זמן פלג המנחה לענין הדלקת נרות שבת

שאלה: האם בנות ספרד רשאיות להדליק נרות בפלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם השקיעה ולא קודם צאה”כ?

תשובה: גם בנות ספרד יכולות בשעת הצורך להדליק נרות שבת מפלג המנחה ולקבל עליהן שבת, ולחשבו שעה ורביע קודם שקיעת החמה – בשעות זמניות, ואינן צריכות להמתין עד שעה ורביע קודם צאת הכוכבים.

מקורות:

א). כתב השולחן ערוך (סימן רסג סעי’ ד’) לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי ובלבד שיהיה מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. ע”כ. והיינו צאת הכוכבים. ושעה ורביע זו, נמדדת בשעות זמניות וכנז’ באחרונים. אולם דעת הלבוש והגר”א דפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם השקיעה. ויש לעיין האם בנות ספרד יכולות לסמוך על דעה זו בשעת הדחק למרות שהיא לא עולה בקנה אחד עם דברי השו”ע, וכגון, שצריכות לצאת לבית הטבילה ברכבם, או לנסוע לסעודת ליל שבת אצל ההורים וחפצים לצאת מוקדם יותר.

ב). והנה ראשית יש לעיין בדברי השו”ע דהלא לפמ”ש איהו גופא לפסוק לעיל (סי’ רסא ס”ב) כדעת ר”ת שצאת הכוכבים הוא שבעים ושתיים דקו’ אחרי ששקעה השמש מעינינו, א”כ נמצא דאם מקדימה להדליק עשרים דק’ קודם השקיעה וכפי המנהג הנהוג בנינו בא”י וכמ”ש הכה”ח (סי’ רסא ס”ק כג), יוצא לפי”ז דפלג המנחה הוי כ- 3 דק’ (ודי בזמן זה גם לקבלת מצוות תוספת שבת), לפני השקיעה וקודם זמן זה הוי בכלל ולא מקדימים דזה חשיב מבעוד היום גדול שכתב השו”ע – דאפילו קבלת שבת לא מהני, וכ”ש לאותם המדליקין כ- 40 דק’ קודם השקיעה. וכ”כ הביה”ל (ד”ה בעוד היום גדול), דלדעת השו”ע לעיל בסי’ רסא, יוצא שזמן התוספת הוא מעט קודם השקיעה וקודם זמן זה, הוא בכלל לא יקדים. והן אמת דבני ספרד נהגו בער”ש להחמיר כשיטת הגאונים ולא כר”ת, מ”מ הינו דווקא לחומרא, אבל לקולא אנו מחמירים כדעת ר”ת, וכן במוצ”ש אזלינן לחומרא כר”ת, וא”כ הכא דחומרא הוא אצל ברכה לבטלה אליבא דר”ת אמאי מקילינן.

ג). והנראה דכיון שחששו לדעת הגאונים לחומרא ואם יבואו לצמצם להדליק בזמן מועט זה, יש לחוש שמא בנקל עלול לאחר מעט ויכשל בספק סקילה ח”ו. ומה שלא חששו בזה לספק ברכות, יש לומר שהבינו דמאי דאי’ בגמ’ ובלבד שלא יקדים, היינו רק לכתחילה אבל בדיעבד, שפיר דמי ואף לברך קודם פלג המנחה, וכמו שכתב להדיא רבי עקיבא איגר בהגהותיו לשו”ע (סי’ רסג סעי’ ד’) דכל שהדליק לכבוד שבת אפילו בעוד היום גדול אין צריך לכבותו. והב”ד והסכים עימו המ”ב (ס”ק כ), ובביה”ל (ד”ה מבעוד). ומצאתי לעוד כמה אחרונים שהעלו כדברי רע”א, הלא המה בשו”ת פרי יצחק ח”ב (סי’ ח’), ובספר בני ציון – ליכטמן (סי’ רס”ג סק”ט), ובספר גדולת אלישע (שם ס”ק יא), ובספר דברי שלום – מזרחי (שבת ח”ג סי’ ב’).  ושו”ר בשו”ת ארץ צבי – פרומר (סי’ קיג) שעמד ג”כ על מדוכה זו, ויישב כנ”ל שסמכו ע”ד רע”א הנ”ל, והביא שכדברי הגרע”א מוכח גם מהמנחת כהן, שדין הקדמה קודם פלג המנחה הוא רק לכתחילה ואינו מעכב כל שהדליקו לכבוד שבת. וכ”כ ליישב בספר פני משה (בירורים סי’ יח) בשם הדברי יציב מצאנז זצוק”ל. וע”ע בשו”ת נחלת לוי ח”א (חאו”ח סי’ כ’) לידידנו הרב אסי הלוי שליט”א משכ”ב.

