שאלה:
אני גר בשכירות, ובליל שבת האחרון חיממנו את האוכל בנרות, הנחנו כעשרים נירוניות מתחת לפלטה, ולאחר שעה האש התלקחה ורוב הבית נשרף כליל, לאחר בירור התברר שאין לבעה”ב ביטוח, והנזקים נאמדים בכמאה אלף ש”ח, ב”ה ניצלנו והאש לא פגעה בגופנו, אמנם שאלתנו ובקשתנו האם אנו חייבים לשאת בנזקים, או שמא החיוב על בעל הדירה להעמיד לנו את הדירה על תילה?
תשובה:
על השוכר לשלם בגין כל ההוצאות
אף שמבואר בגמרא (ב”מ נו. שבועות מב:) שאין דין שמירה בקרקעות, שנא’ “כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור” דוקא מטלטלין ולא קרקעות, ומבואר בשו”ע (חו”מ סי’ ש”א) שאפילו פשע השוכר פטור מתשלומין, אפילו נאנס מכח פשיעתו. וכן פסק להדיא הרמ”א שהשואל בית ונשרף פטור לשלם דהוי קרקעות.
כל זה נאמר דוקא שהשוכר פשע ולא שמר ונאנס, אבל במקרה שלך, אין לך פשיעה גדולה מהנחת נרות מרובות לחימום המאכלים שעל גביהן פלטה ללא השגחה, ובפרט תוך דירה צפופה, ועל אחת כמה וכמה שיש ארון מטבח על גביהן, ומה שפרצה השריפה אין זה אונס כלל, והרי זה מזיק בידיים ממש, וכבר כתב כיו”ב הרמב”ם (פרק י”ד מהל’ נזקי ממון הלכה י”ג) גבי נר חנוכה שהזיק דחייב שהיה לו לישב ולשמור, וכן פסק השו”ע (חו”מ סי’ תי”ח סעיף י”ב). ולכן אין זה דומה לשוכר שלא שמר כראוי, ונאנס כגון שלא שמר על ילדיו הקטנים והתעסקו בנרות.
זאת ועוד, כל דברי הגמרא והפוסקים נאמרו רק באופן שאין חוזה, אבל כאשר השוכר מתחייב בחוזה שבתום השכירות יחזיר את הדירה באותו מצב שמצא את הדירה כשנכנס בה, מכח זה אף אם שאל דירה ונשרפה באונס, חייב לשלם עבור תיקום כל הנזקים שנגרמו בגין השריפה.
המקום ימלא חסרונכם, מכאן והלאה רק לחושבנא טבא, שפע ברכה והצלחה וכט”ס.
מקורות:
הנה הגם דקיימא לן ששוכר דינו כשומר שכר כמבואר בגמרא (ב”מ צג.) וברמב”ם (פ”א מהל’ שכירות ה”ב) ובשו”ע (חו”מ סי’ ש”ז ס”א), אולם מפורסמים דברי הגמרא (ב”מ נו. שבועות מב:) שאין דין שמירה בקרקעות, שנא’ (שמות כ”ב) “כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור” ודורשים בכלל ופרט דבעינן דבר הדומה לפרט, דהיינו דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, ולכן אין חיוב שבועה לשומרים בקרקעות, כגון שבועת שומר חינם שלא פשע, ושבועת שומר שכר או שוכר שנגנב או אבד. ונחלקו רבותינו הראשונים אם השומר פטור דוקא משבועה, אבל אם ידוע שפשע ולא שמר כראוי חייב לשלם, או פטור אפי’ אם פשע, דהנה מדברי רש”י (ב”מ נו. ד”ה אינו נשבע) משמע שפטור רק משבועה, אבל אם פשע ולא שמר כראוי, אף בקרקעות חייב, וכן דעת הרמב”ם (פ”ב מהל’ שכירות ה”ג), וז”ל: “יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם וכו’, שכל הפושע מזיק הוא, ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין ודין אמת הוא זה למבינים וכן ראוי לדון”, עכ”ל. וכן דעת העיטור (דף כ’ ע”א) והמאירי (ב”מ נו.), והראב”ד בהשגותיו חולק וס”ל דפטור אפי’ אם פשע, [אך בחי’ לב”מ כתב דחייב, ובשו”ת הרשב”א סי’ של”ה עמד על הסתירה, וע”ע ש”ך חו”מ סי’ ס”ו ס”ק קכ”ו], וכן דעת התוס’ (ב”מ נז: שבועות מב:), הרמב”ן (שם) הרשב”א (שם) הרא”ש (סי’ כ”א) הרי”ף (בתשו’ סי’ צ”ז) הריטב”א (ב”מ נו. ובתשו’ סי’ קצ”ט) המרדכי (שבועות שם סי’ תשע”ג) בשם ר”י ורבינו יואל, הר”ן (שם) בשם הר”י מיגאש, וכדבריהם הכריע הבית