שאלה:
שלום וברכה
הבת שלי ערכה סעודת בר מצווה לבן שלה, אני מתכנן לשלם לה את כל הכסף לקייטרינג, האם אני יכול לשלם לה את זה ממעשר כספים?
אני רוצה לציין שבעלה לא אברך.
תשובה:
ככל שבתך זקוקה לעזרה, ואיננה מסוגלת להתמודד בחיי היום יום בלא עזרה, בפרט כאשר יש לה הוצאות של אירועים כמו בר מצווה וכדו’, בוודאי שהנך רשאי לעזור לה מכספי מעשרות.
ישנם הרבה עניים שאינם אברכים, לא רק אברכים מוגדרים כעניים, וגם לא כל האברכים מוגדרים כעניים.
אדרבה מעלה גדולה ישנה בנתינת צדקה דווקא לקרובי משפחתך, כפי שאמרה התורה מבשרך אל תתעלם, ואמרו חז”ל עניי עירך קודמים.
לכן למרות שמעלה גדולה בצדקה היא לתת לעניים תלמידי חכמים, וממזר ת”ח קודם לכה”ג עם הארץ, נתינת צדקה לבתך עניה קודם לכל.
בברכה לרוב נחת מילדיך ונכדיך
מקורות וציונים:
מי הוא הנקרא עני
פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנג סעיף א’, מי שיש לו מאתים זוז ואינו נושא ונותן בהם, או שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם, לא יטול צדקה. ואם יש לו ר’ זוז חסר דינר ואינו נושא ונותן בהם, אפילו נותנים לו אלף זוז בבת אחת, הרי זה יטול.
יסוד שיעור מאתים זוז, הוא סכום שניתן להתקיים בו למשך השנה הקרובה, אכן כתבו הפוסקים שכאשר האדם מקבל משכורת קבועה מידי חודש שבאמצעותה יכול להתקיים, איננו נחשב שאין לו מאתים זוז, אף אם אין לו כעת מאתים זוז בכיסו.
לכן המבחן למי הוא שיכול לקבל צדקה, נעוץ בשאלה האם האדם יכול להתקיים בצורה סבירה וראויה ושלא בצמצום ודחק באמצעים הכלכליים העומדים לרשותו. ככל שאיננו יכול להתקיים בצורה ראויה מהמשאבים הכלכליים העומדים לרשותו, ניתן בהחלט לתת לו צדקה ובכלל זה לתת לו מעשר כספים. בכל זה אין קשר אם הוא אברך או איננו אברך.
עניי עירך קודמים
למרות שמעלה גדולה היא לתת צדקה דווקא לעניים בני תורה ותלמידי חכמים, המעלה הראשונה היא לתת לעניי עירך ודרגה למעלה מזה היא הנתינה לקרובי משפחה, כפי שדרשה הגמרא בב”מ דף ע”א. “אם כסף תלוה את עמי את העני עמך”, עמי ונכרי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם, ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. כלומר ענייך שהם קרובי משפחתך קודמין לעניים אחרים בעירך.
ובתנא דבי אליהו רבה פרשה כ”ה איתא, יש לו לאדם מזונות הרבה בתוך ביתו ובקש לעשות מהן צדקה כדי שיפרנס אחרים, כיצד יעשה, יפרנס את אביו ואת אמו תחילה, ואם הותיר יפרנס את אחיו ואת אחותו, ואם הותיר יפרנס את בני ביתו, ואם הותיר יפרנס את בני משפחתו, ואם הותיר יפרנס את בני שכונתו, ואם הותיר יפרנס את בני מבוי, מיכן ואילך ירבה צדקה בישראל.
כן פסק השולחן ערוך יו”ד סימן רנ”א סעיף ג’ בזה”ל, הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו, קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת.
לכן במידה ובתך נזקקת לעזרה, הצדקה המהודרת ביותר תהיה אם תעזור לה, ובוודאי למצוות צדקה יחשב לך, ובעזרת ה’ תזכה לראות שמחה ונחת מכל יוצאי חלציך.
