חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
ירקות בסופרמרקט

האם מותר להסיר עפר וקליפות בעת שאני בוחרת ירקות בסופר?

הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: צרפת

שאלה:

 

 

תשובה:

אין להסיר גושי עפר הדבוקים בירקות, וכמו כן אין להסיר את קליפתו החיצונה של הבצל, שומר, תירס וכד’, גם אם אינם מעוניינים לקנותם מחמת שהעלים המחוברים רקובים וכד’, וכמו כן אין לתלוש העגבניות מהגבעולים המחוברים בהם ולהשאיר את הגבעולים בחנות אם המטרה היא להרוויח את משקל הגבעולים, והעושים כן יש להם לחוש שגזלה בידם.

 

א). הנה דבר זה הוא מצוי לרוב, ורבים מחוסר שימת לב נכשלים בזה באיסור גזלה, ואבאר בקצרה, בגמ’ ב”ב (צג:) אמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה, הבורר צרור מגרנו של חברו נותן לו דמי חיטין. ופרש”י: שהרי הפחיתו במידה דאיהו הוה מזבין ליה עם החיטין, דעפרורית מקבל הלוקח, אבל לחזור ולערב אינו יכול (המוכר), דהשתא עושה עוולה בידיים וכתיב ‘לא יעשו עוול’, וגם לוקח לא מחיל אלא מה שנתערב מעצמו עם התבואה בע”כ של מוכר, וכשבורר הצרור ומשליך חוץ, היזק בידיים הוא, שאותן צרורות היו לו שווין כמו חיטין, א”נ לא חשיב היזק גמור, דמ”מ הן עצמן אינם שווים כלום, מ”מ לחייב מיהא משום דינא דגרמי וכו’. עכ”ל. וכ”כ הסמ”ע (חו”מ סי’ רכט סק”ט) דחיובו בכה”ג משום דינא דגרמי.

ודברי הגמ’ הנ”ל הובאו להלכה ברמב”ם (פי”ח מהל’ מכירה הי”ב), ובטשו”ע (דיני הונאה סי’ רכט סעי’ א’ וב’), דהמוכר חיטים לחברו מקבל עליו רובע קטניות לכל סאה וכו’, תאנים מקבל עליו עשר מתליעות וכו’, פירות מקבל עליו רובע טינופת, וכו’, אין כל הדברים האלה אמורים אלא במקום שאין שם מנהג, אבל במקום שיש להם מנהג הכל כמנהג המדינה, יש מקומות שנהגו שיהיו כל הפירות מנוקים וברורים מכל דבר, ושיהיו היינות והשמנים צלולים ולא ימכרו השמרים כלל, ויש מקומות שנהגו אפילו היה בהם מחצה שמרים, או שיהיו בפירות עפר או תבן או מין אחר, ימכור כמות שהוא, ‘ולפיכך הבורר צרור מתוך גרנו של חברו, נותן לו דמי חיטים כשיעור הצרור שברר, שאילו הניחו היה נמכר כמות במידת חיטים’. עכ”ד.

ב). ונראה דהאידנא המנהג פשוט ברוב רשתות השיווק, וכן בחנויות הפירות והירקות למכור הירקות כפי שהם מקבלים אותם מהסיטונאי, יחד עם העפר המגובב בהם וכן יחד עם הקליפות החיצוניות הדבוקות בהם, והמקלף גוזל את בעל הבית, שהרי בעל הבית עצמו שילם למגדל או לסיטונאי על משטח וכששקלו המשטח כללו גם בזה את הצרורות והעפר הנכנס בהם בעת קצירתם מן השדה, וכיצד זה בא ומחסרו, ואילו הניחו היה נמכר לאחר כמות שהוא.

ואע”ג שהוא דבר פעוט מאד, אין לומר דאין בעה”ב מקפיד בזה ואין זה אלא מידת חסידות וכמ”ש בשו”ע (חו”מ סי’ שנט ס”א) ע”פ הירושלמי, דהן אמת שכלפי לוקח יחידי הוי פחות משו”פ, אולם בהצטבר קונים רבים הוי הפרש ניכר ומשמעותי ובעה”ב מקפיד. ומה גם שאיסור גזלה איכא אף בפחות משווה פרוטה וכדין חצי שיעור האסור מה”ת, וכדמבואר בשו”ע (סי’ שמח ס”א, וסי’ שנט ס”א), דאסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא. ומה שבעה”ב מרוויח בלאו הכי, אין זו טענה כלל ופשוט.

וכן הוגד לי מאחד מבעלי רשתות המזון הגדולות בארץ ששאלו אותו על דבר זה,  והשיב, שמקפיד ע”ז ושאין רשות ללקוחות להפריד את העפר וכן את קליפתן החיצונית של הירקות.

