חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: צרפת

שאלה:

תשובה:

יש להימנע מקריאה בקוראן גם לצורך לימודי תואר ופרנסה.

 

מקורות:

כתב הרמב”ם (עבודה זרה פ”ב ה”ב) ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, שנאמר אל תפנו אל האלילים. ואף דברים שאינם עבודה זרה ממש כתב הרמב”ם (שם ה”ג) ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו.
וכן אמרו חז”ל (סנהדרין דף צ ע”א) הקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא. וזה גם בספרי כפירה, והוסיף באגרות משה (יו”ד ח”ב סימן קיא) וגם לבד זה אין מקום לחלק בין ספרי כפירה לספרי ע”ז וכולם אסורים. ומסתבר שגם הלאו דאל תפנו אל האלילים איכא בקריאה דספרי כפירה, אף שלא הוזכר שם עניני ע”ז, דאף שפשטות הקרא הוא על ע”ז, מ”מ יש למילף מזה גם איסור לפנות לעניני כל כפירה בה’ ובתורתו, דבכל התורה למדין זה מזה.
אמנם המאירי (סנהדרין דף צ ע”א) כתב, שהאיסור אינו כאשר לומד להבין ולהורות, אלא כשלומד על דעת לילך באמונתם, וכתב באגרות משה (שם) שהיתר זה אין להתיר אלא לגדולי הדור בתורה וביראת שמים, ולא לסתם בני אדם.
אמנם בתפארת ישראל (סנהדרין פ”י יכין אות ח) כתב שאסור דווקא בקורא בהן קבע, אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן, כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בבית הכסא ראוי לתלמיד חכם לעיין בהם, ובנו הביא ראיה לכך, שהרי הרמב”ם (שם) החמיר מאד מלקרות בספרי עכו”ם, והוא עצמו כתב במורה נבוכים (ח”ג פכ”ט) שקרא כל החיבורים הנ”ל, אלא על כרחך שלעיין מותר, או שלהתלמד מותר.
אמנם בבאר שבע (סנהדרין דף ק ע”ב) האריך מאד באיסור קריאת ספרים אלו, ואסר אפילו לקרות כדי להבין ולהורות, ודווקא כשוף מותר ללמוד כדי להורות, אבל לא בספרים אלו, והוא איסור תורה, ושומר נפשו ירחק מהם כדכתיב ‘הרחק מעליה דרכך’, זו מינות (ע”ז דף יז ע”א), ושאני הרמב”ם דרב גובריה ולמד כל התורה כולה.
לסיכום: לדעת הרמב”ם כל מחשבה הגורמת לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, אסור להעלות אותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך, ונמשך אחר הרהורי הלב. ולדעת התפארת ישראל, האיסור נאמר דוקא בקורא בהם בקביעות, אבל בארעי אין איסור, ולכך אף במקום של לימודי תואר ופרנסה אין בידנו להקל באיסור חמור זה שיכול להוציאו מעולמו.

והשי”ת ינחה אתכם בעצה טובה שלא להיכשל מעתה ועד עולם.

כבוד הרב שלום,
ברצוני לשאול שאלה שקצת יש לי ספק בנושא מסוים.
אני בלימודי תואר ראשון ואחד מהקורסים לומדים בספר התנ”ך וגם בקוראן. האם בתור מאמינה מותר לי להתעסק עם הקוראן, לקרוא בו ולפרשו?
תודה מראש.

 

תשובה: יש להימנע מקריאה בקוראן גם לצורך לימודי תואר ופרנסה.

 

מקורות:

כתב הרמב”ם (עבודה זרה פ”ב ה”ב) ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, שנאמר אל תפנו אל האלילים. ואף דברים שאינם עבודה זרה ממש כתב הרמב”ם (שם ה”ג) ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו.
וכן אמרו חז”ל (סנהדרין דף צ ע”א) הקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא. וזה גם בספרי כפירה, והוסיף באגרות משה (יו”ד ח”ב סימן קיא) וגם לבד זה אין מקום לחלק בין ספרי כפירה לספרי ע”ז וכולם אסורים. ומסתבר שגם הלאו דאל תפנו אל האלילים איכא בקריאה דספרי כפירה, אף שלא הוזכר שם עניני ע”ז, דאף שפשטות הקרא הוא על ע”ז, מ”מ יש למילף מזה גם איסור לפנות לעניני כל כפירה בה’ ובתורתו, דבכל התורה למדין זה מזה.
אמנם המאירי (סנהדרין דף צ ע”א) כתב, שהאיסור אינו כאשר לומד להבין ולהורות, אלא כשלומד על דעת לילך באמונתם, וכתב באגרות משה (שם) שהיתר זה אין להתיר אלא לגדולי הדור בתורה וביראת שמים, ולא לסתם בני אדם.
אמנם בתפארת ישראל (סנהדרין פ”י יכין אות ח) כתב שאסור דווקא בקורא בהן קבע, אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן, כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בבית הכסא ראוי לתלמיד חכם לעיין בהם, ובנו הביא ראיה לכך, שהרי הרמב”ם (שם) החמיר מאד מלקרות בספרי עכו”ם, והוא עצמו כתב במורה נבוכים (ח”ג פכ”ט) שקרא כל החיבורים הנ”ל, אלא על כרחך שלעיין מותר, או שלהתלמד מותר.
אמנם בבאר שבע (סנהדרין דף ק ע”ב) האריך מאד באיסור קריאת ספרים אלו, ואסר אפילו לקרות כדי להבין ולהורות, ודווקא כשוף מותר ללמוד כדי להורות, אבל לא בספרים אלו, והוא איסור תורה, ושומר נפשו ירחק מהם כדכתיב ‘הרחק מעליה דרכך’, זו מינות (ע”ז דף יז ע”א), ושאני הרמב”ם דרב גובריה ולמד כל התורה כולה.
לסיכום: לדעת הרמב”ם כל מחשבה הגורמת לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, אסור להעלות אותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך, ונמשך אחר הרהורי הלב. ולדעת התפארת ישראל, האיסור נאמר דוקא בקורא בהם בקביעות, אבל בארעי אין איסור, ולכך אף במקום של לימודי תואר ופרנסה אין בידנו להקל באיסור חמור זה שיכול להוציאו מעולמו.

והשי”ת ינחה אתכם בעצה טובה שלא להיכשל מעתה ועד עולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש