שאלה:
אצל השכן של ההורים שלי יש עץ עלי דפנה. האם מותר לי לקטוף עלים ללא רשותו, בשביל סבתא שלי שביקשה, כאשר אני עומד מחוץ לשטח הבית ורק מכניס את היד לשטח וקוטף מהעץ?
האם יש הבדל אם אני קוטף מהעלים שבתוך שטח הבית לעלים שיוצאים החוצה לרשות הרבים?
יש לציין שהעץ גדול, לא נראה לי שיש הרבה אנשים שקוטפים ללא רשותו, וזה גם דבר שגודל מעצמו, לא יודע כל כמה זמן.
תשובה:
ככל שהעץ הנו עץ גדול ואין דרך להקפיד על קציצת כמה עלים מן העץ, כגון שהוא עץ יחסית מצוי וגדל היטב, מותר לך מעיקר הדין לקצוץ כמה עלים ממנו.
כמובן שיש לקצוץ את העלים אך ורק מחוץ לחצר השכן, הואיל ועצם הכניסה לתוך חצר פרטית ללא רשות אסורה.
אמנם דע כי ממידת חסידות יש להעדיף שלא ליטול ללא רשות כלל, אפי’ דבר שאין דרך להקפיד עליו, לכן במידת האפשר יש להעדיף לבקש רשות מן השכן על כך, על מנת שיהיו מעשיך ראויים אף על פי מידת חסידות.
נ.ב. גם בשנת השמיטה הדין זהה כאשר לא ידוע שבעל העץ הפקיר את עצו, הואיל ולדעת הבית יוסף גם בשמיטה העץ איננו הפקר מאליו ללא שהפקירו בעליו.
מקורות ונימוקים:
קציצת עלים מעץ כאשר אין דרך להקפיד על כך מותרת מעיקר הדין
פסק השולחן ערוך חו”מ סימן שנ”ט סעיף א’, אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעובד כוכבים, ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה, שרי, כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצות בו שיניו. ואף זה אוסר בירושלמי, ממידת חסידות.
טעם דברי הירושלמי ביאר הבית יוסף במקום דהוא מפני שאילו כל אחד יעשה כן, נמצאה החבילה כולה כלה וכן הגדר נהרס. כך גם הביא הסמ”ע בביאורו על השולחן ערוך.
לפיכך בנידון השאלה יש להבחין אם קציצת כמה עלים מן העץ נחשב לדבר שאין דרך להקפיד עליו. שאם העץ הוא מצוי כגון עץ סרק שעליו גדלים מאליהם והעץ גדול מספיק, שמשום כך אין דרך להקפיד על קציצת כמה עלים ממנו, מעיקר הדין יהיה מותר לקצוץ כמה עלים ממנו.
אולם בעץ שאינו מצוי כל כך ואיננו גדול ויש דרך להקפיד על קציצת עלים ממנו, נטילת עלים ממנו יחשב כגזל גמור והדבר אסור מעיקר הדין.
אכן, גם כאשר אין דרך להקפיד על נטילת העלים, ממידת חסידות ראוי ליטול רשות כפי המבואר בירושלמי.
כניסה לחצר פרטית ללא רשות אסורה
כניסה לחצר פרטית ללא רשות אסורה בהחלט משום גזל, הואיל והפרטיות של כל אדם באיסור כניסת זרים לחצירו היא המינימום של זכותו הקניינית בחצרו, כפי המבואר בשולחן ערוך חו”מ סימן שס”ג סעיף ו’,
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, שאמר לו צא, ולא יצא, חייב ליתן לו כל שכרו. ואם לא אמר לו צא, אם אותה חצר אינה עשויה לשכר, אינו צריך להעלות לו שכר, אף על פי שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו, שזה נהנה וזה אינו חסר.
וכתב הרמ”א, ודוקא שכבר דר בו, אבל לא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו, אף על פי דכופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר, הני מילי בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות. אבל בכי האי גוונא דאי בעי בעל חצר ליהנות ולהרויח להשכיר חצירו היה יכול, אלא שאינו רוצה, אין כופין אותו לעשות בחנם, ע”כ.
מבואר בדברי הרמ”א שגם כאשר בעל החצר איננו חסר רשאי למחות בחבירו שלא יכנס לחצירו, הואיל והדבר ימנע ממנו את האפשרות להשכיר את החצר לאחרים.
האמור בדברי השולחן ערוך והרמ”א הוא בנוגע לחצר שבעל הבית איננו גר שם כלל, אין צריך לומר שכאשר בעל החצר מתגורר בחצר זה, שעצם החדירה לחצר היא החסרון עבורו, והוי זה נהנה וזה חסר שאין רשות לאחר להכנס לחצר כלל.
לפיכך בנידון השאלה גם במקרה בו מותר לקצוץ עלים מן העץ, כגון במקרה בו אין דרך להקפיד כלל על קציצת עלים כיוצ”ב, אין היתר להכנס לחצר הפרטית ללא רשות, אלא יקצוץ דרך רשות הרבים.
קציצת עלים מעץ פרטי בשמיטה
בתשובה לא התייחסנו לשנת השמיטה החלה כיום בארץ ישראל, הואיל והנידון בשאלה הוא מדיני גזל בשדה שבעליה לא הפקיר את פירותיו.
אכן בשנת השמיטה בארץ ישראל, נחלקו הפוסקים האם הפירות מופקרים ע”י הקב”ה או שצריך האדם להפקירם ובמקרה ולא הפקירם אין רשות לקחת פירות ללא רשות.
דעת הבית יוסף כי על האדם להפקירם וכל זמן שלא הפקירם אין רשות ליטול מהעצים ללא רשות, אולם דעת המבי”ט כי הפירות הינם הפקר על ידי הפקעתא דמלכא, כלומר ע”י הקב”ה שהפקירם, לכן גם כאשר בעל העץ לא הפקירם הם מופקרים מאליהם.
חשוב לציין כי ככל והפירות מופקרים על ידי הקב”ה גם השדה מופקרת לצורך הכניסה לנטילת הפירות.
למרות שהחזון איש כתב להכריע כדעת המבי”ט, אולם מאחר והבית יוסף ס”ל שהפירות אינם הפקר ללא שהפקירם בעל השדה, לכן ככל שלא ידוע לנו שבעל העץ הפקיר את עצו ופירותיו, אין ליטול מהם ללא רשות, למעט ההיתר כפי שכתבנו בתשובה לעיל.
