שאלה:
האם מותר לשתות שמן זית המיוצר על ידי גוים?
תשובה:
שמן זית שנעשה על ידי גוי מותר בשתיה, ואין צריך להפריש ממנו תרומות ומעשרות. ואמנם יש לוודא שאין חשש ערלה בזיתים. ומכל מקום כיון שכיום מצויים תערובות שונות בשמנים הנמכרים בשוק, וחלקם הם שמנים האסורים באכילה המופקים מן החי, יש לקחת שמן בכשרות טובה, בכדי שלא יכשל במאכלות אסורות ח”ו.
מקורות:
א. במסכת עבודה זרה (לה:) שנינו: ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה, חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת “והשמן שלהן”. רבי ובית דינו התירו השמן. ע”כ. וכן אמרו בגמרא (לו.) שמן ר’ יהודה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו.
ובטעם איסור השמן כתב רש”י בד”ה והשלקות: משום חתנות. וכ”כ עוד להלן (לו. ד”ה בעיר). וזאת כפי שאמרו בגמרא (לו:) גזרו על פיתן ושמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן. ע”ש. ואמנם בגמרא (לו.) אמר שמואל שטעם האיסור הוא כי “זליפתן של כלים אסורין אוסרתן”. והיינו שכלי הגוים בלועים באיסורים, והם נפלטים לתוך השמן ואוסרים אותו. ופירשו בתוספות (ד”ה בשלמא) שלדעת שמואל גזרו מכח שני הטעמים. ע”ש.
ב. ובגמרא (לה:) אמרו: שמן, רב אמר דניאל גזר עליו, ושמואל אמר וכו’ זליפתן של כלים אסורין אוסרתן. והקשו לרב דאמר דניאל גזר עליו, וכן למאן דאמר דשמן הוא מגזירת י”ח דבר, אם כן היאך ביטלו לגזירת השמן, והתנן אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין. ועוד, הא אמר רבה בר בר חנה אמר ר’ יוחנן, בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו, חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבוא אליהו ובית דינו אין שומעין לו. ותירצו: אמר רב משרשיא, מה טעם [שאין מבטלין גזירות י”ח דבר]? הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל, שמן לא פשט איסורו ברוב ישראל, דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן, ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל, וסמכו רבותינו על דברי רשב”ג ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק, שהיו אומרים, אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה. ע”כ.
ג. ובירושלמי שבת (פ”א הלכה ד, דף י:) אמרו: רב יהודה אמר, דניאל אסר את השמן וכו’, רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי יוחנן, ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי, שהיו עולין עליו להר המלך ונהרגין עליו [והיינו שביטלוהו מפני הסכנה]. ומי התירו, רבי ובית דינו התירו בשמן וכו’. ומר רבי יוחנן בשם ר’ ליעזר בי רבי צדוק מקובל אני שכל גזירה שב”ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה, ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן. ע”כ. וכן הוא בירושלמי מסכת עבודה זרה (פרק ב הלכה ח, דף טז.).
ובתלמוד ירושלמי (ע”ז שם) אמרו: יצחק בר שמואל בר מרתא נחת לנציבין, אשכח שמלאי הדרומי יתיב דרש רבי ובית דינו התירו בשמן. אמר שמואל אכל, רב לא קביל עליה מיכול, אמר ליה שמואל אכול, דלא כן אנא כתב עליך זקן ממרא [שאתה חולק על מה שנמנו והתירו. פני משה]. אמר ליה [רב] עד דאנא תמן [בארץ ישראל] אנא ידע מאן ערר עליה שמלאי הדרומי, אמר ליה [שמואל] מר בשם גרמיה, לא בשם ר’ יודן נשייא [פירוש, שרבי שמלאי לא התיר מעצמו, אלא בשם רבי יהודה נשיאה], אטרח עלוי ואכל [הטריח עליו שמואל עד שאכל]. ע”כ.
