שאלה:
אני עוסקת בשדכנות. לאחרונה הפגשתי זוג בפגישה אחת אך לא היתה התאמה וזה ירד. לאחר כמה ימים התקשרה הבחורה ואמרה שחברתה הטובה מתאימה מאוד לבחור שנפגשה עימו ואכן קידמתי זאת וזה יצא לפועל.
השאלה שלי היא, מי מקבל את דמי השדכנות? הרי היא הכירה אותו בזכותי.
תשובה:
תשלום דמי שדכנות מתחלק לשני חלקים, האחד התשלום למציעת רעיון השידוך, השני תשלום לשדכנית עבור עבודת התיאום וקירוב דעות שני הצדדים עד הבאתם לסגירת השידוך.
דמי השדכנות למציעת השידוך, עומדים על שליש מדמי השדכנות הכולל, דמי השדכנות לשדכנית המתאמת אל כל מהלך השידוך, עומדים של שני שליש מדמי השדכנות הכולל.
בנידון השאלה, לשדכנית מגיע שני שליש מדמי השדכנות על עבודת התיאום וקירוב דעות הצדדים. אולם שליש מדמי השדכנות מגיע לבחורה שהיא הציעה את רעיון השידוך של חברתה.
למרות שהשדכנית הכירה את הבחור לבחורה שהציעה את חברתה, הצעת שידוך נחשבת כאשר ישנו רעיון התאמה בין בחור לבחורה, עצם המצאת שם של בחור או בחורה לבדם אינם נחשבים הצעה.
לפיכך למעשה, הבחורה תקבל שליש מדמי השדכנות, והשדכנית תקבל שני שליש מדמי השדכנות.
בברכה שתזכי להקים עוד ועוד בתים בישראל, בשמחה ובטוב לבב.
מקורות ונימוקים:
מקור חיוב תשלום דמי שדכנות
מקור חיוב תשלום דמי שדכנות נובע מכוח שני דינים, האחד תשלום מדין שכירות פועלים, כאשר פונה צד אחד לשדכנית ומבקש שתציע עבורו שידוך מתאים, בזה הוא דומה לשוכר פועל שיעשה עבורו מלאכה. השני הוא תשלום מדין ‘נהנה’ שמחייב בתשלום גם כאשר שדכנית הציעה שידוך מעצמה ללא פניית המשודכים. כפי המבואר בדברי הגאון בביאור הגר”א על גיליון השולחן ערוך חו”מ סימן קפ”ה ס”ק י”ג, ובסימן פ”ז ס”ק קי”ג.
חילוק גדול ישנו בין שני סוגי המחייבים, שכאשר פונה האדם לשדכנית ומבקש שתמצא עבורו שידוך, מתחייב לשלם לה כפי שסיכם עמה, ובהעדר סיכום חייב לשלם לה כפי מנהג השדכניות העוסקות בתחום זה, לפי המחיר הנמוך ביותר המקובל בשוק, כמבואר בשו”ע סי’ שלב סעיף א.
אולם כאשר שדכנית פונה מעצמה ומציעה שידוך לאחד מהצדדים, אין חיוב עליהם לשלם את שכר השדכנות אלא מדין נהנה, לפיכך הדבר תלוי במנהג, שככל שהמנהג לשלם עליו לשלם כפי הנהוג, כפי המבואר בשולחן ערוך חו”מ סימן שעה סעיף א, אולם ככל שאין מנהג במגזר שלו לשלם על שידוך, איננו חייב לשלם, כפי שמורים דברי הרמ”א חו”מ סוף סימן קפה.
חלוקת שכר שדכנות בין המתחיל לבין הגומר
בנוגע לחלוקת דמי השדכנות, הביא הפתחי תשובה חו”מ סימן קפה ס”ק ג’, שהשכר מתחלק לשנים, האחד הוא שכרו של המתחיל מציע רעיון השידוך, השני הוא שכרו של הגומר, הטורח לתאם בין הצדדים את הפרטים ולקרב את דעות הצדדים, עד כדי שיסגרו את השידוך ביניהם על הצד הטוב ביותר.
בנוגע לגובה שכרו של המתחיל שהציע את רעיון השידוך בין הצדדים, הביא הפתחי תשובה שם לדברי ספר עטרת צבי ס”ק י”ז שכתב כי המנהג הוא לשלם שליש משכר השדכנות, למתחיל שהציע את רעיון השידוך. כך גם מנהג בתי הדין להורות.
חלק המתחיל הוא בהצעת רעיון התאמה בין שני צדדים
חלק המתחיל בשידוך, הינו בהצעת רעיון ההתאמה בין שני צדדים, בנידון השאלה שלפנינו, השדכנית הציעה את רעיון השידוך לבחורה, אולם רעיון זה לא הועיל לסגור את השידוך בין הצדדים. אלא הרעיון שהציעה הבחורה את חברתה לבחור זה, הוא הרעיון שהביא לידי סגירת שידוך, לפיכך הבחורה שהציעה את הרעיון היא צריכה לקבל את חלק המתחיל, העומד על שליש משכר דמי השדכנות.
הציע שידוך אחד ובזכותו נוצר שידוך אחר איננו מקבל שכר שדכנות
למרות שהיה מקום לומר שהצדדים נהנו גם מהצעת השידוך של השדכנית, שהרי היא זו שגרמה להכרות עם הבחור שלבסוף הביאה את השידוך, כבר כתבו הפוסקים שלחיוב תשלום מדין נהנה, בעינן שכוונת המהנה תהיה להנאת הנהנה, אולם אם התכוון להנות אדם אחד, ולבסוף נהנה אדם שני, אין השני צריך לשלם מדין נהנה.
כפי שהביא בנידון אחר בשו”ת אבני נזר חו”מ סימן ל”ו, שכאשר הציע שדכן רעיון שידוך של בחור לבת פלוני, ולבסוף נסגר השידוך עם בתו הצעירה של אותו אדם פלוני, לא מגיע לשדכן הראשון שכר שדכנות. בטעם הדבר כתב בזה”ל, כי זה פשוט שחיוב שדכנות חל על החתן והכלה כי להם עשה הטובה רק שהמחותנים משלמים עבורם, ובנידון דידן שלא נתכוון שדכן ראשון לעשות טובה לצעירה כי נתכוון לגדולה ובגרמא נעשה טובה לצעירה אין מגיע לו ממנה כלום. וגדולה מזה כתב הרי”ף (ב”מ בסוגיא דשבח) דכשלא עשה ע”מ להשתלם ממנו אינו מחוייב כל שכן בנדון דידן.
על כן למעשה השדכנית תקבל שני שליש משכר השדכנות, והבחורה שהציעה את שמה של חברתה לאותו בחור, תקבל שליש מדמי השדכנות.