ומה שפעמים רבות בעל הבית רואה שהלקוחות מסירים הקליפות ואינו מעיר להם, אין לפרש את שתיקתו בכלל הסכמה למעשה זה, והרבה בעלי חנויות ששוחחתי עמהם במסגרת שיעורי, אמרו לי שמקפידים ע”ז אלא שמחמת אי נעימות על דבר פעוט כזה, אינם רוצים להעיר ע”ז. וכיוצ”ב העידו בפני בעלי חנויות לממכר פיצוחים וחמוצים, שפעמים הרבה פוגשים את חבריהם כשהם עוברים ושבים ליד חנותם ונעצרים לשוחח, ותוך כדי שיחה מושטים ידיהן לעבר סחורתם ‘וטועמים’, ואמרו שמקפידין ע”ז אף שאין מעירים להם על כך וכמובן. ועי’ בס’ חכמת מנוח (בב”מ כב.) שכתב, דמוכח להדיא מדברי הגמ’ שם, דמתנה שאדם נותן משום כסיפותא, יש בה משום גזל ואסור לקבלה. ובספר חסידים (סי’ שטז) כתב, דאם מארח אדם ואין סיפוק בידו, ובוש לומר לו שאין לו, זה גזל גמור בדיני שמים ואף שהלה נותן לו מרצונו, ותשובתו קשה, שאם ישלם לו בוש מלקבל. וע”ע ברמב”ם (פ”ד מהל’ תשובה הלכה ד’). וכל שכן בנד”ד דחמיר טפי. וגם אם נימא שבנד”ד לא הוי גזל בידיים וכדמשמע בשו”ע, מ”מ כיון שלוקח אחר היה משלם גם על העפר הדבוק, א”כ חייב מדינא דגרמי וכפרש”י והסמ”ע (שם).

ומכאן לאותן המפרידים הגבעולין מן העגבניות והענבים (מלבד מה שפעמים גורמים להזיק את בעה”ב כיון שעגבניות וענבים הנשארים ללא גבעול, מרקיבים מהר יותר) שאם עושים כן כדי להרוויח את משקל הגבעול, גזל הוא בידם, שהדרך בכל מקום להימכר יחד, ואם רוצים לקחת רק עגבניות בודדות ולא את כל האשכול הלא מצויים לו אחרים ומי הכריחו לקחת מאלו דווקא.

ומ”מ במה שמצוי שיש באותו אשכול חלק מהעגבניות שלא הבשילו כל צרכם, או שהם רכות יתר על המידה, אם יש בארגז עגבניות אחרות יקח מהן, ואם אין, מסתבר שבזה ניחא ליה לבעה”ב שיפרידם וכן הדרך. ומיהו אין בכל זה היתר לבעל החנות לערב בסוחרתו עפר ולכלוך וכד’, והעושה כן גוזל את הלקוחות, אלא שאם כבר נתערב רשאי

שאלה: 

 

תשובה: אין להסיר גושי עפר הדבוקים בירקות, וכמו כן אין להסיר את קליפתו החיצונה של הבצל, שומר, תירס וכד’, גם אם אינם מעוניינים לקנותם מחמת שהעלים המחוברים רקובים וכד’, וכמו כן אין לתלוש העגבניות מהגבעולים המחוברים בהם ולהשאיר את הגבעולים בחנות אם המטרה היא להרוויח את משקל הגבעולים, והעושים כן יש להם לחוש שגזלה בידם.

 

א). הנה דבר זה הוא מצוי לרוב, ורבים מחוסר שימת לב נכשלים בזה באיסור גזלה, ואבאר בקצרה, בגמ’ ב”ב (צג:) אמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה, הבורר צרור מגרנו של חברו נותן לו דמי חיטין. ופרש”י: שהרי הפחיתו במידה דאיהו הוה מזבין ליה עם החיטין, דעפרורית מקבל הלוקח, אבל לחזור ולערב אינו יכול (המוכר), דהשתא עושה עוולה בידיים וכתיב ‘לא יעשו עוול’, וגם לוקח לא מחיל אלא מה שנתערב מעצמו עם התבואה בע”כ של מוכר, וכשבורר הצרור ומשליך חוץ, היזק בידיים הוא, שאותן צרורות היו לו שווין כמו חיטין, א”נ לא חשיב היזק גמור, דמ”מ הן עצמן אינם שווים כלום, מ”מ לחייב מיהא משום דינא דגרמי וכו’. עכ”ל. וכ”כ הסמ”ע (חו”מ סי’ רכט סק”ט) דחיובו בכה”ג משום דינא דגרמי.

ודברי הגמ’ הנ”ל הובאו להלכה ברמב”ם (פי”ח מהל’ מכירה הי”ב), ובטשו”ע (דיני הונאה סי’ רכט סעי’ א’ וב’), דהמוכר חיטים לחברו מקבל עליו רובע קטניות לכל סאה וכו’, תאנים מקבל עליו עשר מתליעות וכו’, פירות מקבל עליו רובע טינופת, וכו’, אין כל הדברים האלה אמורים אלא במקום שאין שם מנהג, אבל במקום שיש להם מנהג הכל כמנהג המדינה, יש מקומות שנהגו שיהיו כל הפירות מנוקים וברורים מכל דבר, ושיהיו היינות והשמנים צלולים ולא ימכרו השמרים כלל, ויש מקומות שנהגו אפילו היה בהם מחצה שמרים, או שיהיו בפירות עפר או תבן או מין אחר, ימכור כמות שהוא, ‘ולפיכך הבורר צרור מתוך גרנו של חברו, נותן לו דמי חיטים כשיעור הצרור שברר, שאילו הניחו היה נמכר כמות במידת חיטים’. עכ”ד.