ד. ואמנם הגם שהתירו את השמן, מ”מ היה צד לאוסרו כשנתבשל, וכמו שאמרו בגמרא להלן (בבלי ע”ז לח:): אמר רב ששת, האי מישחא שליקא דארמאי [שמן מבושל של גוים] – אסור. אמר רב ספרא, למאי ניחוש לה? אי משום איערובי [תערובת יין נסך. רש”י] – מיסרא סרי [היין מקלקלו], אי משום בישולי עובדי כוכבים – נאכל הוא כמו שהוא חי, אי משום גיעולי עובדי כוכבים – נותן טעם לפגם הוא ומותר. ע”כ. ורב ששת איירי אחרי שהתירו גזירת השמן, דאל”כ היה אסור בלא”ה. ובא להשמיענו שהבישול אוסרו. ורב ספרא פליג וסבירא ליה דאין בזה שום חשש.
ה. וסוגיות אלו נפסקו להלכה ברמב”ם (פי”ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה כב) וז”ל: שמן של עכו”ם מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שממרה על פי בית דין שהתירוהו, ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר לא מפני בישולי עכו”ם מפני שנאכל כמות שהוא חי, ולא מפני גיעולי עכו”ם מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו. ע”כ. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קג סעיף ד) פסק: שמן ודבש של עובד כוכבים, אף על פי שהם מבושלים, מותרים מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו. ע”כ.
ו. ודע כי יש מי שרצה לאסור שמן מכח מנהג, והובא בהגהות מיימוניות (אות ג) וז”ל: כתב ראבי”ה, ומ”מ כיון שנהגו בו אבותינו שלא לאוכלו, ה”ל דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ואי אתה רשאי להתירו בפניהם, וכתיב ‘אל תטוש תורת אמך’, ובשאר ארצות שמעתי שאוכלין שמן של עכו”ם. עכ”ל. ותימה והלא גם רב נהג בו איסור ואעפ”כ התירו שמואל בפניו, ולא עוד אלא שהכריחו להניח מנהגו וקבל עליו, ודאי אין מנהג הנוהגים בו איסור עכשיו חמור ממנהגו של רב ומגזירת דניאל. ואולי ממנהג חומרא של טעות הוא. והנה מהר”ם התירו להדיא כל ימיו בכ”מ היותו. עכ”ל הגהות מיימוניות. וכן כתב המאירי בבית הבחירה (ע”ז לה:): אבל השמן פסק ההלכה ששמן הגוים מותר. ע”כ.
ז. והפוסקים האחרונים הסכימו להתיר שמן של גוים. וכמ”ש השלחן גבוה והלבוש וערוך השלחן (יורה דעה סימן קיד). ואמנם יש להזהר מאיסורים צדדיים השייכים בהכנת השמן. וכמ”ש הכף החיים (יו”ד סימן קיד אות לג): והיינו דוקא בידוע שהוא נקי, אבל ביש חשש איסור לא נכנס בזה, דהכל לפי המקום והזמן. ע”כ.
ח. ובבירור שערכתי אודות השמן זית בזמנינו אם שייך בו תערובות איסורים, הוברר לי (על ידי מכון כושרות) שבכדי להפיק מהזיתים את כמות השמן המקסימלית, מוסיפים “אנזימים” במהלך תהליך מיצוי השמן, ובכך יוצא יותר שמן מן הזית. וחלק מן האנזימים מיוצרים מתאים של בעלי חיים, וחלקם הם נבלות וטרפות ובהמות וחיות לא טהורות. [ואפילו במעט יש לאוסרו מדין דבר המעמיד שאינו בטל אפילו באלף (ע’ ש”ע יו”ד סימן פז סי”א)].
