שאלה: האם מותר לאבלים לרחוץ סמוך לחשיכה כשפגע הרגל בתוך ז’ ימי האבלות, או שמא יש להם להמתין עד הלילה?
תשובה: יש להתיר לאבלים לרחוץ כל גופם בערב החג במים חמים כחצי שעה סמוך לחג.
א). בטור (או”ח סי’ תקמח) הביא מחלוקת ראשונים אם מותר לאבל לרחוץ מבעוד יום כיון שהרגל מוציאו מידי ז’, או דווקא בכיבוס ותגלחת שאין אפשרות לעשות כן בלילה התירו, אבל רחיצה המותרת ביום טוב, אין להתיר עד החשיכה. ולהלכה סתם מרן השו”ע (סי’ תקמח סעיף י’) דאם חל אחד מימי אבלות חוץ משביעי בערב הרגל מותר לכבס וכו’, אבל אסור לרחוץ עד הלילה, וכתב דיש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה סמוך לחשיכה. וכדברים אלו כתב גם השו”ע (יו”ד סי’ שצט סעיף ה’), והרמ”א הגיה שהמנהג להקל כדעת המתירים. ומבואר שדעת מרן השו”ע כפי שסתם, דאין להקל ברחיצה עד הלילה, לפי שכן משמע מדברי הרי”ף (מו”ק דף יא:), והרמב”ם (פ”י מהל’ אבל ה”ו) וכנז’ בב”י.
ב). ולמרות זאת לענ”ד העיקר שיש להקל בזה, דהנה מצינו בכמה מגדולי האחרונים שכתבו דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל גם נגד מרן השו”ע, וכמ”ש בשו”ת דבר משה – אמריליו ח”א (חיו”ד סי’ פ), וכ”כ בשו”ת חסד לאברהם – אלקלעי (יו”ד סי’ כב או’ ד’), וכן מבואר בשולחן גבוה (יו”ד סי’ תא ס”ק יז), והכי משמע מדברי הכה”ח (סי’ לח ס”ק יד). וע”ע בשו”ת יבי”א ח”ב (חיו”ד סי’ כה או’ ג’), ובס’ חזו”ע אבלות ח”ג (עמ’ קח).
ובנד”ד י”ל, דגם החולקים שסוברים שלא אמרינן להאי כללא נגד מרן השו”ע וכמ”ש הרב חיד”א במחזיק ברכה (סי’ תקמח סק”ג), וכ”כ בספר מאור ישראל ח”א (מו”ק דף יח) וע”ש שצידד כן בשם עוד כמה פוסקים, וכן תפס שם לדינא. מ”מ י”ל, דהיינו דווקא היכא שמרן פסק בסכינא חריפא לאסור, משא”כ בנד”ד דגם מרן השו”ע הראה פנים לדעת המקילין, יש לסמוך על דבריהם להקל, וכמ”ש הרמ”ע מפאנו (סי’ צז) דהיכא דהשו”ע סתם ואח”כ הביא לשון י”א, היינו כדי לחוש לו היכא דאפשר, ובמקום שהי”א מיקל, יש לסמוך עליו במקום צורך. וכ”כ הש”ך (יו”ד סי’ סט ס”ק עח), והח”מ (אהע”ז סי’ א’ ס”ק יא). וע”ע במחזיק ברכה (יו”ד סי’ נה סק”ד). וכן האריך הרחיב בהאי כללא, הגרב”צ אבא שאול זצ”ל בשו”ת אול”צ ח”ב (מבוא או’ יג), והוכיח בראיות ברורות דדעת מרן השו”ע היכא שהביא יש אומרים אחר הסתם, לסמוך עליו במקום צורך בין לקולא ובין לחומרא. ואם כן כל שכן בהל’ אבלות דאמרינן בזה הלכה כדברי המיקל. ועוד, שהיה מנהג להקל ברחיצה מבעוד יום, וכמ”ש בב”י בשם המרדכי, שנהגו להקל ברחיצה מבעוד יום. והעתיקו הרמ”א בהגהה.
ולרווחא דמילתא יש לצרף גם דעת הפוסקים דס”ל דאין לרחוץ כל הגוף ביום טוב בחמין ואפילו הוחמו מערב יו”ט בדוד שמש וכ”ש ע”י ‘בוילר’, וא”כ חשיבי כאין יכולים לרחוץ בלילה דשרי. ומה שיכולים לרחוץ גופם בצונן, לא מסתבר להחשיבם כיכולים מפני כן, מכיון שאין הרגילות של רוב האנשים לרחוץ כן. וע”ע מה שיתבאר להלן (סימן עב).
ולענ”ד כן ראוי להורות, בפרט לאותם שאינם בני תורה דאיכא למיחש שאם נתיר להם את הרחיצה בליל החג, ימשכו להתיר עוד מלאכות האסורות כגון, הדלקת אור, וחימום המים וסחיטת השיער. ודו”ק.
ג). ואע”ג דגם המקלין לא התירו אלא ברחיצה אחר תפילת מנחה דאז חל עליו קדושת הרגל, וכמבואר בלשון המקלין הנז’ בשו”ע, וכ”כ להדיא המג”א (ס”ק יד), מ”מ לא גרע מערב שבת שבתוך הז’, שכתבו האחרונים להקל ולקום מהאבלות מפלג המנחה או עכ”פ סמוך לשבת, וכמ”ש הפת”ש (סי’ ת סק”א), והשדי חמד (מערכת אבלות או’ סא). וכ”כ רבי יוסף חיים בספר הנקרא “מקבציאל” (ש”ש פרשת לך לך או’ מז) שיש להתיר בזה כחצי שעה סמוך לשבת. וע”ע בספר צרור החיים (פרק יא) להגר”מ אליהו זצ”ל. וכ”כ הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובא בס’ אשרי האיש (עמ’ דש). ומיניה נמי לנד”ד.