט, ל’, ל”ג מ”א מ”ד מ”ט, ס”ז, ע”ד, ע”ה, ק”ב, ק”ד, ק”ז, צ”א.