קידוש על יין כשהוא מחלים מאלכהול או אלרגי.

שאלה:

כפי שאתה יודע היטב, ישנם חגים ושבתות רבים המערבים יין: השאלה שלי
היא זו, במה עלינו להשתמש אם אנו א) אלכוהוליסטים מחלימים או ב) אלרגיים
לענבים?.

במקרה של אלגריה, האם כל משקה אלכוהולי (כשר) יחול? כגון וודקה או בירה,
או אולי יין העשוי מפרי חלופי כמו תפוחים? ואם ביחס למחלים מאלכהול, האם
מיץ ענבים כשר ימלא את התפקיד שעושה היין?  

תשובה:

אכן מבחינת הלכה גם מיץ ענבים כשר לקידוש למרות שאינו משכר, שאין דין לשתות משקין המשכרים בדווקא.

וכאשר אין בהישג ידו מיץ ענבים, או שעל פי הרפואה אינו יכול לשתות מיץ ענבים, כגון חולי סוכר, רשאי לקדש גם על בירה שחורה או בירה לבנה ששניהם כשרים לקידוש והבדלה בשבת ויום טוב, וכן “קוניאק” ו”ארק” כשרים לקידוש.

ואמנם אם גם זה לא מתאפשר וכמו שציינת בשאלתך, כגון שאותו אדם הוא אלכוהוליסט מחלים, ישתמש לקידוש לכתחילה במיץ ענבים, ואם גם זה אסור לו, ישתמש במיץ תפוזים טבעי 100%.

מקורות:

מה שכתבנו שגם מיץ ענבים כשר לקידוש למרות שאינו משכר, הנה בגמרא ב”ב (דף צז.) איתא, דאין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, וביין מגיתו כשר אפילו לכתחילה כיון שכשר בדיעבד לגבי מזבח, וכל שכשר לגבי מזבח מקדשין עליו. ומבואר שם ברשב”ם דאע”פ שיין מגיתו אינו משכר, מ”מ כיון שראוי להיות שכר ה”ז מכשירו לגבי מזבח, אולם במיץ ענבים דידן דלא עתיד להיות שכר יש להסתפק אם מהני לקידוש מה שהיה רגע אחד ראוי להיות שכר. ובשו”ת חזון עובדיה ח”א (סימן ו’ בהערה) כתב, דשרי לקדש על מיץ ענבים אף לכתחילה, והרגיש מדברי הרשב”ם הנז’ דבעינן דמצי לשכר, אלא שכתב, דמ”מ לא גרע מיין שריחו חלא וטעמו חמרא, דמקדשין עליו, וכדמבואר ברשב”ם (שם ד”ה קוסס). וכן פסק השו”ע (סי’ רעב סעיף ג’).

ו). ובחידושי המאירי עמ”ס פסחים (דף קז) כתב וז”ל: המתוק מאליו בלי שום סיבה עד שאינו משכר, פסול לגבי מזבח ומקדשין עליו. ע”כ. הרי להדיא דיין שאינו משכר אינו פסול לקידוש כל שאין בו גריעותא מצד עצם טבעו של היין, ורק לגבי מזבח אינו ראוי, דהתם כתיב הסך נסך שכר. וכן ראיתי שכתב הר”ן בחידושיו לב”ב (דף צז) דיין מזוג, כשר לקידוש ואע”פ שפסול לגבי מזבח, מ”מ כיון דלא פסול אלא כיון שאינו משכר, ולא מחמת גריעות שבגופו, מותר לקדש עליו. ומה דאי’ שם בגמרא כל שכשר לגבי מזבח וכו’, היינו לאפוקי היכא שהשתנה שנפסל כיון דנשתנה לגריעותא מחמת עצמו. וכ”כ שם הרמב”ן, הרשב”א והריטב”א. ומבואר בדברי רבותינו הראשונים הנז’, דאם מה שאינו משכר אינו מחמת גריעותו של היין אלא מצד טבעו, אין בזה פסול לקידוש. וכן יש לבאר בדעת הרשב”ם (ב”ב צז.). ומ”ש (שם בעמוד ב’ ד”ה קוסס) דיין מגיתו כיון דסופו להיות שכר, ולפי המבואר אין צריך לזה, נראה דהוא כדי ליתן טעם למה כשר בדיעבד לנסך על גבי מזבח, דגבי ניסוך ודאי בעינן שיהיה משכר.

ולכאו’ ה”ה במיץ ענבים דאע”פ שאינו משכר בפועל שפיר מצי לקדש עליו, ואע”פ שפסול לגבי מזבח, מ”מ כשר לקידוש ומשום דמצד טבעו יתכן והיה ראוי להיות משכר אלא שנתערב בו כח חיצוני ומנע ממנו את השכרות ואין זה משום גריעותו של יין, וה”ז כיין מזוג שאינו משכר ואע”ג דפסול לגבי מזבח, כשר לקידוש כמ”ש הר”ן (שם). וכן העלה בשו”ת שבט הלוי ח”ט (סי’ נח) דאפשר לקדש לכתחילה על מיץ ענבים ולא בעינן מצי לשכר. ולפי”ד אלו יישב את תמיהת הביה”ל (סי’ רעב ד”ה ועל).

ואולם אכתי יש לדון, דהנה ביינות מצויים סוגים רבים של יינות שאינם עוברים הליך של בישול – פסטור כלל, ומופיע הדבר בתוויות שעל גב הבקבוק, אבל מיץ ענבים כמעט בכל היקבים בארץ מפסטרים את כל סוגי המיץ ענבים בחום של כ- 88 מעלות צל”ס כדי לשומרו לזמן ארוך ולא יתקלקל, ויש לעיין אם דין הפסטור כדין הבישול. ואם דינו כבישול, דעת הגאונים והרמב”ם הובאו דבריהם בטור (סי’ ערב) ובב”י, דאין מקדשין על יין מבושל, וכן הביא השו”ע (סי’ רעח ס”ח) ביש אומרים.

ונראה שמיתלי תלי וקאי בטעם האיסור לקדש על יין מבושל, דבספר ערך השולחן (יו”ד סי’ קכג ס”ק ב’) כתב בדעת הרמב”ם שהטעם שפסול לקידוש הוא הואיל והשתנה לגריעותא, וכן ראיתי שכתב התוספת שבת (ס”ק ב’), והמ”ב (סי’ רעב ס”ק יט), ונראה שפי’ כן בדעת הרמב”ם. ולפי”ז יש לומר כנז”ל, שמיץ ענבים לא חשיב השתנה לגריעותא כיון שאינו מבושל אלא מפוסטר ואין אדם יכול להבחין אם היין עבר הליך של פסטור וכמ”ש בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סימן כה) בשם מומחים לדבר. גם הגרי”ש אלישיב הובא בספר קובץ תשובות ח”א (יו”ד סימן עה) אחד הטעמים שאסר יין מפוסטר במגע העכו”ם, היינו משום שלא נשתנה שמו וריחו ע”י הפסטור ע”ש. וכן פסק בשו”ת יחווה דעת ח”ב (סימן לה), דאף לכתחילה מותר לקדש על מיץ ענבים מפוסטר, וצירף שם גם ספק זה דשמא לא נשתנה לגריעותא. ע”ש. וכ”כ בספר מנוחת אהבה ח”א (פ”ז אות לא).

ב). אולם גם שאר משקאות חשובים הבאים בתור משקה חשוב בסעודה מהני לקדש עליהם מדין “חמר מדינה” וכמ”ש השו”ע (סי’ רעב סעיף ט’). ועיי”ש בברכי יוסף ובמ”ב, לגבי חלב. עכ”פ בירה ודאי מהני. וכ”כ בשו”ת אור לציון חלק ב – הערות פרק כ – דיני קידוש בשבת. וראה במג”א שם שרק אם רגילים לשתותו באותה מדינה חשיב חמר מדינה, ולכן בירה או קוניאק וארק חשיבי חמר מדינה כיון שרגילות לשתותם בינינו.

אולם מה שסיים שם שחמר מדינה זהו דוקא משקה מבשם, שזהו לשון חמר, הרבה אחרונים כתבו, דה”ה קפה ותה ומשקה תפוזים טבעי, וכ”ד הגריש”א והגרשז”א זצ”ל הוב”ד במ”ב “דרשו” (שם). אבל לא שאר משקאות קלים.