ולכאו’ יש להוכיח כדברי האחרונים הנ”ל, ממה דאי’ בגמ’ שבת (לה:) א”ל רב לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא בריש דקלי איתלו שרגא, וביום המעונן חזו לתרנגולים בדברא. וכתב הרמב”ן בתורת האדם (שם) והא דאמרינן אדשימשא בריש דקלי, אע”פ שיש זמן רב לבין השמשות (דאיהו ס”ל כשיטת ר”ת), הרחקה יתירה לתוספת שבת היא, משום דלא קים להו בשיעורא דרבנן. וכ”כ מרן השו”ע בעצמו (סי’ רסא ס”ג). וכתב הביה”ל (ד”ה מי שאינו בקי) דבזמננו נמי ודאי דלא קים לן בשיעורא דרבנן. יעו”ש. והנה הזמן שהתרנגולים יושבים על הקורות הוא מבעוד יום וכמ”ש שם רש”י, וכן כשהשמש בראש הדקל, והיינו ודאי קודם זמן פלג המנחה דר”ת, ומוכח דההקדמה אינה לעיכובא בשעת הצורך.

וכיון דקיימ”ל דכל שעת הדחק כבדיעבד דמי, וכמ”ש השדי חמד ח”ב (דף 33 או’ סא) בשם פוסקים רבים. וע”ע ביד מלאכי (כללי הדינים סי’ תקפז). וכ”כ בשו”ת שבות יעקב ח”ג (סימן קי), ובספר טהרת הבית ח”ב (עמ’ רצט) והוכיח כן מדוכתי טובא, יעו”ש. וע”ע בשו”ת יבי”א ח”ב (יו”ד סי’ כא או’ י’). א”כ נראה דאם דחוקים לצאת מביתם ורוצים להדליק נרות מזמן פלג המנחה, אין מי שיעכב בידם מלעשות כן, דהלא בלא”ה אין אנו נוהגים בזה כמרן השו”ע שכתב שעה ורביע קודם הלילה.

ד). מה גם שיש לצרף עוד מ”ש הב”ח והמג”א והב”ד הביה”ל (ד”ה קודם הלילה), ובביה”ל (סי’ רסא ד”ה שעה) בשם הרא”ם, דס”ל דעד שעתיים קודם הלילה מצי לקבל ע”ע שבת ואין זה בכלל הקדמה. וכ”כ בשער הציון (סי’ רסג ס”ק לא), בשם הפרי מגדים.

ה). ועוד נראה, דהרוצה להדליק מזמן פלג המנחה שהוא שעה ורביע לפי זמן השקיעה וכדעת הגר”א והלבוש, יש לה ע”מ שיסמוך גם היא מבנות ספרד, (ובלבד שתקבל ע”ע שבת), דעי’ בספר הליכות עולם ח”ב (עמ’ רמח) שהעלה מרן הגרע”י זצוק”ל להלכה, שהרוצה למנות מזריחת השמש ועד שקיעתה בין להקל ובין להחמיר יש לו ע”מ שיסמוך, ובביאורים כתב, שכן דעת רבינו סעדיה גאון ועוד, יעו”ש. (וכדבריו מדויק גם בכה”ח סי’ רלג סק”ז). אלא שסיים, דבדברים שהם מדאו’ ‘טוב להחמיר’ למנות השעות מעלות השחר ועד צאה”כ. וכיון שבנד”ד הוי דין דרבנן שפיר סמכינן למנות מפלג המנחה היינו שעה ורבע קודם השקיעה ולא מצאה”כ, אלא שתקבל על עצמה שבת מיד בהדלקה.

ו). ומכאן לענ”ד סמך למה שנשים רבות מבנות עדות המזרח נוהגות להדליק 40 דקות קודם השקיעה ואינן מקבלות שבת בהדלקה, שאין בידם עוון ברכה לבטלה, ואע”ג שמעיקר הדין די היה בתוספת עשרים דקות, וכפי שהאריך הרחיב בזה בספר חזו”ע שבת ח”א (עמ’ קפב), יעו”ש. ושכן היה מנהג ירושלים וכפי שכתב הכה”ח (סי’ רנו או’ ה’). ועי’ בשו”ת אול”צ ח”ב (עמ’ קסח) שיותר מחצי שעה קודם השקיעה צריכה לקבל שבת. מ”מ לפי מה שנתבאר, הנוהגות להדליק ארבעים דק’ קודם שקיעה”ח ואינם מקבלות ע”ע שבת, אע”ג שאין צורך בזה, מ”מ אין בזה משום ברכה לבטלה, ויש להם ע”מ שיסמוכו ובפרט בעת הצורך,  כלענ”ד וצור ישראל יצילנו משגיאות.