שאלה:
אני נער שבעבר ניקבו לי את האוזניים. אין לי כרגע חור באוזניים, אבל אני רוצה עכשיו לחדש את החור הישן שלי. הייתי מחשיב את משפחתי כיהודית בדת, ואני לא בטוח מה לעשות. אני מרגיש משוכנע לא לנקב אותם, אבל אני לא בטוח מה התורה קובע על העניין.
בתורה שמות כ”א כתוב שעבד רשאי לנקב את אוזנו אם ברצונו להישאר עם אדונו. אני יודע שכתבי הקודש גם קובעים שלעובדי הבעל היו עגילים, וזה בבירור פגאני. למרות שאני רוצה לנקב את האוזניים שלי, אני לא בטוח באיזה כיוון לנוע. מה אתה חושב שאני צריך לעשות?
תשובה:
הנך צודק בהרגשתך, ניקוב אזנים הוא דבר שאינו ראוי על פי היהדות, בראי היהדות רק נשים מנקבות את אזניהם למטרת ענידת עגילים להתייפות בהן. ואילו לגברים אסור לענוד תכשיטי נשים ואסור להם ללבוש עגילים.
לעניין נקיבת האוזן ללא ענידת עגיל, התורה מצווה לעשות כן לעבדים נרצעים למטרת אות קלון, כפי שמבואר במדרש, אוזן ששמעה על הר סיני עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ולמרות זאת בוחר להיות עבד לאדון בשר ודם, אוזן זו תרצע.
אך כל מי שאינו עבד, אין לו לעשות חור באזנו, שהרי על פי היהדות, על האדם לשמור את גופו בשלמות, הואיל והגוף הוא צלם אלוקים, ואין להשחיתו למטרות שאינם ראויות כמו ניקוב האוזניים.
לכן חזק ואמץ בדעתך להימנע מניקוב אוזניך, ודע לך שכך היא דעת התורה הקדושה.
מקורות ונימוקים:
דברים כ”ב פסוק ה’ ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה’ אלוקיך כל עושה אלה.
כן פסק השולחן ערוך להלכה יורה דעה סימן קפ”ב, לא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים.
ובש”ך יורה דעה סימן קפ”ב הביא, שדרשו חז”ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה”ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי.
האמור הוא לעניין איסור לבישת עגיל לגבר, אולם יש להמנע גם מעשיית חור באוזן ללא מטרת ענידת עגיל, שהרי על האדם לשמור את גופו כפי שבראו הקב”ה, כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ואין לו להשחיתו ללא מטרת תועלת.
כפי שכתב בשולחן ערוך הרב הלכות נזקי גוף ונפש סעיף ד’ כתב בזה”ל, “אסור להכות את חבירו אפילו הוא נותן לו רשות להכותו ‘כי אין לאדם רשות על גופו כלל’ להכותו ולא לביישו ולא לצערו בשום צער”.
מדברי שולחן ערוך הרב מוכח כי גוף האדם איננו בבעלותו של האדם, כפי שכתב שולחן ערוך הרב ‘כי אין לאדם רשות על גופו כלל’, לומר שאין האדם בעלים על גופו ומשום כך אין לו סמכות להתיר להכותו או להזיק לגופו, וכן אין לו כוח להזיק לעצמו או להשחית את גופו.
מה שמצאנו בתורה לעניין עבד עברי, בשמות פרק כ”א פסוק ו’, וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם. הוא אות קלון, כפי שהביא רש”י במקום לדברי הגמרא בקידושין כ”ב: מה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף, אמר רבי יוחנן בן זכאי אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע. ואם מכר עצמו לעבד תרצע אוזנו, כי אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע.