ב). ונראה דהאידנא המנהג פשוט ברוב רשתות השיווק, וכן בחנויות הפירות והירקות למכור הירקות כפי שהם מקבלים אותם מהסיטונאי, יחד עם העפר המגובב בהם וכן יחד עם הקליפות החיצוניות הדבוקות בהם, והמקלף גוזל את בעל הבית, שהרי בעל הבית עצמו שילם למגדל או לסיטונאי על משטח וכששקלו המשטח כללו גם בזה את הצרורות והעפר הנכנס בהם בעת קצירתם מן השדה, וכיצד זה בא ומחסרו, ואילו הניחו היה נמכר לאחר כמות שהוא.

ואע”ג שהוא דבר פעוט מאד, אין לומר דאין בעה”ב מקפיד בזה ואין זה אלא מידת חסידות וכמ”ש בשו”ע (חו”מ סי’ שנט ס”א) ע”פ הירושלמי, דהן אמת שכלפי לוקח יחידי הוי פחות משו”פ, אולם בהצטבר קונים רבים הוי הפרש ניכר ומשמעותי ובעה”ב מקפיד. ומה גם שאיסור גזלה איכא אף בפחות משווה פרוטה וכדין חצי שיעור האסור מה”ת, וכדמבואר בשו”ע (סי’ שמח ס”א, וסי’ שנט ס”א), דאסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא. ומה שבעה”ב מרוויח בלאו הכי, אין זו טענה כלל ופשוט.

וכן הוגד לי מאחד מבעלי רשתות המזון הגדולות בארץ ששאלו אותו על דבר זה,  והשיב, שמקפיד ע”ז ושאין רשות ללקוחות להפריד את העפר וכן את קליפתן החיצונית של הירקות.

ומה שפעמים רבות בעל הבית רואה שהלקוחות מסירים הקליפות ואינו מעיר להם, אין לפרש את שתיקתו בכלל הסכמה למעשה זה, והרבה בעלי חנויות ששוחחתי עמהם במסגרת שיעורי, אמרו לי שמקפידים ע”ז אלא שמחמת אי נעימות על דבר פעוט כזה, אינם רוצים להעיר ע”ז. וכיוצ”ב העידו בפני בעלי חנויות לממכר פיצוחים וחמוצים, שפעמים הרבה פוגשים את חבריהם כשהם עוברים ושבים ליד חנותם ונעצרים לשוחח, ותוך כדי שיחה מושטים ידיהן לעבר סחורתם ‘וטועמים’, ואמרו שמקפידין ע”ז אף שאין מעירים להם על כך וכמובן. ועי’ בס’ חכמת מנוח (בב”מ כב.) שכתב, דמוכח להדיא מדברי הגמ’ שם, דמתנה שאדם נותן משום כסיפותא, יש בה משום גזל ואסור לקבלה. ובספר חסידים (סי’ שטז) כתב, דאם מארח אדם ואין סיפוק בידו, ובוש לומר לו שאין לו, זה גזל גמור בדיני שמים ואף שהלה נותן לו מרצונו, ותשובתו קשה, שאם ישלם לו בוש מלקבל. וע”ע ברמב”ם (פ”ד מהל’ תשובה הלכה ד’). וכל שכן בנד”ד דחמיר טפי. וגם אם נימא שבנד”ד לא הוי גזל בידיים וכדמשמע בשו”ע, מ”מ כיון שלוקח אחר היה משלם גם על העפר הדבוק, א”כ חייב מדינא דגרמי וכפרש”י והסמ”ע (שם).

ומכאן לאותן המפרידים הגבעולין מן העגבניות והענבים (מלבד מה שפעמים גורמים להזיק את בעה”ב כיון שעגבניות וענבים הנשארים ללא גבעול, מרקיבים מהר יותר) שאם עושים כן כדי להרוויח את משקל הגבעול, גזל הוא בידם, שהדרך בכל מקום להימכר יחד, ואם רוצים לקחת רק עגבניות בודדות ולא את כל האשכול הלא מצויים לו אחרים ומי הכריחו לקחת מאלו דווקא.

ומ”מ במה שמצוי שיש באותו אשכול חלק מהעגבניות שלא הבשילו כל צרכם, או שהם רכות יתר על המידה, אם יש בארגז עגבניות אחרות יקח מהן, ואם אין, מסתבר שבזה ניחא ליה לבעה”ב שיפרידם וכן הדרך. ומיהו אין בכל זה היתר לבעל החנות לערב בסוחרתו עפר ולכלוך וכד’, והעושה כן גוזל את הלקוחות, אלא שאם כבר נתערב רשאי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש