שאלה:
יש לנו מסעדה עם הכשר כשרות כאן בלונג ביץ’ שפתוחה ביום השבת.
מה הם צריכים לעשות כדי שזה יעבוד? אולי אם גויים יעבדו בשבת?
תשובה:
שאלתך אינה מבואר מספיק על איזה אופן כוונתך, ואשתדל לענות בכלליות:
-
אם האוכל מבושל כבר מערב שבת, והמסעדה פתוחה ליהודים שומרי מצוות על ידי קניית כרטיסים ששילמו מראש, מותר. אולם אין להעמיד מלצר גוי שישרת את הנכרים או מחללי שבתות המזדמנים למקום ורצונם לשלם עבור ארוחתם, וראוי לכתוב שלט מראש שהארוחות מיועדות רק למי שהזמין בערב שבת.
-
אם מבשלים ומשלמים במסעדה בשבת ונוהגים בה כימות החול, אסור ליהודי לעשות שום עסק שמרוויח כסף בשבת, וגם אם יעבדו שם גויים והבעלים היהודים לא ישהו כלל במסעדה בשבת, אסור, מכיון שאסור לגוי לעבוד בשבת ברשותו של היהודי כשהמלאכה היא לטובתו ולהנאתו של היהודי, וגם השכר שמרוויח הוא שכר שבת שאסור להינות ממנו. ולא רק שהבעלים עוברים איסור כשהמסעדה פתוחה אלא גם הקונים עליהם להימנע מלסעוד שם בשבת שעוברים ב”לפני עוור לא תתן מכשול”.
-
ואם המסעדה היא בשותפות עם גוי כדין ושטר שותפות הנעשה על פי ההלכה וקביל גם בבתי משפט הגויים, ובשטר יהיה כתוב שכל הרווחים של יום השבת ויום טוב יזקפו אך ורק לטובת הגוי, וכן יש לגוי שותפות בכל הכלים, ובתנורים וכדומה ואין היהודי יהנה משכר השבת כלל, בזה יש שהקילו בשעת הדחק ובמקום הפסד ממון גדול ובתנאי שהיהודי לא ידרוך במקום ביום שבת כלל.
והיות ויש בזה כמה פרטי דינים, הנכון בנידון זה, לשאול בקהילתכם את הרב המקומי – הבר סמכא המכיר את המקום ואת הנפשות הפועלות בה אשר ודאי ינחה אתכם בעצה טובה.
מקורות:
- כן כתב הגאון רבי משה פינשטיין זצ”ל בשו”ת אגרות משה (חאו”ח ח”ב סימן סד) לענין מסעדה, שמוכרת אוכל מוכן, עייש”ב.
- מסעדה הפתוחה ומוכרים שם תבשילים שנתבשלו בערב שבת, גם אם גויים עושים כן בשביל יהודים, אסור לישראל להינות מהם, ראה שו”ע (סי’ רעו ס”א), וראה שו”ע (סי’ רמג ס”א). ובשו”ע (סימן רמד ס”א), ובשו”ע (סי’ שו ס”ד). ואסור לקנות שם משום לפני עוור ומסייע לדבר עבירה, וכמ”ש בשו”ת כתב סופר הב”ד בשו”ת אור לציון ח”ב (פרק ל או’ א’).
- ראה שו”ע (סימן רמד ס”ו), וסימן רמה (סעיף א’) וברמ”א שם. וראה עוד בברכי יוסף (סימן רמד או’ ה). וגם לענין מראית העין, ראה בשו”ת רב פעלים ח”ג (סי’ כא). ובשו”ת הר צבי ח”א (סי’ קכג).
וראה נוסח שטר המכר, בשו”ת אגרות משה ח”ד (סימן נו), ובספר “דבר דבר” – לאאמו”ר שליט”א (פרק ז’ בסופו). וראוי לציין כאן דבריו של שו”ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד סימן נה) שכתב וזה לשונו: בדבר לעשות שטרי מכירה בשביל היתר עבודה בשבת, אין דעתי נוחה מזה אף כשהייתי באירופה, כי הערמה גדולה מזה וגם ברוב הפעמים הוא שלא כדין דהא עכ”פ נשכר משבת באופן שאין הנכרי שייך שיעשה אדעתא דנפשיה ועושה באמת רק אדעתא דבעה”ב להרוחה שלהם שזה באמת אסור, וכ”ש במדינתנו כאן ששמירת שבת בעוה”ר אינו כראוי ויש הרבה פרוצים, ואם יתירו ב”ד מכירה לנכרי יתחלל השבת בפרהסיא שיתלו להקל כו”ע וישבו בחנויות להערים שישב שם רק להשגחה, ולכן בנדון הזה של היהודי הנכון שיום השבת וימי היו”ט יהיו שייכים רק להנכרי והקנין יהיה בכסף כי קרקע נקנה לעכו”ם לכו”ע בכסף וכל הריוח שיהיה מיום השבת יהיה של הנכרי ויהיה ניכר בהפנקסים כמה היה ריוח ביום השבת ויו”ט כדי שיהיה אפשר כשיקפידו לעשות חשבון מדויק, ומאחר שהנכרי הנמכר לו הוא עוסק אצלם בחול אם יהיה לו הריוח שמשבת ויו”ט די בעד עבודתו בכל ימות החול וליהודי אסור להרויח מהשבת וגם שהשבת הוא של הנכרי, אבל היהודי יקנה עבורו בעד מעותיו הרי צריך הנכרי ליתן לו ריבית וגם שכר בעד השכירות של הבנין והכלים שמשתמש בפועלים שלו, שבעד זה שייך לחייבו לעבוד בימי החול עבור היהודי ואם הוא פחות יתן לו עד דמי שכירותו. וצריך להשכיר לו הבנין והכלים בחצי שעה קודם השבת וחצי שעה אחר השבת כדי שיהיה בהבלעה. והחשבון של הריוח דשבת צריך שיהיה אפשר להיות מדויק אבל אם הנכרי יסמוך על אומדנא נמי מותר כמפורש בספ”ק דע”ז. וצריך לעשות זה בשטר כתוב בשפת אנגלית שיבין הנכרי. עכ”ל.
וע”ע במ”ש וע”ע בשו”ת משנה הלכות ח”ד (סי’ לב) שכתב, דאין דעתו נוחה מהיתר זה של המכירה לגוי. וע”ע במה שהאריך בזה בסוגיא זו הגר”ד יוסף שליט”א בספרו הלכה ברורה בסימנים אלו שציינתי לעיל, והעלה כאמור לעיל.