יוסף (חו”מ סי’ ש”א) ופסק כן בשו”ע (שם ס”א) בסתם, והביא דעת הרמב”ם בשם ויש מחייבים בפשיעה. וכתב הרמ”א דקי”ל כדעה ראשונה בשו”ע שפטור אפי’ מפשיעה, הא קמן דדעת השו”ע והרמ”א כרוב הראשונים דשמירה בקרקעות פטור אף מפשיעה, ודלא כהש”ך (סי’ ס”ו ס”ק קכ”ו סי’ ש”א סק”ג) דס”ל דהעיקר כהרמב”ם דבפשיעה חייב, ונמשך אחריו הנתיבות (סי’ ס”ו) שהעתיק דבריו בשתיקה, אולם התומים (שם ס”ק ס”ז) כתב ליישב השגות הש”ך. וכן כתב הפ”ת (סי’ ש”א סק”ד) בשם תשו’ פני יהושע (ח”ב סי’ ק”ו) שהעיקר להלכה כהמחבר והרמ”א שפסקו ששומר בקרקע פטור אף מפשיעה, והביא עוד להקת פוסקים דודאי יכול המוחזק לומר קים לי כהרמ”א ששומר קרקע פטור אף מפשיעה.
לאור האמור נראה שהשוכר דירה ונשרפה באונס, הרי הוא פטור, וכן פסק להדיא הרמ”א שם בשם המרדכי הנ”ל, דהשואל בית ונשרף פטור לשלם דה”ל קרקעות, וכן מפורש בתוס’ בשבועות (מב: ד”ה שומר) דאם שואל בית ונשרף פטור. וביאר הסמ”ע שאפי’ בא האונס מכח השואל פטור.
אלא שעדיין יש מקום לדון אם בית דירה דינה כקרקע, או מטלטלין כיון דהוי תלוש ולבסוף חיברו, דהנה נחלקו בדבר בעל העיטור ור”ת, דהנה בעל העיטור (מערכת עיסקא דף כ טור ג) כתב, וקי”ל כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. ואפילו ענבים לבצור לאו כבצורות דמיין (גיטין לט.), אבל תלוש ולבסוף חיברו כגון כותל בנין וכגון שקבעו וכוורת דבורים קי”ל כרבנן דאמרי כל המחובר לקרקע אינו כקרקע דתנן (כלים פט”ו מ”ב ב”ב סו.) דף של נחתומין שקבעו בכותל, ר”א מטהר וחכמים מטמאין, אבל ר”ת אמר מדשלח רב נחמיה, כאשר תבוא אשה זו לפניך תגבה עבורה עשירית מהנכסים, ואפילו מאצטרובלי דריחיים, כלומאר מבסיסי הריחיים המחוברים לקרקע, שגם הם נחשבים בכלל קרקע, כדעת רבי אליעזר הסובר שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (ב”ב סז.), ש”מ סוגיא דשמעתא כר’ אליעזר סלקא דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, ולא איתברר לן שפיר, עכ”ל. ומדברי הרמב”ם (הל’ מכירה פי”ג הי”ד) והשו”ע (סי’ רכ”ז סעיף ל”ב) נראה שס”ל דהוי כקרקע, שהרי פסקו שאפי’ שכר טרקלין גדול בדינר בשנה, אין לו הונאה, דאין הונאה לקרקעות. ברם הבאר הגולה (סי’ ש”א) הניח בצ”ע דבהלכות שחיטה (יו”ד סי’ ו’) לעניין אין שוחטין במחובר לקרקע, פסק השו”ע דבתלוש מן הקרקע ולבסוף חברו בקרקע לא ישחוט, ואם שחט שחיטתו כשרה. ומבואר דס”ל דתלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש, ונפק”מ כאמור גם לעניין שואל דירה ונשרפה אם חייב. אכן מצינו להש”ך (סי’ צ”ה סק”ח) שחילק לדעת בעל העיטור בין בית דירה שעשוי לתשמיש קרקע, דבזה לעניין ממון דינו כקרקע, לבין כותל בניין שאינו עשוי לתשמיש קרקע דבזה דינו כמטלטלין. ולפי”ז הכל ניחא. וכתב הש”ך, תדע דהא משמע בכל מקום דבית נקנה בכסף ושטר וחזקה כמו קרקע, וגם נקרא נכסים שיש לו אחריות לעניין שעיבוד וקדימה ועישור נכסי ושאר כל דיני ממונא, והוא הדין לעניין שומרין ושבועה. אולם המג”א (סי’ תרל”ז סק”ז) השיב על ראיית הש”ך, כיון דהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה נקנה הבית עמו, דמטלטלים נקנה אגב קרקע, ושמא י”ל דשאני בית דירה שהוא חיבור לעולם, והוי כבטל אגב קרקע, משא”כ כותל ושאר דברים, וצ”ע. ועכ”פ חזינן להדיא בשו”ע דלעניין דיני ממונות הוי בית דירה כקרקע.
