שאלה: האם מותר לשמוע מוזיקה דרך נגן וכדו’ בימי הספירה ובימי בין המיצרים, וכן אבל בתוך י”ב חודש לאבלותו על הוריו, כשממריץ אותו בעת עשיית ספורט?
תשובה: יש להתיר הדבר, כיון שאין כוונתו ליהנות מעצם שמיעת המוזיקה.
א). בסוטה (מח.) משבטלה הסנהדרין בטל השיר. ובגמ’ שם אי’ אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי, שרי, דגרדאי אסיר. ופרש”י (ד”ה דנגדי ובקרי) מושכי ספינות בחבל, שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם. ודבקרי: שמזמרים בשעה שחורשין ואינו אלא לכוין את השוורים לתלמיהם שהולכים לקול השיר דערב עליהם. דגרדאי: אינו אלא לשחוק. ומבואר דכל ששומע כלי נגינה שלא לשם מטרת שחוק ושמחה אלא כדי לעשות מלאכתו, שרי. וכ”כ הארחות חיים (הל’ ט’ באב או’ יד) שכל שמשורר כדי להקל לו במלאכתו שרי. וכ”כ הב”ח (או”ח סי’ תקס ד”ה ולענין הלכה). וא”כ ה”ה בנד”ד שכידוע שרבים מאלו שעושים פעילות גופנית וספורט שומעים תוך כדי מלאכתם שירים כדי להגביר את קצב תנועות ידיהם ורגליהם וכן כדי לזרז עצמם בעמל הגוף, א”כ חשיב כאינו מתכוין, ושרי. וכן אמרו לי כמה אנשים שמתעמלים בכל יום, שאין הם שמים לב כלל לעצם המוזיקה הנשמעת אלא לקצב המתנגן ברקע.
ב). ואע”ג שבאמת יש קצת לחלק מההיא דסוטה, דהתם אינו שיר שנועד להנעים לבני אדם אלא קול זמר המיועד לשוורים ולמושכי ספינות וכמ”ש רש”י ‘שיר הערב עליהם’, אלא דאפשר דגם בעלי השוורים נהנים מהקול, משא”כ בנד”ד שהשירים מיוצרים כדי לשמח בני אדם ולהנעים להם אלא שזה השומע לא מתכוין להנות מהם עתה, אולי בכה”ג חמיר טפי. מ”מ גם אם נימא הכי, הלא דעת הר”ן (פרק גיד הנשה בסוגיא דריחא מילתא) דלענין הנאה אפילו פס”ר מותר כל שאינו מתכוין. וראה בשדי חמד (מערכת פ כלל לא). וע”ע בשו”ת תורה לשמה (סי’ שצד) גבי אדם שנהנה מיופיה של אשה או קולה בעל כרחו, שכתב דאם אינו מתכוין לכך אע”פ שאפשר לו ללכת למקום אחר ולא ישמע קולה, שרי, וחיליה דיליה מההיא דפסחים (כה:).
ג). ועוד יש להתיר כפי שמצינו כיוצ”ב בפוסקים אפילו גבי דברים חמורים מזה, את ההיתר של טריד בעבידתיה, וכדאי’ בגמ’ ע”ז (כ:) גבי כובס בגדי נשים, ובב”מ (צא.) גבי הרבעה, מצינו נמי את ההיתר של ‘עבידתיה טריד’, וכן פסק השו”ע (אהע”ז סי’ כג סעיף ג). וכיוצ”ב מצינו בפוסקים שהסתמכו להלכה על היתר זה, גבי בדיקת נשים אצל רופא הבודקם במקומות המכוסים שבגופם כמ”ש הש”ך (יו”ד סי’ קצה ס”ק כ). ואע”ג שהש”ך עצמו רק העיד על המנהג ולא ביאר טעם המנהג, מ”מ ראיתי שכן ביארו להדיא גדולי האחרונים, הכרתי ופלתי (שם), הסד”ט (שם), החיד”א (שם), הערוה”ש (שם), והאגרות משה (חיו”ד ח”ג סי’ נד אות א’), שכיון שהרופאים טרודים בעבודתם, אין לחוש בהם להרהור עבירה. ובשו”ת הרדב”ז ח”ד (סימן ב’) התיר מטעם זה אפילו לבעל למשש הדופק של אשתו נדה כשהיא חולה.
ד). וכן כיוצ”ב התירו הפוסקים לנגן בכלי זמר בימים אלו (אצל נכרים) למי שפרנסתו בכך, וכן לאבל בתוך י”ב לאביו ואמו, או למורה ללמד נגינה בימים אלו, וחלק מהטעמים שהעלו, היינו לפי שאינם מתכוונים לעצם השמחה אלא לצורך פרנסתם, ואע”ג דמן הסתם גם נהנים תוך כדי הניגון המיועד לשמח אנשים, מ”מ אין זה עיקר כוונתם, ראה בפמ”ג (סי’ תקנא א”א סק”י), וכן יוצא הדבר להיתר עפמ”ש בשו”ת מהר”ם שיק (חיו”ד סי’ שסח) שנשאל באבל תוך י”ב חודש אחר אמו אי שרי ללמוד חכמת מוזיקה דמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ שצא) דאסור בכל מיני שמחה, וכ’ שם דאפשר לומר שלא אסרו אלא כשמכוין לשמחה אבל כשאינו מכוון רק לידע האומנות הוי ליה דבר שאינו מתכוון ומותר. אלא שדחה היתר זה משום שהרואה סובר שמכוון לשמחה ואיכא בזיון למת ע”ש. אולם בנד”ד שאין שייך טעם זה שהרי הכל יודעים שזה דרכם של אלו המתעמלים, יש להתיר הדבר, ובפרט בנד”ד שהוא שומע השירים רק דרך הקלטה ואינו על ידי כלי זמר ממש, שהוא קיל טפי.
וכן יש להביא ראיה להיתר, ממ”ש השער הציון (סי’ תקס ס”ק כה) בשם המאמ”ר, דיש למחות ביד הנשים שמזמרות בעת מלאכתם, שהלא בגמ’ סוטה מבואר דבשיר של גרדאי שהוא לשחוק בעלמא אסור, אבל אם מזמרות כדי שיישן התינוק שפיר דמי. ומוכח, דאע”ג דנהנות מעצם השיר, מ”מ כל שאין זה עיקר כוונתו ועושה זאת כדי לקבל תועלת אחרת, יש להתיר. גם בשו”ת ציץ אליעזר (חט”ו סימן לג), ובספר חזון עובדיה – ד’ תעניות (עמ’ קנג), התירו לנגן בימים אלו היכא שכל כוונתו לצורך לימוד או פרנסה, ומאלו הטעמים שנתבארו, יעו”ש. וע”ע בס’ חזו”ע – אבלות ח”ב (עמ’ שסז), ובמ”ש בספרי תורת החיים (עמ’ סה). וע”ע בספרי הקטן תורת הישיבה (פרק א’ סעיף ז’) גבי השכמה על ידי שעון מעורר המשמיע נגינות.
