שאלה:
הואיל ומפני חוקי המדינה נאסר למכור מוצרי טבק או אלכוהול לבחור פחות מגיל י”ח שנה, ומפאת כן הרבה פעמים עומדים בחורים צעירים בפתח החנות ומבקשים ממבוגרים שיקנו לעצמם א’ מהמוצרים הנ”ל והם ישלמו להם, האם נכון לקנות בעבורם מוצרים אלו.
תשובה:
אין לאסור מעיקר הדין לקנות לקטינים המבקשים ממבוגר לקנות בעבורם אלכהול או סיגריות וכדומה. אולם אם לפי זמן הקנייה, או הענין וכדו’, נראה בעליל כי כוונתו למעשה עבירה, כגון בשעה הסמוכה לכניסת שבת, אע”פ שבשעת הקנייה לא מתקיים עדיין מעשה האיסור, מ”מ לא גרע ממש”כ הריטב”א (ב”מ ה:), שאסור לנו לגרום להם לעשות שום איסור, או להרבות באיסור כלל.
[כמובן שכל דברי כאן הם מצד דין לפני עור, ודין מסייע בידי עוברי עבירה, אולם פעמים רבות יכול האדם לבוא לידי חילול ה’ אם יקנה להם, מצד המוכר או הקונים האחרים, או שע”י מתרגלים אותם הצעירים להשיג את כל אשר יזמו לעשות באין מעצור לרוחם, והחכם עיניו בראשו. ואכמ”ל].
נימוקים:
והנה נראה, לענין סיגריות וכדומה, אשר אע”פ כי השומר נפשו ועיתותיו ירחק מהם, מ”מ אין בעישונם משום עבירה, ואף לא משום ונשמרתם, ואע”פ שהמעשנים הם בסיכון מוגדל לחלות, וכמו שהאריך ביביע אומר (ח”ה חאו”ח סי’ לט אות ג) שהואיל ובריא הוא לעיכול, אף שרע הוא מצד אחר, הוי כיתר הרפואות שמועילות ומזיקות. ובגליונות ומילואים שם הביא משם שו”ת מהר”ם יפה (סי’ יח) דהסכנה בזה היא מיעוט, ואף למ”ד שאין הולכים בפקו”נ אחר הרוב, מ”מ מאן דלא חייש לא עבר ושמור נפשך מאד. ע”ש. ועוד נתנו טעם כי מאחר ועינינו הרואות כי לא כל המעשן חולה, ולא כל החולה מעשן, וא”כ אין כאן דבר עבירה כדי שנדון משום בו משום לפני עור או משום מסייע בידי עוברי עבירה. וא”כ אף אם אין אדם אחר שיכול לקנות להם בלא”ה מותר לקנות להם. שו”מ בשו”ת אגרות משה (יו”ד ח”ב סי’ מט) שכ’ להדיא, כי מאחר ודשו בו רבים שומר פתאים ה’, ואף למחמירין אין בו משום לפני עור במושיט אש וגפרורים. ע”ש.
וכמו”כ לענין מוצרי אלכוהול, אשר אע”פ עפ”י רוב מתהוללים על ידם בני בלי תרבות, בחורים גם בתולות, ולעיתים אף מסתכנים בשכרותם ופחזותם ובאים לידי סכנה, מ”מ מאחר ואין תובעים לדבר עבירה בהדיא, ליכא להך איסור, וכנראה מדברי הריטב”א.
אולם אם לפי זמן הקנייה, או הענין וכדו’, נראה בעליל כי כוונתו למעשה עבירה אע”פ שבשעת הקנייה לא מתקיים עדיין מעשה האיסור, מ”מ לא גרע ממש”כ הריטב”א, שאסור לנו לגרום להם לעשות שום איסור, או להרבות באיסור כלל.
וזה שייך אף לענין סיגריות כגון המפציר לקנות קודם כניסת השבת וכדו’. ובכה”ג אף שמצויים קונים אחרים שיקנו אסור, וכמש”כ התוס’ ודעמייהו, וכדעת הש”ך כפי ביאור החתם סופר, במומרים לתאבון, וכפי שראוי לחוש ברוב המקרים. [אא”כ קים לן בהיפך וכו’].
וראה עוד באור לציון (ח”ב פרק מ”ג ה”ב ובביאורים) שפסק, שבזמנינו בא”י, אין להתיר להשכיר דירה למחלל שבת. וכן אין להתיר להשכיר רכב למחלל שבת, כיון שיודע בודאי שישתמש ברכב בשבת. ולא מהני שישכיר לו כמה ימים קודם, שזה הותר רק בגוי, שאין שם חילול שבת, אלא רק דמיחזי כשלוחו, כמבואר בשו”ע (סי’ רמז ס”א), ע”ש מש”כ עוד שיש לאסור בהשכרת רכב שאם יראוהו נוסע בשבת ויודעים של מי הרכב, יאמרו שנתן לו בשבת, וכמו לענין שולח אגרת ביד גוי ולא קביע בי דואר במתא, כמבואר בשו”ע ובמג”א שם, ע”ש. ואפילו כשאינו נוטל שכר אסור, כיון שאין החשש כאן משום שכר שבת, אלא משום איסור לפני עור.
וראה גם ביביע אומר (ח”ט חאו”ח סי’ קח אות קצ) שהעלה בדין השכרת חנות למחלל שבת, שאם משכיר לו חנותו בסביבה יהודית, והשוכר פותח חנותו בשבת, ויש בזה משום מכשול לרבים, שומר נפשו ירחק מזה, ואין להקל בדבר. וכמש”כ ג”כ בשו”ת ציץ אליעזר (חי”ג סי’ לט). וע”ע בשו”ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חאו”ח סי’ לט). ובשו”ת קנין תורה ח”א (סי’ סד).
