עקירת עץ פרי בשמיטה ובשאר שנים

השאלה:

גדל בחצר של השכנים שלנו, מאוד סמוך לעץ הזית שלהם, מה שנראה כעץ תות, שכנראה גדל באקראי.

העץ הזה גדל מהר מאוד, ומאוד מלכלך.

1. האם מותר בשנת שמיטה לעקור את תחילתו של השיח\עץ?

2. היות ומדובר בעץ פרי, הבנתי [ באופן כללי ללא קשר לשמיטה] שיש עניין לא לעקור עצי פרי, בפרט על ידי יהודי, מה לגבי זה? ומה לגבי זה שזה בא כדי למנוע לכלוך, וגם למנוע גדילה של עץ לגובה עצום [לגזום אותו לא יפתור את בעיית הלכלוך /

3. האם צריך לבקש את רשות השכן ? כי הבנתי שצריך לשפוך אחרי שכורתים, שמן שרוף באזור כדי להרוג את השורשים, אז לבקש רשות מהשכן, אולי הוא ירצה לעשות זאת בעצמו שלא יזיק לעץ הזית וכו’.

תשובה: מותר לעקרו עץ בשנת השמיטה כשמפריע או מזיק לך או לאחרים, ומ”מ נכון שיבצע את העקירה על ידי גוי. ואפילו הוא עץ מאכל יש להתיר ואף בשאר שנים, אולם עליך לבקש את רשותו של השכן שבחצרו ובגינתו גדל העץ.

מקורות:

עקירת עץ בשנת השמיטה:

מותר לעקור עץ השנת השמיטה אם כוונתו שלא לתועלת העץ אלא מחמת שמפריע או מלכלך, כן מבואר ברמב”ם (פ”א מהל’ שמיטה ויובל הלכה יח) ואף מותר לשרש אחריה. ומקור הדברים במשנה שביעית (פרק ד’ משנה ד’). וראה עוד בספר אור לציון שביעית (פ”א אות י’).

עקירת עץ פרי כשמלכלך:

עקירת אילן הוא לאו ויש בו סכנה, שנאמר בתורה (דברים כ, יט – כ) “לא תשחית את… רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית”. ונאמר במסכת ב”ב דף כו ע”א “אמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה ואמר ר’ חנינא לא שכיב ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימניה”. ונאמר במסכת פסחים (דף נ ע”ב) “הקוצץ אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה לעולם”. ונאמר בסוכה (דף כט ע”א) בשביל ארבעה דברים מאורות לוקין… על קוצצי אילנות טובות. ופרש”י ואפילו כשהאילנות שלהן, שמשחיתים הן ונראים כבועטין בקב”ה ובברכתו שמשפיע טובו. והט”ז (יו”ד סימן קטז סק”ז) כתב: מצינו שאסרו… מפני סכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות. ובשאילת יעב”ץ (ח”א סימן עו) ביאר שלא מת שכחת, אלא בשביל דבר זה דצדיק גדול היה, שלא נמצא בו עון חוץ מזה. ועל כרחך שלא עבר על לאו ממש, אלא שהיה לו ריוח בקציצתו שהיה מעולה בדמים, או שהיה צריך למקומו, שמתיר הרא”ש, אלא דלאו משנת חסידים היא, ולכן נענש שכחת שהיה חסיד, והקב”ה מדקדק עם חסידים כחוט השערה. וכתב בצוואת רבי יהודה החסיד (סימן מה) אילן העושה פירות אין לקצוץ אותו. ובשבעים תמרים (סימן נב) העלה דכוונת ר’ יהודה החסיד דאפילו במקום המותר מדינא… יש סכנה והזהיר על זה. וטעם הדבר שיש בזה סכנה, מבואר ברש”י פסחים (דף נ ע”ב) משום שהכל תמהים ולועזין עליהם, ומתוך כך העין הרע שולטת בהם וצעקת בני אדם וכו’, עכ”ל. וב”מילי דחסידותא” ביאר דבכל דבר יש מזל ומשטר ברקיע… ויש נפשות מגולגלות באילנות וזרעים, ועל כן אין להרביע אילנות וזרעים שיש בכל אחד מהם מגולגלים עד זמן שנקצב עליהם מן השמים, שיתעכבו שם לקבל עונשם, ואם מערבם יחד, יגרום למגולגלים שלא יושלם תיקונם. ובספר מאה שערים מהריקנאטי (שער פח) כתב: דהממונה על אותו עץ צועק עליו דין על שגרשו ממקומו לפני זמנו. והמנחת אלעזר (ח”ג סימן יג) כתב קבלה מאבותינו שלא יזדקק להורות לקוץ אילן, אף באופני ההיתר ולחוש מפני סכנה. וכשיש הכרח ישלח הוראה זו לבד”צ או למורה אחר. ובשו”ת אבני צדק (יו”ד סימן מה) כתב: אי לדידי ציית, טוב מזה ומזה שלא ינוד האילן כלל לא מיניה ולא מקצתה, ושומר נפשו ירחק ממנו… כי האדם עץ השדה ר”ל מה שתעשה לעץ אתה עושה לאדם… ח”ו.

אולם כשעוקרו לצורך כגון שמלכלך הרבה או מזיק את הרבים, התירו הפוסקים לעוקרו וכפי שמוכח ברמב”ם (הלכות מלכים פרק והלכה ח’) הקוצץ אילן מאכל “דרך השחתה” לוקה. ודייקו האחרונים, שאם אינו עושה כן דרך השחתה, יש להתיר. וכ”כ הרא”ש (פרק החובל סימן טו) דאף שעוקר לצורך מקומו, מותר. אלא שהט”ז (שם) וכ”כ מהרש”ל הוב”ד בט”ז (יו”ד סי’ קטז) אלא שסיים, שיעשה זאת על ידי גוי, ואם ניתן לשותלו במקום אחר, בודאי שיעשה כן משום בל תשחית.

ואם עוקרו בכדי שלא יגדל לגובה עצום, הדין כנ”ל דתלוי מה יארע אם יגדל הרבה, אם יזיק או יפריע הפרעה של ממש, מותר, ובלא”ה אין להתיר.

בקשת רשות:

בודאי שאין לך רשות לעקור את העץ מגינת חברך ללא רשותו גם אם זה מזיק אותך ועליך לבקש את רשותו ובפרט שאתה עלול להזיק לו לעצים אחרים כמו שפירטת בשאלתך. אא”כ אינו רוצה לעקור בעצמו, שאז יש לדונו בפני ב”ד.