אולם בנידו”ד נראה דכו”ע מודו דחייב, דודאי אין לך פשיעה גדולה מזו מהנחת נרות מרובות לחימום המאכלים שעל גביהן פלטה ללא השגחה, ובפרט בתוך דירה צפופה, וכשיש ארון מטבח על גביהן, ולא חשיב אונס כלל לא בתחילה ולא בסוף, וממילא חייב כדין מזיק בידיים ממש, וכבר כתב כיו”ב הרמב”ם (פרק י”ד מהל’ נזקי ממון הלכה י”ג) גבי נר חנוכה שהזיק דחייב שהיה לו לישב ולשמור, וכן פסק השו”ע (חו”מ סי’ תי”ח סעיף י”ב).
זאת ועוד אף לעניין שוכר שלא שמר כראוי ונשרף באונס, אם אין חוזה שכירות, כמו שמצוי כאשר מחליפים דירות לשבת או בין הזמנים וכדו’ ופרצה דליקה שלא מצד מעשה רשלנות השואל, אלא כגון שהדליק נרות שבת בצורה בטוחה, אך פשע ולא שמר והילדים התעסקו בנרות ופרצה שריפה יהיה פטור, אבל כאשר חתם על חוזה שבו מתחייב בתום השכירות להחזיר את הדירה באותו מצב שמצא את הדירה כשנכנס בה, הורה מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל בקובץ תשובות (ח”א סי’ רט”ז) דבזה חייב לשלם בגין כל הנזקים שנגרמו כתוצאה מהשריפה, ובקובץ אנא בכח (סי’ ז’) העיר דדברי הגרי”ש תמוהים טובא, שהרי הדבר בליבו ובלב כל אדם שלא נתכוין השוכר כלל להתחייב באונס גמור, אלא באופן שנתקלקלה הדירה בשימושים סבירים, ונשען על דברי הגר”א וויס שליט”א בשו”ת מנחת אשר (חו”מ סי’ ק”ז) אודות שוכר שפרצה אש בבית שכנו ואכלה גם את ביתו, דפליג על הגרי”ש דודאי פטור, שכל עיקר התחייבותו בחוזה הנ”ל נועד רק לתקן נזקים משימוש שוטף בדירה, אבל לא באונסים שאינן מצויים, עכת”ד. ופליאה נשגבה ממני, ולא זכיתי להבין תלונותיהם, כי דברי מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, דאדרבה עיקר דאגת המשכירים היא מפני הדליקה, וא”א לומר שאינה מצויה, כי אף שאינה מצויה בכל שעה, די במה שהיא מצויה כדי להטריד את מנוחת המשכיר, ואדרבה עיקר הכוונה בחוזה על נזקים מעין אלו, ובפרט אם השריפה נגרמה ממעשיו של השוכר אף שנעשה באונס, אולם כאשר השריפה נגרמה כתוצאה מכח אחר לגמרי, בזה י”ל דיהיה חייב דהוי דברים שבלב ואינם דברים, דוודאי לא שייך בזה בליבו בלב כל אדם, דיש אדם שכוונתו גם על זה, ודברי הגרי”ש מיוסדים על אדני פז.
