שאלה:
רכשנו לאבא שלי מתנות ליום הולדת. אחד מהדברים היה בגדים מחנות אינטרנטית (לא נכנס לשאלה של אינטרנט וכו’ שוודאי אסור אלא בהיתר וכו’) חילקנו את כל המחיר הסופי שווה בשווה בין האחים, אני רכשתי.
הבגדים באתר עלו 200.70 ש”ח, ויש הטבה באתר זה שכל רכישה צוברת 10 אחוז מערך הקנייה ומקבלים נקודות, זאת אומרת שקיבלתי אם אני לא טועה 21 נקודות על רכישה זו. כאשר חילקתי את הכסף, לא הורדתי את סכום הנקודות מהמחיר. כלומר – אני רכשתי מחשבון שלי, והנקודות נצברו לטובתי.
אני יודע שכמעט בוודאות אם לא בוודאות מוחלטת אשתמש באותם הנקודות. השאלה שלי היא – האם היה עליי להוריד את הנקודות מהמחיר אותו חילקתי בין האחים, היות ובעצם קיבלתי שווה כסף לחשבון שלי באתר דבר שישמש אותי בהמשך, ולכאורה אולי יש פה גזל מהאחים, או איסור ריבית? כי אני רכשתי, ורק אח”כ כל אח הביא לי כסף לפי הסכום שאמרתי לו.
1) האם היה עליי להוריד את סכום הנקודות מהמחיר אותו גביתי מהאחים? האם עלי היה לעשות 200.70 פחות 21 נקודות, ואת המחיר הזה לחלק בין האחים?(בפועל גביתי לפי 200.70)
2) א]בדיעבד כשכבר עשיתי האם צריך לפנות לכל אח ולהחזיר לו כסף תמורת אותם נקודות , בהתאמה לכל אח?(כי השתתפנו כמה אחים, אז לחלק את ה 21 בין כל האחים ולתת להם כסף תמורת זה)
ב]אם הם גם קונים מאתר זה, או מחנות זו, האם עליי להציע בפניהם שכאשר הם קונים שם אתן להם כמה ש”ח כסף תמורת אותם נקודות שהכסף שלהם על המתנה צבר עבורי שם? האם זה חיוב או לא?
3) האם יש נפקא מינה אם בוודאות אשתמש בנקודות הללו, לבין מצב שאולי אשתמש ואולי לא?
4) האם שייך איסור ריבית אם אשתמש בזה אפילו אם מותר?
5) בין בדיני אדם ובין בדיני שמיים(גם מבחינה ממונית וגם לגבי הריבית).
תודה רבה.
תשובה:
אינך נדרש לחלוק את הנקודות עם אחיך, הואיל והנך מוגדר כשליח של כל האחים לרכישת המתנה לאב. והואיל והטבת צבירת הנקודות איננה מוגדרת כהנחה על הרכישה, אלא כמתנה שהאתר או החנות נותנת לרוכש בכרטיס המועדון של החנות. מאחר והמתנה ניתנת אך רק לבעל הכרטיס ולא לשאר האחים הרוכשים, שהרי רק לבעל הכרטיס ישנו הסדר עם החנות ולא לכל רוכש, לפיכך הנקודות הינם שלך בלבד. גם איסור ריבית אין כאן, שהרי קיבלת מתנה מהחנות ולא מהרוכשים.
אכן למרות שמעיקר הדין אינך נדרש לשלם את שווי צבירת הנקודות, הואיל ויש פוסקים הסוברים שעליך לשלם לרוכשים מחצית משוויו צבירת הנקודות שצברת באמצעות הכסף שהם שילמו, אם תחפוץ לצאת ידי כל הדעות לכתחילה, תיידע את שאר אחיו בעובדת צבירת הנקודות, ובמידה ומאן דהוא ירצה את חלקו באותן נקודות, תוכל לשלם לו מחצית משוויו הנקודות שנצברו באמצעות כספו.
חזק ואמץ בדקדוקך בהלכה.
מקורות וציונים:
שליח שרכש עבור משלחו וקיבל מתנה חולק את המתנה עם משלחו
בגמרא בכתובות צ”ח: נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי במקרה בו קנה שליח סחורה עבור משלחו והוסיף המוכר לשליח תוספת סחורה ללא תוספת תשלום, למי שייכת תוספת זו. מסקנת הגמרא היא, דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות.
כלומר מוכר שהוסיף סחורה לקונה ללא תוספת מחיר, בסחורה שאין לה קצבה, דהיינו שאין מחיר קבוע לסחורה, התוספת למשלח. אך בסחורה שיש לה קצבה, דהיינו שיש מחיר קבוע לסחורה, חולקים השליח והמשלח בשווי התוספת. כך גם פסק השולחן ערוך להלכה חו”מ סימן קפ”ג סעיף ו’.