כמו כן מוסיפים לשמן חומר “מתחלב” הנקרא “אמולסיפיירים”, שתפקידו לקשר בין השמנים המרכיבים את מוצרי המזון, ולערבם יחד, כך שלא ייפרדו זה מזה. ובעזרתו ניתן לערבב אפילו מים עם שמן הזית בלא שהדבר יורגש. מקור האמולסיפיירים הוא בדרך כלל משומנים שונים, ויתכן שגם משומנים מן החי. [וגם הוא דינו כמעמיד]. כמו כן יש חשש שמא הוסיפו שומן מן החי, ואפילו שומן חזיר שמחירו זול, או צבע מאכל המופק משמנים מן החי.
ט. לפי האמור יוצא שאמנם הגם שיש היתר לשתות שמן של גוים, צריך לדעת בבירור שאין תערובות שונות. ולכן אם יודע בודאות כיצד נעשה השמן, וכגון שמכיר את הגוי ואת שיחו, ניתן לשתותו בשופי. ואם אינו יודע את מקור השמן אזי יש לקחת שמן בכשרות טובה בכדי שידע שאין בהם תערובות איסור. וראיתי בספר הכשרות למעשה (עמוד תק) לידידי הרה”ג אליהו חיים פנחסי שליט”א, שכתב: שמן זית הבא מספרד מוחזק ככשר ואפשר להשתמש בו, וכן שמן זית שהחוק מפקח על יצורו מותר לכתחלה. עדיף להשתמש בשמן כתית שנקיותו מחומרים אחרים מובטחת יותר. ע”כ.
י. גם יש להזהר בזה גם מאיסור ערלה, שנוהג גם בעצים של גוים, וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן רצד ס”ח): ערלה נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בין בשל עובד כוכבים בין בשל ישראל, אלא שבשל ארץ ישראל היא מן התורה ובחוצה לארץ הלכה למשה מסיני. ע”כ. ולכן צריך שידע שהעץ אינו של ערלה, או שיקח בכשרות המוכיחה כי אין בזה חשש ערלה.
יא. ולענין הפרשת תרומות ומעשרות, הנה מרן בשלחן ערוך (יו”ד סימן שלא ס”ד) כתב: פירות העובד כוכבים שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל, אם נגמרה מלאכתו ביד העובד כוכבים, ומרחן העובד כוכבים, פטורין מכולם. ע”כ. ונתבאר דין זה היטב בספר היקר “באר בשדה” לידידי הרה”ג בועז כדורי שליט”א (כרך א’ פרק ד ס”א). ומעתה הלא גמר מלאכתם של הזיתים העומדים לשמן הם משעה שממלאים השמן בכלי אחר סחיטתו, וכמ”ש הרב באר בשדה (כרך ב’ פרק טז סעיף נח), ולפי זה נראה שכיון שמלאכת עשיית השמן נעשתה על ידי גוי, והגוי סחטם ומילאם בכלי, הרי הוא פטור מתרומות ומעשרות.
וגדולה מזו כתב מו”ר בספר חזון עובדיה תרומות ומעשרות (הלכות גידולי נכרי בארץ ישראל סעיף ו) וז”ל: מפעל בית הבד לשמן זית שהוא של גוי, ועובדים בו פועלים יהודים בסחיטת שמן מהזיתים, השמן פטור מתרומות ומעשרות, שכיון שהמפעל הוא של גוי נחשב כמירוח של גוי. עכ”ל. ובהערה שם (אות ט) הוכיח כן מראשונים ואחרונים הסוברים שאם הבעלים גוים ומירחם הישראל בעבורו הרי הם פטורים ממעשרות. ואחר האריכות סיים בזה”ל: ולפ”ז מפעל “בית הבד” השייך לגוי, ופועלים יהודים עובדים שם להוציא שמן זית, השמן פטור מתרו”מ, כיון שהמפעל של גוי. ומכל שכן שתרו”מ בזה”ז אינם אלא מדרבנן. עכ”ל. ומעתה כל שכן בנ”ד שגם המירוח נעשה על ידי הגוי בעצמו, הרי הוא פטור מתרומות ומעשרות. וראה עוד בספרי שו”ת ימין משה ח”א (חיו”ד סימן כט). ואכמ”ל עוד.
