שאלה:
במשפחות שלנו מקובל לקרוא את הילד על שם הסבא, האם יש מקור לזה שצריך להקדים את שמו של אבי האב לפני אבי האם. התשובה נחוצה להשכנת שלום בין ההורים.
תשובה:
מן הדין יש לבעל את זכות הקדימה בזה לקרוא את שם הבן הבכור על שם אביו, והבן השני יקראהו על שם אבי האשה. דבר זה הוא גם מחובת האשה לנהוג כבוד בבעלה, וגם משום כבוד אב שמוטל על הבעל יותר. ומצינו בפוסקים שהחמירו מאוד במי שמשנה סדר זה.
ומכל מקום אם אבי הבעל מוחל על כבודו ומסכים שיקדימו לקרוא את שם הבן הראשון על שם אבי האשה, רשאים לעשות כן.
מקורות:
בדעת זקנים מבעלי התוספות (בראשית לח, ה) כתב: מה שנאמר בתחלה ‘ויקרא את שמו ער’, ואחר כך ‘ותקרא את שמו אונן’, שמעתי מפי מורי, שכך היה מנהגם, הוא היה קורא שם לבנו ראשון, והיא קוראת אח”כ שם לבנה שני, וזהו שכתוב אח”כ ‘ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו’, כלומר, שמן הדין היה לו ליהודה לקרוא שם לבנו השלישי, ואעפ”כ היא קראה לו שם, כדכתיב ‘ותקרא’, לפיכך הוצרך לומר שיהודה היה בכזיב בעת לדתה אותו, ולא היה באותו מעמד לקרוא לו שם, וכזיב הוא שם מקום (שביעית פ”י מ”א). ע”כ. ועוד מצינו בשו”ת הרשב”ש (סי’ רצא) שפירט את סדר יחוסו להרמב”ן, ובין דבריו כתב: בתו של רבינו יונה היתה נשואה ל”שלמה”, בנו של הרמב”ן, וכשנפטר רבינו יונה בעיר טוליטולא היתה בתו מעוברת, וכשילדה בן זכר, והיה להם לקרותו “משה”, כשם אביו, אמר הרמב”ן, אע”פ שצריך לקרותו על שמי, אני רוצה שיקרא “יונה” על שם אבי אמו, משום דדרשינן (קידושין עב:), ‘וזרח השמש ובא השמש’ – עד שלא שקעה שמשו של זה, זרחה שמשו של זה. וכן היה, דנפק גברא רבה והיה רב וגדול בישראל. ע”כ. ומהר”י אסאד בשו”ת יהודה יעלה ח”ב (סימן קו) הביא ראיה שכך נהגו בימי משה רבינו ע”ה, דכתיב בספר דברי הימים א’ (ב, נ) ‘אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה’. ופירש רש”י וז”ל: אלה היו וכו’, חור היה בן לכלב, והוליד בן ויקרא שמו כלב, וכך פירושו, ואלה היו בניו של כלב בניו של חור וכו’ כך נראה לנו וכו’. ולהלן (פסוק כ) עה”פ ‘וחור הוליד את אורי’ וכו’ ביאר רש”י החשבון שהיו מולידים לשמונה שנים כדאית’ בש”ס ר”פ בן סורר ומורה כשהיה כלב בן מ”ם שנה כבר ראה דור רבעים דבן יו”ד שנים היה בלדת חור בנו. הרי דחור קרא את שם בנו כלב כשם אביו בחיי אביו כלב. עכת”ד. וממוצא דבר אתה למד שכך נהג כלב בבנו בכורו, הרי שזכות הקדימה היא לבעל. ומדברי דעת זקנים מבעלי התוספות הנ”ל מתבאר שענין זה הוא מצד כבוד האשה לבעלה, ולא רק משום שהאיש מחוייב בכבוד הוריו יותר משהאשה מחוייבת בכבוד הוריה.
ודברים נוראים מצינו על זה לרבינו אברהם מיוחס בשו”ת שדה הארץ ח”ג (חיו”ד סי’ כב) וז”ל: שמעתי מפי מורי ורבי המאיר עיני חכמים הרב המופלא כמהר”ם מזרחי ז”ל בעל ספר פרי הארץ, שאמר בשם חז”ל, כי שני בני אהרן נדב ואביהוא, נקראו על שם הוריהם של אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב, נדב הבכור נקרא על שם אביה ‘עמי – נדב’, ואביהוא על שם אבי אהרן, כלומר ‘אבי – הוא’, ונענשו ומתו שניהם בחיי הוריהם ע”י כמה סיבות, וכמ”ש ‘ובאהרן התאנף ה’ מאד להשמידו’, דהיינו כילוי בנים, “וגם מפני הסיבה ששינה סדר שמותם”, כנ”ל, ולכן צריך להקפיד לקרות הבן הראשון על שם אבי הבעל. ע”כ. ושם כתב עוד שמסברא נראה שכיון שכבר נהגו העולם לקרוא שם הבן הראשון כשם אבי הבעל, אם לא יעשה כן, מגרעות נתן בכבוד אביו, דאשתני ממנהגא דעלמא. ותו דשמא לא יזכה שיולד לו בן שני, ונמצא שלא נקרא שם אביו בישראל, וקריאת השם הוא ענין גדול, ואע”פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מחיובא דקרא גבי יבם שיקרא שם המת בישראל. ע”כ. וסמך שתי ידיו עליו מהר”א נסים אשכנזי בשו”ת מעשה אברהם (חיו”ד סימן מז), ששם דן אודות ראובן שנולד לו בנו בכורו ורצה לקראו על שם אביו שעודו בחיים, אך אשתו דרשה לקרותו על שם אביה שכבר נפטר ורוצה להקים שם המת בישראל, וכתב: לכאורה עלה על דעתי לומר שהדין עם האשה, יען הזכרת השם הויא נחת רוח למת, וכל כמה דמצינן לעשות נחת רוח לנפטר יפה שעה אחת קודם מה טוב ומה נעים, וכ”ש שאין ידוע אם עתידה היא ללדת בן בקרב ימים, ואולי תלד בנות. ואע”פ שבספר מנחה בלולה (פרשת וישב) מבואר כי מימי עולם ושנים קדמוניות הזכות היא לבעל לקרוא שם לבנו הראשון, י”ל דהתם מיירי באחת משתים, או שאבות הבעל והאשה שניהם בחיים, או ששניהם מתו, ברם בנ”ד שאבי הבעל חי ואבי האשה מת, מן הראוי לשנות המנהג ולקרותו על שם אביה. ושוב חזרתי לאחורי כי ראיתי בשו”ת שדה הארץ ח”ג (סי’ כב) בשם רבו בעל פרי הארץ וכו’, שנדב ואביהוא נענשו ומתו בחיי אביהם מפני שאהרן שינה הסדר לקרות הבכור על שם אבי אשתו תחלה. וא”כ כיון ששינוי הסדר גורם מיתה ח”ו לבנים נראה ודאי שהדין עם הבעל, ויעשו כמנהג העולם בלי שינוי ותמורה. עכת”ד. ואולם בספר מליצי אש ח”א (בהשמטות עמ’ שמט) כתב שמהרי”ח זוננפלד זצ”ל כתב אליו על דברי הרב שדה הארץ הנ”ל, דלא ניח”ל להעמיס חטא על אהרן קדוש ה’ בשביל זה, שהרי המנהג גם היום, שהאם קוראת שם בנה הראשון על שם אביה, לקיים מצות כיבוד אב. ע”ש. אבל השיב עליו בשו”ת יביע אומר ח”ה (חיו”ד סימן כא), וז”ל: ותמיהני, שהרי הרב פרי הארץ אמר כן בשם מדרש חז”ל. והגם שנעלם מעינינו איה מקום כבודו, אהימנותיה דמר קא סמיכנא. וא”כ אין מנהגם בזה דוחה דברי חז”ל. ואדרבה איפכא מסתברא, שהאב חייב בפריה ורביה ולא האם, והתורה זיכתה דמי ולדות לבעל, והוא מצווה בכבוד אביו ויראתו יותר משהאשה מצווה בכבוד אביה ויראתו. וכמ”ש (בקידושין ל:), איש אמו ואביו תיראו, איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות, מפני שרשות אחרים עליה. אלא שלא מצאה הקפידה מקום לנוח במעשה של נדב ואביהוא, אלא משום שמנהגם היה להקדים שם אביו לשם אביה, ואה”נ לפי מנהג אשכנז שלא נהגו כן אין קפידא, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה, נהרא נהרא ופשטיה.