מדוע חולק השליח את המתנה עם משלחו
בטעם הדבר שחולקים השליח והמשלח בסחורה שיש לה קצבה נחלקו הראשונים. לדעת רש”י ותשובות המיוחסות לרמב”ן הטעם הוא משום שישנו ספק למי נתן המוכר במתנה את התוספת, לשליח או למשלח, לפיכך חולקים ביניהם. אולם לדעת הרי”ף והרא”ש טעם הדבר שחולקין משום ששניהם שותפין ביצירת המתנה, המשלח שבמעותיו נקנתה הסחורה והשליח שבא בפועל וקנה את הסחורה בחנות.
הנפק”מ בין שיטות הראשונים היא, בכל מקום בו ברור לנו שנותן המוכר את המתנה לשליח דווקא או למשלח דווקא. שבמקרה זה, לדעת רש”י והרמב”ן המתנה תהא למי שבכוונת המוכר ליתנה לו, ואילו לדעת הרי”ף והרא”ש גם במקרה כזה על השליח והמשלח להתחלק בשווי המתנה.
להלכה יעויין בשולחן ערוך סימן קפ”ג סעיף ו’ שהביא את יסוד הדין שבכל דבר שיש לו קצבה חולקין השליח והמשלח, אך לא פירש השולחן ערוך דעתו אם כרש”י והרמב”ן או כרי”ף והרא”ש. אולם הרמ”א בהגהתו לשו”ע הוסיף וכתב שאם אמר המוכר בפירוש שנותן המתנה לשליח, המתנה תהא לשליח.
לעניין מעשה נחלקו הפוסקים, דעת הרמ”א כפי שהזכרנו לעיל, כדעת רש”י והרמב”ן, וממשמעות הסמ”ע נראה שהסכים עמו באופן עקרוני, מלבד היכן שלפי ראות הדיין יש לסמוך על שיטות החולקים. אולם הש”ך כתב לתמוה כיצד התעלם הרמ”א מדעתם של הרי”ף והרא”ש ועוד ראשונים. גם משמעות הבית יוסף היא שיש לפסוק כדעת הרי”ף והרא”ש, בפרט שלפי כללי הפסיקה כך היא דרכו של השולחן ערוך לפסוק כדעת הרי”ף והרא”ש. כך היא גם דעת הט”ז.
שליח שרכש עבור משלחיו וצבר נקודות בכרטיס המועדון שלו איננו נדרש לשלם עבורן
לפיכך בנידון דידן הואיל והשליח קנה את המתנה לאב בשליחות כל האחים, וקיבל מתנה מהחנות צבירת נקודות, והואיל וכאמור הטבת צבירת נקודות מוגדרת כמתנה ולא כהנחה, שהרי אין ההטבה גורמת לתשלום מופחת על הרכישה בעת הרכישה, אלא מהווה זכות לרכישה אחרת באמצעות הנקודות, לפי ההסדר הקיים בין בעל הכרטיס לבין החנות.
מאחר והמתנה היא לשליח דווקא שהוא בעל הכרטיס ולא לשאר האחים, נמצא הדבר במחלוקת הפוסקים הנ”ל, שלדעת הרמ”א והסמ”ע שפסקו כרש”י והרמב”ן המתנה היא של הקונה, אולם לדעת הרי”ף והרא”ש יש לחלוק את שווי צבירת הנקודות.
אולם מאחר ואין הנקודות חפץ בעין, אלא הינם טעונות בכרטיסו של הקונה, והוא המוחזק בהם, הרי יכול הקונה לומר קים לי כדעת רש”י והרמב”ן שפסקו כמותן הסמ”ע והרמ”א. לפיכך לא ניתן להוציא ממנו ממון. בפרט שיש כאן מקום נוסף לומר שכיום ישנה רגילות שמי שקונה בכרטיסו צובר את הנקודות, ומקבל זאת בתמורה לעיסוקו ברכישה בחירת המוצר והטיפול במשלוח והנלווה.
אך מאחר ובכל זאת ישנה מחלוקת בפוסקים, המעוניין לצאת ידי כל הדעות לכתחילה, יאמר לאחיו כי הוא מקבל נקודות וככל שאחד המשלחים ירצה ליטול חלק, יקבל לידיו מחצית משווי הנקודות שנצברו מכוח כסף קנייתו.
כמו כן איסור ריבית אין כאן, משום שהטבת צבירת הנקודות מקבל הקונה מאת החנות, ולא מאת האחרים המשלחים שחייבים לו תשלום. בנוסף אין קשר בין המתנה לבין הלוואת הכספים לאחים, שהרי גם אם האחרים היו משלמים מראש את חלקם בהשתתפות במתנה, היה מקבל הרוכש את צבירת הנקודות מאת החנות.
