למי שייך הקדיש שנאמר אחר הקריאה בתורה?

שאלה: למי שייך הקדיש שנאמר אחר הקריאה בתורה?

תשובה: יש ג’ דעות מי אומר לקדיש שלאחר קריאת התורה:

א’ – בספר חזון עובדיה (אבלות ח”א עמ’ שנג) כתב, שטוב שהאבל בתוך י”ב חודש להוריו יאמרו, אע”פ שלא עלה לתורה כלל. ושכן מנהגינו. ושכ”כ בשו”ת אגודת אזוב מדברי, שהקדיש שלאחר קריאת התורה, אינו שייך לדוקא לש”צ או לקורא בתורה, אלא לאבלים.

[אולם הוא  עצמו כתב בשו”ת יביע אומר (ח”ג יו”ד סימן כו אות ד): ראיתי לרבים וגדולים בתורה שנמנעים לומר קדיש שלאחר קריאת התורה כשהוריהם בחיים. ואף על פי שנוהגים אצלינו (הספרדים) שהעולה עליית משלים אומר קדיש, (ולא כמנהג אשכנז שהש”צ אומרו), הם נמנעים מזה והש”צ אומר קדיש במקומם. ואם גם להש”צ יש הורים בחיים עומד איש אחד מן הקהל ואומר קדיש. ונלע”ד שיש להם ע”מ שיסמוכו. והרי הוא כמבואר. וע’ בשו”ת אגודת אזוב מדברי (חאו”ח סי’ ז) דמדינא אין הקדיש שאחר קריאת התורה שייך לא להש”צ ולא להקורא כי אם להאבלים. ע”ש. וראה גם בדברי מר בריה בס’ הלכה ברורה (סי’ רפב, יח, עמ’ תא), ול”ז מדברי אביו בחזו”ע].

ב’ – במטה אפרים (דיני קדיש שער ג ס”א), ובשערי אפרים (שער י ס”ט), ובהליכות שלמה (תפילה פי”ב סע’ כז) כתבו שיאמרו הקורא בתורה ולא האבל, אא”כ עלה האבל אחרון שאז יוכל לאמרו, ויכוין לע”נ מתו ונשמות כל המתים, כי עיקרו נתקן לע”נ מי שאין אומרים אחריו קדיש.

ג’ – בגשר החיים (פ”ל אות ב) כתב שהקורא בתורה אומרו, ויש רשות לאבל לאומרו אע”פ שלא עלה לתורה.

ובשו”ת מקור נאמן (ח”ב סי’ ערה) נשאל: האם יש ענין שדוקא העולה משלים (או שלישי בימי שני וחמישי) יאמר את הקדיש בסוף העליה, או אפשר שגם יתומים אחרים הנמצאים בבית הכנסת יאמרוהו? והשיב: אפשר שיאמרו כולם, אבל זכות קדימה יש לעולה, ובפרט אם הוא קנה משלים אדעתא דהכי לומר קדיש לע”נ קרוביו, ושאר היתומים יאמרו בלחש. עיין מה שכתבתי באור תורה – אייר תשמ”א (סוף סימן עח) ומשם בארה. עכ”ד.  ונתבאר בעורי דבורה ח”ג סימן י אות ז. ע”ש.