שאלה:
במחסן אצלי נמצא כיור שקניתי מחברה לכלים סניטריים, כשבוע הוא היה עדיין באריזה – כעת כשפתחתי את האריזה מצאתי שהוא שבור, איני יודע אם קבלתי אותו כך, או שהוא נשבר אצלי, – פניתי לחברה, והמוכר – אדם ירא שמים – הסכים שנשאל מורה הוראה ונעשה כדעת ההלכה – מי צריך לשאת בנזק?
תשובה:
במקרה המתואר על הלוקח מוטלת חובת ההוכחה שהשבר אירע ברשות המוכר, וכל עוד אין הוכחה לכך, אינו יכול לתבוע מהמוכר דבר, הסיבה לכך היא, מפני שהשבר נמצא ברשותו.
מקורות ונימוקים:
בשולחן ערוך (חו”מ סימן רכה) מבואר המחליף פרה בחמור ומת החמור – כלומר הקנין נעשה על ידי ‘חליפין’ שברגע שמושך בעל החמור את הפרה נקנה החמור לבעל הפרה – וכעת יש ויכוח בין בעל הפרה לבעל החמור האם מת החמור לפני קניית בעל הפרה את החמור שאז מיתת החמור היתה אצל בעליו, או לאחר קניית בעל הפרה את החמור, ואז החמור מת אצל בעליו החדש שהוא בעל הפרה.
הדין הוא שרואים ברשות מי מת החמור, ותולים לומר שאצלו מת – זהו דין כללי בכל מקום שיש שאלה ברשות מי השתנה הדבר אומרים: “כאן נמצא כאן היה” – ולכן אם עדיין לא לקח בעל הפרה את החמור לרשותו והוא עדיין ברשות בעל החמור, עד שלא יוכח אחרת נחשב שהחמור מת ברשות מי שהוא נמצא מת.
אמנם יש לדעת ברשות מי נחשב החמור שהרי לאחר קנין החליפין קנהו בעל הפרה ואם כן נחשב שמת החמור ברשות בעל הפרה, או שהעיקר הוא אצל מי נמצא גופו המת של החמור?
בזה נחלקו הרא”ש והרמב”ם – לדעת הרמב”ם וכן נפסק בשולחן ערוך – הקביעה היא לפי הרשות בה החמור במציאות כעת, אף ששייך הוא ממונית לבעל הפרה, ולדעת הרא”ש וכן פסק הרמ”א הרשות הממונית היא הקובעת וכיון שנעשה קנין, הרי מיתת החמור נמצאה ברשות בעל הפרה.
בשאלה שלפנינו, לכולי עלמא הדין שעל הלקוח להביא ראיה שהשבירה נעשתה ברשות המוכר, שהרי הכיור השבור נמצא ברשותו של הלקוח וגם ברשותו הממונית שהרי קנהו וגם שילם עליו.
