חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ספרד

שאלה:

אדם שמתענג בסעודות חלביות משובחות שאין כלול בהם בשר ודגים, האם רשאי לקיים בהם את סעודות השבת, או שחייב למשכן עצמו לאכול מאכלי בשר?
 

תשובה:

אדם שמתענג יותר במאכלי חלב, רשאי להימנע מאכילת בשר ודגים בסעודות השבת בין בלילה ובין ביום.
מקורות:

א). כתב הרמב”ם (פ”ל מהל’ שבת) דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. וכן פסק השו”ע (סי’ רנ סעיף ב’). ויש להקדים דזה פשוט ולא מבעיא, דאדם שאינו אוהב דגים ובשר לפי טבעו, (וכגון “צמחוני”) דאינו מחויב לאוכלן, וכן אדם שלא אוהב שתיית היין, דשבת לעונג ניתנה ולא לצער, ואפילו מי שאוהב דגים אלא שאינם נאותין לו לפי טבעו, וכגון שאין זה המאכל בריא לו, רשאי להימנע מאכילתן. וכן מבואר במ”ב (סי’ רמב ס”ק ב’).

ובאמת שכן יש להוכיח ממה שפסק השו”ע (סימן רפח סעיף ב’) דאסור להתענות בשבת לפי שכתוב “וקראת לשבת עונג”, ואפ”ה כתב השו”ע דאדם שעונג הוא לו שלא לאכול, אל יאכל. וכן מוכח ממ”ש שם הרמ”א בהגה, דאדם שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מליבו, רשאי לבכות בשבת. והכי נמי מוכח ממה שפסק השו”ע (סימן שא סעיף ב’) דאע”ג דאין לפסוע פסיעה גסה, והיינו משום שלא ילך כהילוך חול שהוא במרוצה, אפילו הכי אדם שנהנה מכך, וכגון בחורים שמתענגים בקפיצתן ובמרוצתם, מותרים. והטעם, דבכל אלו הדברים חז”ל אסרום מכיון שגורמים לו לאדם צער, ושבת לעונג ניתנה, אבל אם אדרבה בעשותו דברים אלו יגרם לו עונג ובמניעתם יגרם לו צער, מותר הוא בהם.

 

ב). אלא אפילו היכא שנהנה ואוהב מאכלי דגים ובשר, אלא שנהנה יותר משאר מאכלים, כגון, מאכלי חלב, נראה לדינא דאין הכרח שיאכל דווקא ממאכלי הבשר. ויעויין בר’ יונה בפירושו על מסכת ברכות (ריש פרק מי שמתו ד”ה ובשבת) שכתב להוכיח דאין חיוב לאכול בשר ויין בשבת, מהא דאי’ עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואם היה חיוב למה לא נחייבנו להיזקק לבריות. וכוותיה פסק הרמ”א (יו”ד סי’ שמא סעיף א’), גבי מה שכתב השו”ע דאונן בשבת ויו”ט אוכל בשר ושותה יין, הגיה “אם ירצה”. וכ”כ שם הש”ך (סק”ז), דמה שכתב הרמ”א אם ירצה, היינו לפי שאין חובה על האדם לאכול בשר ולשתות יין בשבת אלא רק אם ירצה, וכהר”ר יונה ז”ל. והנה נראה פשוט דאין בכוונתם לומר דחיוב עונג שבת תלוי ברצונו, דהא ילפינן דבר זה מדברי קבלה או מדאו’ לפי חלק מהפוסקים וזהו חיוב גמור, והכי מבואר בגמ’ בשבת (קיח:), אלא דבאו לומר דמצווה זו דעונג שבת לא חייבוהו דווקא בבשר ויין ויכולים לקיים מצווה זו גם בשאר מאכלים שמתענג בהם.

ולפי זה צריך לומר דמאי דנקטו הרמב”ם והשו”ע, דירבה בבשר ויין, היינו לפי שמן הסתם אלו המאכלים גורמים עונג לרוב האנשים, אולם הוא הדין בשאר מאכלים הגורמים לו לאדם עונג, וכ”כ להדיא הגר”ז (סי’ רמב סעיף ב’), והמשנה ברורה (סי’ רמב סק”א).

 

ג). אלא דאכתי יש מקום לעיין בהאי מילתא, דדלמא יש לצדד ולהעדיף דווקא בשר ויין משום חשיבות המאכל ואיכא בזה טפי כבוד שבת, וכדאי’ בגמרא שבת (קיח:) “וקראת לשבת עונג” הוי אומר זה עונג שבת, במה מענגו רב יהודה בריה דרב שמואל בריה דרב שילת אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין. ופרש”י שם, שמאכלים אלו היו חשובים להן. אולם באמת נראה דעתה אחר שנתפשט מאד אכילת סעודות חלביות ואפילו בסעודות מלכים ורוזנים, ומסעדות יוקרה למיניהם, נחשבים למאכלים יוקרתיים לא פחות ממאכלי בשר, ופעמים אף יותר מהם, ורוב בני אדם נהנים ומתענגים באכילתם וישנם הרבה מקומות שאף בחתונות ושאר שמחות מביאים סעודות חלביות במקום מאכלים בשריים. א”כ שפיר יוצא ידי חובה באכילתם בין ביום טוב ובין בשבת ויש בזה משום כבוד ועונג שבת. ואין חילוק בכל זה בין סעודת הלילה לסעודת היום. וע”ע מה שיתבאר לקמן (סימן עד) לגבי אכילת מאכלי חלב בחג שבועות.

 

ד). ואע”ג דהמג”א (סי’ רמב סק”א) כתב בשם התיקוני שבת שיאכל בשבת בכל סעודותיו דגים, מ”מ כבר כתב הרב כף החיים (סי’ רמב סק”י) דמספר שער הכוונות ופרי עץ חיים משמע, דאין סוד בעצם אכילתם רק משום תענוג וכאכילת פירות, ורק בסעודה ג’ יש ענין לפי הקבלה באכילת דגים. וע”ע בבא”ח (ש”ש פרשת וירא או’ יח).

שאלה:

אדם שמתענג בסעודות חלביות משובחות שאין כלול בהם בשר ודגים, האם רשאי לקיים בהם את סעודות השבת, או שחייב למשכן עצמו לאכול מאכלי בשר?

 

תשובה:

אדם שמתענג יותר במאכלי חלב, רשאי להימנע מאכילת בשר ודגים בסעודות השבת בין בלילה ובין ביום.

מקורות:

א). כתב הרמב”ם (פ”ל מהל’ שבת) דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. וכן פסק השו”ע (סי’ רנ סעיף ב’). ויש להקדים דזה פשוט ולא מבעיא, דאדם שאינו אוהב דגים ובשר לפי טבעו, (וכגון “צמחוני”) דאינו מחויב לאוכלן, וכן אדם שלא אוהב שתיית היין, דשבת לעונג ניתנה ולא לצער, ואפילו מי שאוהב דגים אלא שאינם נאותין לו לפי טבעו, וכגון שאין זה המאכל בריא לו, רשאי להימנע מאכילתן. וכן מבואר במ”ב (סי’ רמב ס”ק ב’).

ובאמת שכן יש להוכיח ממה שפסק השו”ע (סימן רפח סעיף ב’) דאסור להתענות בשבת לפי שכתוב “וקראת לשבת עונג”, ואפ”ה כתב השו”ע דאדם שעונג הוא לו שלא לאכול, אל יאכל. וכן מוכח ממ”ש שם הרמ”א בהגה, דאדם שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מליבו, רשאי לבכות בשבת. והכי נמי מוכח ממה שפסק השו”ע (סימן שא סעיף ב’) דאע”ג דאין לפסוע פסיעה גסה, והיינו משום שלא ילך כהילוך חול שהוא במרוצה, אפילו הכי אדם שנהנה מכך, וכגון בחורים שמתענגים בקפיצתן ובמרוצתם, מותרים. והטעם, דבכל אלו הדברים חז”ל אסרום מכיון שגורמים לו לאדם צער, ושבת לעונג ניתנה, אבל אם אדרבה בעשותו דברים אלו יגרם לו עונג ובמניעתם יגרם לו צער, מותר הוא בהם.

 

ב). אלא אפילו היכא שנהנה ואוהב מאכלי דגים ובשר, אלא שנהנה יותר משאר מאכלים, כגון, מאכלי חלב, נראה לדינא דאין הכרח שיאכל דווקא ממאכלי הבשר. ויעויין בר’ יונה בפירושו על מסכת ברכות (ריש פרק מי שמתו ד”ה ובשבת) שכתב להוכיח דאין חיוב לאכול בשר ויין בשבת, מהא דאי’ עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואם היה חיוב למה לא נחייבנו להיזקק לבריות. וכוותיה פסק הרמ”א (יו”ד סי’ שמא סעיף א’), גבי מה שכתב השו”ע דאונן בשבת ויו”ט אוכל בשר ושותה יין, הגיה “אם ירצה”. וכ”כ שם הש”ך (סק”ז), דמה שכתב הרמ”א אם ירצה, היינו לפי שאין חובה על האדם לאכול בשר ולשתות יין בשבת אלא רק אם ירצה, וכהר”ר יונה ז”ל. והנה נראה פשוט דאין בכוונתם לומר דחיוב עונג שבת תלוי ברצונו, דהא ילפינן דבר זה מדברי קבלה או מדאו’ לפי חלק מהפוסקים וזהו חיוב גמור, והכי מבואר בגמ’ בשבת (קיח:), אלא דבאו לומר דמצווה זו דעונג שבת לא חייבוהו דווקא בבשר ויין ויכולים לקיים מצווה זו גם בשאר מאכלים שמתענג בהם.

ולפי זה צריך לומר דמאי דנקטו הרמב”ם והשו”ע, דירבה בבשר ויין, היינו לפי שמן הסתם אלו המאכלים גורמים עונג לרוב האנשים, אולם הוא הדין בשאר מאכלים הגורמים לו לאדם עונג, וכ”כ להדיא הגר”ז (סי’ רמב סעיף ב’), והמשנה ברורה (סי’ רמב סק”א).

 

ג). אלא דאכתי יש מקום לעיין בהאי מילתא, דדלמא יש לצדד ולהעדיף דווקא בשר ויין משום חשיבות המאכל ואיכא בזה טפי כבוד שבת, וכדאי’ בגמרא שבת (קיח:) “וקראת לשבת עונג” הוי אומר זה עונג שבת, במה מענגו רב יהודה בריה דרב שמואל בריה דרב שילת אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין. ופרש”י שם, שמאכלים אלו היו חשובים להן. אולם באמת נראה דעתה אחר שנתפשט מאד אכילת סעודות חלביות ואפילו בסעודות מלכים ורוזנים, ומסעדות יוקרה למיניהם, נחשבים למאכלים יוקרתיים לא פחות ממאכלי בשר, ופעמים אף יותר מהם, ורוב בני אדם נהנים ומתענגים באכילתם וישנם הרבה מקומות שאף בחתונות ושאר שמחות מביאים סעודות חלביות במקום מאכלים בשריים. א”כ שפיר יוצא ידי חובה באכילתם בין ביום טוב ובין בשבת ויש בזה משום כבוד ועונג שבת. ואין חילוק בכל זה בין סעודת הלילה לסעודת היום. וע”ע מה שיתבאר לקמן (סימן עד) לגבי אכילת מאכלי חלב בחג שבועות.

 

ד). ואע”ג דהמג”א (סי’ רמב סק”א) כתב בשם התיקוני שבת שיאכל בשבת בכל סעודותיו דגים, מ”מ כבר כתב הרב כף החיים (סי’ רמב סק”י) דמספר שער הכוונות ופרי עץ חיים משמע, דאין סוד בעצם אכילתם רק משום תענוג וכאכילת פירות, ורק בסעודה ג’ יש ענין לפי הקבלה באכילת דגים. וע”ע בבא”ח (ש”ש פרשת וירא או’ יח).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש